פסוק ב:וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים. וּבִמְלָכִים (מלכים א כב:ב) כְּתִיב ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט וְגוֹמֵר״, בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית מִשֶּׁשָּׁלַח אֶת בֶּן הֲדַד (מלכים א כ:לד):
פסוק ב:וַיְסִיתֵהוּ לַעֲלוֹת אֶל רָמַת גִּלְעָד. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּסֵפֶר מְלָכִים: ״הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמוֹת גִּלְעָד״ (מלכים א כב:ג); כִּי כְּשֶׁהִצִּיב יַעֲקֹב אֲבָנָיו שָׁם אֶת הַגַּל (בראשית לא:מו-מז), וְקָרָא לוֹ גַּלְעֵד, הֻחְזַק בּוֹ. וַאֲבוֹתֵינוּ לָקְחוּ גִּלְעָד וְהָרָמוֹת מְשׁוּכִים וּמֻחְזָקִים אַחֲרֵי הָעִיר; וַאֲבוֹתֵינוּ אָז בִּימֵי מֹשֶׁה, כְּשֶׁתָּפְשׂוּ גִּלְעָד שָׁתְקוּ אָז מִלְּקַחַת אוֹתָהּ כִּי לֹא חָשְׁשׁוּ בָּהֶם, אוֹ שֶׁמָּא בִּימֵי מֹשֶׁה לְקָחוּהָ, וְאַחֲרֵי כֵן לְקָחוּהָ הָאֻמּוֹת מִיַּד יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁלָּנוּ הֵם:
פסוק ד:דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה׳. וְלֹא מִנְּבִיאֵי הַבְּעָלִים אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֶם:
פסוק ה:וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים אַרְבַּע מֵאוֹת. וְכֻלָּם נְבִיאֵי אֱמֶת הָיוּ, כִּי מַה שֶּׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ יְהוֹשָׁפָט קִבֵּץ לוֹ. כֵּן מוֹכִיחַ בְּסָמוּךְ וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וְגוֹ׳, עַד וְהָיִיתִי לְרוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו, שֶׁאוֹמֵר לָהֶם לֵאמֹר לְאַחְאָב עֲלֵה וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ. מִכְּלָל שֶׁהָיוּ נְבִיאֵי ה׳, שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְנַבְּאִים אֶלָּא דְּבַר ה׳. שֶׁאִם הָיוּ נְבִיאֵי שֶׁקֶר אֵין הַפִּתּוּי נוֹפֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְנַבְּאִים אֶלָּא מַה שֶּׁהָיוּ בּוֹדִים מִלִּבָּן. וְעוֹד שֶׁאָמַר יְהוֹשָׁפָט שׁוּב הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה׳ עוֹד – וַדַּאי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהֵם נְבִיאֵי ה׳, אֶלָּא מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אָבִי אַבָּא, שֶׁאֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד וְלָשׁוֹן אֶחָד, וְהַלָּלוּ כֻּלָּם מִתְנַבְּאִים: ״עֲלֵה וְהַצְלַח״ (מלכין א כב:טו):
פסוק ז:כִּי כָל יָמָיו לְרָעָה. כִּי זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״יַעַן אֲשֶׁר שִׁלַּחְתָּ אִישׁ חֶרְמִי וְגוֹ׳״ (מלכים א כ:מב):
פסוק ח:מַהֵר מִיכָהוּ. כְּתִיב חָסֵר יוֹ״ד; מִשּׁוּם בִּזָּיוֹן כִּנָּה לוֹ שֵׁם אַחֵר: מִיכָהוּ:
פסוק ט:מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים. בִּגְדֵי מַלְכוּת, וְיֹשְׁבִין בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן, בָּא לְהוֹדִיעֵנוּ, כִּי כְּשֶׁנִּתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים לִפְנֵיהֶם הָיוּ יוֹשְׁבִים חוּץ לָעִיר, וְשָׁם בָּאוּ מְרַגְּלִים שֶׁל מֶלֶךְ אֲרָם, וְשָׁמְעוּ שֶׁהוֹדִיעַ לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא לְבַדּוֹ יִפּוֹל בַּמִּלְחָמָה. הוּא שֶׁצִּוָּה מֶלֶךְ אֲרָם לְחֵילוֹתָיו: לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת הַקָּטֹן וְאֶת הַגָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, לְקַיֵּם דִּבְרֵי מִיכָיְהוּ. לְפִיכָךְ כְּתִיב בְּגֹרֶן, שֶׁהָיָה מָקוֹם מְרַגְּלִים לְרַגֵּל, אֲבָל אִם הוּעַד בְּתוֹךְ הָעִיר, לֹא הָיוּ הַמְּרַגְּלִים שֶׁל מֶלֶךְ אֲרָם יְכוֹלִין לָבֹא שֶׁמָּא יַרְגִּישׁוּ בָּהֶם שֶׁהֵם מְרַגְּלִים, אֲבָל כְּשֶׁהֵם חוּץ לָעִיר, אֲפִלּוּ יַרְגִּישׁוּ בָּהֶם וְיָבִינוּ כִּי מְרַגְּלִים הֵם, יְכוֹלִים הֵם לוֹמַר: לְמָקוֹם אַחֵר אָנוּ הוֹלְכִים, וּמַה שֶּׁקָּרַבְנוּ פֹּה אֶל הַגֹּרֶן – בִּשְׁבִיל הֶרְגֵּשׁ גָּדוֹל וְקִבּוּץ חֲיָילוֹת הֵנָּה פֶּתַח הָעִיר, תָּמַהְנוּ וּפָנִינוּ מִן הַדֶּרֶךְ לִרְאוֹת מַה זֶּה. וְהַמְּרַגְּלִים הֵם הוֹדִיעוּ לְמֶלֶךְ אֲרָם, וְהוּא צִוָּה שֶׁלֹּא לַהֲרֹג שׁוּם אָדָם כִּי אִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, שֶׁאִם לֹא כֵן, מַה עָלָה בְלִבּוֹ שֶׁצִּוָּה שֶׁלֹּא לַהֲרֹג מִיִּשְׂרָאֵל רַק הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ? אֶלָּא מְרַגְּלִים הָיוּ לוֹ וְשָׁמְעוּ אֶת מִיכָיְהוּ אוֹמֵר: רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפוֹצִים וְגוֹ׳:
פסוק יד:עֲלוּ וְהַצְלִיחוּ וְיִנָּתְנוּ בְיֶדְכֶם. כְּלוֹמַר: הַלְוַאי שֶׁתַּצְלִיחוּ וְיִנָּתְנוּ בְיֶדְכֶם:
פסוק טז:נְפוֹצִים עַל הֶהָרִים. כִּי כְּשֶׁבּוֹרְחִים מִן הַמִּלְחָמָה בּוֹרְחִים עַל הֶהָרִים לְבֵית מָנוֹס, כְּמוֹ ״וְהַנִּשְׁאָרִים הֶרָה נָּסוּ״ (בראשית יד:י); וְעוֹד, שֶׁהַמִּלְחָמָה הָיְתָה בְּרָמוֹת גִּלְעָד, מְקוֹם הָרִים וּגְבָעוֹת:
פסוק טז:וַיֹּאמֶר ה׳ לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה. סִימָן שֶׁיֵּהָרֵג הַמֶּלֶךְ, אֲבָל יִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם. וְשָׁמְעוּ אֶת זֶה שֶׁאָמַר אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם. הַכֹּל שָׁמְעוּ הַמְרַגְּלִים וְהִגִּידוּ לְמֶלֶךְ אֲרָם, וְאָז צִוָּה מֶלֶךְ אֲרָם לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר מִיכָיְהוּ לַהֲרֹג הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ:
פסוק טז:וַיֹּאמֶר ה׳ לֹא אֲדוֹנִים לָאֵלֶּה. לְפִיכָךְ נְפוֹצִים כַּצֹּאן עַל הֶהָרִים שֶׁאֵין לָהֶם רֹעֶה, שֶׁמַּלְכָּם יֵהָרֵג:
פסוק טז:יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם. שֶׁאַחְאָב לְבַדּוֹ יֵהָרֵג, אֲבָל שְׁאָר יִשְׂרָאֵל יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲרָם לְעַמּוֹ (להלן, ל):
פסוק יח:וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עַל יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ. אֵלּוּ מַלְכֵי הַשְׁחָתָה (ס״א מַלְאֲכֵי הַשָּּׁרֵת) עוֹמְדִים לְפָנָיו:
פסוק כ:וַיֵּצֵא הָרוּחַ. פִּתְרוֹן: וַיֵּצֵא הַמַּלְאָךְ; שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לְעֵיל וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְגוֹ׳, וְעַתָּה יָצָא אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ; כְּדַאֲמַר ״עוֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת״ (תהלים קד:ד). וּלְפִיכָךְ קָדַם וְאָמַר לְעֵיל וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים, שֶׁאַל תִּתְמַהּ כְּשֶׁתֹּאמַר וַיֵּצֵא הָרוּחַ, מִי הוּא וּמֵהֵיכָן יָצָא; וּכְשֶׁאָמַר וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עוֹמְדִים, כְּדֵי לְהוֹדִיעַ מֵהֵיכָן יָצָא מִשְּׁאָר הָרוּחוֹת הָעוֹמְדִים עָלָיו. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ (סנהדרין קב:): זֶהוּ רוּחוֹ שֶׁל נָבוֹת:
פסוק כא:בְּפִי כָּל נְבִיאָיו. שֶׁיָּשִׂים דָּבָר בְּפִיהֶם לֵאמֹר עֲלֵה וְהַצְלַח וְיַעֲלֶה וְיִפֹּל, מִכְּלָל שֶׁהָיוּ נְבִיאֵי אֱמֶת שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְנַבְּאִים כִּי אִם מַה שֶׁיָּשִׂים הַשֵּׁם בְּפִיהֶם:
פסוק כא:תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל. לְפִי שֶׁיֵּשׁ מְפַתֶּה הַבָּא לְפַתּוֹת חֲבֵירוֹ, פְּעָמִים שֶׁהַמְּפֻתֶּה מֵבִין שֶׁזֶּה רוֹצֶה לְפַתּוֹתוֹ וְהוּא נִזְהָר וְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לְהִתְפַּתּוֹת, אֲבָל בְּאַחְאָב תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל:
פסוק כד:הִנְּךָ רֹאֶה. שֶׁיֵּהָרֵג אַחְאָב:
פסוק כו:שִׂימוּ זֶה בֵּית הַכֶּלֶא. וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאִינוּ שֶׁנְּתָנוּ קֹדֶם לָכֵן בְּבֵית הַכֶּלֶא, אֶלָּא מִתּוֹךְ שֶׁאָמַר הֲשִׁיבֻהוּ, תּוּכַל לוֹמַר שֶׁנְּתָנוּ קֹדֶם לָכֵן בְּבֵית הַכֶּלֶא. וְאִם תִּרְצֶה לוֹמַר שֶׁלֹּא נְתָנוּהוּ קֹדֶם לָכֵן מֵעוֹלָם, לֹא תִקְשֶׁה לְךָ וַהֲשִׁיבֻהוּ, כִּי כֵּן דֶּרֶךְ הַמִּקְרָאוֹת, כְּמוֹ ״יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה״ (תהלים ט:יח) וְכֵן הַרְבֵּה:
פסוק כו:לֶחֶם לַחַץ וּמַיִם לַחַץ. דֻּגְמָא: ״לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ״ (ישעיהו ל:כ):
פסוק כט:הִתְחַפֵּשׂ וָבוֹא. פִּתְרוֹן: צָרִיךְ אֲנִי לְהִתְנַכֵּר וּלְהִתְחַפֵּשׂ בִּבְגָדִים אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יַכִּירוּנִי שֶׁאֲנִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל; כִּי חָשַׁשׁ לְדִבְרֵי מִיכָיְהוּ שֶׁאָמַר לוֹ: אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם וְגוֹ׳, וְאָמַר לִיהוֹשָׁפָט: אֲנִי רוֹצֶה לְהִשְׁתַּנּוֹת עַצְמִי וְלָבוֹא בַּמִּלְחָמָה, שֶׁיֵּשׁ לִי לָחוּשׁ שֶׁמָּא שָׁמְעוּ אֲרַמִּים מַה שֶּׁאָמַר מִיכָיְהוּ אִם שׁוֹב תָּשׁוּב בְּשָׁלוֹם, וְלֹא יָסֹבּוּ לְהִלָּחֵם כִּי אִם עָלַי:
פסוק כט:וְאַתָּה לְבַשׁ בְּגָדֶיךָ. תַּכְסִיסֵי מַלְכוּת וְשִׁרְיוֹנוֹת וּכְלֵי מִלְחָמָה שֶׁל מַלְכוּת, כִּי אֵין לָחוּשׁ בְּדִבְרֵי הַנָּבִיא כִּי אִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, כִּי כֵן הִגִּידוּ מְרַגְּלִים שֶׁלּוֹ דִּבְרֵי מִיכָיְהוּ:
פסוק לא:וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט. אַחַר בְּנֵי דִגְלוֹ וְחַיָּלוֹתָיו שֶׁיָּבֹאוּ לַעֲזֹר לוֹ, כְּמוֹ אוֹת אַרְיֵה שֶׁבְּדִגְלוֹ אוֹ דֶּגֶל בְּנֵי יְהוּדָה. וְכֵן מִנְהָג כְּשֶׁנִּלְחָמִים שְׁנֵי גְדוּדִים, מְכַנֶּה כָּל גְּדוּד וּגְדוּד שֵׁם אֶחָד לְסִימָן לְדִגְלוֹ לְצֹרֶךְ הַגְּדוּד שֶׁעִמּוֹ, שֶׁאִם יִתְפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו אוֹ יִתְעָרְבוּ הַגְּדוּדִים זֶה בָּזֶה, יִצְעֲקוּ כָּל גְּדוּד וּגְדוּד שֵׁם סִימָן שֶׁלּוֹ וְיַכִּירוּ בְּקוֹל הַסִּימָן וְיִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם יַחַד וְיִהְיוּ בַּאֲגֻדָּה אַחַת כְּבָרִאשׁוֹנָה; וְלֹא שֶׁצָּעַק לֵאלֹהָיו. וְכֵן מוֹכִיחַ: ״וַיִּזְעַק יְהוֹשָׁפָט״ (מלכים א כב:לב), וְלֹא נֶאֱמַר לַשֵּׁם וַה׳ עֲזָרוֹ וַיְסִיתֵם אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ, אַךְ כְּתִיב שָׁם ״וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא״ הָיָה ״מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל״ (מלכים א כב:לג), שֶׁהִכִּירוּ וְהֵבִינוּ מִיָּד כְּשֶׁצָּעַק אַחַר הַסִּימָן שֶׁל דִּגְלוֹ, כִּדְמְפָרֵשׁ כְּמוֹ שֶׁהִכִּירוּהוּ, ״וַיָּשׁוּבוּ״ מֵעָלָיו (מלכים א כב:לג) כְּצִוּוּי מֶלֶךְ אֲרָם; וּמֵה׳ הוּא שֶׁהִכִּירוּהוּ:
פסוק לג:וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת. אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִתְכַּוֵּין לִירוֹת בְּמַחֲנֵה אֲרָם, וּבְלֹא כַוָּנָתוֹ:
פסוק לג:וַיַּךְ. הַחֵץ אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
פסוק לג:בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן. בֵּין אוֹתָהּ רְצוּעָה שֶׁמַּדְבִּיקִין הַכּוֹבַע שֶׁעַל רֹאשׁוֹ לַשִּׁרְיוֹן. וְאֵין לוֹמַר מִצְרִי הָיָה, כִּי לְמִי נִתְכַּוֵּין? וַהֲלֹא מֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה: לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת הַקָּטֹן וְאֶת הַגָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ? וְאַף לוֹ לֹא נִתְכַּוֵּין, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב לְתֻמּוֹ; אֶלָּא בְּעַל כָּרְחוֹ יֵשׁ לוֹמַר: יִשְׂרָאֵל הָיָה הַמּוֹרֶה, וְנִתְכַּוֵּין לִירוֹת בְּמַחֲנֵה אֲרָם, וּלְפִי תֻמּוֹ הִכָּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
פסוק לג:וַיֹּאמֶר לָרַכָּב. לַמַּנְהִיג אֶת הַמֶּרְכָּבָה:
פסוק לג:וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַמַּחֲנֶה. כְּלוֹמַר: מִן הַמַּעֲרָכָה הַזּוֹ הָרִאשׁוֹנָה, וְהוֹשִׁיבֵנִי בַּמַּעֲרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת:
פסוק לד:וַתַּעַל הַמִּלְחָמָה. נִסְתַּלְּקָה, וְלֹא הוּזַק אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי אִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ, כִּדְבַר הַנָּבִיא שֶׁאָמַר: לֹא אֲדוֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם – לְשָׁלוֹם לֹא נֶאֱמַר, כִּי נֶהֱרַג אַחְאָב:
פסוק לד:מַעֲמִיד בַּמֶּרְכָּבָה. הֶחֱזִיק וְעָמַד בַּמֶּרְכָּבָה, שֶׁלֹּא יָבִינוּ יִשְׂרָאֵל מַכָּתוֹ וְיִבְרְחוּ, וּתְחִלַּת נְפִילָה נִיסָה:
