פסוק ב:(מענה איוב):
מִי יִתְּנֵנִי כְיַרְחֵי קֶדֶם. כְּיָמִים קַדְמוֹנִים, שֶׁהָיִיתִי בִּגְדֻלָּתִי:
פסוק ג:בְּהִלּוֹ נֵרוֹ. לְשׁוֹן אוֹר וְשִׂמְחָה:
פסוק ג:לְאוֹרוֹ. הָיִיתִי הוֹלֵךְ; בְּכָל חֹשֶׁךְ וְצָרָה שֶׁהָיְתָה בָּאָה לָעוֹלָם, לִי הָיָה אוֹר:
פסוק ד:בִּימֵי חָרְפִּי. בִּימֵי קַדְמוּתִי, לָשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא: ״חַרְפֵּי וְאַפְּלֵי״ (נידה סה:):
פסוק ד:בְּסוֹד אֱלוֹהַּ עֲלֵי אָהֳלִי. כְּשֶׁהָיוּ כְּשֵׁרֵי הַדּוֹר בָּאִים לְאָהֳלִי לְהִוָּסֵד בְּדִבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה וּבְ׳גֶדֶר סְיָג לְשָׁעָה׳:
פסוק ה:נְעָרָי. מְשָׁרְתַי:
פסוק ו:הֲלִיכַי. רַגְלַי:
פסוק ו:בְּחֵמָה. כְּמוֹ בְּחֶמְאָה:
פסוק ו:וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי פַּלְגֵי שָׁמֶן. כְּלוֹמַר: נַחַת רוּחַ וְכָל תַּאֲוַת לֵב, הַנּוֹחִים כְּנַחֲלֵי שֶׁמֶן:
פסוק ו:יָצוּק. כְּמוֹ ״וְיָצַקְתָּ״ (שמות כה:יב):
פסוק ז:קָרֶת. תִּקְרָה גְּבוֹהָה מוּכֶנֶת כְּכִסֵּא, לָשֶׁבֶת לְזִקְנֵי הָעִיר:
פסוק ז:בָּרְחוֹב וְגוֹ׳. וְכַאֲשֶׁר בָּרְחוֹב הָיִיתִי מֵכִין מוֹשָׁבִי:
פסוק ח:הָיוּ נְעָרִים רוֹאִים אוֹתִי וְנֶחְבָּאִים, וִישִׁישִׁים עָמְדוּ מִפָּנַי:
פסוק ט:שָׂרִים עָצְרוּ בְמִלִּים. וּמְצַפִּים שֶׁאֶפְתַּח אֲנִי תְּחִלָּה:
פסוק יא:כִּי אֹזֶן. אֲשֶׁר שָׁמְעָה מִלָּתִי וַתְּאַשְּׁרֵנִי:
פסוק יא:וְעַיִן רָאֲתָה. בְּכָל מָקוֹם בְּגָדְלִי וְכֹשֶׁר מִדָּתִי:
פסוק יג:בִּרְכַּת אוֹבֵד. אָדָם מֵת בַּעֲוֹנוֹ וְנִטְרַד:
פסוק יג:עָלַי תָּבֹא. כִּי הָיִיתִי זָן אֶת בָּנָיו וְאֶת אִשְׁתּוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (בבא בתרא טז.), שֶׁהָיָה גּוֹזֵל שְׂדֵה יְתוֹמִים וּמַשְׁבִּיחָהּ וּמַחֲזִירָהּ לָהֶם. וּפְשָׁטֵיהּ דִּקְרָא אֵינוֹ נִרְאֶה כָּךְ, שֶׁאֵין קָרוּי אוֹבֵד – אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא עַצְמוֹ אוֹבֵד; כְּמוֹ ״כִּכְלִי אֹבֵד״ (תהלים לא:יג), וְכֵן ״תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד״ (תהלים קיט:קעו); ״צֹאן אֹבְדוֹת״ (ירמיה נ:ו):
פסוק יג:וְלֵב אַלְמָנָה אַרְנִין. שֶׁהָיָה מַטִּיל שְׁמוֹ עַל אַלְמָנוֹת, לֵאמֹר: קְרוֹבָתִי הִיא; אוֹ: אֲנִי אַשִּׂיאֶנָּה! כְּדֵי שֶׁיִּקְפְּצוּ עָלֶיהָ תּוֹבְעִים:
פסוק יד:צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי. רָדַפְתִּי אַחֲרֵי הַצֶּדֶק וְהוּא נִמְצָא לִי כִּמְעִיל וְצָנִיף, שֶׁהֵם תַּכְשִׁיטִים נָאִים; כֵּן הָיָה מִשְׁפָּטִי נָאֶה וְטָהוֹר:
פסוק יח:וָאֹמַר עִם קִנִּי אֶגְוָע. בִּשְׁבִיל כֹּשֶׁר מִדָּתִי, הָיִיתִי אוֹמֵר בְּלִבִּי: כְּשֶׁאָמוּת יִהְיֶה קִנִּי וּבֵיתִי נָכוֹן עִמִּי:
פסוק יח:וְכַחוֹל אַרְבֶּה יָמִים. עוֹף וּשְׁמוֹ חוֹל. וְלֹא נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה, שֶׁלֹּא טָעַם מֵעֵץ הַדַּעַת; וּלְבַסּוֹף אֶלֶף שָׁנָה מִתְחַדֵּשׁ וְחוֹזֵר לְנַעֲרוּתוֹ:
פסוק יט:שָׁרְשִׁי פָתוּחַ וְגוֹ׳. כָּל זֶה הָיִיתִי אוֹמֵר בְּלִבִּי, שֶׁלֹּא יִיבַשׁ שָׁרְשִׁי וְלֹא יָמוּת קְצִירִי; כְּמוֹ ״וְעָשָׂה קָצִיר״ (איוב יד:ט) – וְהֵן יוֹנְקוֹת עֲנָפִים רַכִּים שֶׁל אִילָן. וְאָמַרְתִּי:
פסוק כ:שֶׁכְּבוֹדִי. יִתְחַדֵּשׁ עִמָּדִי תָּמִיד:
פסוק כ:וְקַשְׁתִּי. וְאֵיתָנִי תַּחֲלִיף תָּמִיד לְטוֹבָה:
פסוק כא:לִי שָׁמְעוּ וְיִחֵלּוּ. הַשּׁוֹמְעִים דְּבָרַי הָיוּ מְיַחֲלִים שֶׁיִּתְקַיְּמוּ, וְהָיוּ מִתְקַיְּמוֹת. כִּי מָסֹרֶת חָכְמָה הָיָה בְּיָדִי:
פסוק כב:תִּטֹּף מִלָּתִי. לְשׁוֹן נְבוּאָה, וְכֵן ״לֹא תַטִּיף עַל בֵּית יִשְׂחָק״ (עמוס ז:טז). כְּלוֹמַר: כִּנְבוּאָה הָיָה דְבָרִי:
פסוק כג:לְמַלְקוֹשׁ. לִזְמַן אָרוֹךְ הָיוּ מְדַבְּרִים, כִּי רוֹב שְׁעוֹתֵיהֶם שְׁתִיקָה, שֶׁהָיוּ תְּאֵבִים לִשְׁמוֹעַ דְּבָרַי:
פסוק כד:לֹא יַאֲמִינוּ. שֶׁאֲנִי מְשַׂחֵק עִמָּהֶם, מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתִי:
פסוק כד:וְאוֹר פָּנַי לֹא יַפִּילוּן. הָיוּ יְרֵאִים לְהִתְקָרֵב אֵלַי וּלְהָגִיס לִבָּם בִּי:
פסוק כה:אֶבְחַר דַּרְכָּם. כָּל דַּרְכֵיהֶם וַעֲצָתָם אֲנִי הָיִיתִי בּוֹחֵר לָהֶם, שֶׁהָיוּ שׁוֹאֲלִים לִי: אֵיזֶה דֶּרֶךְ נֵלֵךְ? וּמַה נַּעֲשֶׂה?
פסוק כה:וְאֵשֵׁב רֹאשׁ. אִם הָיוּ מְסֻבִּים, אֲנִי הָיִיתִי מֵסֵב בְּרֹאשׁ הַמְּסֻבִּים: