א שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת הַבֹּטְחִ֥ים בַּיהוָ֑ה כְּֽהַר־צִיּ֥וֹן לֹא־יִ֝מּ֗וֹט לְעוֹלָ֥ם יֵשֵֽׁב׃ ב יְֽרוּשָׁלִַ֗ם הָרִים֮ סָבִ֪יב לָ֥הּ וַ֭יהוָה סָבִ֣יב לְעַמּ֑וֹ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃ ג כִּ֤י לֹ֪א יָנ֡וּחַ שֵׁ֤בֶט הָרֶ֗שַׁע עַל֮ גּוֹרַ֪ל הַֽצַּדִּ֫יקִ֥ים לְמַ֡עַן לֹא־יִשְׁלְח֖וּ הַצַּדִּיקִ֨ים בְּעַוְלָ֬תָה יְדֵיהֶֽם׃ ד הֵיטִ֣יבָה יְ֭הוָה לַטּוֹבִ֑ים וְ֝לִֽישָׁרִ֗ים בְּלִבּוֹתָֽם׃ ה וְהַמַּטִּ֤ים עַֽקַלְקַלּוֹתָ֗ם יוֹלִיכֵ֣ם יְ֭הוָה אֶת־פֹּעֲלֵ֣י הָאָ֑וֶן שָׁ֝ל֗וֹם עַל־יִשְׂרָאֵֽל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
שיר המעלות הבוטחים. גם זו נאמרה על הגלות ואמ׳ הבוטחים בה׳ ולא יתיאשו מן הגאולה ישובו להר ציון והר ציון לא ימוט לעולם עוד אחר הבנותו אבל לעולם [ישב], ר״ל יעמוד קיים, או הוא כמו יתישב והפסוק חסר מלת ישובו. או פי׳ כהר ציון הרי הם כאלו הם כהר ציון
פסוק ב:
וירושלם הרים סביב לה וה׳ יהיה אז סביב לעמו מעתה ר״ל מאותו זמן ועד עולם.
פסוק ג:
כי לא ינוח עוד שבט הרשע והוא שלטונות האומות על גורל הצדיקים ר״ל ירושלם שהוא מנת חלק עם ה׳ וגורלו ולמען מקום סבה כלומ׳ וזה בסבת שהצדיקים ר״ל ישראל בכללם ייטיבו אז מעשיהם ולא ישלחו בעולתה ידיהם
פסוק ד:
וסיים דבריו דרך הערה ואמ׳ היטיבה ה׳ לטובים במעשיהם ולישרים בלבותם ר״ל לישראל.
פסוק ה:
והמטים עקלקלותם ר״ל המטים דרכיהם ועושים אותם עקלקלות יוליכם ה׳ את פועלי האון ושלום על ישראל ואמ׳ כל זה כנגד האומות. או איפשר שאחר שייעד הבטחתו לבוטחים והם הם שקרא צדיקים דבר כנגד רשעי ישר׳ המתיאשים מן הגאולה וכופרים בביאת המשיח ואמ׳ היטיבה ה׳ לטובים ולישרים בלבותם שהם הקיימים באמונה התלויה בלב ומטים עקלקלותם ומהרהרים אחר מדות האל יוליכם ה׳ את פועלי האון ושלום על ישראל כי הצדיקים הם הנקראים בשם ישראל ועליהם אמר הנביא והשארתי בקרבך עם עני ודל וחסו בשם ה׳ (צפניה ג יב).