פסוק א:לְתַאֲוָה יְבַקֵּשׁ נִפְרָד. מִי שֶׁהוּא נִפְרָד מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא לִשְׁמֹר מִצְווֹתָיו, לְתַאֲוַת לִבּוֹ וְיִצְרוֹ הָרַע הוּא רוֹדֵף, וְסוֹף בְּכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע. בֵּין חֲכָמִים תִּגָּלֶה חֶרְפָּתוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דְּרָשׁוּהוּ (נזיר כג:) בְּלוֹט שֶׁנִּפְרַד מֵאַבְרָהָם עַל תַּאֲוַת לִבּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן״ (בראשית יג:יא). כָּל הַמִּקְרָא הַזֶּה עַל שֵׁם נִיאוּף נֶאֱמַר, וְסוֹפוֹ נִתְגַּלָּה קְלוֹנוֹ בְּבָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת: ״לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי״ (דברים כג:ד):
פסוק ב:כִּי אִם בְּהִתְגַּלּוֹת לִבּוֹ. כִּי אִם בְּגִלּוּי לִבּוֹ, הוּא חָפֵץ לְגַלּוֹת מַה שֶּׁבְּלִבּוֹ:
פסוק ג:וְעִם קָלוֹן. תָּבוֹא חֶרְפָּה – מִי שֶׁבּוֹחֵר בְּקָלוֹן וְנִאוּף, חֶרְפָּה הִיא לוֹ:
פסוק ד:דִּבְרֵי פִי אִישׁ. כָּל אִישׁ שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן גִּבּוֹר גָּדוֹל בִּגְבוּרָה הוּא:
פסוק ד:מְקוֹר חָכְמָה. כְּנַחַל נוֹבֵעַ וּכְמַיִם עֲמֻקִּים:
פסוק ה:שְׂאֵת פְּנֵי רָשָׁע לֹא טוֹב. כַּאֲשֶׁר פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (יומא פז.): לֹא טוֹב לָהֶם לָרְשָׁעִים שֶׁנּוֹשְׂאִים לָהֶם פָּנִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִפְרָעִין מֵהֶן לָעוֹלָם הַבָּא:
פסוק ה:טוֹב וְגוֹ׳. טוֹב לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמַּכְרִיעִין לָהֶם כַּף מֹאזְנַיִם לְחַיְּבָם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְנִפְרָעִין מֵהֶן בְּחַיֵּיהֶן לָעוֹלָם הַבָּא. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ – כְּמַשְׁמָעוֹ:
פסוק ו:שִׂפְתֵי כְסִיל יָבֹאוּ בְרִיב. כָּל דְּבָרָיו בָּאִים בִּלְשׁוֹן תִּגְרָה:
פסוק ו:וּפִיו לְמַהֲלֻמוֹת יִקְרָא. קוֹרֵא לְיִסּוּרִין לַהֲבִיאָם עָלָיו:
פסוק ח:דִּבְרֵי נִרְגָּן כְּמִתְלַהֲמִים. מַהֲלוּמוֹת:
פסוק ט:גַּם מִתְרַפֶּה בִמְלַאכְתּוֹ. פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה וְהוּא תַּלְמִיד חָכָם:
פסוק ט:לְבַעַל מַשְׁחִית. לַשָּׂטָן:
פסוק י:מִגְדַּל עֹז שֵׁם ה׳ בּוֹ יָרוּץ צַדִּיק וְנִשְׂגָּב. וְהוּא מִתְחַזֵּק:
פסוק יא:וּכְחוֹמָה נִשְׂגָּבָה. עָשְׁרוֹ לוֹ בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתוֹ. מִפְּנֵי שֶׁהַבַּיִת נִרְצָף בְּרִצְפַּת אֲבָנִים הַסּוֹכְכִים עַל הָאָרֶץ, קָרוּי אֶבֶן מַשְׂכִּית:
פסוק יד:רוּחַ אִישׁ. רוּחַ גֶּבֶר שֶׁהוּא אִישׁ גִּבּוֹר וְאֵינוֹ נוֹתֵן דְּאָגָה בְּלִבּוֹ וּמְקַבֵּל כָּל הַבָּא עָלָיו בְּשִׂמְחָה וּבְחִבָּה:
פסוק יד:יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ. אֵין כֹּחוֹ סָר מֵעָלָיו:
פסוק טז:מַתַּן אָדָם יַרְחִיב. כִּפְשׁוּטוֹ, וּמִדְרָשׁוֹ (במדבר רבה יג:יז): בְּנוֹתְנֵי צְדָקָה מְדַבֵּר, שֶׁמַּרְחִיב לוֹ חֶלְקוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא, וְגַם בְּחַיָּיו לִפְנֵי גְדוֹלִים יַנְחֶנּוּ, וְאוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא חָשׁוּב:
פסוק יח:וּבֵין עֲצוּמִים יַפְרִיד. אֵלּוּ בַּעֲלֵי דִינִין, כְּמוֹ ״הַגִּישׁוּ עֲצוּמוֹתֵיהֶם״ (ישעיה מא:כא). וּבַמִּשְׁנָה (סנהדרין לא:): שְׁנַיִם שֶׁנִּתְעַצְּמוּ בַדִּין. עַל שֵׁם שֶׁמְּרִיבוֹתָם עֲצוּמוֹת קְרוּיִים עֲצוּמִים, אוֹ לְשׁוֹן ׳חוֹזֶק׳ אוֹ לְשׁוֹן ׳אוֹטֶם׳, כְּמוֹ ״עֹצֵם עֵינָיו״ (ישעיה לג:טו):
פסוק יט:אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז. יֵשׁ אָח נִפְשָׁע מֵאָחִיו וּמְאַבֵּד בְּמִרְדּוֹ קִרְיַת עֹז, כְּגוֹן לוֹט בְּאַבְרָהָם (בראשית יג), עֵשָׂו בְּיַעֲקֹב (בראשית כז:מא-מג):
פסוק יט:וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן. וּמְרִיבָה שֶׁבֵּינֵיהֶם מַפְרִידָתָם לְעוֹלָם כִּבְרִיחַ זֶה שֶׁנּוֹעֲלִים בּוֹ שַׁעֲרֵי אַרְמוֹן, שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בּוֹ (נזיר כג,א-ב):
פסוק כא:וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ. אוֹהֵב אֶת לְשׁוֹנוֹ וּמַרְגִּיל לַתּוֹרָה אוֹכֵל שְׂכָרָהּ בָּעוֹלָם הַזֶּה (תנחומא, מצרע ב):
פסוק כב:מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב. מָצָא תּוֹרָה, וּכְמַשְׁמָעוֹ: אִשָּׁה טוֹבָה:
פסוק כב:וַיָּפֶק רָצוֹן. וְיוֹצִיא; זֶה פְּשׁוּטוֹ. דָּבָר אַחֵר: אָדָם שֶׁמָּצָא אִשָּׁה וּמָצָא טוֹב וַיָּפֶק רְצוֹנוֹ, אוֹתוֹ הָאִישׁ מוֹצִיא רָצוֹן מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי יוֹסֵף קָרָא:
פסוק כג:תַּחֲנוּנִים יְדַבֵּר רָשׁ. דֶּרֶךְ זֶה בְּכָךְ וְדֶרֶךְ זֶה בְּכָךְ; לִמֶּדְךָ דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעָשִׁיר יַעֲנֶה עַזּוֹת, הָרָשׁ יְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים. וְכֵן הָעִנְיָן הָרַב לַתַּלְמִיד:
פסוק כד:אִישׁ רֵעִים לְהִתְרֹעֵעַ. אָדָם שֶׁקּוֹנֶה לוֹ רֵעִים עוֹד יָבוֹא יוֹם שֶׁיִּצְטָרֵךְ לָהֶם וִיקָרְבֵהוּ. וְאִם תֹּאמַר: מַה בְּכָךְ – יֵשׁ אוֹהֵב דָּבֵק מֵאָח, שֶׁיְּקָרְבֵהוּ יוֹתֵר מִקְּרוֹבָיו וְאֶחָיו: