פסוק א:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִבְנְתָה הַחוֹמָה, וָאַעֲמִיד הַדְּלָתוֹת, העיר נעשתה מבוצרת למדי, וַיִּפָּקְדוּ, נכנסו לתפקידיהם הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַלְוִיִּם.
פסוק ב:וָאֲצַוֶּה אֶת־חֲנָנִי אָחִי, ייתכן אחיו ממש, וְאֶת־חֲנַנְיָה שַׂר הַבִּירָה עַל שמירת יְרוּשָׁלִָם, כִּי־הוּא – חנניה היה אדם אמין, כְּאִישׁ אֱמֶת וְיָרֵא אֶת־הָאֱלֹהִים מֵרַבִּים, היה מוחזק בעיני רבים.
פסוק ג:וָאֹמַר לָהֶם: לֹא יִפָּתְחוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם עַד־חֹם הַשֶּׁמֶשׁ. השערים יישארו סגורים כל הלילה, וייפתחו כאשר יגיע חום השמש, בערך בשעה עשר בבוקר. וְעַד, ובעוד הֵם – השוערים עֹמְדִים בפתח יָגִיפוּ, יסגרו את הַדְּלָתוֹת. וֶאֱחֹזוּ, הַחזיקו בדבר, אל תזניחו; או: חַברו וחַזקו את הדלתות בבריח, וְהַעֲמֵיד מִשְׁמְרוֹת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִישׁ בְּמִשְׁמָרוֹ וְאִישׁ נֶגֶד בֵּיתוֹ.
פסוק ד:הסיבה לכך – וְהָעִיר רַחֲבַת יָדַיִם וּגְדֹלָה. החומה שנבנתה הייתה חומת העיר הישנה, ששימשה את ירושלים בגדולתה, וְאילו כעת הָעָם מְעַט בְּתוֹכָהּ, וְאֵין בָּתִּים בְּנוּיִם. רק חלק מהבתים נבנו על ידי העולים.
פסוק ה:וַיִּתֵּן אֱלֹהַי מחשבה אֶל־לִבִּי, וָאֶקְבְּצָה אֶת־הַחֹרִים וְאֶת־הַסְּגָנִים וְאֶת־הָעָם כדי לְהִתְיַחֵשׂ, לברר את ייחוסם. וָאֶמְצָא סֵפֶר הַיַּחַשׂ, היוחסין של הָעוֹלִים בָּרִאשׁוֹנָה, וָאֶמְצָא כָּתוּב בּוֹ:
פסוק ו:אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה, אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלִַם וְלִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ.
פסוק ז:הַבָּאִים עִם־זְרֻבָּבֶל, מנהיג העולים, היו יֵשׁוּעַ, נְחֶמְיָה – שמן הסתם איננו אותו נחמיה, עֲזַרְיָה, רַעַמְיָה, נַחֲמָנִי, מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן, מִסְפֶּרֶת, בִּגְוַי, נְחוּם, בַּעֲנָה, אלו מִסְפַּר אַנְשֵׁי עַם יִשְׂרָאֵל החשובים. לחלופין, מלים אלו הן הכותרת לרשימה הבאה:
פסוק ח:בְּנֵי פַרְעֹשׁ – אַלְפַּיִם מֵאָה וְשִׁבְעִים וּשְׁנָיִם;
פסוק ט:בְּנֵי שְׁפַטְיָה – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁנָיִם;
פסוק י:בְּנֵי אָרַח – שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם;
פסוק יא:בְּנֵי־פַחַת מוֹאָב, לִבְנֵי יֵשׁוּעַ וְיוֹאָב – אַלְפַּיִם וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שְׁמֹנָה עָשָׂר;
פסוק יב:בְּנֵי עֵילָם – אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה;
פסוק יג:בְּנֵי זַתּוּא – שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה;
פסוק יד:בְּנֵי זַכָּי – שְׁבַע מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים;
פסוק טו:בְּנֵי בִנּוּי – שֵׁשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה;
פסוק טז:בְּנֵי בֵבָי – שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה;
פסוק יז:בְּנֵי עַזְגָּד – אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם;
פסוק יח:בְּנֵי אֲדֹנִיקָם – שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה;
פסוק יט:בְּנֵי בִגְוָי – אַלְפַּיִם שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה;
פסוק כ:בְּנֵי עָדִין – שֵׁשׁ מֵאוֹת חֲמִשִּׁים וַחֲמִשָּׁה;
פסוק כא:בְּנֵי־אָטֵר, לְחִזְקִיָּה – תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנָה;
פסוק כב:בְּנֵי חָשֻׁם – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה;
פסוק כג:בְּנֵי בֵצָי – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה;
פסוק כד:בְּנֵי חָרִיף – מֵאָה שְׁנֵים עָשָׂר.
פסוק כה:בְּנֵי, תושבי העיר גִבְעוֹן – תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה;
פסוק כו:אַנְשֵׁי בֵית־לֶחֶם וּנְטֹפָה – מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה;
פסוק כז:אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת – מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה;
פסוק כח:אַנְשֵׁי בֵית־עַזְמָוֶת – אַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם;
פסוק כט:אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים כְּפִירָה וּבְאֵרוֹת, שלוש ערים בתחום נחלת בנימין – שְׁבַע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק ל:אַנְשֵׁי הָרָמָה וָגָבַע – שֵׁשׁ מֵאוֹת עֶשְׂרִים וְאֶחָד;
פסוק לא:אַנְשֵׁי מִכְמָס – מֵאָה וְעֶשְׂרִים וּשְׁנָיִם;
פסוק לב:אַנְשֵׁי בֵית־אֵל וְהָעָי – מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק לג:אַנְשֵׁי נְבוֹ אַחֵר – חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם;
פסוק לד:בְּנֵי עֵילָם אַחֵר, שאינו עילם שנזכר קודם, אף על פי שהמספר זהה – אֶלֶף מָאתַיִם חֲמִשִּׁים וְאַרְבָּעָה;
פסוק לה:בְּנֵי חָרִם – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים;
פסוק לו:בְּנֵי יְרֵחוֹ – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה;
פסוק לז:בְּנֵי־לֹד חָדִיד וְאֹנוֹ, שלוש ערים שהיו סמוכות זו לזו – שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְאֶחָד;
פסוק לח:בְּנֵי סְנָאָה, שהיו לפי המסורת מבני בנימין – שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים.
פסוק לט:הַכֹּהֲנִים: בְּנֵי יְדַעְיָה, לְבֵית יֵשׁוּעַ – תְּשַׁע מֵאוֹת שִׁבְעִים וּשְׁלֹשָׁה;
פסוק מ:בְּנֵי אִמֵּר, שהיו משמר כהנים נוסף – אֶלֶף חֲמִשִּׁים וּשְׁנָיִם;
פסוק מא:בְּנֵי פַשְׁחוּר – אֶלֶף מָאתַיִם אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה;
פסוק מב:בְּנֵי חָרִם – אֶלֶף שִׁבְעָה עָשָׂר.
פסוק מג:הַלְוִיִּם: בְּנֵי־יֵשׁוּעַ לְקַדְמִיאֵל, וקדמיאל, לִבְנֵי לְהוֹדְוָה – שִׁבְעִים וְאַרְבָּעָה;
פסוק מד:הַמְשֹׁרְרִים, בְּנֵי אָסָף, שהיה להם תפקיד לעצמם, ומסודרים במשמר בפני עצמו – מֵאָה אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנָה;
פסוק מה:כיוצא בהם, הַשֹּׁעֲרִים שהיו בְּנֵי־שַׁלֻּם, בְּנֵי־אָטֵר, בְּנֵי־טַלְמֹן, בְּנֵי־עַקּוּב, בְּנֵי חֲטִיטָא, בְּנֵי שֹׁבָי – מֵאָה שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנָה.
פסוק מו:הַנְּתִינִים, צאצאי הגבעונים, שנתנם יהושע לעבודות שירות לעדה ולמזבח, והם היו קשורים למקדש – בְּנֵי־צִחָא, בְנֵי־חֲשֻׂפָא, בְּנֵי טַבָּעוֹת,
פסוק מז:בְּנֵי־קֵירֹס, בְּנֵי־סִיעָא, בְּנֵי פָדוֹן,
פסוק מח:בְּנֵי־לְבָנָה, בְנֵי־חֲגָבָא, בְּנֵי שַׂלְמָי, שַׂלְמָי,
פסוק מט:בְּנֵי־חָנָן, בְּנֵי־גִדֵּל, בְּנֵי־גָחַר,
פסוק נ:בְּנֵי־רְאָיָה, בְנֵי־רְצִין, בְּנֵי נְקוֹדָא,
פסוק נא:בְּנֵי־גַזָּם, בְּנֵי־עֻזָּא, בְּנֵי פָסֵחַ,
פסוק נב:בְּנֵי־בֵסַי, בְּנֵי־מְעוּנִים, בְּנֵי נְפִישְׁסִים,
פסוק נג:בְּנֵי־בַקְבּוּק, בְּנֵי־חֲקוּפָא, בְּנֵי חַרְחוּר,
פסוק נד:בְּנֵי־בַצְלִית, בְּנֵי־מְחִידָא, בְּנֵי חַרְשָׁא,
פסוק נה:בְּנֵי־בַרְקוֹס, בְּנֵי־סִיסְרָא, בְּנֵי־תָמַח,
פסוק נו:בְּנֵי נְצִיחַ, בְּנֵי חֲטִיפָא.
פסוק נז:בְּנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה, שנשארו כנראה במעמד של עבדים, אף על פי ששמרו את המצוות והיו קשורים לעם ישראל – בְּנֵי־סוֹטַי, בְּנֵי־סֹפֶרֶת, בְּנֵי פְרִידָא,
פסוק נח:בְּנֵי־יַעֲלָא, בְנֵי־דַרְקוֹן, בְּנֵי גִדֵּל,
פסוק נט:בְּנֵי שְׁפַטְיָה, בְנֵי־חַטִּיל, בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים, זה שם פרטי שפירושו המילולי מלכודת של צבאים, בְּנֵי אָמוֹן.
פסוק ס:כָּל־הַנְּתִינִים וּבְנֵי עַבְדֵי שְׁלֹמֹה, שלא היו יהודים גמורים אבל התקשרו וכרכו את חייהם בעַם ישראל באופן מעשי – שְׁלֹשׁ מֵאוֹת תִּשְׁעִים וּשְׁנָיִם.
פסוק סא:וְאֵלֶּה הָעוֹלִים שבאו מִתֵּל מֶלַח ומתֵּל חַרְשָׁא, מכְּרוּב, אַדּוֹן וְאִמֵּר, וְלֹא יָכְלוּ לְהַגִּיד בֵּית־אֲבֹתָם וְזַרְעָם אִם מִיִּשְׂרָאֵל הֵם, מכיוון שייחוסם לא היה ברור, היה קשה לקבוע אם הם מישראל או לא –
פסוק סב:בְּנֵי־דְלָיָה, בְנֵי־טוֹבִיָּה, בְּנֵי נְקוֹדָא – שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וּשְׁנָיִם;
פסוק סג:וּמִן־הַכֹּהֲנִים שייחוסם נתון בספק – בְּנֵי חֳבַיָּה, בְּנֵי הַקּוֹץ, בְּנֵי בַרְזִלַּי, שנקראו כך לא מפני שברזלי היה אביהם, אלא – אֲשֶׁר לָקַח אביהם מִבְּנוֹת בַּרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי אִשָּׁה וַיִּקָּרֵא עַל־שְׁמָם.
פסוק סד:אֵלֶּה בִּקְשׁוּ כְתָבָם הַמִּתְיַחְשִׂים, כתבי היוחסין שלהם וְלֹא נִמְצָא. הם טענו שהם כהנים, אבל לא היו בידיהם מסמכים להוכיח זאת, ולכן וַיְגֹאֲלוּ, הורחקו מִן־הַכְּהֻנָּה.
פסוק סה:וַיֹּאמֶר הַתִּרְשָׁתָא, תואר כבוד פרסי או ארמי למושל היהודים, שגם נחמיה כונה בו. לָהֶם, אֲשֶׁר לֹא־יֹאכְלוּ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, הקודשים שקדושתם חמורה, שאינם נאכלים למי שאיננו כהן. עַד עֲמֹד הַכֹּהֵן לְאֻרִים וְתֻמִּים. כיוון שאין דרך לברר אם הם כהנים כשרים, אל להם לאכול מבשר הקודשים, כל עוד אין הדבר מתברר באמצעות כוחם הנבואי של האורים ותומים.
פסוק סו:כָּל־הַקָּהָל כְּאֶחָד – אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים.
פסוק סז:מִלְּבַד עַבְדֵיהֶם וְאַמְהֹתֵיהֶם אֵלֶּה שהיו שִׁבְעַת אֲלָפִים שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה, וְלָהֶם מְשֹׁרְרִים וּמְשֹׁרְרוֹת – מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה. יש ספרים שנוסף ברשימה המשפט הבא: סוּסֵיהֶם – שְׁבַע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה, פִּרְדֵיהֶם – מָאתַיִם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה.
פסוק סח:גְּמַלִּים – אַרְבַּע מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה, חֲמֹרִים – שֵׁשֶׁת אֲלָפִים שְׁבַע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים.
פסוק סט:וּמִקְצָת רָאשֵׁי הָאָבוֹת נָתְנוּ תרומה לַמְּלָאכָה: הַתִּרְשָׁתָא, המושל היהודי נָתַן לָאוֹצָר יחידות זָהָב שנקראו דַּרְכְּמֹנִים – אֶלֶף; מִזְרָקוֹת, מִזרקים, כלים גדולים לזריקת הדם על המזבח – חֲמִשִּׁים; כָּתְנוֹת כֹּהֲנִים – שְׁלֹשִׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת.
פסוק ע:וּמֵרָאשֵׁי הָאָבוֹת נָתְנוּ לְאוֹצַר הַמְּלָאכָה זָהָב דַּרְכְּמוֹנִים, מטבעות זהב – שְׁתֵּי רִבּוֹת, ריבואות, עשרים אלף; וְכֶסֶף מָנִים – אַלְפַּיִם וּמָאתָיִם. התרשתא תרם הרבה כאדם פרטי, אבל הם היו רבים, ולכן נתנו סכום גדול הרבה יותר.
פסוק עא:וַאֲשֶׁר נָתְנוּ שְׁאֵרִית הָעָם, שלא היו ראשי האבות, זָהָב דַּרְכְּמֹנִים – שְׁתֵּי רִבּוֹא; וְכֶסֶף מָנִים – אַלְפָּיִם; וְכָתְנוֹת כֹּהֲנִים – שִׁשִּׁים וְשִׁבְעָה.
פסוק עב:וַיֵּשְׁבוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים וּמִן־הָעָם, בני יהודה וְהַנְּתִינִים וְכָל־יִשְׂרָאֵל משאר השבטים בְּעָרֵיהֶם. הם לא התיישבו עד קצה נחלת יהודה. התפזרותם הגיעה עד אזור לוד. וַיִּגַּע, הגיע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, חודש תשרי, וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יושבים בְּעָרֵיהֶם.
