פסוק א:שֵׁנִי דָּנִיֵּאל לַאֲבִיגַיִל. וּבִשְׁמוּאֵל (שמואל ב ג:ג) כָּתוּב וְהַשֵּׁנִי ״כִלְאָב לַאֲבִיגַיִל״, וּבְמִדְרַשׁ וַיְכֻלּוּ מְפָרֵשׁ: לְפִי שֶׁדָּוִד נָשָׂא אֲבִיגַיִל אַחַר מִיתַת נָבָל, וְהָיוּ חוֹשְׁדִין אוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁהוּא שֶׁל נָבָל, לְכָךְ קְרָאוֹ דָּוִד שֵׁמוֹת שְׁנַיִם: כִּלְאָב וְדָנִיֵּאל. דָּנִיֵּאל – דָּנִי אֵל, ״כִּלְאָב״ – שֶׁהָיָה דּוֹמֶה כֻּלּוֹ לָאָב:
פסוק ג:הַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אִשְׁתּוֹ. מִדְרָשׁ: וְכִי הִיא בִּלְבַד אִשְׁתּוֹ? אֶלָּא שֶׁפָּעַת כְּעֶגְלָה וִילְדַתּוּ, וְשֶׁהָיְתָה חֲבִיבָה עָלָיו כְּעֶגְלָה; כְּמוֹ (שופטים יד:יח): ״לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי״ (סנהדרין כא.). וּמִפְּנֵי חֲבִיבוּתָהּ שֶׁל מִיכַל קוֹרֵא אוֹתָהּ אִשְׁתּוֹ:
פסוק ו:וְאֱלִישָׁמָע וֶאֱלִיפָלֶט. ״וֶאֱלִידָע וֶאֱלִיפָלֶט״, בִּשְׁמוּאֵל (שמואל ב ה:טז) אֵינוֹ מוֹנֶה אֱלִיפָלֶט אֶלָּא פַּעַם אַחַת, וְאֵינוֹ מוֹנֶה כִּי אִם שִׁבְעָה, וְכָאן מוֹנֶה תִּשְׁעָה. וְזֶהוּ טַעְמָא: אֱלִיפָלֶט בְּנוֹ מֵת, וְנוֹלַד לוֹ בֵּן אַחֵר לְאַחַר כֵּן וְנִקְרָא שְׁמוֹ כְּמוֹ כֵן אֱלִיפָלֶט, שֶׁהָיָה הוּא שֶׁמָּנָה לְשָׁם. וְגַם אֱלִישָׁמָע מוֹנֶה כָּאן שְׁתֵּי פְּעָמִים, כְּמוֹ כֵן נוּכַל לוֹמַר שֶׁמֵּת וְנוֹלַד לוֹ אַחֵר. וְגַם אֶחָד מֵאֵלּוּ מֵת וְנִשְׁאֲרוּ שִׁבְעָה, וְזֶה שֶׁאֵינוֹ מוֹנֶה לְשָׁם כִּי אִם שִׁבְעָה. וְהַתִּשְׁעָה שֶׁמּוֹנֶה – מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד, שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים הַרְבֵּה, שֶׁהֲרֵי כָּל הַסֵּפֶר נִכְתַּב מִפְּנֵי כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד וְזַרְעוֹ:
פסוק יא:אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ יוֹאָשׁ. מִשְּׁלֹמֹה עַד יוֹאָשׁ שְׁמוֹנָה דוֹרוֹת. וּלְפִי שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁהָיָה זַרְעוֹ כָּלֶה בִּימֵי יוֹאָשׁ עַל יְדֵי עֲתַלְיָהוּ – כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר זֶה (דברי הימים ב כב:י) ״וַתָּקָם וַתְּדַבֵּר״, עַל לְשׁוֹן דֶּבֶר, עַל יְדֵי סַם הַמָּוֶת – עָמַד בִּתְפִלָּה וְאָמַר זֶה הַמִּזְמוֹר, ״לַמְנַצֵּחַ עַל הַשְּׁמִינִית״ (תהלים יב:א) – שְׁמוֹנָה נִימִין (ספר אחר במנין) עַל דּוֹר שְׁמִינִי: ״הוֹשִׁיעָה ה׳ כִּי גָמַר חָסִיד וְגוֹ׳״ (תהלים יב:ב), וְנִמְלַט יוֹאָשׁ. וּמִן יוֹאָשׁ עַד יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹנָה דוֹרוֹת, שֶׁרָאָה דָוִד שֶׁיֹּאשִׁיָּהוּ וּבָנָיו כֻּלָּם הוֹלְכִין לַאֲבַדּוֹן, זֶה נֶהֱרַג וְזֶה נִקְּרוּ עֵינָיו, וְהִתְפַּלֵּל עוֹד ״עַל הַשְּׁמִינִית״ – עַל דּוֹר שְׁמִינִי: ״ה׳ אַל בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי״ (תהלים ו:א), וּבִשְׁבִיל תְּפִלָּתוֹ נִשְׁתַּיְּרוּ בְּנֵי יְהוֹיָקִים. וּבְכָל סֵפֶר תְּהִלִּים אֵין יוֹתֵר ״עַל הַשְּׁמִינִית״ אֶלָּא אֵלּוּ שְׁנַיִם, וּמִיכָנְיָה (ספר אחר וּמִיהוֹיָקִים) עַד עֲנָנִי שִׁבְעָה, שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, דִּכְתִיב בְּדָנִיֵּאל (דניאל ז:יג) ״וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא״ שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנָה בָּנִים, בֵּין בָּנִים וּבֵין דּוֹרוֹת לְבָנִים; הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה כֵן, בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה תִּשְׁבָּחוֹת בְּסֵפֶר עֶזְרָא (דברי הימים א כט:י-יב) (וקראו ספר עזרא לפי שעזרא כתב דברי הימים יסוד ושרש העבודה) מִן ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״ עַד ״וּלְחַזֵּק״ – שְׁלוֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה תֵּיבוֹת:
פסוק כ:וַחֲסַדְיָה יוּשַׁב חֶסֶד חָמֵשׁ. חָמֵשׁ הָיוּ לְבַד מִשְׁלוֹמִית אֲחוֹתָם:
פסוק כב:וּבְנֵי שְׁמַעְיָה חַטּוּשׁ וְיִגְאָל וּבָרִיחַ וּנְעַרְיָה וְשָׁפָט שִׁשָּׁה. אֵינָם אֶלָּא חֲמִשָּׁה! וְיֵשׁ בּוֹ טַעַם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַטָּה בְּמִשְׁמְרוֹת הַלְוִיִּם ״לִידוּתוּן בְּנֵי יְדוּתוּן גְּדַלְיָהוּ וּצְרִי וִישַׁעְיָה חֲשַׁבְיָהוּ וּמַתִּתְיָהוּ שִׁשָּׁה״ (דברי הימים א כה:ג), וְאֵינָם כִּי אִם חֲמִשָּׁה:
