פסוק א:לארתחשסתא. הוא דריוש ועל שם המלכות נקרא כך:
פסוק א:יין לפניו. הביאו יין לפני המלך בחצר:
פסוק א:ואשא את היין. ואנכי נשאתי את כוס היין ונתתיה למלך וכך הוא המנהג שהמביא יין בחצר המלך אינו נושא ונותנו למלך אבל שר המשקים מקבל כוס היין מיד המביא והוא נושא ונותנו למלך:
פסוק א:לא הייתי רע לפניו. ואני לא הייתי רגיל להיות רע לפניו ברוע פנים כי אם שמח וטוב לב ועתה הייתי זועף ברוע פנים:
פסוק ב:ואתה אינך חולה. והרי אין אתה חולה:
פסוק ב:אין זה. אין המעשה הזה כי אם רוע לב שיש בלבבך עלי להמיתני בסם המות בשתיית כוס זה:
פסוק ב:ואירא הרבה מאד. ונתיראתי מאד על כך שלא יעליל עלי המלך עלילה:
פסוק ג:מדוע לא ירעו פני. מדוע לא יהיו פני רעים:
פסוק ג: שר העיר. ירושלים שהיא בית קברות אבותי חרבה:
פסוק ד:על מה זה אתה מבקש. אי זה דבר תבקש ממני ואעשה לך:
פסוק ד:ואתפלל. ואמרתי לפני המלך בתפילתי כן יהיה רצון מלפני אלהי השמים שתמלא שאלתי ובקשתי:
פסוק ה:אשר תשלחני. שתתן לי רשות לעלות לירושלים ולבנותה:
פסוק ו:ויאמר לי המלך. בשעה שדבר אלי המלך היתה אשתו המלכה יושבת אצלו:
פסוק ו:והשגל. אשתו המלכה כענין שנאמר (דניאל ה') שגלתיה ולחנתיה, שכן נוהג המקרא לכתוב המלכה אצל הפלגש נשיו ופלגשיו כמו מלכות ופלגשים (שיר /השירים/ ו'):
פסוק ו:עד מתי יהיה מהלכך. מתי תרצה שיהא מהלכך ומסעך:
פסוק ו:ומתי תשוב. ומתי דעתך לחזור:
פסוק ו:ישלחני. נתן לי רשות ללכת:
פסוק ו:ואתנה לו זמן. נתתי לו זמן לחזור:
פסוק ז:אגרות יתנו לי. סופריך על רשותך ודעתך חתומות בחותמך על פחות עבר הנהר של צד ארץ ישראל:
פסוק ז:אשר יעבירוני. ויתיירוני לשלום:
פסוק ז:עד אשר אבוא. לירושלים אשר במדינת יהודה:
פסוק ח:ואגרת אל אסף. ותשלח כתב אגרת אל אסף:
פסוק ח:שומר הפרדס. ממונה היה על היערים אשר למלך:
פסוק ח:לקרות. משקל חזק לעשות תקרות וקורות לשערי בירות הר הבית שהרי ב"ה בנו בבנינו אבל שערי חומות הר הבית וחומת החצר אשר סביב ב"ה לא בנו עדיין:
פסוק ח:ולחומת העיר. ולעשות קורות לחומת העיר:
פסוק ח:ולבית אשר אבא אליו. ולעשות בית אשר אשב בו לצורכי:
פסוק ח:ויתן לי המלך. את כל אשר שאלתי ממנו:
פסוק ח:כיד. כפי ידו של הקב"ה שהיתה טובה עלי להצליחני:
פסוק ט:ואתנה להם את אגרות המלך. למען יתיירוני לשלום:
פסוק ט:שרי חיל ופרשים. שלח המלך עמי לכבודי למען אלך לשלום:
פסוק י:וישמע סנבלט וגו'. כאשר שמעו שבאתי לבקש טובה על ישראל ולבנות חומות ירושלים וירע בעיניהם כי היו צרי יהודה ובנימין:
פסוק יא:ואהי שם ימים שלשה. הייתי בירושלים ימים שלשה ולסוף שלשת ימים קמתי בלילה אני ואנשים מועטים עמי ולא הגדתי לשום אדם את אשר נתן הקב"ה בלבי:
פסוק יב:ובהמה אין עמי. כי כל האנשים מועטים אשר עמי הלכו ברגליהם אבל אני לבדי הייתי רוכב על בהמה שלא היו רוצים לרכוב על סוסיהם למען יהיו יוצאים מן העיר בצינעא בלא ידיעת אדם והם הלכו לשבור ולהפיל חומות העיר בלילה ולהרבות פרצותיה למען יהיו בני העיר למחר להוטי' ומסכימים בעצה אחת עם נחמיה לבנות חומות העיר, וכן מוכיח המעשה בתוך הפרשה:
פסוק יג:ואצאה בשער הגיא. יצאתי באותו שער בלילה עם האנשים אשר עמי לצד אותו מקום של עין התנין ולאותו שער האשפות שבחומות העיר והייתי פורץ בחומה והחומה היתה נוחה להפילה ולפרוץ בה לפי שהיתה שרופה באש:
פסוק יג:אשר הם פרוצים. שהם אותם מקומו' שהיו פרוצים והם פרצו בהם יותר:
פסוק יד:ואעבור אל שער העין. ורציתי לעבור אל אותן מקומות שבחומת העיר ובאותן פרצות ואין מקום באותן פרצות לעבור ביניהם רוכב על הבהמות שהיו פרצות קטנות:
פסוק טו:ואהי עולה. והייתי עולה מצד אחד בלילה והייתי שובר בחומה עם האנשים אשר עמי:
פסוק טו:ואשוב ואבוא. וכאשר חזרתי באתי דרך שער הגיא:
פסוק טז:והסגנים. אשר בעיר לא היו יודעין להיכן הלכתי ואת המעשה אשר עשיתי:
פסוק יז:ואומר אליהם. למחר אמרתי להם:
פסוק יז:ולא נהיה עוד חרפה. שלא יהיו צרינו בוזזים ושוללים אותנו:
פסוק יח:את יד אלהי. אשר נתן לי חן והצלחה לפני המלך:
פסוק יח:לטובה. הכל נתכונו לטובה לבנות חומת העיר ומגדליה:
פסוק יט:וילעיגו. כאשר שמעו הצרים שמועת בנין חומת העיר היו מלעיגים עלינו:
פסוק יט:העל המלך. אם על המלך אתם מורדים לבנות חומת העיר כדי למרוד בו:
פסוק כ:ולכם אין חלק. מה לכם בבנין חומת העיר הזאת כי אין לכם חלק בה: