פסוק ב:כִּי עָשָׂה אָבִיו עִמִּי חֶסֶד. לָקַח דָּוִד אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו וְהוֹשִׁיבָם בִּמְחוֹז מֶלֶךְ מוֹאָב, כְּדִכְתִיב ״וַיֵּלֶךְ דָּוִיד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם וְגוֹ׳״ (שמואל א כב:ג), וּבָאוּ בְּנֵי מוֹאָב וַהֲרָגוּם, כֻּלָּם חוּץ מֵאֱלִיהוּ אֲחִי דָוִד שֶׁבָּרַח לְאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן וְקִבְּלוֹ נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן; שֶׁהֲרֵי לֹא נִזְכְּרוּ עוֹד חוּץ מֵאֱלִיהוּ שֶׁכָּתוּב בַּמַּחְלְקוֹת בַּנְּשִׂיאִים, ״לִיהוּדָה אֱלִיהוּ מֵאֲחֵי דָוִיד״ (דברי הימים א כז:יח); וְזֶהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמִּי חֶסֶד. וְעַל פִּי אוֹתָהּ אֵיבָה הִכָּה דָּוִד אֶת מוֹאָב וְהִתְעוֹלֵל בָּהֶם יוֹתֵר מִיֶּתֶר אוֹיְבָיו, דִּכְתִיב ״וַיַּךְ דָּוִד אֶת מוֹאָב וְגוֹ׳״ (שמואל ב ח:ב):
פסוק ג:הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ. וַהֲלֹא כָּתוּב בְּתוֹרָתָם ״לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלוֹמָם וְטוֹבָתָם״ (דברים כג:ז), וְסָבוּר אַתָּה שֶׁמַּנִּיחַ מִצְוַת אֱלֹהָיו וּבָא לִדְרֹשׁ שְׁלוֹמְךָ, וְלִכְבוֹד אָבִיךָ שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים? הֲלֹא בַּעֲבוּר לַחְקֹר וְגוֹ׳:
פסוק ד:מַדְוֵיהֶם. כְּמוֹ ״מִדּוֹ בַד״ (ויקרא ו:ג):
פסוק ד:בַּחֲצִי עַד הַמִּפְשָׂעָה. עַד עֶרְוָתָן, פָּנִים וְאָחוֹר; וּבִשְׁמוּאֵל (שמואל ב י:ד) כְּתִיב ״שְׁתוֹתֵיהֶם״ עַד עֶרְוָתָן, כְּמוֹ ״חֲשׂוּפֵי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם״ (ישעיהו כ:ד):
פסוק ו:מִן אֲרַם נַהֲרַיִם וּמִן אֲרַם מַעֲכָה. אֲרַמִּים הַרְבֵּה הָיוּ, וְזֶהוּ אֲרַם מַעֲכָה – אֲרַם הַיּוֹשְׁבִים בְּמַעֲכָה; וּמִן אֲרַמִּים יוֹשְׁבִים עַל נְהַר פְּרָת וַאֲרַם צוֹבָה, וַאֲרַם סְתָם הוּא וְעִקַּר הָאוּמָּה. וְכֵן עַמּוֹנִים הַיּוֹשְׁבִים בְּעַמּוֹן קְרוּיִים עַמּוֹנִים, וְעִקַּר הָאוּמָּה בִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, וְכֵן בְּנֵי עֵשָׂו בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר בֶּאֱדוֹם:
פסוק ט:לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה. חִלְּקוּ חֵילוֹתָם לִשְׁתֵּי מַעֲרָכוֹת: בְּנֵי עַמּוֹן בְּמַעֲרָכָה אַחַת פֶּתַח הָעִיר כְּנֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל, וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר עִמָּהֶם בְּמַעֲרָכָה אַחֶרֶת לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה מֵאָחוֹר לְיִשְׂרָאֵל:
פסוק יא:בְּיַד אַבְשַׁי. לַאֲבִישַׁי; שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַיָּמִים כְּתִיב אַבְשַׁי, וְגַם אַבְשַׁי קָרִינַן לְבַד מֵאֵלּוּ שְׁנַיִם שֶׁיָּצְאוּ מִן הַכְּלָל עַל פִּי הַמָּסוֹרָה. וּלְכָךְ בְּכָל הַסֵּפֶר הַזֶּה אַבְשַׁי, שֶׁכָּל הַסֵּפֶר הַזֶּה נִכְתַּב בִּשְׁבִיל כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד, וְאֵין זֶה כְּבוֹדוֹ שֶׁיִּקְרְאוּ לְבֶן אֲחוֹתוֹ אֲבִישַׁי, דְּמַשְׁמַע: גַּם אֲנִי חָשׁוּב כְּדָוִד, כִּי אָבִי הוּא יִשַׁי, לְכָךְ בְּכָל הַסֵּפֶר הַזֶּה אַבְשַׁי, וּבְכָל סֵפֶר שְׁמוּאֵל אֲבִישַׁי לְבַד חַד אַבְשַׁי, ״וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי״ (שמואל ב י:י). וְעַל פִּי הַמָּסוֹרָה, שֶׁהֲרֵי כֵּן הוּא, שֶׁהָיָה יִשַׁי אֲבִי אִמּוֹ צְרוּיָה, שֶׁהִיא הָיְתָה אִמּוֹ (דברי הימים א ב:טז):
פסוק טז:וְשׁוֹפַךְ שַׂר צָבָא. וּבִשְׁמוּאֵל כְּתִיב ״וְשׁוֹבַךְ שַׂר צָבָא״ (שמואל ב י:טז). פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּסוֹטָה (מב:): ״שׁוֹבַךְ״ – שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ כְּשׁוֹבָךְ, שׁוֹפֵךְ – שֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ דָּמִים כַּמַּיִם: