פסוק ב:אַתָּה תִרְעֶה אֶת עַמִּי. עַל זֶה אָמַר דָּוִד: ״ה׳ רֹעִי לֹא אֶחְסָר״ (תהלים כג:א) – אַתָּה אוֹמֵר לִי: אַתָּה תִרְעֶה, מָה אֲנִי יָכוֹל לִרְעוֹת? אֵין הַדָּבָר תָּלוּי בִּי, אֶלָּא ״ה׳ רֹעִי לֹא אֶחְסָר״, וְגַם אֲנִי לֹא אֶחְסַר לָכֶם; וְדֻגְמָא בִּשְׁמוּאֵל: ״אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל״ (שמואל ב כא:יז) – אָמַר לָהֶם דָּוִד: ״כִּי אַתָּה נֵרִי ה׳ וַה׳ יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי״ (שמואל ב כב:כט):
פסוק ג:וַיִּכְרֹת לָהֶם דָּוִד בְּרִית. כְּאוֹתוֹ בְּרִית שֶׁכָּרַת יְהוֹיָדָע, דִּכְתִיב ״וַיִּכְרֹת יְהוֹיָדָע אֶת הַבְּרִית בֵּין ה׳ וּבֵין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לְעָם לַה׳״ (מלכים ב יא:יז) – פִּתְרוֹן: לִהְיוֹת לַה׳ עֲבָדִים; וְגַם בֵּין הַמֶּלֶךְ וּבֵין הָעָם לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים כְּמִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, וְגַם הַמֶּלֶךְ – לַעֲשׂוֹת כַּחֹק לַעֲבָדָיו, לִלְחֹם מִלְחֲמוֹתָם:
פסוק ג:לִפְנֵי ה׳. וַהֲלֹא לֹא הָיָה הַמִּשְׁכָּן בְּחֶבְרוֹן! אֶלָּא מַהוּ לִפְנֵי ה׳? כָּל מָקוֹם שֶׁעוֹשִׂין תְּנַאי אוֹ כּוֹרְתִין בְּרִית, הַמָּקוֹם שָׁם הוּא; דּוּגְמָא בְּיִפְתָּח: ״לִפְנֵי ה׳ בַּמִּצְפָּה״ (שופטים יא:יא), וְדוּגְמָא ״וּמָעֲלָה מַעַל בַּה׳ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ״ (ויקרא ה:כא), כְּדִמְפָרֵשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים (ספרא נדבה פרשתא יב, פרק כב, ד):
פסוק ד:וַיֵּלֶךְ דָּוִד וְגוֹ׳. הָלַךְ מִיָּד לַמִּלְחָמָה כְּשֶׁהִמְלִיכוּהוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִשְׂרָאֵל: כָּל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשָׂה דָּוִד בִּימֵי שָׁאוּל נוֹצֵחַ, מַזָּלוֹ שֶׁל שָׁאוּל הָיָה, וְעַתָּה דּוֹאֵג לְהִלָּחֵם; לְכָךְ הָלַךְ מִיָּד לַמִּלְחָמָה:
פסוק ה:וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה. אֵינוֹ מְפָרֵשׁ כָּאן לָמָּה, וּבִשְׁמוּאֵל מְפָרֵשׁ: ״וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים״ (שמואל ב ה:ו). רָאוּ שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲמֹד לִפְנֵי דָוִד, וְנָתְנוּ עִוְרִים וּפִסְחִים לִפְנֵי שַׁעַר הָעִיר, לֵאמֹר: לֹא יָבֹא דָוִד הֵנָּה, כִּי אִם יִלָּחֵם עִם הָעִוְרִים הַלָּלוּ; כִּי יָדְעוּ כִּי בָזוּי הוּא לַמֶּלֶךְ לְהִלָּחֵם עִם הָעִוְרִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָשׁוּב וְלֹא יִלָּחֵם עִמָּהֶם. וְדָוִד אָמַר בְּלִבּוֹ: אֱמֶת הוּא כִּי לֹא נָכוֹן וְהָגוּן לִי לְהִלָּחֵם עִם עִוְרִים וְעִם פִּסְחִים, אַךְ כָּל מִי שֶׁיַּכֶּה הַיְבוּסִי, הֵיאַךְ שֶׁיִּגַּע בַּצִּנּוֹר, וְיִמְשְׁכֵם וְיַשְׁלִיכֵם מִשָּׁם אֶת הָעִוְרִים; ״עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבֹא אֶל הַבָּיִת״ (שמואל ב ה:ח) – אֶל בֵּית דָּוִד, שֶׁיְּהֵא לוֹ גְּנַאי, פֶּן יֹאמְרוּ: עִם אֵלּוּ נִלְחַם דָּוִד:
פסוק ח:וְיוֹאָב יְחַיֶּה אֶת שְׁאָר הָעִיר. הוּא בָּנָה וְהֶחֱזִיק, לִבְנוֹת בִּדְקֵי הַחוֹמָה; דֻּגְמָא בְּעֶזְרָא ״הַיְחַיּוּ אֶת הָאֲבָנִים מֵעַרְמוֹת הֶעָפָר״ (נחמיה ג:לד):
פסוק יא:רֹאשׁ הַשְּׁלִישִׁים. רֹאשׁ הַגִּבּוֹרִים, כְּמוֹ ״וְשָׁלִשִׁים עַל כֻּלּוֹ״ (שמות יד:ז):
פסוק יא:עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ. כַּאֲשֶׁר הוּא נִלְחָם בַּמִּלְחָמָה, לֹא הָיָה חוֹזֵר בַּמִּלְחָמָה עַד שֶׁיַּהֲרֹג בַּחֲנִיתוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת חָלָל:
פסוק יא:בֶּן חַכְמוֹנִי. בִּשְׁמוּאֵל (שמואל ב כג:ח) כָּתוּב ״תַּחְכְּמוֹנִי״, הוּא אָבִיו, וְיָפֶה כֹּחַ הָאָב מִכֹּחַ הַבֵּן (שבועות מח.), שֶׁכָּתוּב בּוֹ עַל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת״ גִּבּוֹרִים ״חָלָל בְּפַעַם אֶחָת״:
פסוק יב:הוּא בִּשְׁלוֹשָׁה הַגִּבּוֹרִים. הוּא בִּכְלַל שְׁלוֹשָׁה הַגִּבּוֹרִים, כִּי הוּא אֶחָד מֵהֶם; וּשְׁלֹשָׁה אֵלּוּ גִּבּוֹרִים יוֹתֵר מִשְּׁאָר שְׁלֹשִׁים. וּשְׁלֹשָׁה שֶׁנִּזְכַּר בְּסָמוּךְ, וְכָאן אֵינוֹ מַזְכִּיר כִּי אִם שְׁנַיִם: יָשָׁבְעָם וְאֶלְעָזָר; וּבִשְׁמוּאֵל מַזְכִּיר אַף הַשְּׁלִישִׁי, דִּכְתִיב ״וְאַחֲרָיו שַׁמָּא בֶן אָגֵא הָרָרִי״ (שמואל ב כג:יא):
פסוק יג:בְּפַס דָּמִים. שֵׁם מָקוֹם, וּבִשְׁמוּאֵל: ״בְּאֶפֶס דַּמִּים״ (שמואל א יז:א):
פסוק יג:וְהַפְּלִשְׁתִּים נֶאֱסְפוּ שָׁם לַמִּלְחָמָה. שֶׁנִּזְדָּרְזוּ לְהִנָּקֵם מִיִּשְׂרָאֵל וּמֵאוֹתָם גִּבּוֹרִים שֶׁחֵרְפוּ, כַּמְפֹרָשׁ בִּשְׁמוּאֵל ״בְּחָרְפָם בַּפְּלִשְׁתִּים״ (שמואל ב כג:ט):
פסוק יג:מְלֵאָה שְׂעוֹרִים. וְרָצוּ פְלִשְׁתִּים לְקוֹצְרָהּ וּלְהַצִּיתָהּ בָּאֵשׁ:
פסוק טו:וַיֵּרְדוּ שְׁלוֹשָׁה מִן הַשְּׁלוֹשִׁים. שְׁלֹשָׁה אֵלּוּ הָיוּ רֹאשׁ לְכָל הַשְּׁלוֹשִׁים:
פסוק טז:וּנְצִיב פְּלִשְׁתִּים אָז בְּבֵית לָחֶם. שֶׁכְּבָר בֵּית לֶחֶם לָקְחוּ, וְהֶעֱמִידוּ בָהּ נְצִיב, שׁוֹפֵט. זֶה בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ, שֶׁעֲדַיִן פְּלִשְׁתִּים הָיוּ מוֹשְׁלִים בָּם, שֶׁכָּךְ מָצִינוּ שֶׁלִּפְנֵי בֹּא דָּוִד הָיוּ מוֹשְׁלִים עַל יִשְׂרָאֵל בִּימֵי שִׁמְשׁוֹן וּשְׁמוּאֵל, דִּכְתִיב בִּשְׁמוּאֵל ״הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים וְגוֹ׳״ (שמואל א ד:ט):
פסוק יז:מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם מִבּוֹר בֵּית לֶחֶם. זֶה הָיָה מְקוֹמוֹ שֶׁל דָּוִד דִּכְתִיב, ״וְדָוִד בֶּן יִשַׁי מִבֵּית הַלַּחְמִי״ (שמואל א יז:נח), וּלְפִי שֶׁהָיָה דָּוִד תָּדִיר מְלוּמָּד וְרָגִיל בְּאוֹתָן מַיִם, נִתְאַוָּה לָהֶם; וְכָל מַיִם וְכָל אֲוִיר שֶׁאָדָם רָגִיל בָּהֶם יָפִין לוֹ, וְשֶׁאֵין רָגִיל בָּהֶם – נִיזּוֹק. וְדוּגְמָא בְּרֵישׁ יוֹסִיפוֹן: מַלְכָּה אַחַת שֶׁחָלְתָה עַל שֶׁנִּשֵּׂאת חוּצָה מֵאֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ, וְאָמְרוּ הָרוֹפְאִים: אֵין לָהּ רְפוּאָה עַד שֶׁתִּרְחַץ וְתֵהָנֶה מִמֵּימֵי מְקוֹמָהּ; וְכֵן עָשׂוּ לָהּ:
פסוק יח:וַיִּבְקְעוּ הַשְּׁלֹשָׁה בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים. בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז (דור״ך ברעכ״ן ד״י שאר״א):
פסוק יח:וַיִּשְׁאֲבוּ. כְּשֶׁהַפְּלִשְׁתִּים עוֹמְדִים בִּפְנֵי הַבּוֹר, בָּאוּ שְׁלֹשָׁה גִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל וּבָקְעוּ בֵּינֵיהֶם וְשָׁאֲבוּ עַל כָּרְחָם:
פסוק יח:וַיְנַסֵּךְ אוֹתָם לַה׳. בַּר קַפָּרָא אוֹמֵר (ירושלמי סנהדרין ב,ה): חַג הַסֻּכּוֹת הָיָה, וְנִסְּכָן עַל הַמִּזְבֵּחַ:
פסוק יט:כִּי בְנַפְשׁוֹתָם הֱבִיאוּם. שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָם לַהֲרִיגָה עַל הַמַּיִם:
פסוק כ:וַאֲבְשַׁי אֲחִי יוֹאָב הוּא הָיָה רֹאשׁ הַשְּׁלוֹשָׁה. לְאוֹתָם שְׁלֹשָׁה שֶׁבָּקְעוּ בְּמַחֲנֵה פְּלִשְׁתִּים וְשָׁאֲבוּ הַמַּיִם. וּמַה שֶּׁאֵינוֹ מַזְכִּיר אֶת יוֹאָב עִם הַגִּבּוֹרִים, לְפִי שֶׁאֵין כְּבוֹדוֹ לִמְנוֹתוֹ עִם אֵלּוּ, כִּי הוּא הָיָה שַׂר צָבָא, רֹאשׁ לְכֻלָּם:
פסוק כ:וְלוֹ שֵׁם בַּשְּׁלֹשָׁה. אוֹתוֹ הַשֵּׁם הָיָה לוֹ שֶׁגְּבוּרָתוֹ הָיְתָה כְּנֶגֶד כָּל גְּבוּרוֹת כֻּלָּם; וְטָעוּת הוּא:
פסוק כא:מִן הַשְּׁלוֹשָׁה בַשְּׁנַיִם. הוּא נִכְבָּד, וְלֹא כְּאוֹתָן שְׁלֹשָׁה – כְּנֶגֶד הַשְּׁנַיִם הָיְתָה גְבוּרָתוֹ, וְלִכְלַל גְּבוּרוֹת הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא; (וְזֶהוּ) וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא:
פסוק כב:בֶּן אִישׁ חַיִל. דֻּגְמָא ״בֶּן בְּלִיַּעַל״ (שמואל א כה:יז). וּבִשְׁמוּאֵל (שמואל ב כג:כ) כְּתִיב ״בֶּן אִישׁ חַי״, כִּי כֵן מִנְהַג בְּנֵי הָאָדָם, כְּשֶׁרוֹאִים אָדָם זָרִיז אוֹמְרִים: זֶה כֻּלּוֹ חַי:
פסוק כב:אֲרִיאֵל. גִּבּוֹרִים בַּעֲלֵי כֹּחַ אֲרִי, גִּבּוֹר וְגַם אֵל, לְשׁוֹן ״אֵילֵי הָאָרֶץ״ (יחזקאל יז:יג):
פסוק כב:רַב פְּעָלִים. פְּעֻלּוֹת שֶׁל גְּבוּרוֹת הַרְבֵּה עָשָׂה:
פסוק כב:וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. וְלֹא חָשַׁשׁ מִן הַצִּנָּה וְהַקֹּר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֵין הָאֲרִי מְסֻכָּן יוֹתֵר מִיּוֹם הַשֶּׁלֶג, כְּשֶׁבָּא אָדָם נֶגְדּוֹ זוֹרֵק הַשֶּׁלֶג בְּרַגְלוֹ בֵּין עֵינֵי הָאָדָם עַד שֶׁלֹּא יָכוֹל לִרְאוֹת, וְהוֹרְגוֹ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי כָּךְ עַל זֹאת:
פסוק כג:אִישׁ מִדָּה. שְׁאָר בְּנֵי אָדָם אֵין צָרִיךְ לִמְדֹּד, כִּי אִם מֵאוֹמֶד יָכוֹל לֵידַע; וְדוּגְמָא ״אֲשֶׁר רָאִינוּ בְתוֹכָהּ אַנְשֵׁי מִדּוֹת״ (במדבר יג:לב):
פסוק כג:כְּמְנוֹר אֹרְגִים. עֵץ שֶׁכּוֹרְכִים עָלָיו הַבֶּגֶד:
פסוק כה:מִן הַשְּׁלוֹשִׁים הִנּוֹ נִכְבָּד הוּא וְאֶל הַשְּׁלֹשָׁה. לִכְלַל גְּבוּרַת הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא, לְאוֹתָן שְׁלֹשָׁה שֶׁמַּזְכִּיר לְמַעְלָה (פס׳ יא-יב), וְלָכֵן כְּתִיב לֹא בְּאָלֶף:
פסוק כה:עַל מִשְׁמַעְתּוֹ. לְשׁוֹן מִנּוּי, וְכֵן ״וּבְנֵי עַמּוֹן מִשְׁמַעְתָּם״ (ישעיהו יא:יד):
פסוק כו:וְגִבּוֹרֵי הַחֲיָלִים. אַךְ לֹא כְּאוֹתָן שֶׁל מַעְלָה:
