א לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ב חַלְּצֵ֣נִי יְ֭הוָה מֵאָדָ֣ם רָ֑ע מֵאִ֖ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵֽנִי׃ ג אֲשֶׁ֤ר חָשְׁב֣וּ רָע֣וֹת בְּלֵ֑ב כָּל־י֝֗וֹם יָג֥וּרוּ מִלְחָמֽוֹת׃ ד שָֽׁנֲנ֣וּ לְשׁוֹנָם֮ כְּֽמוֹ־נָ֫חָ֥שׁ חֲמַ֥ת עַכְשׁ֑וּב תַּ֖חַת שְׂפָתֵ֣ימוֹ סֶֽלָה׃ ה שָׁמְרֵ֤נִי יְהוָ֨ה ׀ מִ֘ידֵ֤י רָשָׁ֗ע מֵאִ֣ישׁ חֲמָסִ֣ים תִּנְצְרֵ֑נִי אֲשֶׁ֥ר חָ֝שְׁב֗וּ לִדְח֥וֹת פְּעָמָֽי׃ ו טָֽמְנֽוּ־גֵאִ֨ים ׀ פַּ֡ח לִ֗י וַחֲבָלִ֗ים פָּ֣רְשׂוּ רֶ֭שֶׁת לְיַד־מַעְגָּ֑ל מֹקְשִׁ֖ים שָֽׁתוּ־לִ֣י סֶֽלָה׃ ז אָמַ֣רְתִּי לַ֭יהוָה אֵ֣לִי אָ֑תָּה הַאֲזִ֥ינָה יְ֝הוָ֗ה ק֣וֹל תַּחֲנוּנָֽי׃ ח יְהֹוִ֣ה אֲ֭דֹנָי עֹ֣ז יְשׁוּעָתִ֑י סַכֹּ֥תָה לְ֝רֹאשִׁ֗י בְּי֣וֹם נָֽשֶׁק׃ ט אַל־תִּתֵּ֣ן יְ֭הוָה מַאֲוַיֵּ֣י רָשָׁ֑ע זְמָמ֥וֹ אַל־תָּ֝פֵ֗ק יָר֥וּמוּ סֶֽלָה׃ י רֹ֥אשׁ מְסִבָּ֑י עֲמַ֖ל שְׂפָתֵ֣ימוֹ יכסומו (יְכַסֵּֽמוֹ׃) יא ימיטו (יִמּ֥וֹטוּ) עֲלֵיהֶ֗ם גֶּֽחָ֫לִ֥ים בָּאֵ֥שׁ יַפִּלֵ֑ם בְּ֝מַהֲמֹר֗וֹת בַּֽל־יָקֽוּמוּ׃ יב אִ֥ישׁ לָשׁוֹן֮ בַּל־יִכּ֪וֹן בָּ֫אָ֥רֶץ אִישׁ־חָמָ֥ס רָ֑ע יְ֝צוּדֶ֗נּוּ לְמַדְחֵפֹֽת׃ יג ידעת (יָדַ֗עְתִּי) כִּֽי־יַעֲשֶׂ֣ה יְ֭הוָה דִּ֣ין עָנִ֑י מִ֝שְׁפַּ֗ט אֶבְיֹנִֽים׃ יד אַ֣ךְ צַ֭דִּיקִים יוֹד֣וּ לִשְׁמֶ֑ךָ יֵשְׁב֥וּ יְ֝שָׁרִ֗ים אֶת־פָּנֶֽיךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
למנצח. זה המזמור חברו דוד על דואג ועל הזיפים שהיו מלשינים אותו אל שאול:
פסוק ב:
חלצני ה'. שלא יזיקו לי דבריהם הרעים והפסוק כפול בענין במלות שונות:
פסוק ג:
אשר חשבו. מחשבות הרעות בלב ואומרים אותם בפה והם כל יום יגורו מלחמות יאספם כמו יגורהו בחרמו:
פסוק ד:
שננו. כמו חץ שנון שפירושו מחודד כן הם חדדו לשונם לדבר רעות כמו הנחש שמחדד לשונו כשבא לנשוך:
פסוק ד:
חמת עכשוב. חמת הוא הארס שמטיל הנחש ועכשוב הוא ממין הנחש והוא קשה ורע מאד:
פסוק ד:
תחת שפתימו. כי בהתקצף האדם ומדבר בחימה תצא לו מפיו ליחה תרב לו תחת שפתיו ודמה אותו לארס שמטיל הנחש. ואחר שסיפר רעותיהם התפלל לאל יתברך שישמרהו שהם חשבו לדחות פעמיו ביד שאול:
פסוק ו:
טמנו. שאמרו ולא הסגירו ביד המלך:
פסוק ו:
ליד מעגל. למקום שהיה מעגלי ואשורי בו כמו שאמר וראו את מקומו אשר תהיה רגלו מי ראהו שם:
פסוק ז:
אמרתי. כשהייתי שומע שהיו מארבים לי בכל המקומות אמרתי לה' אלהי אתה חזקי ותקותי אין לי חוזק להמלט מידם אם לא תעזרני אתה:
פסוק ח:
סכותה לראשי ביום נשק. ביום שבאו עלי בעלי נשק ברומח ובחיצים, תסכך חסד לראשי כלומר שתהיה כובע ישועה לראשי, סכותה עבר במקום עתיד וכמוהו רבים:
פסוק ט:
אל תתן ה' מאויי. אמר אל תתן לו תאותו כי תאותו הוא ללכדני:
פסוק ט:
זממו אל תפק. אל תוציא לאור מחשבתו:
פסוק ט:
ירומו סלה. שאם תהיה מחשבותם ירומו וישאו ראשם הוא וחביריו:
פסוק ט:
תפק. תוציא כמו ויפק רצון מה':
פסוק י:
ראש מסבי. לפי שזכר רשע יחיד והוא דואג כמו שפירשנו בפתיחת המזמור אמר ראש מסיבי זה הרשע שהוא ראש הסובבים לי ללוכדני עמל שפתימו יכסמו השקר שמדבר עלי הוא וחביריו השקר ההוא יכסה אותם ויפילם:
פסוק יא:
ימוטו. ינטו גחלים מן השמים עליהם כלומר אף ה' וחמתו באש יפילם, עמל שפתימו שזכר:
פסוק יא:
במהמרות. בשוחות עמוקות יפילם שלא יקומו מהם:
פסוק יב:
איש לשון. זה דואג שהוא בעל הלשון:
פסוק יב:
בל יכון בארץ. כלומר לא יהיה נכון ונישא בארץ אלא יבא לידי שפלות:
פסוק יב:
איש חמס רע יצודנו למדחפות. הרע שהוא עושה יצוד אותו עד שיטילנו למדחפות שיהיה נדחף מרעה אל רעה:
פסוק יג:
ידעתי. קרי וכתיב ידעת פירוש הכתיב כנגד האל אתה ידעת כי מחשבות הרשע עלי עשה לי דין ממנו, והקרי ידעתי פירושו אני ידעתי כי יעשה ה' דין עני ומשפט האביונים כן יעשה דיני ומשפטי וינקם לי מהרשע:
פסוק יד:
אך צדיקים. בעשותך משפט ברשעים הצדיקים יתנו שבח והודאה לשמך ואמר אך הם יודו לך ולא הרשעי':
פסוק יד:
ישבו ישרים את פניך. ישבו תמיד את פניך לדרוש אותך ולדעת דרכיך: