פסוק ג:לְהַקְדִּישׁ לוֹ. לְצֹרֶךְ מָה:
פסוק ג:לְהַקְטִיר לְפָנָיו קְטֹרֶת. שֶׁהוּא דֶּרֶךְ כָּבוֹד, וְגַם מַכְפִּיל: כִּי אִם לְהַקְטִיר לְפָנָיו:
פסוק ג:לְעוֹלָם זֹאת עַל יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ אֲנִי מְבַקֶּשְׁךָ לִשְׁלֹחַ אֵלַי בִּנְיָן טוֹב וְחָזָק, לְפִי שֶׁלְּעוֹלָם זָקוּק עַל יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב קָרְבָּנָם בַּבַּיִת זוֹ אֲשֶׁר אֲנִי בּוֹנֶה:
פסוק ד:וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אֲנִי שֶׁתִּשְׁלַח לִי מִבִּנְיָנְךָ. וְאִם תֹּאמַר: תַּקְטִין אֶת הַבַּיִת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִצְטָרֵךְ לַאֲחֵרִים! אֵינִי יָכוֹל, כִּי גָדוֹל אֱלֹהֵינוּ מִכָּל הָאֱלֹהִים, וּלְכָךְ אֵינִי יָכוֹל לְהַקְטִינוֹ וּלְהַמְעִיטוֹ:
פסוק ה:וּמִי יַעֲצָר כֹּחַ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת. לְפִי שֶׁאָמַר וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל, שֶׁמָּא יְהֵא מַשְׁמַע לְךָ: גָּדוֹל כָּל סִפּוּקוֹ; וְאֵין זֶה, כִּי מִי יַעֲצֹר כֹּחַ, מִי יָכוֹל לִדְחוֹק וְלַעֲצוֹר כֹּחַ עַצְמוֹ כָּל כָּךְ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת הָרָאוּי לוֹ. וְדוּגְמָא לְמַעְלָה ״כִּי נַעֲצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב״ (דברי הימים א כט:יד):
פסוק ה:כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּהוּ. וּלְכָךְ הוּא אוֹמֵר: וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת, וּמַה שֶּׁאֲנִי בּוֹנֶה לוֹ לֹא כְלוּם, כִּי אִם לְהַקְטִיר בּוֹ לְפָנָיו:
פסוק ו:וּבָאַרְגְּוָן. זֶה ״אַרְגָּמָן״ (שמות כה:ד):
פסוק ו:וְכַרְמִיל. זוֹ ״תּוֹלַעַת שָׁנִי״ (שמות כה:ד); תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי לֹא נִזְכַּר כָּאן תּוֹלַעַת שָׁנִי:
פסוק ו:וְיוֹדֵעַ לְפַתֵּחַ פִּתּוּחִים. דֻּגְמַת ״פִּתּוּחֵי חֹתָם״ (שמות כח:יא), שֶׁיּוֹדֵעַ לַחְתֹּם וּלְצַיֵּר בָּאֲבָנִים; גְּרָאבִי״ר בְּלָשׁוֹן אַשְׁכְּנַז:
פסוק ט:נָתַתִּי חִטִּים מַכּוֹת. בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז (פול אויף); וְיֵשׁ אוֹמְרִים מַכּוֹת – כְּתוּתִין, לְהוֹצִיא חִטִּים מִן הַשִּׁבֹּלֶת:
פסוק ט:וְיַיִן בַּתִּים. לְשׁוֹן ״בַּת״ (מלכים א ז:כו), מִדָּה בְּלַח, כֹּר בְּיָבֵשׁ:
פסוק יב:יוֹדֵעַ בִּינָה לְחוּרָם אָבִי. אוּמָּן חָכָם שֶׁל אָבִי הָיָה, גַּם שֶׁלִּי הוּא:
פסוק יג:בֶּן אִשָּׁה. אַלְמָנָה הָיְתָה (מלכים א ז:יד):
פסוק יג:מִן בְּנוֹת דָּן. מִשֵּׁבֶט דָּן:
פסוק יג:וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי. יְהוּדִי הָיָה, יוֹשֵׁב בְּצוֹר; דּוּגְמָא ״עוֹבֵד אֱדוֹם הַגִּתִּי״ (שמואל ב ו:י) – שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב בְּגַת וְלֵוִי הָיָה. וּבִמְלָכִים כְּתִיב ״וּבֶן אִשָּׁה אַלְמָנָה... מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי״ (מלכים א ז:יד)! אֶלָּא אִמּוֹ מִדָּן וְאָבִיו מִנַּפְתָּלִי. וּמַה צָּרִיךְ לְיַחֵס מֵאֵיזֶה שֵׁבֶט הָיָה אָבִיו וְאִמּוֹ? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״דָּנַנִּי אֱלֹהִים״ (בראשית ל:ו) וְגַם ״נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים וְגוֹ׳״ (בראשית ל:ח) – אָמְרָה רָחֵל: מֵעַתָּה עִקַּמְתִּי פְּתוּלִים, עַקְמוּמִיּוֹת עָשִׂיתִי עַד שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה לְדַמּוֹת עַצְמִי לְלֵאָה אֲחוֹתִי, אִם לֵאָה תִּתְפָּאֵר בִּבְצַלְאֵל בְּנָהּ שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן, יִצְטָרֵךְ לְהִשְׁתַּתֵּף בִּמְלַאכְתּוֹ אֶחָד מִבְּנֵי דָן, שֶׁנֶּאֱמַר ״וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן״ (שמות לח:כג); וְאִם שְׁלֹמֹה בֶּן אֲחוֹתִי יִבְנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּתֵּף עִמּוֹ מִבְּנֵי דָן וְנַפְתָּלִי:
פסוק יג:וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי. לְלַמֶּדְךָ אַף עַל פִּי שֶׁאִמּוֹ אַלְמָנָה צָרִיךְ אָדָם לִתְפֹּשׂ אָמָּנוּת אָבִיו (וּלְהַחֲיוֹת אִמּוֹ ספרי אחרים אינו) (כָּךְ שָׁמַעְתִּי מִפִּי רַבֵּנוּ שְׁלֹמֹה בַּר לֵוִי ממנטויל״א בֶּן אֲחוֹתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן):
פסוק טו:רַפְסֹדוֹת. בִּמְלָכִים (מלכים א ה:כג) ״דּוֹבְרוֹת״, בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז פְלַיְיצִי״ץ:
פסוק טו:עַל יָם יָפוֹ. פֵּירוּשׁוֹ: עַל חוֹף הַיָּם, כְּמוֹ ״וַיֵּרֶד יָפוֹ״ דְּיוֹנָה (יונה א:ג):
פסוק טז:וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה כָּל הָאֲנָשִׁים הַגֵּירִים. מָלֵא בִּשְׁנֵי יוֹדִי״ן. וּמִתְּחִלָּה כְּשֶׁסְּפָרָם דָּוִד נִקְרְאוּ שָׁם ״גֵּרִים״ (דברי הימים א כב:ב), בְּיוֹ״ד אַחַת, אֲבָל שְׁלֹמֹה סְפָרָם בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁבָּנָה, וּלְכָךְ כְּתִיב מָלֵא; וְדוּגְמָא ״וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמוֹתַי מִזֶּה״ – חָסֵר אִתְּכֶם בְּפָרָשַׁת וַיְחִי (בראשית נ:כה); בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה כְּשֶׁלְּקָחָן כְּתִיב ״אִתְּכֶם״ (שמות יג:יט):
פסוק טז:וַיִּסְפֹּר וְכוּ׳ אַחֲרֵי הַסְּפָר. לְמַעְלָה, דִּכְתִיב ״וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִכְנוֹס אֶת הַגֵּרִים״ (דברי הימים א כב:ב):
פסוק יז:וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף וְגוֹ׳. מַה שֶּׁחָזַר וּמַזְכִּירָן וּמַזְכִּיר הַמִּסְפָּר, בִּשְׁבִיל שֶׁהִפְסִיק הָעִנְיָן, לְכָךְ הֻצְרַךְ לוֹמַר אַף עַתָּה; וְלֹא יִפְסוֹק עַד שֶׁיִּכְלֶה כָּל הַבִּנְיָן, וְאוֹמֵר מִיָּד ״וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב ג:א). וַאֲפִלּוּ בְּפָסוּק אֶחָד מִנְהָגוֹ שֶׁיַּפְסִיק הָעִנְיָן וּמַתְחִיל לְדִבְרֵי הָרִאשׁוֹן, כְּמוֹ ״זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְגוֹ׳״ (במדבר טז:ו), וְלַמָּחֳרָתוֹ כְּתִיב ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ וְגוֹ׳״ (במדבר טז:טז), וְחוֹזֵר וְאָמַר ״וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וְגוֹ׳״ (במדבר טז:יז); אֶלָּא לְפִי שֶׁהִפְסִיק בְּכַמָּה פְסוּקִים, הֻצְרַךְ שֵׁנִית לְהִכָּתֵב, וְכָל שֶׁכֵּן כָּאן:
