פסוק א:וּבִנְיָמִן הוֹלִיד אֶת בֶּלַע בְּכוֹרוֹ. כְּבָר יִחֲסוֹ (דברי הימים א ז:ו), וּלְפִי שֶׁרָצָה לְיַחֵס עַד שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, מַתְחִיל לְיַחֵס מִבִּנְיָמִן; וְשֵׁמוֹת אֲחֵרִים קוֹרְאָם כָּאן, וְכָל הַיַּחַס לְמַפְרֵעַ. וְהָרוֹצֶה לְדַקְדֵּק רוֹב עָרֵי הַלְוִיִּם וּמִגְרְשֵׁיהֶם הָאֲמוּרִים כָּאן לְמַפְרֵעַ הֵן בִּיהוֹשֻׁעַ (יהושע כא), כִּי עֶזְרָא סְפָרִים מָצָא:
פסוק ו:וַיַּגְלוּם אֶל מָנָחַת. מִי הִגְלָם? וּמְפָרֵשׁ אַחֲרָיו בַּפָּסוּק: ״וְנַעֲמָן וַאֲחִיָּה וְגֵרָא הוּא הִגְלָם״ (להלן ח:ז):
פסוק ו:מָנָחַת. שֵׁם מְדִינָה, כְּדִכְתִיב ״הָרוֹאֶה חֲצִי הַמְּנֻחוֹת״ (דברי הימים א ב:נב), וּכְתִיב ״וַחֲצִי הַמָּנַחְתִּי״ (דברי הימים א ב:נד):
פסוק ח:וְשַׁחֲרַיִם הוֹלִיד. הוּא הָיָה אֶחָד מִן הַגּוֹלִים, וּלְאַחַר שֶׁשִּׁלְּחוּ אוֹתוֹ מִן הַגָּלוּת הוֹלִיד אֶת אֵלֶּה:
פסוק ח:חוּשִׁים וְאֶת בַּעֲרָא נָשָׁיו. כָּךְ הָיוּ שְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל נָשָׁיו:
פסוק יא:וּמֵחֻשִׁים הוֹלִיד. זֹאת חוּשִׁים אִשְׁתּוֹ שֶׁהִזְכִּירָהּ לְמַעְלָה, וּלְפִי שֶׁהִפְסִיקָה בְּחֹדֶשׁ אִשְׁתּוֹ:
פסוק יד:וְאַחְיוֹ שָׁשָׁק. כָּל אֵלֶּה בְּנֵי אֶלְפָּעַל. עִנְיָן אַחֵר וְעִיקָּר: מִן אַחְיוֹ שָׁשָׁק עַד וְיוֹחָא – כָּל אֵלֶּה בְּנֵי בְרִיעָה, וּמִזְבַּדְיָה עַד יוֹבָב – כָּל אֵלֶּה בְּנֵי אֶלְפָּעַל, וּמִן וְיָקִים עַד וְשִׁמְרָת – כָּל אֵלֶּה בְּנֵי שִׁמְעִי:
פסוק כט:וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ אֲבִי גִבְעוֹן. פָּרָשָׁה זוֹ עַד כָּל אֵלֶּה בְּנֵי אָצֵל כְּתוּבָה שְתֵּי פְּעָמִים בְּסֵפֶר זֶה; גַּם פָּרָשַׁת ״וְהַיּוֹשְׁבִים הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר בַּאֲחֻזָּתָם בְּעָרֵיהֶם״ (דברי הימים א ט:ב) וּפָרָשַׁת ״וּמִן הַכֹּהֲנִים יְדַעְיָה וִיהוֹיָרִיב״ (שם י), כְּמוֹ כֵן בְּסֵפֶר עֶזְרָא (נחמיה יא:ג), דִּכְתִיב ״וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַמְּדִינָה״, וְזֶהוּ שֶׁמְּפָרֵשׁ בְּסוֹף מְגִלַּת יְרוּשַׁלְמִי: שְׁלוֹשָׁה סְפָרִים מָצָא עֶזְרָא: סֵפֶר מְעוֹנִים, סֵפֶר זָאטוּטֵי, סֵפֶר הָאֲחִים. וּבִטְּלוּ דִּבְרֵי הָאֶחָד וְקִיְּמוּ דִּבְרֵי הַשְּׁנַיִם. וְכֵן מָצְאוּ הַרְבֵּה סִפְרֵי יִחוּסִין. כְּשֶׁנִּמְצָא שׁלוֹשָׁה אוֹ חֲמִשָּׁה בִּטְּלוּ הַמּוּעָט וְקִיְּמוּ הַמְרֻבִּים. וּכְשֶׁנִּמְצְאוּ זוּגוֹת כְּמוֹ: ״וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ אֲבִי גִבְעוֹן״ (דברי הימים א ט:לה) הֻצְרַךְ לִכְתֹּב שְׁתֵּי פְּעָמִים, שֶׁאֵין סֵדֶר יִחוּסָן שָׁוֶה. וְכֵן ״הַיּוֹשְׁבִים הָרִאשֹׁנִים״ (דברי הימים א ט:) מָצָא זוּגוֹת, וַחֲלוּקִים זֶה עַל זֶה, כְּתָבוּהוּ שְׁנֵי פְּעָמִים בְּכָאן וּבְסִפְרוֹ. וְלָמָּה לֹא כָּתַב שְׁתֵּיהֶן כָּאן, אוֹתָם שֶׁבְּעֶזְרָא ״וְאֵלֶּה רָאשֵׁי הַמְּדִינָה וְגוֹמֵר״ (נחמיה יב״א)? וּלְפִי שֶׁיִּיחֵס לְשָׁם עַד ״וְאֵלֶּה הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם״ (נחמיה יב:א) וּמְיַחֵס עַד ״יְדַעְיָה״ שֶׁהָיָה לְאַחַר עֶזְרָא, וּמַה עִנְיָן לְפָרֵשׁ וּלְיַיחֵס בְּכָאן בְּדִבְרֵי הַיָּמִים דּוֹרוֹת יַחַד וּלְאַחַר עֶזְרָא, כִּי אִם אוֹתָם שֶׁהָיוּ בְּבַיִת רִאשׁוֹן וּבַפָּרָשָׁה הָאַחֶרֶת שֶׁל ״וּבְגִבְעוֹן יָשְׁבוּ וְגוֹ׳״. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים בְּסִפְרֵי: ״וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים״ (דברי הימים א ט:מד) תְּלִיסַר אַלְפֵי גְּמַלֵי טְעוּנֵי מִדְרָשׁוֹת: