א וְהִתְנַבִּ֞י חַגַּ֣י נביאה (נְבִיָּ֗א) וּזְכַרְיָ֤ה בַר־עִדּוֹא֙ נביאיא (נְבִיַּיָּ֔א) עַל־יְה֣וּדָיֵ֔א דִּ֥י בִיה֖וּד וּבִירוּשְׁלֶ֑ם בְּשֻׁ֛ם אֱלָ֥הּ יִשְׂרָאֵ֖ל עֲלֵיהֽוֹן׃ ב בֵּאדַ֡יִן קָ֠מוּ זְרֻבָּבֶ֤ל בַּר־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְיֵשׁ֣וּעַ בַּר־יֽוֹצָדָ֔ק וְשָׁרִ֣יו לְמִבְנֵ֔א בֵּ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירֽוּשְׁלֶ֑ם וְעִמְּה֛וֹן נביאיא (נְבִיַּיָּ֥א) דִֽי־אֱלָהָ֖א מְסָעֲדִ֥ין לְהֽוֹן׃ ג בֵּהּ־זִמְנָא֩ אֲתָ֨א עֲלֵיה֜וֹן תַּ֠תְּנַי פַּחַ֧ת עֲבַֽר־נַהֲרָ֛ה וּשְׁתַ֥ר בּוֹזְנַ֖י וּכְנָוָתְה֑וֹן וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לְהֹ֔ם מַן־שָׂ֨ם לְכֹ֜ם טְעֵ֗ם בַּיְתָ֤א דְנָה֙ לִבְּנֵ֔א וְאֻשַּׁרְנָ֥א דְנָ֖ה לְשַׁכְלָלָֽה׃ ד אֱדַ֥יִן כְּנֵ֖מָא אֲמַ֣רְנָא לְּהֹ֑ם מַן־אִנּוּן֙ שְׁמָהָ֣ת גֻּבְרַיָּ֔א דִּֽי־דְנָ֥ה בִנְיָנָ֖א בָּנַֽיִן׃ ה וְעֵ֣ין אֱלָהֲהֹ֗ם הֲוָת֙ עַל־שָׂבֵ֣י יְהוּדָיֵ֔א וְלָא־בַטִּ֣לוּ הִמּ֔וֹ עַד־טַעְמָ֖א לְדָרְיָ֣וֶשׁ יְהָ֑ךְ וֶאֱדַ֛יִן יְתִיב֥וּן נִשְׁתְּוָנָ֖א עַל־דְּנָֽה׃ ו פַּרְשֶׁ֣גֶן אִ֠גַּרְתָּא דִּֽי־שְׁלַ֞ח תַּתְּנַ֣י ׀ פַּחַ֣ת עֲבַֽר־נַהֲרָ֗ה וּשְׁתַ֤ר בּוֹזְנַי֙ וּכְנָ֣וָתֵ֔הּ אֲפַ֨רְסְכָיֵ֔א דִּ֖י בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֑ה עַל־דָּרְיָ֖וֶשׁ מַלְכָּֽא׃ ז פִּתְגָמָ֖א שְׁלַ֣חוּ עֲל֑וֹהִי וְכִדְנָה֙ כְּתִ֣יב בְּגַוֵּ֔הּ לְדָרְיָ֥וֶשׁ מַלְכָּ֖א שְׁלָמָ֥א כֹֽלָּא׃ ח יְדִ֣יעַ ׀ לֶהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֗א דִּֽי־אֲזַ֜לְנָא לִיה֤וּד מְדִֽינְתָּא֙ לְבֵית֙ אֱלָהָ֣א רַבָּ֔א וְה֤וּא מִתְבְּנֵא֙ אֶ֣בֶן גְּלָ֔ל וְאָ֖ע מִתְּשָׂ֣ם בְּכֻתְלַיָּ֑א וַעֲבִ֥ידְתָּא דָ֛ךְ אָסְפַּ֥רְנָא מִתְעַבְדָ֖א וּמַצְלַ֥ח בְּיֶדְהֹֽם׃ ט אֱדַ֗יִן שְׁאֵ֙לְנָא֙ לְשָׂבַיָּ֣א אִלֵּ֔ךְ כְּנֵ֖מָא אֲמַ֣רְנָא לְּהֹ֑ם מַן־שָׂ֨ם לְכֹ֜ם טְעֵ֗ם בַּיְתָ֤א דְנָה֙ לְמִבְנְיָ֔ה וְאֻשַּׁרְנָ֥א דְנָ֖ה לְשַׁכְלָלָֽה׃ י וְאַ֧ף שְׁמָהָתְהֹ֛ם שְׁאֵ֥לְנָא לְּהֹ֖ם לְהוֹדָעוּתָ֑ךְ דִּ֛י נִכְתֻּ֥ב שֻׁם־גֻּבְרַיָּ֖א דִּ֥י בְרָאשֵׁיהֹֽם׃ יא וּכְנֵ֥מָא פִתְגָמָ֖א הֲתִיב֣וּנָא לְמֵמַ֑ר אֲנַ֣חְנָא הִמּ֡וֹ עַבְדוֹהִי֩ דִֽי־אֱלָ֨הּ שְׁמַיָּ֜א וְאַרְעָ֗א וּבָנַ֤יִן בַּיְתָא֙ דִּֽי־הֲוָ֨א בְנֵ֜ה מִקַּדְמַ֤ת דְּנָה֙ שְׁנִ֣ין שַׂגִּיאָ֔ן וּמֶ֤לֶךְ לְיִשְׂרָאֵל֙ רַ֔ב בְּנָ֖הִי וְשַׁכְלְלֵֽהּ׃ יב לָהֵ֗ן מִן־דִּ֨י הַרְגִּ֤זוּ אֲבָהֳתַ֙נָא֙ לֶאֱלָ֣הּ שְׁמַיָּ֔א יְהַ֣ב הִמּ֔וֹ בְּיַ֛ד נְבוּכַדְנֶצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל כסדיא (כַּסְדָּאָ֑ה) וּבַיְתָ֤ה דְנָה֙ סַתְרֵ֔הּ וְעַמָּ֖ה הַגְלִ֥י לְבָבֶֽל׃ יג בְּרַם֙ בִּשְׁנַ֣ת חֲדָ֔ה לְכ֥וֹרֶשׁ מַלְכָּ֖א דִּ֣י בָבֶ֑ל כּ֤וֹרֶשׁ מַלְכָּא֙ שָׂ֣ם טְעֵ֔ם בֵּית־אֱלָהָ֥א דְנָ֖ה לִבְּנֵֽא׃ יד וְ֠אַף מָאנַיָּ֣א דִֽי־בֵית־אֱלָהָא֮ דִּ֣י דַהֲבָ֣ה וְכַסְפָּא֒ דִּ֣י נְבוּכַדְנֶצַּ֗ר הַנְפֵּק֙ מִן־הֵֽיכְלָא֙ דִּ֣י בִֽירוּשְׁלֶ֔ם וְהֵיבֵ֣ל הִמּ֔וֹ לְהֵיכְלָ֖א דִּ֣י בָבֶ֑ל הַנְפֵּ֨ק הִמּ֜וֹ כּ֣וֹרֶשׁ מַלְכָּ֗א מִן־הֵֽיכְלָא֙ דִּ֣י בָבֶ֔ל וִיהִ֙יבוּ֙ לְשֵׁשְׁבַּצַּ֣ר שְׁמֵ֔הּ דִּ֥י פֶחָ֖ה שָׂמֵֽהּ׃ טו וַאֲמַר־לֵ֓הּ ׀ אלה (אֵ֚ל) מָֽאנַיָּ֔א שֵׂ֚א אֵֽזֶל־אֲחֵ֣ת הִמּ֔וֹ בְּהֵיכְלָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וּבֵ֥ית אֱלָהָ֖א יִתְבְּנֵ֥א עַל־אַתְרֵֽהּ׃ טז אֱדַ֙יִן֙ שֵׁשְׁבַּצַּ֣ר דֵּ֔ךְ אֲתָ֗א יְהַ֧ב אֻשַּׁיָּ֛א דִּי־בֵ֥ית אֱלָהָ֖א דִּ֣י בִירוּשְׁלֶ֑ם וּמִן־אֱדַ֧יִן וְעַד־כְּעַ֛ן מִתְבְּנֵ֖א וְלָ֥א שְׁלִֽם׃ יז וּכְעַ֞ן הֵ֧ן עַל־מַלְכָּ֣א טָ֗ב יִ֠תְבַּקַּר בְּבֵ֨ית גִּנְזַיָּ֜א דִּי־מַלְכָּ֣א תַמָּה֮ דִּ֣י בְּבָבֶל֒ הֵ֣ן אִיתַ֗י דִּֽי־מִן־כּ֤וֹרֶשׁ מַלְכָּא֙ שִׂ֣ים טְעֵ֔ם לְמִבְנֵ֛א בֵּית־אֱלָהָ֥א דֵ֖ךְ בִּירוּשְׁלֶ֑ם וּרְע֥וּת מַלְכָּ֛א עַל־דְּנָ֖ה יִשְׁלַ֥ח עֲלֶֽינָא׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
והתנבי חגי נביאה. ועתה בשנת שתים לדריוש נתנבאו חגי וזכריה הנביאים אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אליהם לבנות בנין הבית בלא רשות המלך דריוש:
פסוק א:
על יהודיא. אל היהודים:
פסוק א:
עליהון. אליהם:
פסוק ב:
באדין. אז:
פסוק ב:
ושריו. התחילו לבנות ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ועמהם הנביאים של הקב"ה עוזרין ומסייעין להם:
פסוק ג:
בה זמנא אתה עליהון. באותו הזמן באו עליהם הללו צרי יהודה ובנימין לקנתר ולהלשין עליהם על עסק הבנין:
פסוק ג:
פחת עבר נהרה. שלטון של עבר הנהר:
פסוק ג:
וכנותהון. וסיעתהון:
פסוק ג:
וכן אמרין להום. וכן היו אומרים להם:
פסוק ג:
מן שם. מי צוה לכם דבר הבית לבנות:
פסוק ג:
ואושרנא דנה לשכללה. הכתלים האלה ליסד כמו ואושיא יחיטו (לעיל ד') ובנין חומות לבנים כך תברו מנחם:
פסוק ד:
אדין. אז:
פסוק ד:
כנמא. כאשר נאמר:
פסוק ד:
אמרנא להום. אמרו להם לישראל אותן צרי יהודה ובנימין:
פסוק ד:
מן אינון. מי הם שמות האנשים:
פסוק ד:
די דנה. אשר זה הבנין הם בונים:
פסוק ה:
ועין אלההום. ועינו של הקב"ה שהוא אלהיהם היתה על זקני היהודים להעלותם במלאכת הבנין:
פסוק ה:
ולא בטלו המו. ולא בטלו הם את הבונים:
פסוק ה:
עד טעמא לדריוש יהך. והשיבו זקני היהודים דבר לאותן הצרים שלא יבטלו את הבנין עד אשר ילך הדבר לדריוש המלך:
פסוק ה:
ואדין יתיבון. ואז ישיבו היהודים כתב הנשתון על כך על תשובתו של דריוש:
פסוק ו:
פרשגן. פתרון פתשגן האגרת:
פסוק ו:
וכנותיה. וסיעותיו:
פסוק ו:
אפרסכיא. אומה אחת הן שהיו בסיעותיהם:
פסוק ו:
על דריוש מלכא. אל דריוש המלך:
פסוק ז:
עלוהי. אליו:
פסוק ז:
וכדנה כתב בגויה. וכך היה כתוב בתוכה של אגרת:
פסוק ז:
שלמא כולא. כל השלום יהיה לו:
פסוק ח:
ידיע להוא למלכא. דבר ידוע יהיה למלך:
פסוק ח:
די אזלנא. אשר הלכנו אל ארץ יהודה המדינה לבית אלוה הגדול:
פסוק ח:
והוא מתבנא. והוא הבית בנוי:
פסוק ח:
גלל. מרמר"א בלע"ז:
פסוק ח:
ואע מתשם בכתליא. ועצים נתונים ומשומים בכתלים כדי להחזיק הבניין למען יעמוד ימים רבים:
פסוק ח:
ועבידתא דך. ומלאכה זאת:
פסוק ח:
אספרנא מתעבדא. מהרה היתה נעשית:
פסוק ח:
אספרנא. אפנטומינש בלע"ז:
פסוק ח:
ומצלח בידהום. והוצלח מעשה זה בידיהם:
פסוק ט:
אדין. אז כשראינו הבניין שאלנו לזקנים האלה:
פסוק ט:
כנמא אמרנא להום. כאשר נאמר בסמוך אמרנו אליהם:
פסוק ט:
מן שם לכם. מי שם לכם דבר הבית הזה לבנותו וכתלים הללו ליסד:
פסוק ט:
ואושרנא. בניין חומת לבנים:
פסוק י:
ואף שמהתהום. ואף שמותם של בונים ראשי הבנין שאלנו להם כדי להודיעך:
פסוק י:
די נכתוב. אשר נכתוב שמות האנשים אליך:
פסוק י:
די בראשיהם. אשר בעצמם וברשותם קמו לבנות הבית:
פסוק יא:
וכנמא פתגמא. כמו שנאמר הדבר:
פסוק יא:
התיבונא. השיבו לנו דבר:
פסוק יא:
אנחנא המו. אנחנו הם עבדיו של אלהי השמים והארץ:
פסוק יא:
ובנין ביתא. ואנו בונין הבית אשר היה בנוי קודם לכן שנים רבות:
פסוק יא:
ומלך לישראל רב. ומלך גדול שהיה לישראל הוא שלמה המלך בנה אותו ויסד אותו:
פסוק יב:
להן. ועכשיו מפני אשר הכעיסו אבותינו לאלהי השמים מסר אותם ביד מלך בבל הכשדי והבית הזה החריב ואת העם הגלה לבבל:
פסוק יג:
ברם. אך בשנה אחת לכורש מלך בבל צוה כורש בדבר הזה לבנות הבית:
פסוק יד:
ואף מאניא. כלי הקדש של כסף וזהב אשר הוציא נבוכדנצר מן ההיכל שבירושלים והוליכם להיכלו שבבבל הוציא אותם כורש מהיכל מלך בבל ומסרם ליד ששבצר דניאל ששמו כך:
פסוק יד:
והיבל המו. והוליך אותם:
פסוק יד:
הנפק המו. הוציא אותם:
פסוק יד:
די פחה שמה. שהוא היה נשיא ופחת ונקרא שמו פחה:
פסוק טו:
ואמר לה. וכך אמר לו כורש לששבצר אלה הכלים קח ולך והורד אותם בהיכל אשר בירושלים וביתו של הקב"ה יהא בנוי על מקומו:
פסוק טז:
אדין. אז:
פסוק טז:
ששבצר דך. זה בא ונתן כתלי ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ומאז ועד עתה היה הבית בנוי ולא נגמר הבנין:
פסוק יז:
וכען. ועתה אם על המלך טוב יהיה הדבר ידוע ומבוקר בבית גנזיו של מלך אשר שם בבבל:
פסוק יז:
הן איתי. אם יש המעשה הזה אשר מפי כורש יצא דבר לבנות בית זה אשר בירושלים:
פסוק יז:
ורעות מלכא. רצון המלך על כן ישלח אלינו:
פסוק יז:
עלינא. אלינו ע"כ מכתב האגרת אשר שלחו תתני ושתר בוזני: