א וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃ ב וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַֽאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ ג וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃ ד וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃ ה וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶֽהָרִֽים׃ ו וַֽיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ ז וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ ח וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ ט וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃ י וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה׃ יא וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ יב וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד׃ יג וַֽ֠יְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֙חַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ יד וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ׃ טו וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר׃ טז צֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃ יז כָּל־הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ הוצא (הַיְצֵ֣א) אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃ יח וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ וּבָנָ֛יו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃ יט כָּל־הַֽחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכָל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה׃ כ וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּהֹ֔ר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ׃ כא וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃ כב עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
ויזכור אלהים את נח גם בניו והנשים בכלל נח שהוא העיקר:
פסוק א:
ואת כל החיה. כלל לחית השדה ולעוף השמים ולכל שורץ על האדץ וטעם ויזכור, השבועה שנשבע לנח:
פסוק א:
ויעבר אלהים רוח. העבירו תמיד:
פסוק א:
וישכו המים. וינוחו ולא גברו וכן וחמת המלך שככה (אסתר ז י) ודגשות הכ"ף לחסרון העי"ן ושניהם מהבנין הקל:
פסוק ב:
ויסכרו. כמו ויסגרו ואין הכ"ף מתחלפת בגימל רק הם שתי כלות והטעם אחד, כי לא יתחלפו, חוץ מאותיות יהו"א וסמ"ך בשי"ן:
פסוק ב:
ויכלא הגשם. נכלא בתוך האוצר:
פסוק ג:
וישבו המים. למטה מהארץ כמשפטם בסוף חמשים ומאת יום, גם זה החשבון, בדרך נבואה ידעו והאומרים כי הנה מצאנו מאה וחמשים יום, חמשה חדשים וזה לנו לאות שהם חדשי חמה, והנה לא דברו נכונה על דבריהם כי שנים ימים יחסרו גם האומר כי בחשבון העבור היה עושה וישים בחדש השני מרחשון ותהיה השנה שלימה, ולמה כל זה, ואפילו היה כתוב כי נח היה חשבונו על החמה או תחלת השנה מתשרי לא נתנו המועדים ע"י נח גם יתכן על מנוח התיבה לדבר דברים ארוכים לכן לא יועלו ולא יצילו כי תהו המה:
פסוק ה:
בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים. והנה נח קבע אחד לחודש ולא ראה הלבנה כי עוד לא פתח חלון התיבה ובעשור לחדש שבט שלח את העורב ותמיד היה הולך ושב עד שיצא נח כי כן אמר עד יבושת המים וביום שיבשה הארץ יצא נח וכל אשר אתו, ואחר שבעת ימים ששלח את העורב שלח את היונה, וזה היה ביום שבעה עשר לשבט, שהוא החדש העשירי מיום המבול,, והנה הוא על המבט המרובע והעד שאמר ויחל עוד שבעת ימים אחרים
פסוק י:
ומלת ויחל עוד, על דעתי מתחלה כי אילו היתה מגזרת תוחלת היה וייחל כמו וייקץ או ייחל כמו וישב יעקב (בראשית לז א) ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק:
פסוק י:
ויוסף שלח את היונה מן התיבה, בארבעה ועשרים בשבט:
פסוק יא:
טרף בפיה, י"א שהיא מלה מוכפלת בטעם כמו אדמת עפר (דניאל יב ב) ויפרשו טָרָף כמו עלה זית וכן "כל טרפי צמחה (יחז' יז ט) והראיה שיש תחת הרי"ש קמץ גדול כמו זָהָב וְעָשָן והנכון בעיני שיהיה הבי"ת נוסף כבי"ת "ברוחו שמים שפרה" (איוב כו יג) והוא באחד (שם כג יג), ובא בקמץ "כמו כי הוא טָרָף" (הושע ו א) אריה שָאָג (עמוס ג ח) וחבריהם או יהיה טָרָף קמוץ בעבור שהוא תואר השם כמו חָכָם, והטעם כמו טרוף כי יש תואר דומה לפועל ויש תואר דומה לפעול:
פסוק יב:
וַיִיָחֶל, מבנין נפעל ובא כלעיל כמו וַיִלָּחֶם (במדבר כא א) וַיִצָמֶד (שם כה ג) ויש מזה הבנין שהוא מלרע כמו וַיִפָּקֵד מקום דוד (ש"א כ כז) ובא יו"ד וייחל בשרשו השלם כיו"ד "או ירה יִיָרֶה" (שמות יט יג)
פסוק יב:
ובאחד באדר שלח את היונה, ולא יספה כמשפטה לשוב אליו,
פסוק יב:
עוד, לעולם וכן עוד טומאתו בו (במדבר יט יג), עוד כל ימי הארץ (בראשית ח כב):
פסוק יג:
חרבו המים. לכן לא תוכל הרגל לדרוך על הארץ, שהיא רכה, כי פניה חרבו לבדם ואחר כך יבשה הארץ והאומרים על שנת הלבנה נשען בעבור עשרה ימים שהם נוספים בעבור שנת החמה, צריכים להיות שנתם שלימה ועוד מי מלל להם ששנה עמד נח בתיבה רק עמד שנת החמה, ועוד יו"ד ימים:
פסוק יז:
הַיְצֵא, כמו השלם וכן הַיְשַר לפני דרכך" (תהלים ה ט):
פסוק יז:
ושרצו. יולידו:
פסוק יט:
למשפחותיהם. כמו למינם, ויש אומרים שהולידו בתיבה, וכל משפחה יצאה ולא התערבה באחרת וזה איננו רחוק:
פסוק כ:
הבהמה הטהורה, עשר ולא נדע מספר העוף הטהור כי הוא יותר מהטמא והנה המזבח בנהו באחד הרי אררט:
פסוק כא:
וירח. על משקל "וינח בכל גבול מצרים" (שמות י יד) ונפתח הרי"ש בעבור החי"ת שהיא מהגרון כמשפט לשון הקדש, וחלילה חלילה להיות השם מריח, ולא אוכל כי כן כתוב "אשר חלב זבחימו יאכלו" (דבר' לב לח), רק הטעם שקבל העולה, וישרה לפניו, כאדם שמריח ריח טוב והוא ערב:
פסוק כא:
הניחוח. מלשון מנוחה, והחי"ת כפול כהכפל פ"א ונאפופיה והטעם שהניח הריח מהזעף או שיניח כח עליון:
פסוק כא:
אל לבו. כמו עם לבו ואחר כן גילה סודו לנח כי נביא היה
פסוק כא:
וטעם לא אוסיף עוד לקלל כאשר קללה ע"י אדם כי כן כתוב ארורה האדמה:
פסוק כא:
יצר. היא התולדה אשר נוצרה לו:
פסוק כא:
ולא אוסיף עוד. על המבול
פסוק כא:
ומלת "עוד" לעולם או פעם שנית וכן ויבך על צואריו עוד (בראשית מו כט):
פסוק כב:
עוד כל ימי הארץ. לאות כי יש לה קץ קצוב ומה נכבד דרש "סביב שמונה עשר אלף" רק לא ידענו אחד מיני אלף:
פסוק כב:
זרע וקציר. חלק השנה לשנים ואח"כ לארבעה: קור. כנגד החום: וקיץ. כנגד החורף והם כנגד ד' תקופות בשנה, וכולם יום ולילה יחלקו כי מה שחסר מזה נוסף בזה ואחר כן ישוב העודף ויחסר, ויוסיף על החסר עד היותם בשוה: