א לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר יְהוָ֥ה חֲ֝קַרְתַּ֗נִי וַתֵּדָֽע׃ ב אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ שִׁבְתִּ֣י וְקוּמִ֑י בַּ֥נְתָּה לְ֝רֵעִ֗י מֵרָחֽוֹק׃ ג אָרְחִ֣י וְרִבְעִ֣י זֵרִ֑יתָ וְֽכָל־דְּרָכַ֥י הִסְכַּֽנְתָּה׃ ד כִּ֤י אֵ֣ין מִ֭לָּה בִּלְשׁוֹנִ֑י הֵ֥ן יְ֝הוָ֗ה יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ׃ ה אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה׃ ו פלאיה (פְּלִ֣יאָֽה) דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי נִ֝שְׂגְּבָ֗ה לֹא־א֥וּכַֽל לָֽהּ׃ ז אָ֭נָ֥ה אֵלֵ֣ךְ מֵרוּחֶ֑ךָ וְ֝אָ֗נָה מִפָּנֶ֥יךָ אֶבְרָֽח׃ ח אִם־אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ׃ ט אֶשָּׂ֥א כַנְפֵי־שָׁ֑חַר אֶ֝שְׁכְּנָ֗ה בְּאַחֲרִ֥ית יָֽם׃ י גַּם־שָׁ֭ם יָדְךָ֣ תַנְחֵ֑נִי וְֽתֹאחֲזֵ֥נִי יְמִינֶֽךָ׃ יא וָ֭אֹמַר אַךְ־חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּעֲדֵֽנִי׃ יב גַּם־חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא־יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה׃ יג כִּֽי־אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי׃ יד אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃ טו לֹא־נִכְחַ֥ד עָצְמִ֗י מִ֫מֶּ֥ךָּ אֲשֶׁר־עֻשֵּׂ֥יתִי בַסֵּ֑תֶר רֻ֝קַּ֗מְתִּי בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת אָֽרֶץ׃ טז גָּלְמִ֤י ׀ רָ֘א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל־סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֪ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ ולא (וְל֖וֹ) אֶחָ֣ד בָּהֶֽם׃ יז וְלִ֗י מַה־יָּקְר֣וּ רֵעֶ֣יךָ אֵ֑ל מֶ֥ה עָ֝צְמוּ רָאשֵׁיהֶֽם׃ יח אֶ֭סְפְּרֵם מֵח֣וֹל יִרְבּ֑וּן הֱ֝קִיצֹ֗תִי וְעוֹדִ֥י עִמָּֽךְ׃ יט אִם־תִּקְטֹ֖ל אֱל֥וֹהַּ ׀ רָשָׁ֑ע וְאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים ס֣וּרוּ מֶֽנִּי׃ כ אֲשֶׁ֣ר יֹ֭אמְרֻךָ לִמְזִמָּ֑ה נָשֻׂ֖א לַשָּׁ֣וְא עָרֶֽיךָ׃ כא הֲלֽוֹא־מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְהוָ֥ה ׀ אֶשְׂנָ֑א וּ֝בִתְקוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט׃ כב תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי׃ כג חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי׃ כד וּרְאֵ֗ה אִם־דֶּֽרֶךְ־עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
ה' חקרתני ותדע. חקרתני לבבי וידעת אותו, כמו שאמר אני ה' חוקר לב ובוחן כליות:
פסוק ב:
אתה ידעת שבתי וקומי. הזכיר מתנועת האדם הישיבה והקימה, כי בחפץ האדם ישב ויקום כי כשישב וירצה לקום חשב הדבר בלבו שבעבורו ירצה לקום ואם היה עומד ורצה לשבת חשב הדבר בלבו שבעבורו ירצה לשבת, והנה חפץ האדם ומחשבתו ידעם האל ויבינם למרחוק כלומר קודם שיחשוב:
פסוק ב:
לרעי. למחשבתי מן ברעיון לבו:
פסוק ג:
ארחי. והוא מהלכי בהם:
פסוק ג:
ורבעי והוא שכבי בלילה שהוא רובץ במטתו מתרגמינן ורבעת. והנה הזכיר ארבעה תנועות האדם שהם הישיבה והקימה והליכה והשכיבה, כי לעולם ינוע האדם מזו לזו:
פסוק ג:
זרית. סבבת מן זר זהב סביב כלומר כל תנועותי ומחשבותי ידעתי כי אתה סביב גופי וסביב מחשבתי:
פסוק ג:
וכל דרכי הסכנת. הרגלת כמו ההסכן הסנתי, אמר ידעת כל דרכי האדם המורגל בדבר שיודע אותו:
פסוק ד:
כי אין מלה. עוד המלה איננה עדין בלשוני ולא החילותי לדבר ואתה ידעת כולה. כלומר כל המלה שאני רוצה לדבר. או פירושו אני חושב להוציא הדבר מלבי ואתה ידעת מחשבתי והדבר שאני מוצא בפי אין בלשוני להוציאו במחשבתי, ואתה ידעת מה שאני אוציא בפי ואני לא ידעתי אעפ"י שחשבתיו, כמו שאמר שלמה לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, וזה הפירש הוא הנכון אצלי:
פסוק ה:
אחור וקדם צרתני. פירש א"א ז"ל ביצירת העובר בבטן אמו, ופי' צרתני ענין צורה:
פסוק ה:
ותשת עלי כפכה. כמו שעושין לגבינה על דרך וכגבינה תקפיאני ור"ל ותשת עלי למידת האורך ששם לעובר מידה:
פסוק ו:
פליאה דעת מני. זאת הדעת פליאה ממני:
פסוק ו:
נשגבה לא אוכל. להשיג לה, והדעת היא יצירת הגוף באדם בארבע טבעים זה הפך זה וזה כנגד זה, והם החום והקור והלחות והיובש, והאל יתברך בחכמתו יוצרם בגוף הנוצר ומזגם כדי שתקיים הגוף בהם:
פסוק ז:
אנה. אמר אנה אלך מרוחך אם אחשב ללכת ולהסתיר מרוחך או לברוח מפניך, טעם כפל במלות שונות, אם אומר לעשות זה לא אוכל כי אתה נמצא בכל מקום ומקום לא יכילך:
פסוק ח:
אם אסק. אם אעלה כתרגומו אם אחשב שיוכל אדם לעלות השמים ושם אעלה ולא אמצאך שם אתה:
פסוק ח:
ואציעה שאול. ואם אומר שארד שאול והוא עמקי הארץ, הנך שם. ואציעה לפי שהשאול מצע האדם במותתו. והנה זכר העגולה והמוציק אם כן לא אוכל ללכת שלא אפגע בך:
פסוק ט:
אשא כנפי שחר. אמרתי אקח כנפי שחר ואעוף בהם ממזרח למערב אם אמצנו, הנה לא אוכל ללכת בלתו, כי בכל מקום
פסוק י:
ידך. ותאחזני ימינך:
פסוק יא:
ואומר אך חשך ישופני. ישופני מגזרת נשף, אמר אם אומר ואחשב כי החושך יחשיכני ויסתירני שלא תראה אותי ומעשי ומחשבתי, ולילה אור בעדני. ר"ל ולילה שהוא חושך האור בעדני, ותראני בלילה כמו ביום:
פסוק יב:
גם חושך. ישנה הענין ושילש ורבע להודיע כי כן הוא, כי אין חושך וצלמות להסתר מלפניו:
פסוק יב:
לא יחשיך. פירושו לא יחשיך דבר ממך שלא תראהו, כי הכל שוה לנגדך:
פסוק יב:
ולילה. כמו היום יאיר לך, כחשיכה כאורה. שני הפכי הדמיון כמו כי כמוך כפרעה ר"ל זה כזה וזה כזה:
פסוק יג:
כי אתה. ואיך יסתרו מחשבותי ממך ואתה קנית כליותי פי' הם תחילת המחשבה כי הכליות יועצות והלב גומר ואם אתה קנית אותם איך יסתר ממך מה שהם יועצות ועוד כי אתה תסוכני בבטן אמי שהוא מקום חושך ואין שם אור, ואם יצרתני ועצמות וגידים סוככתני איך לא תדע כל הסתום, ויש אומרים כי זכר כליותי מפני שהם תחילת היצירה בגוף האדם כי כמו הם שני סדני הגלגל וענין קנית כענין קונה שמים וארץ:
פסוק יד:
אודך. נוראות עלילות נוראות יש ביצירתי ואודך עליהם כי נפלאתי ביצירה רוצ' לומר נפלאות מעשיך בי:
פסוק יד:
ונפשי יודעת מאד. ונפשי יודעת כלומר נפשי המשכלת יותר על שאר החיים, והיא תדע מעשיך הנפלאים ותודה לך עליהם ונוראות היצירה הם נגלים לחכמים כי כל אבר ואבר נברא בחכמה ועל התכונה שנברא הוא לצורך ולתועלת וכל אדם צריך להתבונן בהם, ומתוך כך יכיר נפלאות היוצר ויודה לו עליהם ואם באנו לספר בזה החיבור תכונת האברים ותועלתם ומזג הכוחות ותועלתם יאריך הסיפור אבל המשתוקק להם ימצא בספרי החכמים:
פסוק טו:
לא נכחד עצמי. לא נכחד כענין לא נכחד מאדוני:
פסוק טו:
עצמי. העי"ן נקראת בקמץ חטף ויש מפרשים אותו כמו עצמי בפתח העי"ן שפירושו גופי אמר לא נכחד גופי ממך כאשר עשיתי בסתר בבטן אמי וכאשר רקמתי בתחתיות ארץ, והוא הרחם שהוא מקום שפל ואפל כמו תחתיות הארץ: ופירוש עשיתי. מענין עשו דדי בתוליהן שהוא הכתישה והסחיטה ואמר זה הלשון בענין היצירה כמו שדימה אותו לחתיכת החלב והקפותיו כמו שמקפין ועושין אותה בידים כי הטיפה הראשונה נתכת ונגררת, ואחר כך תשוב קפואה כמו הגבינה מן החלב ואמר בו רקמתי דימה מעשה היצירה בגידים ועצמות ובבשר ועור למעשה הרקימה שהוא על פנים רבים:
פסוק טז:
גלמי. הוא הטיפה הקפואה קודם שיוכרו האיברים בה כמו שנקרא העץ גולם בטרם שנעשה כלי ואמר ראו עיניך שנתת בהם כח להתייצר בה האברים:
פסוק טז:
ועל ספרך כלם יכתבו. פי' לעתיד הם ידועים כמו הדבר הכתוב בספר ופי' כולם, כל האיברים הם טרם ציורם ידועים לפניך, בימים רבים תהיה יצירת האיברים כי אינם נוצרים בפעם אחת:
פסוק טז:
ולא אחד בהם. הימים שיוצרו בהם לאל יתברך הם אחד, כי כולם ידועים ברגע אחד והכתיב ולא באל"ף ופירושו ולא אחד בהם שלא ידעו טרם היותו:
פסוק יז:
ולי מה יקרו רעיך אל. ופי' יקרו שלא אוכל להשיגם כמו ודבר ה' היה יקר בימים ההם ופי' רעיך ומחשבויך כלומר כוונותיך ביצירה:
פסוק יז:
מה עצמו ראשיהם. פי' עצמו רבו במספר כמו שאמר אחר כן אספרם כי לשון עצם נמצא בענין החוזק ובענין הריבוי כמו עצמו לי אל מצותיו מחול ימים: ופי' ראשיהם. כלליהם כמו כי תשא את ראש בני ישראל כלומר כללי כוונתיך ביצירתם הם רבים כל שכן הפרטים:
פסוק יח:
אספרם. כשאבא לספר אותם לא אוכל כי מול ירביון:
פסוק יח:
הקיצותי ועודי עמך. מרוב מחשבותי בהם אני חולם בהם כשאישן וכשאקיץ אני מוצא עצמי שאני עמך כלומר במחשבות נפלאותיך:
פסוק יט:
אם תקטול. דבק למה שאמר הקיצותי ועוד עמך שאני מתעסק תמיד במחשבתי בנפלאותיך ובמעשיך אבל פעמים שמטריד אותי דברי הרשעים, ואם תהרוג אותם שמטרידים אותי והם הרשעים ואנשי דמים שאומר להם סורו מני ולא אוכל להם ואם תקטול אותם יהיו כל מחשבותי וכל עסקי בך:
פסוק כ:
אשר ימרוך. בחסרון אל"ף פ"א הפועל וכן ולעמשא תמרו ופי' למזימה ולמחשבה כלומר ידברו בך לפי מחשבותם שהיא רעה, ופי' למזימה כמו כי זמה ענין תועבה:
פסוק כ:
נשוא לשוא עריך. אלה שהם עריך, ומשנאך נשאוך בפיהם לשוא ומלת נשוא כמו ינשאו:
פסוק כא:
ובתקוממיך. פירושו משנאך כמו ומתקוממים בימינך:
פסוק כא:
אתקוטט. ענין קטטה בדברי רז"ל:
פסוק כב:
תכלית. שנאה גדולה שלא אוכל לשנאותם יותר וכפל הענין לחזק:
פסוק כג:
חקרני. לפי שזכר כי מחשבת הרשעים רעה באמונת האל יתברך אמר חקרני האל ית' יודע לבי תראה כי לבבי ישר באמונתך וכפל הענין לחזק:
פסוק כג:
שרעפי ומחשבותי, כמו שעיפים שתי הלשונות בענין מחשבה כמו שהם באילן סרעפותיו סעפותיו כי המחשבות ללב כמו הבדים לאילן:
פסוק כד:
דרך עצב. דרך מרי כמו המה מרו ועצבו את רוח קדשו:
פסוק כד:
ונחני. אם תראה בי שום דרך מרי המיתני מיד זהו דרך עולם כמו הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ כי הולך האדם אל בית עולמו: