א וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־כָּל־הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃ ב וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַֽאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃ ג וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃ ד וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃ ה וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶֽהָרִֽים׃ ו וַֽיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ ז וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ ח וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ ט וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃ י וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־הַיּוֹנָ֖ה מִן־הַתֵּבָֽה׃ יא וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃ יב וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־יָסְפָ֥ה שׁוּב־אֵלָ֖יו עֽוֹד׃ יג וַֽ֠יְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֙חַ֙ אֶת־מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃ יד וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ׃ טו וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־נֹ֥חַ לֵאמֹֽר׃ טז צֵ֖א מִן־הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃ יז כָּל־הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־אִתְּךָ֜ מִכָּל־בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָ֖רֶץ הוצא (הַיְצֵ֣א) אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־הָאָֽרֶץ׃ יח וַיֵּ֖צֵא־נֹ֑חַ וּבָנָ֛יו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי־בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃ יט כָּל־הַֽחַיָּ֗ה כָּל־הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכָל־הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־הַתֵּבָֽה׃ כ וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּהֹ֔ר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ׃ כא וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃ כב עֹ֖ד כָּל־יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

הדר זקנים

תוספות

פסוק ג:
מקצה חמשים ומאת יום. והיינו בא' בסיון שהרי התחילו לירד בתחלת יום של י"ז במרחשון אלא שאין לילו עמו א"כ יש י"ג ימים ממרחשון חסר ליל י"ז שהרי מרחשון חסר. וכ"ז מכסלו וליל של כ"ח הרי מ' יום ומ' לילה שכלים בכ"ח בכסלו בתחלת היום חשוב ק"נ יום תמצא שכלים בא' בסיון. כיצד קי"ח מטבת שבט אדר וניסן אחד מלא וא' חסר. וכ"ט מאייר וג' שהיה בכסלו מפסיקת הגשמים ואע"פ שחסר הלילה כ"ח גבי הק"ן יום לא כתיב אלא יום אבל גבי המ' של ירידה כתיב יום ולילה:
פסוק ד:
ותנח התיבה בחדש השביעי. צ"ל דשביעי קאי אהפסקה וא"כ היינו סיון דלא מצי למימר דקאי אירידה ויהיה אייר. דהתגבורת היה עד א' בסיון והיכי נחה התיבה באייר. וא"ת אמאי לא נקט קרא בחדש ונימא דקאי אירידה כמו בעשירי בא' לחדש. וי"ל משום דכתיב לעיל ותרם התיבה והכא כתיב ותנח נקט חדש של ז' להרמת התיבה בעשירי בא' לחדש נראו ראשי ההרים דקאי אירידה והיינו א' באב. ואין לומר דקאי אהפסקה ותהיה א' באלול שהרי חרבו פני האדמה בא' בתשרי כדכתיב בראשון בא' לחדש וכו' ואם חדש עשירי קאי אהפסקה לא חרבו המים עד בא' במרחשון שהרי אחר ס' של חסרון המים דנראו ראשי ההרים עדיין איכא מ' יום עד שפתח נח התיבה וכ"א ימים משליחות הרי ב' חדשים וכלים בא' במרחשון אבל כי קאי אירידה כלים בא' בתשרי כדפי':
פסוק ד:
ותנח התיבה וכו' על הרי אררט. וצ"ל שהתיבה היתה שקועה במים י"א אמות שהרי המים גברו ט"ו אמות למעלה מכל ההרים בא' בסיון ובא' באב נראו ראשי ההרים. נמצא דבס' יום חסרו המים מגובהם ט"ו אמות דהיינו אמה לד' ימים ד' אמות לי"ו ימים וכשנחה בי"ז נמצא דשקועה י"א אמות במים:
פסוק ו:
ויהי מקץ מ' יום. פ"ה מקץ שנראו ראשי ההרים:
פסוק ז:
ויצא יצא ושוב. אמר העורב הלא לא לקח נח מעופות הרבה כמו מן הכשרים שבעה ז' ומין שלי לא לקח אלא שנים לא נתכוון נח אלא להמיתני ע"י קור או ע"י דבר אחר ויקח אשתי ומשו"ה היה הולך ושוב א"ל במותר לי אני נאסר באסור לי לכ"ש. ד"א יצא ושוב עד יבשת המים שלא עשה שליחות עד שני אליהו כשנסתר בנחל כרית ואליהו נרמז בכאן. יבש"ת תשב"י הרי למפרע:
פסוק ט:
ולא מצאה היונה מנוח וכו'. וא"ת אמאי לא מצאה מנוח הלא כבר עבר מ' יום שנראו ראשי ההרים. לכך נראה לפרש כדאיתא בסדר עולם דויהי מקץ מ' יום קאי אמחסור וה"ק ויהי מקץ וכו' שחסרו המים ויפתח נח את חלון התיבה וישלח את היונה ולא מצאה מנוח שעדיין לא נראו ראשי ההרים ולאחר שבעה שלח את היונה והנה עלה זית טרף בפיה וידע נח כי קלו המים שהרי זית שפל מכל האילנות וכשהביא מן העלה מידע הוה ידע שקלו המים דכיון שהעלה טרוף וקרוע בפיה ודאי לקחה באילן דאין לומר לקחה במים דא"כ היתה שלימה בפיה. טרף לשון זכר ואע"ג דיונה לשון נקבה לפעמים קורהו לשון זכר ופעמים לשון נקבה משום דיונה של נח זכר היה אותו ששלח לפיכך אמר טרף:
פסוק יג:
ויהי באחת ושש מאות בראשון בא' לחדש חרבו וכו'. העולם מקשים מ"ש דבס' ימים הראשונים לא חסרו המים אלא ט"ו אמות שגברו המים למעלה מן ההרים ובס' ימים שניות חסרו המים אשר על פני כל הארץ ואע"פ שיש הרים גבוהים יותר מת"ק אמות. וי"ל דמקום הרים מחזיקים הרבה ותדע דאם יש לך כלי גבוה ג' טפחים או ד' והוא מלא בשר עד ב' אצבעות על שפתו צריך מן הבשר עד שפתו טפי שצריך מן השולים עד גבי הבשר. הרי פי' לפ"ה דבעשירי בא' לחדש נראו ראשי ההרים ר"ל עשירי של ירידה וכן צ"ל לענין סדר עולם. דלא מצינו למימר דהפסקה דא"כ הוי בא' באלול שנראו ראשי ההרים והשליחות של יונה דלא יספה שוב אליו יהיה ביום ס' אחר פסיקת התגבורת ואמאי לא חזרה הרי לא נראו ראשי ההרים עד בא' באלול. אלא ש"מ מא' באב היה ומשו"ה לא חזרה שהיה לה נוח לכף רגלה כדפי':
פסוק כב:
קיץ וחרף. היה לו להזכיר חורף קודם כסדר האחרים שנקט קור ואח"ך חום אלא משום דקיץ בתר חום נקטיה ברישא: