פסוק ב:וְהַוָּתִי. שִׁבְרִי:
פסוק ב:יִשְׂאוּ יָחַד. עִם מִשְׁקָל שֶׁכְּנֶגְדָּם, וַאֲפִלּוּ הֵם חוֹל יַמִּים, יִכְבַּד מִמֶּנּוּ:
פסוק ג:לָעוּ. מְגֻמְגָּמִין, כְּאָדָם שֶׁאֵין בּוֹ כֹּחַ לְהוֹצִיא דָּבָר מִפִּיו כְּתִקּוּנוֹ; וְכֵן ״וְשָׁתוּ וְלָעוּ״ (עובדיה א:טז), שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ שִׁכּוֹר לְגַמְגֵּם בִּדְבָרָיו:
פסוק ד:חֲמָתָם. אֶרֶס שֶׁלָּהֶם. דֶּרֶךְ פַּרְסִיִּים לָתֵת אֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ בְּחִצֵּיהֶם:
פסוק ה:הֲיִנְהַק פֶּרֶא וְגוֹ׳. כְּלוֹמַר: וְכִי לְחִנָּם אֲנִי צוֹעֵק? וַהֲלֹא בְּהֵמָה שׁוֹטָה אֵינָהּ נוֹהֶקֶת בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לָהּ דֶּשֶׁא, וְכֵן שׁוֹר לֹא יִגְעֶה אֶלָּא אִם כֵּן אֵין לוֹ בְּלִיל תְּבוּאָה. בְּפֶרֶא נוֹהֵג לְשׁוֹן ׳נְהַק׳, וּבְשׁוֹר – לְשׁוֹן ׳גְּעִיָּה׳:
פסוק ו:הֲיֵאָכֵל תָּפֵל. דָּבָר שֶׁהוּא בְּלִי מֶלַח וְצָרִיךְ לְהַמְלִיחוֹ, וְלֹא נִמְלַח, קָרוּי תָּפֵל בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (שבת קכח.; חלין קיג.; נדרים נא.):
פסוק ו:אִם יֵשׁ טַעַם בְּרִיר. הַבָּא מֵחֲמַת הַחֲלָמוֹת כְּשֶׁאוֹכֵל דָּבָר חָזָק שֶׁמַּרְבֶּה רִיר וְרוֹק, כְּגוֹן שׁוּם. כְּלוֹמַר: וְכִי סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁיִּהְיוּ מִתְקַבְּלוֹת תְּשׁוּבוֹת שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ? רִיר, כְּמוֹ ״וַיּוֹרֶד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ״ (שמואל א כא:יד):
פסוק ו:חַלָּמוּת. כְּמוֹ ״יֶחֶלְמוּ בְנֵיהֶם״ (איוב לט:ד), לְשׁוֹן חוֹזֶק. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים לְשׁוֹן חֲלוֹם, וְאֵין נִרְאֶה בְּעֵינַי, מִפְּנֵי דַּגְשׁוּת הַלָּמֶ״ד:
פסוק ז:מֵאֲנָה לִנְגּוֹעַ נַפְשִׁי. כְּלוֹמַר: הַרְבֵּה יֵשׁ לִי לִזְעוֹק, כִּי דְבָרִים שֶׁהָיְתָה נַפְשִׁי מְמָאֶנֶת וְקָצָה לִנְגּוֹעַ בָּהֶן, לְשׁוֹן נְגִיעָה:
פסוק ז:הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי. הֵמָּה לִי עַתָּה נְכוֹנִים לְמַשְׁמֵשׁ בָּהֶם כִּמְפוֹת שֻׁלְחָנִי, שֶׁלַּחְמִי נָתוּן בָּהֶם. כִּדְוֵי לְשׁוֹן ״וַיִּכְרֹת אֶת מִדְוֵיהֶם״ (שמואל ב י:ד). כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבִּי מְשֻׁלָּם רוֹפֵא. עִנְיָן אַחֵר: כִּמְפוֹת שֶׁמְּסַנְּנִין בָּהֶן אֶת הַתַּבְשִׁיל וּמַאֲכָל זָב מֵהֶם, דְּוֵי לְשׁוֹן דָּוָה זָבָה (ויקרא טו:לג, יט):
פסוק ז:לַחְמִי. כָּל מַאֲכָל קָרוּי לֶחֶם, כְּמוֹ ״עֲבַד לְחֶם רַב״ (דניאל ה:א), וּכְמוֹ ״נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ״ (ירמיהו יא:יט), וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: ״סַמָּא דְמוֹתָא בְּמֵיכְלֵיהּ״. לָשׁוֹן אַחֵר: הֵמָּה כְּמַבָּטֵי מַאֲכָלִי, כְּלוֹמַר: גַּס לִבִּי לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם בְּרִמָּה, כַּאֲשֶׁר אֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּמַאֲכָלִי. וּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא: ״וּמְסַגּוֹ כִּי דָווּ״, בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (שבת נג:):
פסוק ט:וְיוֹאֵל. וְיִרְצֶה:
פסוק ט:וִידַכְּאֵנִי. לְשׁוֹן מִיתָה:
פסוק ט:יַתֵּר יָדוֹ. יְגַדֵּל יָדוֹ בְּמַכָּתוֹ, כְּמוֹ ״הִנֵּה יַד ה׳ הוֹיָה״ (שמות ט:ג):
פסוק ט:וְיִבַצְּעֵנִי. וִיכַלֵּנִי, כְּמוֹ ״בִּצַּע אֶמְרָתוֹ״ (איכה ב:יז), ״יָדָיו תְּבַצַּעְנָה״ (זכריה ד:ט):
פסוק י:וּתְהִי עוֹד נֶחָמָתִי. וּתְהִי עוֹד זֹאת לִי לְנֶחָמָה:
פסוק י:וַאֲסַלְּדָה בְחִילָה וְלֹא יַחְמוֹל. וַאֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה שֶׁלֹּא יַחְמוֹל מִלְּבַצְּעֵנִי, וַאֲנִי אֵינִי מוֹצֵא לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא, זוּלָתִי שֶׁבִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא לְשׁוֹן יָרֵא וְדוֹאֵג (חולין קה:): שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בָּהֶן מִלִּכָּווֹת בָּרוֹתְחִין; כְּלוֹמַר: אֶתְחוֹלֵל בִּדְאָגָה וּבְחִילָה בַּקָּשָׁה זוֹ:
פסוק י:כִּי לֹא כִחַדְתִּי. וְלֹא חָסַרְתִּי אֲמָרָיו מִלְּקַיְּמָן:
פסוק יא:מַה כֹּחִי. חָזָק לִסְבּוֹל:
פסוק יא:כִּי אֲיַחֵל. כִּי אֲמְתִּין עַד יוֹם רְפוּאָה אוֹ עַד יוֹם מִיתָה:
פסוק יא:אֲיַחֵל. כְּמוֹ ״וַיָּחֶל עוֹד״ דְּנֹחַ (בראשית ח:י):
פסוק יא:וּמַה קִּצִּי. וּמָה חָשׁוּב קִצִּי וְחָזָק כִּי אֲיַחֵל, כִּי לֹא אוּכַל לְהַאֲרִיךְ קִצִּי מִלִּסְבּוֹל:
פסוק יא:נַפְשִׁי. הוּא יֵצֶר תַּאֲוַת אָדָם, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כְּמוֹ ״אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם״ (בראשית כג:ח):
פסוק יג:הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי. לְשׁוֹן תֵּימָא: הֲגַם זֹאת תָּבֹא עָלַי, שֶׁאֵין עֶזְרָתִי בִּי – אוֹתָם רֵיעִים שֶׁהָיוּ לִי לְעָזְרֵנִי, אֵינָם בְּעֶזְרָתִי?!
פסוק יג:וְתוּשִׁיָּה נִדְּחָה. עֵצָה שֶׁל יוֹעֲצִים נִדְּחָה מִמֶּנִּי, שֶׁקָּמָה עָלַי לְהַקְנִיט וְלִדְחוֹת:
פסוק יד:לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד. לְמִי שֶׁמּוֹנֵעַ חֶסֶד מֵחֲבֵירוֹ. וְהַלָּמֶ״ד – מְשַׁמֶּשֶׁת, כְּמוֹ ״לָרָב״ (במדבר כו:נד), ״לָצָו״ (ישעיהו כח:י), לָשָׁב. מָס גַּם הוּא לְשׁוֹן פּוֹעֵל, כְּמוֹ בָּא, שָׁב, נָד, גַּם אֵלֶּה לְשׁוֹן עוֹשֶׂה:
פסוק יד:לַמָּס הַחֶסֶד. מְכַלֶּה אוֹתוֹ, כְּמוֹ ״וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס״ (שמות טז:כא):
פסוק טו:אַחַי. בְּנֵי מְלִיצָתִי:
פסוק טו:בָּגְדוּ. בִּי, כְּמוֹ הַנַּחַל הַבּוֹגֵד בְּגִידוֹת כְּמוֹ שֶׁמְּפָרֵשׁ בָּעִנְיָן:
פסוק טו:כַּאֲפִיק נְחָלִים. מוֹצָא נְחָלִים יַעַבְרוּ מִמִּדָּה נְכוֹחָה וְרֵיעוּת. וּמַה הִיא בְּגִידוּתוֹ שֶׁל נַחַל?
פסוק טז:הַקּוֹדְרִים מִנִּי קָרַח. אִם בָּא עֲלֵיהֶם קֶרַח נִקְמָטִים וְנַעֲשִׂים קְרִים (קרשים קרים):
פסוק טז:וְעָלֵימוֹ יִתְעַלֶּם. מִתְכַּסֶּה הַשֶּׁלֶג שֶׁנּוֹפֵל עַל הַקֶּרַח. הֲרֵי בְּגִידָה אַחַת: שֶׁנִּתְכַּסָּה מִן הָעַיִן, וְאֵין הַצָּמֵא מוֹצֵא מַיִם לִשְׁתּוֹת:
פסוק יז:בְּעֵת יְזֹרְבוּ. לְשׁוֹן יְצֹרְבוּ, כְּחוֹם הַשֶּׁמֶשׁ:
פסוק יז:נִצְמָתוּ. רֶטְרִי״שׁ בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ ״וְחֹמֶץ צוֹמְתָן״ בִּלְשׁוֹן גְּמָרָא (פסחים מ:). צָדִ״י מִתְחַלֶּפֶת בְּזַיִ״ן, כְּמוֹ צְעָקָה זְעָקָה (בראשית כז:לד; ישעיהו סה:יט):
פסוק יז:יְזֹרְבוּ. לְשׁוֹן ״וְנִצְרְבוּ בָהּ כָּל פָּנִים״ (יחזקאל כא:ג), וּכְמוֹ ״אֵשׁ צָרֶבֶת״ (משלי טז:כז):
פסוק יז:נִדְעֲכוּ. נִקְפְּצוּ מִמְּקוֹמָם:
פסוק יח:יִלָּפְתוּ. יֵאָחֲזוּ אָרְחוֹת דַּרְכָּם, כְּמוֹ ״וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן״ (שופטים טז:כט), וְכֵן ״וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת״ (רות ג:ח) – שֶׁחִבְּקַתּוּ הָאִשָּׁה:
פסוק יט:תֵּימָא. אֶרֶץ יִשְׁמָעֵאל שֶׁהִיא נְמוּכָה, וְהַמַּיִם נִגָּרִים שָׁם:
פסוק יט:קִוּוּ. לְשׁוֹן קַו נָטוּי (ישעיהו לד:יא). דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן ״יִקָּווּ הַמַּיִם״ (בראשית א:ט):
פסוק כ:בֹּשׁוּ כִּי בָטָח בָּאוּ עָדֶיהָ. יֵבוֹשׁוּ שׁוֹתֶיהָ, כִּי בָטַח כָּל אִישׁ וְאִישׁ לִשְׁתּוֹת מֵהֶם:
פסוק כא:כִּי עַתָּה הֱיִיתֶם לוֹ. הֱיִיתֶם נִמְשָׁלִים לְאוֹתוֹ נַחַל:
פסוק כא:תִּירְאוּ חֲתַת. וּפַחַד הַמַּכָּה, וַתִּירְאוּ לוֹמַר הָאֱמֶת; וּמַחֲנִיפִים אֶת בַּעַל רִיבִי:
פסוק כב:וּמִכֹּחֲכֶם שִׁחֲדוּ בַעֲדִי. וּמִמָּמוֹנְכֶם:
פסוק כה:מַה נִּמְרְצוּ. כְּמוֹ ״קְלָלָה נִמְרֶצֶת״ (מלכים א ב:ח), לְשׁוֹן ״דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו״ (משלי כה:יא). וְכֵן ״נִמְלְצוּ לְחִכִּי״ (תהלים קיט:קג) – כֻּלָּן לְשׁוֹן מְלִיצָה הֵם, וְלָמֶ״ד מִתְחַלֶּפֶת בְּרֵי״שׁ:
פסוק כה:אִמְרֵי יֹשֶׁר. אִם אִמְרֵי יֹשֶׁר הֱיִיתֶם אוֹמְרִים, הָיוּ מְקֻבָּלִים; אֲבָל עַתָּה, מַה יּוֹכִיחַ הוֹכֵחַ מִכֶּם? כָּל תּוֹכָחָה שֶׁבְּאִיּוֹב – בֵּרוּר הַדְּבָרִים הֵם, וּמַעֲמִידִים עַל הָאֱמֶת:
פסוק כו:הֲלְהוֹכַח מִלִּים תַּחְשֹׁבוּ. הֲלְבָרֵר דְּבָרִים תַּחְשֹׁבוּ?
פסוק כו:וּלְרוּחַ. הֵם מְשׁוּלִים:
פסוק כו:אִמְרֵי נוֹאָשׁ. שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, כְּמוֹ ״וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ״ (ירמיה ב:כה) – אֵינִי חוֹשֵׁשׁ לְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים:
פסוק כז:תַּפִּילוּ. בְּדִינְכֶם אַתֶּם מַפִּילִים. הַאַף עַל עָנִי כָּמוֹנִי בְּקַו מִשְׁפָּט? וְתִכְרוּ שׁוּחָה עַל רֵיעֲכֶם לְהַפִּילוֹ?
פסוק כח:הוֹאִילוּ. הִתְרַצּוּ לִפְנוֹת אֵלַי וְלִשְׁמֹעַ דְּבָרַי, וְתִרְאוּ אִם עַל פְּנֵיכֶם אֲכַזֵּב:
פסוק כט:שׁוּבוּ נָא. לִבְחוֹן, וְתִבְחֲנוּ, שֶׁלֹּא תְהֵא עוֹד עַוְלָה וְשׁוּבוּ לַחֲקוֹר, וַהֲרֵי צִדְקִי יִמָּצֵא בָהּ:
פסוק ל:אִם חִכִּי לֹא יָבִין הַוּוֹת. לֹא יָבִין כְּשֶׁאֲנִי מְדַבֵּר הַוּוֹת?