פסוק א:שָׂמַחְתִּי בְּאוֹמְרִים לִי. שָׁמַעְתִּי בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹמְרִים: מָתַי יָמוּת אוֹתוֹ זָקֵן וְיִמְלוֹךְ שְׁלֹמֹה בְּנוֹ וְיִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנַעֲלֶה לָרֶגֶל? וַאֲנִי שָׂמֵחַ (מכות י.):
פסוק ב:עוֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ. בַּמִּלְחָמָה בְּכָל מָקוֹם בִּשְׁבִיל שְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁעוֹסְקִין בָּהֶן בַּתּוֹרָה (מכות י.):
פסוק ג:יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה. כְּשֶׁיִּבְנֶה שְׁלֹמֹה בְּנִי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בְּתוֹכָהּ, תְּהֵא בְּנוּיָה בִּשְׁכִינָה וּמִקְדָּשׁ וְאָרוֹן וּמִזְבֵּחַ:
פסוק ג:כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ. כְּשִׁילֹה, שֶׁדִּמָּה הַכָּתוּב זוֹ לָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב:ט) ״אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה״: מְנוּחָה זוֹ שִׁילֹה, נַחֲלָה זוֹ יְרוּשָׁלַיִם (ספרי דברים סו). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תענית ה.): יֵשׁ יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה בַּשָּׁמַיִם, וַעֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַטָּה לִהְיוֹת כְּמוֹתָהּ:
פסוק ד:שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים. אֲשֶׁר שָׁם, בְּשִׁילֹה, עָלוּ שְׁבָטִים כְּשֶׁעָלוּ מִמִּצְרַיִם, וְנִקְבַּע הַמִּשְׁכָּן בְּתוֹכָהּ:
פסוק ד:שִׁבְטֵי יָהּ. שֶׁהוּא עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל. לְפִי שֶׁהָיוּ הָאֻמּוֹת מֵלִיזִין אַחֲרֵיהֶם כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְאוֹמְרִים עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם מַמְזֵרִים, אִם בְּגוּפָם הָיוּ שׁוֹלְטִין הַמִּצְרִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁהֵם בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם. הֵטִיל שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם: הָרְאוּבֵנִי הַשִּׁמְעוֹנִי (במדבר כו:ז,יד), הוֹסִיף עֲלֵיהֶם אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן. נִמְצָא הַשֵּׁם הַזֶּה יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל:
פסוק ה:כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ וְגוֹ׳. כִּי גַם בִּירוּשָׁלַיִם תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה, וְיָשְׁבוּ שָׁם כִּסְאוֹת לִשְׁפֹּט בָּהֶם אֶת הָאוּמּוֹת (תנחומא, קדושים א), וְכִּסְאוֹת מְלוּכָה לְבֵית דָּוִד:
פסוק ו:שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם. וְאִמְרוּ לָהּ יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ, וִיהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ:
פסוק ח:לְמַעַן. יִשְׂרָאֵל אַחַי וְרֵעָי:
פסוק ח:אֲדַבְּרָה נָּא. אֲנִי, דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שָׁלוֹם בָּךְ: