פסוק א:וַיִּתְחַזֵּק שְׁלֹמֹה וְגוֹ׳. מִפְּנֵי שֶׁה׳ אֱלֹהָיו עִמּוֹ:
פסוק ב:וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה לְכָל יִשְׂרָאֵל. וּמִי הֵם אוֹתָם כָּל יִשְׂרָאֵל? הֵם שָׂרֵי הָאֲלָפִים, כְּדִכְתִיב ״וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל שָׂרֵי יִשְׂרָאֵל״ (דברי הימים א כח:א). וּמָה אָמַר לָהֶם? שֶׁיָּבֹאוּ עִמּוֹ לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן:
פסוק ג:וַיֵּלְכוּ שְׁלֹמֹה וְכָל הַקָּהָל עִמּוֹ וגו׳. וְכֵן דֶּרֶךְ הַפְּסוּקִים לְקַצֵּר: ״וַיֹּאמֶר ה׳ לַדָּג וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה״ (יונה ב:יא) – אָמַר לוֹ לְהָקִיא, וַיָּקֵא. וְכֵן ״וַיֹּאמֶר ה׳ לַמַּלְאָךְ וַיָּשֶׁב חַרְבּוֹ אֶל נְדָנָהּ״ (דברי הימים א כא:כז):
פסוק ז:שְׁאַל מָה אֶתֵּן לָךְ. בְּחַר וּשְׁאַל כָּל מַה שֶׁתִּרְצֶה, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ:
פסוק ט:עַתָּה ה׳ אֱלֹהִים יֵאָמֵן. פְּרָאבְרִיטְ״שׁ בְּלַעַ״ז:
פסוק ט:כִּי אַתָּה הִמְלַכְתַּנִי. כְּלוֹמַר: כֵּיוָן שֶׁהִמְלַכְתַּנִי עַל עַם רַב כָּזֶה, צָרִיךְ אֲנִי שֶׁיְּהֵא בִּי חָכְמָה וְכֹחַ לָצֵאת לִפְנֵיהֶם וְלִלְחוֹם מִלְחֲמוֹתֵיהֶם; כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל ״וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵינוּ״ (שמואל א ח:כ). וְהוֹאִיל וְעָלַי לִשְׁאוֹל מַה שֶּׁבְּלִבִּי, אֶשְׁאַל מַה שֶּׁאֲנִי צָרִיךְ – וְזֶה, שֶׁתִּתֵּן לִי חָכְמָה:
פסוק י:וְאֵצְאָה לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְאָבוֹאָה. וְגַם לַמֶּלֶךְ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא לֵב חָכָם לֵידַע לִשְׁפֹּט הָעָם, וַאֲנִי נַעַר וָרָךְ (דברי הימים א כב:ה). אֲפִלּוּ אֶלֶף אֲנָשִׁים חֲכָמִים הָיָה קָשֶׁה לָהֶם לִשְׁפֹּט עַם גָּדוֹל כָּזֶה, אִי אֶפְשָׁר בְּלֹא עֲסָקִים רַבִּים שֶׁבָּאִים לָדוּן וְאֵין לוֹ מִתּוּן לְעַיֵּן בְּדִינָם, שֶׁעוֹד זֶה קוֹבֵל וְאֵינוֹ מַפְסִיק דְּבָרָיו – וְהִנֵּה בָּא אַחֵר וְצוֹעֵק; וּמִי יוּכַל לִפְסֹק אֶלֶף דִּינִין בְּיוֹם אֶחָד אִם לֹא חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ? וְזֶה אֲנִי שׁוֹאֵל, שֶׁתִּתֵּן לִי חָכְמָה וּמַדָּע לִשְׁפֹּט עַמְּךָ זֶה הַגָּדוֹל, כִּי זֶה אֲנִי צָרִיךְ שֶׁתִּתֵּן לִי:
פסוק יא:יַעַן אֲשֶׁר הָיְתָה זֹאת עִם לְבָבֶךָ. שֶׁאֵין אָדָם שׁוֹאֵל דָּבָר זֶה אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ יִרְאַת שָׁמַיִם בְּלִבּוֹ, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים״ (שמות יח:כא):
פסוק יא:וְאֶת נֶפֶשׁ שׂוֹנְאֶיךָ. לְנַצְּחָם:
פסוק יב:הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ. מַה שֶּׁשָּׁאַלְתָּ:
פסוק יב:עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד. אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ (מלכים א ג:יג) אֶתֵּן לָךְ:
פסוק יב:אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה. מוּסָב עַל עֹשֶׁר וְכָבוֹד ״אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ״, כִּי הַחָכְמָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ בָּהּ תָּלוּי גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד גַּם אֲרִיכוּת יָמִים; דִּכְתִיב (משלי ג:טז) ״אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ וּבִשְׂמֹאלָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בִּמְלָכִים (מלכים א י:כג) ״וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה וְגוֹמֵר״:
פסוק יד:וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב. הִנִּיחַ מִקְצָת אוֹתָם פָּרָשִׁים וְרֶכֶב בְּעָרֵי הָרֶכֶב; וְעַל שֵׁם שֶׁרוֹכְבֵי הַמֶּלֶךְ שָׁם הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתָן הָעֲיָירוֹת עָרֵי הָרֶכֶב; וּמִקְצָתָם הִנִּיחַ עִמּוֹ בִּירוּשָׁלִָם (עיין מלכים א על פסוק זה מה שפירש״י שם וצריך עיון):
פסוק טו:כָּאֲבָנִים. מֵרוֹב כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁהָיָה לוֹ לֹא הָיָה מַקְפִּיד עַל נְתִינַת כֶּסֶף וְזָהָב בְּכָל הָעִיר לַעֲשׂוֹת שֻׁלְחָנוֹת וְכִסְאוֹת. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (קהלת רבה ב:ח): כְּאַבְנֵי עֶשֶׂר וְאַחַת עֲשָׂרָה אַמּוֹת, שֶׁהָיָה לוֹ אַבְנֵי גָזִית, כֵּן עָשָׂה מִן הַכֶּסֶף:
פסוק טז:וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. כְּלוֹמַר: כָּל מוֹצָא סוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה לֹא הָיָה כִּי אִם מִמִּצְרָיִם:
פסוק טז:וּמִקְוֵא סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ. וּמִקְוֵא אֲסִיפַת הַסּוּסִים בְּמִצְרַיִם, וְקוֹרִין לָהּ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז שְׁטוּטָ״א:
