פסוק כט:וַיַּעַשׂ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קֹדֶשׁ וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים טָהוֹר לֹא פֵּרֵשׁ בְּאֵלּוּ כַּאֲשֶׁר פֵּרֵשׁ בַּאֲחֵרִים, שֶׁעַל דֶּרֶךְ הַשְּׁאָר רָאוּי שֶׁיֹּאמַר וַיִּקַּח בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר דְּרוֹר וְגוֹ' וַיַּעַשׂ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ, וַיִּקַּח סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְגוֹ', וַיַּעַשׂ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ. וְהַטַּעַם, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה בָּהֶם הַצַּוָּאָה בְּתַשְׁלוּם הַמַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר פֵּרַשְׁתִּי שָׁם (לעיל ל כה, לד), וּבַקְּטֹרֶת לֹא הִזְכִּיר גַּם כָּל הַסַּמִּים, וְסָמַךְ עֲלֵיהֶם בַּמֶּה שֶׁאָמַר מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, לֹא הִזְכִּיר בַּמַּעֲשֶׂה כְּלוּם, אֲבָל אָמַר שֶׁעָשׂוּהוּ עַל דַּעַת הָרַקָּחִים. וְזֶה טַעַם קֹדֶשׁ טָהוֹר מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ: