פסוק א:אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ. פֵּירוּשׁוֹ: בְּאֶרֶץ אֲרָם, כְּמָה דִכְתִיב ״אֶת עוּץ בְּכֹרוֹ״ מִבְּנֵי נָחוֹר (בראשית כב:כא):
פסוק א:וְהָיָה הָאִישׁ. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא לְשׁוֹן עָתִיד, כֵּן דֶּרֶךְ לָשׁוֹן עִבְרִית; וּלְשׁוֹן מְלִיצָתוֹ: וְהוֹוֶה הָאִישׁ הַהוּא גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם – בְּנֵי אֶרֶץ הַמִּזְרָחִי; שֶׁאֲרָם בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֵהַרְרֵי קֶדֶם״ (במדבר כג:ז). דָּבָר אַחֵר: עוּץ – זֶה אִיּוֹב; בּוּז – זֶה אֱלִיהוּא בֶּן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי; וַהֲרֵי הוּא שֶׁאָמַר אִיּוֹב: ״וּבוּז מִשְׁפָּחוֹת יְחִתֵּנִי״ (איוב לא:לד) – זֶה הוּא מִמִּשְׁפַּחְתִּי שֶׁמִּחְתָּה דְבָרַי; וְהַיְנוּ דְּאָמְרֵי אִינְשֵׁי (סנהדרין לט:): מִינֵּהּ וּבֵהּ אַבָּא לֵיזִיל בֵּהּ נַרְגָּא. דָּבָר אַחֵר: בְּאֶרֶץ עוּץ. בְּאֶרֶץ שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ עֵצוֹת רָעוֹת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִן הָאָרֶץ הַהִיא יָצָא אַשּׁוּר״ (בראשית י:יא); וּמָה עֵצָה נָטְלוּ? שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: לֹא כָּל הֵימֶנּוּ לִטּוֹל אֶת הָעֶלְיוֹנִים וְלִתֵּן לָנוּ אֶת הַתַּחְתּוֹנִים! אֶלָּא בּוֹאוּ לְאֶרֶץ שִׁנְעָר שֶׁשָּׁם אֱלוֹהוֹת הַרְבֵּה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ ״אֶרֶץ פְּסִילִים הִיא״ (ירמיהו נ:לח). ״וְנַעֲשֶׂה מִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם״ (בראשית יא:ד), וְאֵין שֵׁם הָאָמוּר כָּאן אֶלָּא עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ״ (שמות כג:יג). מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? יָשַׁב עֲלֵיהֶם בְּדִין וְהֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם עֵדִים, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּרֶד ה׳ לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל״ (בראשית יא:ה) – וְכִי צָרִיךְ יְרִידָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם לִרְאוֹת? וְהַכְּתִיב ״עֵינֵי ה׳ מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ״ (זכריה ד:י)! אֶלָּא לְלַמֵּד הֲלָכָה לְדוֹרוֹת, שֶׁאֵין דָּנִין אֶלָּא עַל פִּי עֵדֵי רְאִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע״ (ויקרא ה:א):
פסוק א:וְהָיָה. פְּשׁוּטוֹ כְּמוֹ וַיְהִי, וּמַשְׁמָעוֹ לְעָבָר וּלְהַבָּא:
פסוק א:תָּם וְיָשָׁר. אֲבָל בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין קוֹנוֹ וּבֵינוֹ לֹא הָיָה צַדִּיק? לְכָךְ נֶאֱמַר: וִירֵא אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע:
פסוק ג:שִׁבְעַת אַלְפֵי צֹאן. הָרוֹב מָנָה תְּחִלָּה:
פסוק ג:גָּדוֹל מִכָּל בְּנֵי קֶדֶם. מִדּוֹר הַפְּלַגָּה, דִּכְתִיב ״וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם״ (בראשית יא:ב). אֲבָל מֵאַבְרָהָם אֵינוֹ כֵּן, שֶׁהֲרֵי בְּאַבְרָהָם כְּתִיב בּוֹ ׳הַגָּדוֹל׳, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא״ (יהושע יד:טו). הָיָה לוֹ לִכְתֹּב ׳אָדָם גָּדוֹל׳, וְלָמָּה כָּתַב ״הָאָדָם הַגָּדוֹל״? אֶלָּא רֶמֶז שֶׁהוּא אָדָם גָּדוֹל, שֶׁעָמַד בְּעֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת. לְפִיכָךְ כּוֹתְבִין אוֹתוֹ שְׁנֵי הֵהִי״ן. וְאִיּוֹב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ גָּדוֹל – לֹא עָמַד אֶלָּא בְּאַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר ״תָּם וְיָשָׁר וְגוֹ׳״ – מִכָּל אוֹתוֹ הַדּוֹר, שֶׁלֹּא נִתְפַּס עַל אוֹתוֹ עָוֹן (סא״א):
פסוק ד:וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ. בְּבֵית כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹמוֹ:
פסוק ד:וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ. כְּמוֹ וְשׁוֹלְחִים וְקוֹרְאִים, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין כֵּן תָּמִיד:
פסוק ה:וַיְהִי כִּי הִקִּיפוּ. כַּאֲשֶׁר כָּלוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, נוֹהֵג הָיָה אִיּוֹב בְּכָל סוֹף שִׁבְעַת הַיָּמִים, שֶׁחָזְרוּ יְמֵי חֲלִילָתָם, הָיָה שׁוֹלֵחַ וּמְקַדְּשָׁם, כְּלוֹמַר: מְזַמְּנָם וְקוֹרְאָם; כְּמוֹ ״הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר״ (במדבר יא:יח):
פסוק ה:וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה. מְלִיצָתוֹ, שֶׁהָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲלֶה עוֹלוֹת. לָכֵן כָּתַב בִּלְשׁוֹן עָתִיד, שֶׁהָיָה נוֹהֵג לַעֲשׂוֹת כֵּן תָּמִיד, לְסוֹף כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים:
פסוק ה:מִסְפַּר כֻּלָּם. הַבָּנִים וְהַבָּנוֹת:
פסוק ה:וּבֵרֲכוּ. לְשׁוֹן כִּנּוּי כְּלַפֵּי מַעְלָה:
פסוק ה:כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב. כְּמוֹ הָיָה עוֹשֶׂה מָחָר; כְּשֶׁכָּתַב בְּדָבָר הַהוֹוֶה וְתָדִיר, פְּעָמִים שֶׁכָּתַב בּוֹ לְשׁוֹן עָבָר וּפְעָמִים לְשׁוֹן עָתִיד:
פסוק ו:וַיְהִי הַיּוֹם. אוֹתוֹ יוֹם שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה טז.), שֶׁהוּא יוֹם תְּרוּעָה, וְצִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַשָּׂטָן לְהָבִיא זְכוּת וְחוֹבָה שֶׁל כָּל הַבְּרִיּוֹת. הֲדָא הוּא דִּכְתִיב מִשּׁוּט בָּאָרֶץ:
פסוק ו:וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים לְהִתְיַצֵּב עַל־ה׳. לָרִיב עִמּוֹ, שֶׁאֵין לְהִתְיַצֵּב אֶלָּא עַל־דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִצָּב לָרִיב ה׳״ (ישעיהו ג:יג):
פסוק ו:וַיָּבֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתוֹכָם. לְקַטְרֵג הַבְּרִיּוֹת:
פסוק ז:מֵאַיִן תָּבֹא. דִּבֵּר הַכָּתוּב דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁהַגָּדוֹל מְדַבֵּר תְּחִלָּה וּמַרְשֶׁה הַקָּטָן לַעֲנוֹת:
פסוק ז:מִשּׁוּט בָּאָרֶץ. כַּאֲשֶׁר מְפֹרָשׁ לְמַעְלָה, וּבַהַגָּדָה דְּהַשּׁוּתָּפִין הוּא (בבא בתרא טז.):
פסוק ז:מִשּׁוּט בָּאָרֶץ וּמֵהִתְהַלֵּךְ בָּהּ. כֵּן דַּרְכִּי, לָשׁוּט וְלִרְאוֹת רָעִים וְטוֹבִים; וְשׁוֹטַטְתִּי בְּכָל הָאָרֶץ וְלֹא מָצָאתִי כְּאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ״ (בראשית יג:יז). וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא טז.): שָׂטָן לְשֵׁם שָׁמַיִם נִתְכַּוֵּן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִשְׁכָּח לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם:
פסוק ח:הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ עַל עַבְדִּי אִיּוֹב. שֶׁתִּרְצֶה לְקַטְרְגוֹ:
פסוק ח:הֲשַׂמְתָּ. לְשׁוֹן תֵּימַהּ הוּא:
פסוק ח:תָּם וְיָשָׁר. שָׁלֵם בְּמַעֲשָׂיו:
פסוק ט:הֶחִנָּם יָרֵא אִיּוֹב. בִּתְמִיהַּ:
פסוק י:הֲלֹא. אַתָּה שַׂכְתָּ בַּעֲדוֹ לְפִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה רָגִיל אֶצְלוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ נִסִּים, וּפָרֶה וְרָבֶה, לְפִיכָךְ עוֹשֶׂה צְדָקוֹת הַלָּלוּ; אֲבָל לֹא נִסִּיתָ אוֹתוֹ:
פסוק י:שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ. הִגַּנְתָּ בַּעֲדוֹ, כִּמְחִיצָּה זוֹ; כְּמוֹ ״הָסֵר מְשׂוּכָתוֹ״ (ישעיהו ה:ה) – מְחִיצָתוֹ. וְכָל ׳בְּעַד׳ הָאָמוּר בִּלְשׁוֹן עִבְרִי אֵינוֹ אֶלָּא לְשׁוֹן ׳כְּנֶגְדּוֹ וּבְפָנָיו׳; כְּמוֹ ״וְכַפֵּר בַּעַדְךָ״ (ויקרא ט:ז) – קַנַּח הֶעָוֹן כְּנֶגְדְּךָ וּבְפָנֶיךָ, לִהְיוֹת הַכַּפָּרָה מָגֵן בַּעַדְךָ; וְכֵן ״ה׳ מָגֵן בַּעֲדִי״ (תהלים ג:ד):
פסוק י:פָּרַץ בָּאָרֶץ. נִתְחַזְּקוּ, כְּמוֹ ״וְכֵן יִפְרֹץ״ (שמות א:יב), וּמְתַרְגְּמִינָן: ״יִתְקוֹף״. זֶהוּ פְּשׁוּטוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ בַּהַגָּדָה (בבא בתרא טו:; טז.): פָּרַץ גְּדֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁהָעִזִּים הוֹרְגִים הַזְּאֵבִים:
פסוק יא:וְאוּלָם. לוּ הָיִיתָ נוֹגֵעַ בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ, אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ. מִיָּד; בִּתְמִיהַּ. וְאָז:
פסוק יב:וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל הַשָּׂטָן הִנֵּה כָל אֲשֶׁר לוֹ בְּיָדֶךָ. (דָּבָר אַחֵר:) וַיְהִי הַיּוֹם, אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁחָזְרוּ חֲלִילָה לֶאֱכוֹל בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר:
פסוק יב:בְּנֵי הָאֱלֹהִים. צְבָא הַשָּׁמַיִם הַקְּרוֹבִים לַשְּׁכִינָה, לִהְיוֹת בְּנֵי בֵיתוֹ; וְעַל שֵׁם כָּךְ נִקְרְאוּ בָּנָיו:
פסוק יב:לְהִתְיַצֵּב עַל ה׳. סְבִיבוֹתָיו, כְּמוֹ ״לְכָל הַנִּצָּבִים עָלָיו״ (בראשית מה:א):
פסוק יד:עַל יְדֵיהֶם. כְּמוֹ ״אִישׁ עַל יָדוֹ״ (במדבר ב:יז). וְאֵינוֹ לְשׁוֹן ׳מָקוֹם׳, אֶלָּא עַל שֵׁם שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לְיָדוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ בַּהַגָּדָה (בבא בתרא טו:; טז.) שֶׁהִטְעִימָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֵין עוֹלָם הַבָּא, שֶׁלְּאַחַר חֲרִישַׁת הָאֲתוֹנוֹת הָיוּ זוֹרְעִים עִם הַחֲרִישָׁה וְרוֹעוֹת הָאֲתוֹנוֹת מִיָּד חָזִיז מִן הַתֶּלֶם:
פסוק טו:וַתִּפֹּל שְׁבָא. נִתְנַפְּלָה וְחָנְתָה מַלְכוּת שְׁבָא עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ (בראשית כ״ה:י״ח) ״עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל״:
פסוק טו:וְאֶת־הַנְּעָרִים. מְשָׁרְתֶיךָ, הַשּׁוֹמְרִים אוֹתָם:
פסוק טו:וָאִמָּלְטָה. אֵין מְלִיטָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַשְׁמָטָה, שֶׁנִּשְׁמַט מִן הַצָּרָה, (וּבָאתִי לְהַגִּיד לָךְ. וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיד, מִיָּד מֵת כן הוא בס״א):
פסוק טז:וּבַנְּעָרִים. בַּמְשָׁרְתִים שׁוֹמְרֵי הַצֹּאן מְדַבֵּר הַכָּתוּב:
פסוק יז:וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים. זֶה לְשׁוֹן ״בָּזְזוּ בַּז״ (ישעיה לג:כג) – לְפִי מִנְהָגָם. כָּל זְמַן שֶׁהֵם מְהַלְּכִים, נִדְבָּקִים יַחַד וְהוֹלְכִים בְּמַאֲרָב, שֶׁלֹּא יָבִינוּ בָּהֶם וְיַבְרִיחוּ אֶת הַמִּקְנֶה; וּכְשֶׁמַּגִּיעִים לִמְקוֹם הַמִּקְנֶה, פּוֹשְׁטִים בְּמֶרְחַב הַמִּקְנֶה זֶה לְכָאן וְזֶה לְכָאן, לֶאֱסֹף הַמִּקְנֶה. וְהַמַּלְאָכִים הַלָּלוּ – שְׁלוּחֵי שָׂטָן הָיוּ; וּכְדֵי לְהַקְנִיטוֹ וּלְהַחֲטִיאוֹ בִּשְּׂרוּהוּ תְּחִלָּה בְּהֶפְסֵד מוּעָט, וְאַחַר כָּךְ בְּגָדוֹל הֵימֶנּוּ, וְכֵן כֻּלָּם:
פסוק יט:מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר. מִצַּד שֵׁנִי שֶׁל מִדְבָּר, וְהָיָה הַבַּיִת מִצַּד זֶה; וְזֶהוּ לְשׁוֹן ׳עֵבֶר׳ בַּמִּקְרָא:
פסוק יט:עַל הַנְּעָרִים. בָּנִים, אֲבָל אֵין צָרִיךְ לְהַזְכִּיר הַבָּנוֹת:
פסוק יט:(לְהַגִּיד לָךְ. שֶׁהָיָה לוֹ רְשׁוּת לְהַגִּיד, וְהָיָה מֵת בְּאוֹתוֹ רֶגַע ס״א אינו):
פסוק כ:וַיָּגָז. תָּלַשׁ, כְּמוֹ ״גָּזִּי נִזְרֵךְ״ (ירמיה ז:כט), וּמְתַרְגְּמִינָן: ״תְּלִישָׁה״, וּכְמוֹ ״מִמְּעֵי אִמִּי אַתָּה גוֹזִי״ (תהלים עא:ו) – מוֹשְׁכִי:
פסוק כא:מִבֶּטֶן אִמִּי. הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לוּקַחְתִּי מִשָּׁם (בראשית ג:כג), אוֹ אִמִּי מַמָּשׁ:
פסוק כא:וְעָרוֹם אָשׁוּב שָׁמָּה. לֹא בַּבֶּטֶן הוּא מְדַבֵּר. וּמַה שָׁמָּה? אֶל מְקוֹם תְּשׁוּבָתוֹ. וְעַל שֶׁהוּא מוּכָן לְכָךְ, וְלֹא יַחֲלִיף הַחֹק לָשׁוּב כִּי אִם אֶל הֶעָפָר, לְפִיכָךְ לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּירוֹ:
פסוק כב:תִּפְלָה. לֹא שׁוּם שֶׁמֶץ וְתִפְלוּת נָתַן עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ (ירמיהו כג:יג) ״וּבִנְבִיאֵי שׁוֹמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה״:
פסוק כב:וְלֹא נָתַן. לְהַטִּיל תִּפְלָה וְעוֹל אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ ״נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים״ (שמואל א יח:ח):
