פסוק ב:(מענה איוב):
יָדַעְתִּי כִּי כֹל תּוּכָל. כִּי הַכֹּל תּוּכַל לַעֲשׂוֹת, כַּאֲשֶׁר יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ:
פסוק ב:וְלֹא יִבָּצֵר מִמְּךָ מְזִמָּה. כּוֹפֵל מִלָּתוֹ: שֶׁאֵין מְזִמָּה וּמַחֲשָׁבָה נִבְצֶרֶת וְנִסְתֶּרֶת מִמְּךָ, אֲשֶׁר כָּל מַחֲשְׁבוֹתֶיךָ תּוּכַל לִגְמֹר וּלְמַלְּאוֹת; כִּי בְיָדְךָ כֹּחַ וּגְבוּרָה וּבְיָדְךָ לַעֲשׂוֹת כָּל הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ (דברי הימים א כט:יב). וּמִקְרָא זֶה דּוּגְמַת ״וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת״ (בראשית יא:ו):
פסוק ג:מִי זֶה מַעְלִים. אֲשֶׁר הֶעֱלִים וְכִסָּה עֲצָתוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְלִי דַעַת? יָדַעְתִּי כִּי הַכֹּל בְּיָדְךָ לַעֲשׂוֹת, וְעַל כֵּן הִגַּדְתִּי קְצָת מִגְּבוּרוֹתָיו כַּאֲשֶׁר הָיוּ עִם לְבָבִי, כַּאֲשֶׁר יָדַעְתִּי:
פסוק ג:וְלֹא אָבִין. אֲבָל לֹא הֵבַנְתִּי כָּל כָּךְ, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתַּנִי; כִּי כַּמָּה נִפְלָאוֹת נִסְתָּרוֹת וְנֶעֱלָמוֹת מִמֶּנִּי, אֲשֶׁר אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ:
פסוק ה:לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ. כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ, וְעַתָּה עֵינִי רָאֲתָה אֶת שְׁכִינָתְךָ:
פסוק ו:עַל כֵּן. אֲשֶׁר זָכִיתִי לַחֲזוֹת שְׁכִינָתְךָ, מוֹאֵס אֲנִי בְּחַיַּי; וְאֶהְיֶה מִתְנַחֵם, אִלּוּ הָיִיתִי שׁוֹכֵן בַּקֶּבֶר, לָשׁוּב לְעָפָר וָאֵפֶר אֲשֶׁר לֻקַּחְתִּי מִשָּׁם:
פסוק ז:וּבִשְׁנֵי רֵעֶיךָ. בִּלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי:
פסוק ז:כִּי לֹא דִבַּרְתֶּם. שֶׁהֲרֵי לֹא דִבַּרְתֶּם אֵלַי טַעֲנָה נְכוֹנָה כְּעַבְדִּי אִיּוֹב; שֶׁהֲרֵי הוּא לֹא פָּשַׁע בִּי, כִּי אִם עַל אֲשֶׁר אָמַר ״תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה״ (איוב ט:כב), וְעַל יְדֵי הַשָּׂטָן הַמְקַטְרֵג אֶת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר ״אִם שׁוֹט יָמִית פִּתְאוֹם וְגוֹ׳״ (איוב ט:כג). וְאִם הוֹסִיף לְדַבֵּר – מִפְּנֵי קֹשִׁי יִסּוּרִין אֲשֶׁר כָּבְדוּ וְחָזְקוּ עָלָיו דִּבֵּר. אֲבָל אַתֶּם פְּשַׁעְתֶּם, עַל אֲשֶׁר הִרְשַׁעְתֶּם אוֹתוֹ, לֵאמֹר ״הֲלֹא יִרְאָתְךָ כִּסְלָתֶךָ״ (איוב ד:ו), וְהֶחֱזַקְתֶּם אוֹתוֹ בְּחֶזְקַת רָשָׁע. וּלְבַסּוֹף הֱיִיתֶם מְשֻׁתָּקִים וּמְנֻצָּחִים לְפָנָיו; וְהָיָה לָכֶם לְנַחֲמוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִיהוּא. וְלֹא דַי לְאִיּוֹב בְּצָרָתוֹ וְיִסּוּרָיו, כִּי גַם הוֹסַפְתֶּם עַל חַטֹּאתֵיכֶם פֶּשַׁע לְהַקְנִיטוֹ:
פסוק ח:וְהַעֲלִיתֶם עוֹלָה בַּעַדְכֶם. לְמַעַן שֶׁתִּתְרַצּוּ וְתִתְפַּיְּסוּ לְפָנַי, וּבִלְבַד אֲשֶׁר עַבְדִּי אִיּוֹב יִתְפַּלֵּל עֲלֵיכֶם אֲשֶׁר אֶסְלַח לְחַטֹּאתֵיכֶם, וְלִפְשָׁעֵיכֶם לֹא אֶזְכֹּר עוֹד:
פסוק ח:כִּי אִם פָּנָיו אֶשָּׂא. שֶׁהֲרֵי פָנָיו אֶשָּׂא לְקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ. הֲרֵי אִם כְּמוֹ אֲשֶׁר, וְכֵן ״עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת״ (בראשית כד:יט), ״אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו״ (שמות כא:ל), וְכֵן הַרְבֵּה:
פסוק ח:כִּי לֹא. שֶׁהֲרֵי לֹא:
פסוק ט:וַיִּשָּׂא ה׳ אֶת פְּנֵי אִיּוֹב. וַיִּשָּׂא כְּמוֹ ״נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה״ (בראשית יט:כא), שֶׁקִּבֵּל תְּפִלָּתוֹ וְהִסְבִּיר לוֹ פָּנִים:
פסוק י:שָׁב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב בְּהִתְפַּלְלוֹ. שָׁב נוֹפֵל לוֹמַר בְּעִנְיָן זֶה, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ כְּתִיב וְהֵשִׁיב אֶת שְׁבוּת אִיּוֹב:
פסוק י:בְּהִתְפַּלְלוֹ בְּעַד רֵעֵהוּ. בִּזְכוּת שֶׁהִתְפַּלֵּל עַל כָּל רֵיעַ וְרֵיעַ שֶׁלּוֹ:
פסוק י:לְמִשְׁנֶה. עַל אֶחָד שְׁנַיִם (נראה דקאי גם על מה שכתב למעלה שהיה לו לומר להשיב מהר״ז), וְלֹא דִקְדֵּק הַמִּקְרָא בְּמִלָּתוֹ:
פסוק יא:לְפָנִים. כָּל אֲשֶׁר הָיוּ אוֹהֲבָיו וּמַכִּירָיו בְּטֶרֶם הִגִּיעוּ אֵלָיו הַיִּסּוּרִים:
פסוק יא:וַיָּנֻדוּ לוֹ. לְשׁוֹן קוֹנְפְּלֵיְינְטָ״א בְּלַעַ״ז:
פסוק יא:קְשִׂיטָה. מָעָה:
פסוק יא:וְאִישׁ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד (רוצה לומר שלא תאמר שהכונה שיש שנתנו לו קשיטה ויש שנתן לו נזם לכך כתב רש״י ואיש פירושו כל אחד ואחד מהר״ז):
פסוק יב:מֵרֵאשִׁיתוֹ. יוֹתֵר מֵרֵאשִׁית עָשְׁרוֹ:
פסוק יג:שִׁבְעָנָה. הֵם פַּעֲמַיִם שֶׁבַע, שְׁתֵּי שְׁבִיעִיּוֹת; כְּמוֹ ״שְׁבֻעַיִם״ (ויקרא יב:ה), שֶׁהֵם שְׁתֵּי שָׁבוּעוֹת:
פסוק יד:וַיִּקְרָא שֵׁם הָאַחַת יְמִימָה. עַל שֵׁם יָפְיָתָן נִקְרְאוּ שְׁמוֹתֵיהֶן:
פסוק יד:יְמִימָה. צַחָה וּמְלֻבָּנָה כַּיּוֹם:
פסוק יד:קְצִיעָה. רֵיחָהּ נוֹדֵף עָרֵב וּמְבֻשָּׂם, כִּקְצִיעָה שֶׁל בֹּשֶׂם:
פסוק יד:קֶרֶן הַפּוּךְ. עַל שֵׁם הַקֶּרֶן שֶׁנּוֹתְנִין בּוֹ כְּחוֹל וּבוֹרִית, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְתִקְרְעִי בַפּוּךְ עֵינַיִךְ״ (ירמיהו ד:ל):
פסוק טו:וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב וְגוֹ׳. וְלֹא נִמְצָא מַעֲשֶׂה שֶׁל נָשִׁים יָפוֹת, כְּמַעֲשֵׂה יֹפִי שֶׁל בְּנוֹת אִיּוֹב; וּמִקְרָא זֶה דּוּגְמַת ״וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים״ (במדבר ט:ו); וְכֵן הַרְבֵּה:
פסוק טו:וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּתָן וְיָפְיָן, נָתַן לָהֶם נַחֲלָה עִם הָאַחִים:
פסוק יז:וּשְׂבַע יָמִים. מִן שָׂבֵעַ יֹאמַר שְׂבַע בִּדְבֵקוּת:
