א מִזְמ֗וֹר לְדָ֫וִ֥ד יְהוָ֣ה קְ֭רָאתִיךָ ח֣וּשָׁה לִּ֑י הַאֲזִ֥ינָה ק֝וֹלִ֗י בְּקָרְאִי־לָֽךְ׃ ב תִּכּ֤וֹן תְּפִלָּתִ֣י קְטֹ֣רֶת לְפָנֶ֑יךָ מַֽשְׂאַ֥ת כַּ֝פַּ֗י מִנְחַת־עָֽרֶב׃ ג שִׁיתָ֣ה יְ֭הוָה שָׁמְרָ֣ה לְפִ֑י נִ֝צְּרָ֗ה עַל־דַּ֥ל שְׂפָתָֽי׃ ד אַל־תַּט־לִבִּ֨י לְדָבָ֪ר ׀ רָ֡ע לְהִתְע֘וֹלֵ֤ל עֲלִל֨וֹת ׀ בְּרֶ֗שַׁע אֶת־אִישִׁ֥ים פֹּֽעֲלֵי־אָ֑וֶן וּבַל־אֶ֝לְחַ֗ם בְּמַנְעַמֵּיהֶֽם׃ ה יֶֽהֶלְמֵֽנִי־צַדִּ֨יק ׀ חֶ֡סֶד וְֽיוֹכִיחֵ֗נִי שֶׁ֣מֶן רֹ֭אשׁ אַל־יָנִ֣י רֹאשִׁ֑י כִּי־ע֥וֹד וּ֝תְפִלָּתִ֗י בְּרָעוֹתֵיהֶֽם׃ ו נִשְׁמְט֣וּ בִֽידֵי־סֶ֭לַע שֹׁפְטֵיהֶ֑ם וְשָׁמְע֥וּ אֲ֝מָרַ֗י כִּ֣י נָעֵֽמוּ׃ ז כְּמ֤וֹ פֹלֵ֣חַ וּבֹקֵ֣עַ בָּאָ֑רֶץ נִפְזְר֥וּ עֲ֝צָמֵ֗ינוּ לְפִ֣י שְׁאֽוֹל׃ ח כִּ֤י אֵלֶ֨יךָ ׀ יְהֹוִ֣ה אֲדֹנָ֣י עֵינָ֑י בְּכָ֥ה חָ֝סִ֗יתִי אַל־תְּעַ֥ר נַפְשִֽׁי׃ ט שָׁמְרֵ֗נִי מִ֣ידֵי פַ֭ח יָ֣קְשׁוּ לִ֑י וּ֝מֹקְשׁ֗וֹת פֹּ֣עֲלֵי אָֽוֶן׃ י יִפְּל֣וּ בְמַכְמֹרָ֣יו רְשָׁעִ֑ים יַ֥חַד אָ֝נֹכִ֗י עַֽד־אֶעֱבֽוֹר׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רד"ק

רד"ק

פסוק א:
מזמור. גם זה המזמור מענין אשר לפניו:
פסוק א:
חושה לי. מהר לעזרני:
פסוק ב:
תכין תפלתי קטורת. כקטורת:
פסוק ב:
משאת כפי. ומה שאני נושא ושוטח כפי אליך תחשב כמנחת ערב: ואמר מנחת ערב. והוא הדין למנחת הבקר ואפשר כי ערב היה בחברו זה המזמור ולפיכך אמר מנחת ערב, כי אם תהיה מנחת בוקר כהוגן היא מקובלת, ואם תהיה מנחת ערב טהורה הרי שנייה ויותר היא מקובלת:
פסוק ג:
שיתה ה' שמרה. שם בשקל חכמה עצמה, ופירוש שיתה ה' משמר לפי שלא אכשל בתפילתי אלא כמו שלבי נכון אליך כן תהיה תפילתי נכונה, כמו שכתוב לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון, וזה הפסוק כפול בענין במלות שונות: ופי' דל שפתי. כמו דלת, ונקראו שפתים דלת לפי שהם נפתחות ונסגרות, וראוי למי שהוא נכון לעשות שפתיו כדלת שהוא נפתח ונסגר לצורך כן לא יפתחו שפתיו אלא לצורך:
פסוק ד:
אל תט. הנה התפלל על מוצא שפתיו ועתה מתפלל על הלב כמו שהוא עתה נכון כן יהיה לעולם, ולא יוכלו פועלי און להטוו, ואמר אל תט כי אם לא יעזרהו להכין לבבו הרי הוא כאילו מטה לבו:
פסוק ד:
להתעולל עלילות ברשע. לעשות מעשה רשע:
פסוק ד:
ובל אלחם במנעמיהם. ושלא אתאוה לאכול במנעימי מאכל כלומר שלא ימשך לבי אל תאות העולם כמו שנמשך לבם:
פסוק ה:
יהלמני. מנעמיהם לא יערבו אבל אם יכני הצדיק ויוכיחני יערב לי ואחשב לו לחסד ולשמן ראש:
פסוק ה:
אל יני ראשי. אותה המכה אל ישבר ראשי אבל יהיה נחשב כמו שמן ראש, פי' שמן טוב שמושחין ממנו המכה ושמן ראש כמו בשמים ראש:
פסוק ה:
ותפילתי ברעותיהם. כי בעודני תפלתי תהיה ברעות הרשעים שיצליני האל ממעשיהם הרעים ואיך יערבו לי מנעמיהם:
פסוק ו:
נשמטו. ישמטו בידי סלע שיפילו אותם מן הסלע, ואמר זאת הקללה על שופטיהם שהם המנהיגים אותם ולא ימנעו מהם הדרכים הרעים אבל יחזיקום בידם:
פסוק ו:
ואז ישמעו אמרי כי נעמו. אמרי ותוכחתי:
פסוק ז:
כמו פולח ובוקע בארץ. ופלח ובקע, ענין אחד במלות שונות:
פסוק ז:
פלח. כמו ויפלח אל סיר הנזיד יפלח כליותי, ופירוש הפסוק כמו בוקע עצים שמתפזרים הבקעים הנה והנה כן נתפזרו עצמינו לפי שאול, כלומר עד שיהיו קרוב מן המות ופיזור העצמות הוא על דרך הפלגה מרוב הפחד ינוע וירעד הגוף עד שידמה שהעצמות מתפרדים זה מזה וכן אמר ויתפרדו כל עצמותי: ואמר עצמינו. הוא והאנשים אשר היו עמו, כי כבר כתבנו כי זה המזמור חברו דוד בברחו מפני שאול:
פסוק ח:
אל תער. כמו ותער כדה, ענין שפיכה ויציקה, וכצאת הנפש מן הגוף כאילו נשפכת ממנו על דרך ואשפוך את נפשי:
פסוק ח:
יקשו לי. הפח ששמו לי למוקש:
פסוק ח:
ומוקשות. ושמרני גם כן מידי מוקשות פועלי און אחרים שאינם בני עמי או ענין הפסוק כפול:
פסוק י:
יפלו במכמוריו. ברשתות שפירשו לי בם יפלו הרשעים:
פסוק י:
יחד אנכי עד אעבור. פירושו כמו הפוך עד אעבור אנכי כלומר שאעבור ולא אלכד ברשתם ואמר במכמוריו לשון יחיד על שאול: ואמר יפלו רשעים. לשון רבים, עליו ועל הנמשכים עמו לרדוף אחרי דוד: