פסוק א:והתנבי חגי נביאה. ועתה בשנת שתים לדריוש נתנבאו חגי וזכריה הנביאים אל היהודים אשר בארץ יהודה ובירושלים בשם אלהי ישראל אליהם לבנות בנין הבית בלא רשות המלך דריוש:
פסוק א:על יהודיא. אל היהודים:
פסוק ב:ושריו. התחילו לבנות ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ועמהם הנביאים של הקב"ה עוזרין ומסייעין להם:
פסוק ג:בה זמנא אתה עליהון. באותו הזמן באו עליהם הללו צרי יהודה ובנימין לקנתר ולהלשין עליהם על עסק הבנין:
פסוק ג:פחת עבר נהרה. שלטון של עבר הנהר:
פסוק ג:וכנותהון. וסיעתהון:
פסוק ג:וכן אמרין להום. וכן היו אומרים להם:
פסוק ג:מן שם. מי צוה לכם דבר הבית לבנות:
פסוק ג:ואושרנא דנה לשכללה. הכתלים האלה ליסד כמו ואושיא יחיטו (לעיל ד') ובנין חומות לבנים כך תברו מנחם:
פסוק ד:אמרנא להום. אמרו להם לישראל אותן צרי יהודה ובנימין:
פסוק ד:מן אינון. מי הם שמות האנשים:
פסוק ד:די דנה. אשר זה הבנין הם בונים:
פסוק ה:ועין אלההום. ועינו של הקב"ה שהוא אלהיהם היתה על זקני היהודים להעלותם במלאכת הבנין:
פסוק ה:ולא בטלו המו. ולא בטלו הם את הבונים:
פסוק ה:עד טעמא לדריוש יהך. והשיבו זקני היהודים דבר לאותן הצרים שלא יבטלו את הבנין עד אשר ילך הדבר לדריוש המלך:
פסוק ה:ואדין יתיבון. ואז ישיבו היהודים כתב הנשתון על כך על תשובתו של דריוש:
פסוק ו:פרשגן. פתרון פתשגן האגרת:
פסוק ו:וכנותיה. וסיעותיו:
פסוק ו:אפרסכיא. אומה אחת הן שהיו בסיעותיהם:
פסוק ו:על דריוש מלכא. אל דריוש המלך:
פסוק ז:וכדנה כתב בגויה. וכך היה כתוב בתוכה של אגרת:
פסוק ז:שלמא כולא. כל השלום יהיה לו:
פסוק ח:ידיע להוא למלכא. דבר ידוע יהיה למלך:
פסוק ח:די אזלנא. אשר הלכנו אל ארץ יהודה המדינה לבית אלוה הגדול:
פסוק ח:והוא מתבנא. והוא הבית בנוי:
פסוק ח:גלל. מרמר"א בלע"ז:
פסוק ח:ואע מתשם בכתליא. ועצים נתונים ומשומים בכתלים כדי להחזיק הבניין למען יעמוד ימים רבים:
פסוק ח:ועבידתא דך. ומלאכה זאת:
פסוק ח:אספרנא מתעבדא. מהרה היתה נעשית:
פסוק ח:אספרנא. אפנטומינש בלע"ז:
פסוק ח:ומצלח בידהום. והוצלח מעשה זה בידיהם:
פסוק ט:אדין. אז כשראינו הבניין שאלנו לזקנים האלה:
פסוק ט:כנמא אמרנא להום. כאשר נאמר בסמוך אמרנו אליהם:
פסוק ט:מן שם לכם. מי שם לכם דבר הבית הזה לבנותו וכתלים הללו ליסד:
פסוק ט:ואושרנא. בניין חומת לבנים:
פסוק י:ואף שמהתהום. ואף שמותם של בונים ראשי הבנין שאלנו להם כדי להודיעך:
פסוק י:די נכתוב. אשר נכתוב שמות האנשים אליך:
פסוק י:די בראשיהם. אשר בעצמם וברשותם קמו לבנות הבית:
פסוק יא:וכנמא פתגמא. כמו שנאמר הדבר:
פסוק יא:התיבונא. השיבו לנו דבר:
פסוק יא:אנחנא המו. אנחנו הם עבדיו של אלהי השמים והארץ:
פסוק יא:ובנין ביתא. ואנו בונין הבית אשר היה בנוי קודם לכן שנים רבות:
פסוק יא:ומלך לישראל רב. ומלך גדול שהיה לישראל הוא שלמה המלך בנה אותו ויסד אותו:
פסוק יב:להן. ועכשיו מפני אשר הכעיסו אבותינו לאלהי השמים מסר אותם ביד מלך בבל הכשדי והבית הזה החריב ואת העם הגלה לבבל:
פסוק יג:ברם. אך בשנה אחת לכורש מלך בבל צוה כורש בדבר הזה לבנות הבית:
פסוק יד:ואף מאניא. כלי הקדש של כסף וזהב אשר הוציא נבוכדנצר מן ההיכל שבירושלים והוליכם להיכלו שבבבל הוציא אותם כורש מהיכל מלך בבל ומסרם ליד ששבצר דניאל ששמו כך:
פסוק יד:והיבל המו. והוליך אותם:
פסוק יד:הנפק המו. הוציא אותם:
פסוק יד:די פחה שמה. שהוא היה נשיא ופחת ונקרא שמו פחה:
פסוק טו:ואמר לה. וכך אמר לו כורש לששבצר אלה הכלים קח ולך והורד אותם בהיכל אשר בירושלים וביתו של הקב"ה יהא בנוי על מקומו:
פסוק טז:ששבצר דך. זה בא ונתן כתלי ביתו של הקב"ה אשר בירושלים ומאז ועד עתה היה הבית בנוי ולא נגמר הבנין:
פסוק יז:וכען. ועתה אם על המלך טוב יהיה הדבר ידוע ומבוקר בבית גנזיו של מלך אשר שם בבבל:
פסוק יז:הן איתי. אם יש המעשה הזה אשר מפי כורש יצא דבר לבנות בית זה אשר בירושלים:
פסוק יז:ורעות מלכא. רצון המלך על כן ישלח אלינו:
פסוק יז:עלינא. אלינו ע"כ מכתב האגרת אשר שלחו תתני ושתר בוזני: