ואחר כך אמר (תרגום ח, ט"ו כ). השאלה הראשונה בענין זה היא: מה טיב החכמה בכך שעיכב אלהים את נח (בתבה) חמשים ושבעה ימים אחרי שחרבו המים? ונאמר (המתין) עד שתוכשר הארץ לקבל גשם וזרע, ובקשר לזה אמר: צא מן התבה. ואופן אחר, כדי להכין מכרות ומשכנות בשביל בעלי החיים ולזה אמר אחריו: "כל החיה אשר אתך וגו'". ואמר שמשפחותיהם יצאו מן התבה כי כמו שנכנסו כך יצאו ולא היה צורך להכניס כל בעל חיים למקום מגוריו ולהעמידו על מזונו.
פסוק כ:
ואחר כך אמר (תרגום כ – כב). וכמו שהיה ידוע מאז ומעולם ... וכמו שבארנו. ומה שסידר ויבן נח ... סביב ענין הקרבנות ... ואשר למלת וירח היתה לה הוכחה מן השכל...מקרה על כל האופנים ואיזה שהוא מהם...לקח אותה הכתוב מן הראייה ... ואינו רוצה בדבור זה אלא [הידיעה] ... [כדי] שנדע שהוא ידע בזה ... ולפיכך חידש לנו בזה מקרה...בכל צורך. ומצד הלשון [תרגמתי ויר]ח קב[ל] כעין מה שכתוב כאשר [ינתק פתיל] הנעורת בהריחו אש. ואומר מ[רי]ח מ[ים יפריח]. ועוד כתוב והריחו ביראת ייי, הכל לשון קיבול, או כדומה לזה.
פסוק כ:
ותרגמתי ויאמר ייי אל לבו – מן ד'אתה, מאליו, כי מלת לב בעברית מורה על עצם הדבר ותמציתו, כגון קפאו תהומות בלב ים, וההר בוער באש עד לב השמים, וכדרך שאמר: עודנו חי בלב האלה. ונאמר ואל לב שקוציהם ותועבותיהם [לבם הולך] וכיוצא באלה. והכוונה בזה היא שלא ביקשו ממנו דבר זה אלא התחיל בזה מאליו, ומפני מה לא ביקש נח דבר זה, והרי דרך מקריבי קרבנות לשאול את צרכיהם? נאמר, לא הקריב נח אלא כמודה על מה שהטיב (לו) ולנלוים אליו בעבר. והיות והקריב כמודה על שעבר לא צרף עמו דבר (בקשה) לעתיד.
פסוק כ:
ואפשר שנאמר ... אלהים לנח כי ראה ... לקרבן ... היה מוחלט...אם ביקש לא ביקש על אחרים......בו כמו המבול...אמנם קיבל את קרבנו...תוך עמידה על קבלת [הקרבן] ... ומה נכלל עמו.
והב' מפני שידע שיסדיר את יתר האנשים על סדר כגון זה ... מה שקיימו. והג' מפני שהראשונים ה...נתן את היכולת לטפל בכל בעלי החיים ולתת להם אספקה, אבל לא לאחרים. והד' מפני שימי חייהן היו ארוכים וזה איפשר להם ל[שת]ול ולנטוע מה שיספיק ... לצמחים ולבעלי החיים ... הה', מפני שהמשק בימים ההם היה במצב כזה שהארץ יכלה להיות מוזנחת לשנים עשר חדשים מבלי שיינזק, ואילו עכשו לא היה מי שינהל את משק הארץ באופן כזה. והו' מפני שהמזג (של בעלי החיים) בימים ההם היה חזק ולא ניזק, אם נמנע ממנו הקור והחום (לזמן מסוים). כי המזג של בעלי החיים זקוק לקור [שירד עליו] בחורף ויאוזן על ידי החום שבקיץ, וזקוק לחום שיגיעו בקיץ [ויאוזן על ידי] הקור [שבחורף].