פסוק ב:(מענה איוב):
גַּם הַיּוֹם. אַחַר כָּל תַּנְחוּמִין הַלָּלוּ:
פסוק ב:מְרִי שִׂיחִי. בִּמְקוֹמוֹ עוֹמֵד, כִּי אֵין תַּנְחוּם בְּדִבְרֵיכֶם:
פסוק ב:יָדִי כָּבְדָה. מַכַּת נִגְעִי תַּקִּיפָה יוֹתֵר מֵאַנְחָתִי; שֶׁאֵינִי קוֹבֵל וְצוֹעֵק לְפִי מַכָּתִי:
פסוק ג:וְאֶמְצָאֵהוּ. לְשׁוֹפְטִי:
פסוק ג:תְּכוּנָתוֹ. מְכוֹן כִּסְאוֹ:
פסוק ד:מִשְׁפָּט. הוֹכָחַת דְּבָרִים:
פסוק ה:(אֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי. וְגַם אִם יִסְתֹּם אוֹתִי מִלְּדַבֵּר לְפָנָיו, שֶׁמָּא יְדַבֵּר הוּא עִמִּי, וְאֵדְעָה מִלִּים יַעֲנֵנִי רַבִּי תַּנְחוּמָא (תנחומא, בראשית יג)):
פסוק ו:הַבְּרָב כֹּחַ. דְּבָרִים וְתוֹכָחוֹת שֶׁל חֲטָאָיו יָרִיב עִמָּדִי:
פסוק ו:לֹא אַךְ. מַכָּה וּכְפִיָּה. לֹא יָשִׂים בִּי אָכְפּוֹ וְאֵימָתוֹ. (וְעוֹד יִפָּתֵר:) לֹא אַךְ הוּא יָשִׂים בִּי, כִּי לֹא יָשִׂים בִּי אַךְ הָרִיב שֶׁל תּוֹכַחַת פְּשָׁעַי, וְלֹא תְשׂוּמוֹת עֲלִילוֹת:
פסוק ז:שָׁם. בִּמְקוֹם רִיבֵנוּ:
פסוק ז:יָשָׁר. כֹּשֶׁר מִפְעֲלוֹתַי יְהֵא נוֹכָח וְנִגְלֶה וְנִרְאֶה עִמּוֹ, לְפָנָיו:
פסוק ז:נוֹכָח. מוּכָח, וְשָׁם אֲפַלְּטָה לָנֶצַח – כִּי לֹא יִמְצָא בִי עָוֹן:
פסוק ח:הֵן קֶדֶם. לְמַעְלָה הוּא חוֹזֵר, לְמִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְגוֹ׳:
פסוק ח:קֶדֶם. מִזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר ״קֵדְמָה מִזְרָחָה״ (שמות כז:יג):
פסוק ח:אָחוֹר. מַעֲרָב. הוֹאִיל וְהַמִּזְרָח – קִדְמַת עוֹלָם, נִמְצָא הַמַּעֲרָב – אֲחוֹרָיו שֶׁל עוֹלָם:
פסוק ט:בַּעֲשׂוֹתוֹ. כְּשֶׁבְּרָאוֹ, לֹא עָשָׂה מְקוֹם כִּסְאוֹ שָׁם שֶׁאֶרְאֶנּוּ שָׁם:
פסוק ט:אָחַז. תַּרְגּוּם שֶׁל ״אֶרְאֶה״ (בראשית כא:טז). וְתֵדַע, שֶׁהַטַּעַם תַּחַת הָאָלֶ״ף; וְאִם לְשׁוֹן אֲחִיזָה הוּא, הָיָה טַעֲמוֹ מִלְּרַע, תַּחַת הַחֵי״ת:
פסוק ט:יַעֲטֹף יָמִין. כִּסָּה פְּנֵי הַדָּרוֹם בְּפָנָיו, לְמַעַן לֹא אֶרְאֶנּוּ:
פסוק י:כִּי יָדַע דֶּרֶךְ וְגוֹ׳. אֲשֶׁר עִמָּדִי מַהוּ, לְפִיכָךְ אֵינוֹ בָּא לָרִיב עִמָּדִי:
פסוק י:בְּחָנַנִי וְגוֹ׳. אֲשֶׁר כַּזָּהָב אֵצֵא אִם יָרִיב עִמָּדִי:
פסוק יא:בְּאֲשׁוּרוֹ. בְּמַעְגָּלוֹ, כְּמוֹ ״אִם תִּטֶּה אֲשׁוּרִי״ (איוב לא:ז), ״כּוֹנֵן אֲשׁוּרָיו״ (תהלים מ:ג):
פסוק יא:וְלֹא אָט. אֵינִי רָגִיל לִנְטוֹת:
פסוק יב:מֵחֻקִּי צָפַנְתִּי אִמְרֵי פִיו. יוֹתֵר מֵחֻקֵּי מְזוֹנוֹתַי הָיִיתִי זָרִיז לִצְפֹּן אִמְרֵי פִיו, כְּמוֹ ״לֶחֶם חֻקִּי״ (משלי ל:ח) – מְזוֹנוֹתַי:
פסוק יג:וְהוּא. לְפִי שֶׁהוּא יָחִיד בָּעוֹלָם, וְיוֹדֵעַ דַּעְתָּן וּמַחֲשַׁבְתָּן שֶׁל בְּרִיּוֹת וּמַה יֵּשׁ לָהֶם לְדַבֵּר לְפָנָיו, לְפִיכָךְ תְּשׁוּבוֹת מוּכָנוֹת לְפָנָיו:
פסוק יג:וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ. לְפִיכָךְ נַפְשׁוֹ אִוְּתָה וַיָּעַשׂ:
פסוק יד:כִּי יַשְׁלִים חֻקִּי. יָדַעְתִּי כִּי לֹא יָשִׁיב יָדוֹ עַד אֲשֶׁר יַשְׁלִים חֹק גְּזֵרוֹתָיו – פֻּרְעָנִיּוֹת אֲשֶׁר גָּזַר עָלַי:
פסוק יד:וְכָהֵנָּה רַבּוֹת עִמּוֹ. כִּי כָהֵנָּה רַבּוֹת עָשָׂה:
פסוק טו:עַל כֵּן. שֶׁאֵינוֹ גּוֹמֵל לָאָדָם כְּפִי דְרָכָיו:
פסוק טו:מִפָּנָיו אֶבָּהֵל. וּכְשֶׁאֶתְבּוֹנֵן בִּדְרָכָיו, אֶפְחַד מִמֶּנּוּ:
פסוק יז:כִּי לֹא נִצְמַתִּי מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ. בָּזֹאת אֲנִי נִבְהָל, כִּי לֹא נִצְמַתִּי לַחֲלוּטִין וּצְמִיתוּת קֶבֶר מִפְּנֵי הַחֹשֶׁךְ הַזֶּה הַבָּא עָלַי; וְכֵן לֹא כִסָּה מִפָּנַי אֶת הָאֹפֶל הַזֶּה עַד מוֹתִי:
פסוק יז:וּמִפָּנַי כִּסָּה אֹפֶל. עַל כִּי לֹא שֶׁבְּרֹאשׁ הַפָּסוּק, חוֹזֵר:
