פסוק א:וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָשַׁב דָּוִיד. בִּשְׁמוּאֵל (שמואל ב ז:א-ב) כְּתִיב ״וַה׳ הֵנִיחַ לוֹ מִסָּבִיב״ וְגוֹ׳ וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה״, כְּדִכְתִיב לְמַעְלָה הֵימֶנָּה ״בְּתוֹךְ הָאֹהֶל אֲשֶׁר נָטָה לוֹ דָּוִד״ (דברי הימים א טז:א). אָמַר דָּוִד: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קִיֵּם בּוֹ ״וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב״ (דברים יב:י), וְגַם אָנֹכִי מוּטָל עָלַי לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסָמוּךְ ״וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם״ (דברים יב:יא), כְּלוֹמַר: אֶעֱשֶׂה לוֹ מִשְׁכָּן:
פסוק ג:וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וְגוֹ׳. מְפֹרָשׁ בַּמִּדְרָשׁ (מדרש שמואל כו:א): אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנָתָן הַנָּבִיא, הָאָדָם הַזֶּה שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ אֵלָיו נַדְרָן הוּא, צֵא וֶאֱמוֹר לוֹ עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁבַע לִבְנוֹתוֹ: לֹא אַתָּה תִבְנֶה הַבַּיִת לְשִׁבְתִּי. דָּבָר אַחֵר (מדרש שמואל כו:א): הָאָדָם שֶׁאֲנִי שׁוֹלְחֲךָ אֶצְלוֹ זָרִיז הוּא, לֵךְ אֱמוֹר לוֹ קוֹדֶם שֶׁיִּשְׂכּוֹר פּוֹעֲלִים:
פסוק ה:וָאֶהְיֶה מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן. כְּלוֹמַר: וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן אֶל מִשְׁכָּן, מִגִּלְגָּל לְשִׁילֹה וּמִשִּׁילֹה לְנוֹב וּמִנּוֹב לְגִבְעוֹן. וְאַף עַל גַּב שֶׁהָיִיתִי מְטֻלְטָל מֵאֹהֶל אֶל אֹהֶל וּמִמִּשְׁכָּן לְמִשְׁכָּן:
פסוק ו:בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים. זֶה לֹא עָשִׂיתִי, וְאַף הֵם מֵאֲלֵיהֶם לֹא עָלָה בְמַחֲשַׁבְתָּם לִבְנוֹת לִי בַּיִת כַּאֲשֶׁר עָלָה בְמַחֲשַׁבְתְּךָ:
פסוק ז:כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת. מַה שֶּׁעָלָה בְּמַחֲשַׁבְתְּךָ אֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ:
פסוק ז:מִן הַנָּוֶה. נְוֵה הָרוֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן:
פסוק ח:וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים. כְּשֵׁם מְלָכִים גְּדוֹלִים; כִּי לְמַעְלָה כְּתִיב ״וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִד בְּכָל הָאֲרָצוֹת״ (דברי הימים א יד:יז):
פסוק ט:וְשַׂמְתִּי מָקוֹם וְגוֹ׳ וְשָׁכַן תַּחְתָּיו. – לֹא כְּמוֹ שֶׁהָיָה בִּימֵי שָׁאוּל, כְּשֶׁנֶּהֱרַג שָׁאוּל וַיָּנוּסוּ יִשְׂרָאֵל וַיֵּשְׁבוּ פְלִשְׁתִּים תַּחְתָּם (שמואל א לא:ז):
פסוק ט:וְלֹא יוֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְבַלֹּתוֹ. כְּמוֹ ״לְעַנּוֹתוֹ״ (שמואל ב ז:י):
פסוק י:וּלְמִיָּמִים אֲשֶׁר צִוִּיתִי שֹׁפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. לֹא הָיָה מְנוּחָה לָהֶם כָּמוֹךָ, אֲשֶׁר הִכְנַעְתִּי אֶת כָּל אוֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ:
פסוק י:וָאַגִּד לָךְ. מָה יִהְיֶה שְׂכָרְךָ שֶׁרָצִיתָ לִבְנוֹת לִי בַּיִת:
פסוק י:וּבַיִת יִבְנֶה לְךָ ה׳. אַתָּה חָשַׁבְתָּ לִבְנוֹת לִי בַיִת לִשְׁמִי, בְּאוֹתָהּ מִדָּה יִהְיֶה שְׂכָרְךָ, וּמְבַשֶּׂרְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי בַיִת יַעֲשֶׂה לְךָ ה׳, שֶׁיִּתֵּן לְךָ בֵּן שֶׁיִּמְלוֹךְ תַּחְתֶּךָ וְיֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בִּמְקוֹמְךָ. וְכָל דָּבָר שֶׁתִּתְקַיֵּים בְּבֶן אָדָם אַחֲרָיו קָרוּי בַּיִת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר וַהֲקִימוֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ:
פסוק יא:וְהָיָה כִּי מָלְאוּ יָמֶיךָ לָלֶכֶת עִם אֲבֹתֶיךָ. כְּלוֹמַר: אַל תִּירָא שֶׁאֲנִי מְמַהֵר אֶת הַדָּבָר, אֶלָּא כִּי מָלְאוּ יָמֶיךָ אָז יִהְיֶה, וְאָז וַהֲקִימוֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ וְגוֹ׳ וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ; וְכֵן הוּא אוֹמֵר בִּשְׁלֹמֹה ״וַתִּכֹּן מַלְכוּתוֹ מְאֹד״ (מלכים א ב:יב):
פסוק יג:אֲנִי אֶהְיֶה לוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִי לְבֵן. וּבִשְׁמוּאֵל (שמואל ב ז:יד) כְּתִיב ״אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהוֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים״, וּפִתְרוֹן: אִם יֶחֱטָא נֶגְדִּי אֲיַסְּרֶנּוּ עַל יָד כְּאָדָם שֶׁמְּיַסֵּר אֶת בְּנוֹ בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים, שֶׁהֵקִים לוֹ לְשָׂטָן אֶת רְזוֹן וְאֶת הֲדַד (מלכים א יא). וְעַל אוֹתוֹ פָּסוּק נוֹפֵל לוֹמַר וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵעִם שָׁאוּל שֶׁהָיָה לְפָנֶיךָ, וּכְשֶׁפָּשַׁע לְפָנַי הֶעֱבַרְתִּי הַמְּלוּכָה מִמֶּנּוּ וּמִזַּרְעוֹ; בִּשְׁמוּאֵל (שמואל ב ז:טו) כְּתִיב ״מֵעִם שָׁאוּל״. וּמַה שֶּׁלֹּא נִכְתַּב כָּאן ״אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְגוֹ׳״ (שמואל ב ז:יד), מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּר בָּזֶה הַסֵּפֶר שׁוּם זִילוּת לְבֵית דָּוִד:
פסוק טז:כִּי הֲבִיאֹתַנִי עַד הֲלֹם. מִנְּוֵה רוֹעִים הֲבִיאֹתַנִי לַמַּלְכוּת:
פסוק יז:וַתִּקְטַן זֹאת בְּעֵינֶיךָ. שֶׁנָּתַתָּ לִי הַמַּלְכוּת:
פסוק יז:לְמֵרָחוֹק. שֶׁהֶעֱמַדְתָּ אֶת מַלְכוּתִי לְעִתִּים רְחוֹקִים, שֶׁאָמַרְתָּ: ״וְהַעֲמַדְתִּיהוּ בְּבֵיתִי וּבְמַלְכוּתִי עַד עוֹלָם״ (דברי הימים א יז:יד):
פסוק יז:וּרְאִיתַנִי כְּתוֹר הָאָדָם הַמַּעֲלָה. שֶׁהִשְׁוִיתַנִי וְהוֹשַׁבְתַּנִי בְּשׁוּרוֹת הַגְּדוֹלִים; כְּלוֹמַר: קָטָן הָיִיתִי, וְהוֹשַׁבְתַּנִי בְּשׁוּרוֹת נְדִיבֵי עַמְּךָ, שֶׁאָמַרְתָּ לִי: וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים:
פסוק יז:כְּתוֹר. פִּתְרוֹן: שׁוּרָה; וְדֻגְמָא בְּכִלְאַיִם (כלאים ב:ז): רֹאשׁ תּוֹר יָרָק:
פסוק יח:מַה יּוֹסִיף עוֹד דָּוִיד אֵלֶיךָ. פִּתְרוֹן: מַה צֹרֶךְ עוֹד לְדָוִד לְבַקֶּשְׁךָ:
פסוק יח:לְכָבוֹד אֶת עַבְדֶּךָ. בִּשְׁבִיל לַעֲשׂוֹת כָּבוֹד לִי שֶׁאֲנִי עַבְדֶּךָ, וְאַתָּה יָדַעְתָּ מֵאֵלֶיךָ; וּבִשְׁמוּאֵל (שמואל ב ז:כ) כְּתִיב ״וּמַה יּוֹסִיף דָּוִד עוֹד לְדַבֵּר אֵלֶיךָ וְאַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עַבְדְּךָ ה׳״:
פסוק יט:ה׳ בַּעֲבוּר עַבְדְּךָ. כָּךְ מוּסָב פָּסוּק זֶה עַל הָעֶלְיוֹן, וְעַל כָּךְ עָשִׂיתָ לְהוֹדִיעֵנִי אֶת כָּל הַגְּדוּלָּה הַזֹּאת שֶׁהוֹדַעְתָּנִי, וְהַכֹּל מֵרְצוֹן לִבְּךָ לָכֵן:
פסוק כ:ה׳ אֵין כָּמוֹךָ. וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: גָּדוֹל כְּמוֹהוּ אֵינוֹ, אֲבָל מְעַט קָטָן מִמֶּנּוּ יֵשׁ, לְכָךְ נֶאֱמַר:
פסוק כ:וְאֵין אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ. אֵין כָּמוֹךָ וְאֵין זוּלָתְךָ בָּאֱלֹהִים, אַף בָּעַמָּמִים:
פסוק כ:בְּכָל אֲשֶׁר שָׁמַעְנוּ בְאָזְנֵינוּ. כָּל יָמֵינוּ:
פסוק כא:וּמִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד. מִמָּה הֵם מְיֻחָדִים מִכָּל הָעַמִּים? מִזֶּה אֲשֶׁר הָלַךְ אֱלֹהִים בְּעַצְמוֹ לִפְדּוֹתָם לוֹ לְעָם; כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרַיִם״ (שמות יא:ד). מִזֶּה אָנוּ מְיֻחָדִים, שֶׁלֹּא עָשָׂה זֶה לְשׁוּם אֻמָּה בָּעוֹלָם:
פסוק כא:לְגָרֵשׁ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם. וּלְפִי שֶׁאַתָּה יָחִיד בְּעוֹלָמְךָ וְעַמְּךָ מְיֻחָדִים מִכָּל אֹם, וּלְכָךְ נָאֶה לְךָ לָתֵת לָהֶם מֶלֶךְ הָגוּן וְגָדוֹל:
פסוק כד:וְיֵאָמֵן וְיִגְדַּל שִׁמְךָ עַד עוֹלָם לֵאמֹר. שֶׁיֹּאמְרוּ: ה׳ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל, וְגַם קִיֵּם דְּבָרוֹ:
פסוק כד:וּבֵית דָּוִד עַבְדְּךָ נָכוֹן לְפָנֶיךָ. שֶׁדִּבַּרְתָּ וְכִסְאוֹ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם:
פסוק כה:כִּי אַתָּה אֱלֹהַי גָּלִיתָ. פִּתְרוֹן: וַדַּאי נָאֶה לְךָ לְאַמֵּן דְּבָרֶיךָ, כִּי אַתָּה בְּעַצְמְךָ גָּלִיתָ אֹזֶן לִבְנוֹת לִי בַּיִת; כְּדִכְתִיב וָאַגִּיד לְךָ וּבַיִת יִבְנֶה לְּךָ ה׳:
פסוק כה:עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ. כְּלוֹמַר: אִם לֹא הָיִיתָ בְּעַצְמְךָ אוֹמֵר לִי לְהָבִיא עַל זַרְעִי הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה, לֹא הָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתִּי לְבַקֵּשׁ, אֲשֶׁר מִי אֲנִי אֲשֶׁר הֲבִיאוֹתַנִי אֲפִלּוּ עַד הֲלוֹם (דברי הימים א יז:טז); אֲבָל הוֹאִיל שֶׁאָמַרְתָּ לְמַעַנְךָ לְהָבִיא לִי כָּל הַטּוֹבוֹת הַלָּלוּ, לְפִיכָךְ אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁתְּאַמֵּן אֶת דְּבָרֶיךָ:
פסוק כז:כִּי אַתָּה ה׳ בֵּרַכְתָּ. כְּלוֹמַר: בֵּרַכְתַּנִי:
פסוק כז:וּמְבֹרָךְ לְעוֹלָם. כְּלוֹמַר: וְעַבְדְּךָ יְהֵא מְבֹרָךְ לְעוֹלָם:
