פסוק ז:כִּי אֵין ה׳ עִם יִשְׂרָאֵל כֹּל בְּנֵי אֶפְרָיִם. לְפִי שֶׁיָּרָבְעָם מִשֵּׁבֶט אֶפְרַיִם, וְהוּא הָיָה הָרִאשׁוֹן שֶׁהֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר אַחֲרָיו הָיָה לָהֶם לְמוֹקֵשׁ, שֶׁהָיוּ עוֹבְדִין לְעֶגְלֵי זָהָב שֶׁל יָרָבְעָם (דברי הימים ב יג:ח):
פסוק ח:כִּי אִם בֹּא אַתָּה. פִּתְרוֹן: אִם לֹא תַאֲמִין בִּדְבָרַי, הֲלֹא תְנַסֶּה; בֹּא אַתָּה וַעֲשֵׂה וַחֲזַק לַמִּלְחָמָה:
פסוק ח:לַעְזֹר וּלְהַכְשִׁיל. פִּתְרוֹן: יֵשׁ לוֹ כֹּחַ וּגְבוּרָה לַעְזֹר לְךָ בְּלֹא חַיִל שֶׁל אֶפְרַיִם, וּלְהַכְשִׁיל אוֹתְךָ אִם תּוֹלִיכֵם עִמְּךָ:
פסוק יב:וְכֻלָּם נִבְקָעוּ. וַיְהִי אַחֲרֵי בֹא וְגוֹ׳. בְּאֵיכָה רַבָּתִי (איכה רבה פתיחתא יד) עָלָיו נֶאֱמַר ״וְרָגַז וְשָׂחַק וְאֵין נָחַת״ (משלי כט:ט):
פסוק יג:וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן. לְאַחַר שֶׁחָזְרוּ לִמְקוֹמָם, כְּדִלְעֵיל וַיִּחַר אַפָּם מְאֹד בִּיהוּדָה וַיָּשׁוּבוּ לִמְקוֹמָם; שֶׁאִם לֹא כֵן, אֶלָּא מִיָּד שֶׁנִּבְדְּלוּ מֵאֲמַצְיָה פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, הָיָה לוֹ לוֹמַר: וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִבֵּית חוֹרוֹן עַד שׁוֹמְרוֹן:
פסוק טז:כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ. כְּלוֹמַר: אִם אֵין אַתָּה שׁוֹמֵעַ לַעֲצָתִי לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה, דַּע לְךָ, אַתָּה הַמֶּלֶךְ, כִּי יָעַץ ה׳ לְהַשְׁחִיתֶךָ, הוֹאִיל כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי. וּמַה הִיא הָעֵצָה? שֶׁהִשִּׂיאֲךָ לְהִתְגָּרוֹת בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וְלִיפּוֹל לְפָנָיו, כְּדִכְתִיב וַיִּוָּעֵץ אֲמַצְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹאָשׁ וְגוֹ׳:
פסוק יז:לְךָ נִתְרָאֶה פָנִים. לְהַרְאוֹת גְּבוּרָתֵינוּ עַל סוּסִים בָּרְמָחִים:
פסוק יח:הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן. שֶׁהוּא שְׁפַל רוּחַ:
פסוק יח:שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז. שֶׁהוּא שַׂר גָּדוֹל מִכָּל הָאִילָנוֹת:
פסוק יח:וַתַּעֲבֹר וַתִּרְמוֹס. וְלֹא רָצָה הָאֶרֶז לְהָרְגוֹ, כִּי זִילוּת הוּא בְּעֵינָיו לִטְרֹף הַחוֹחַ, אֶלָּא עָבְרָה עָלָיו וּרְמָסַתּוֹ לְבִזָּיוֹן, כִּי הֵיאַךְ נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לִשְׁלֹחַ בִּזָּיוֹן גָּדוֹל כָּזֶה לְאֶרֶז גָּבוֹהַּ; אַף אַתָּה כְּחוֹחַ, שֶׁאֵין לְךָ רַק שְׁנֵי שְׁבָטִים, וְעַתָּה עֲבָדַי יְקוּמוּן עָלֶיךָ וְיִרְמְסוּךָ כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ הַבִּזָּיוֹן הַזֶּה:
פסוק יט:וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ. לִרְדֹּף אַחַר הַכָּבוֹד, וְרוֹצֶה אַתָּה לְהִתְכַּבֵּד אַף בִּי; וּבִמְלָכִים: ״הִכָּבֵד וְשֵׁב בְּבֵיתֶךָ״ (מלכים ב יד:י):
פסוק כ:כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא לְמַעַן תִּתָּם בְּיָד. כְּלוֹמַר: בִּידֵיהֶם; כְּדִלְעֵיל יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ:
פסוק כא:בְּבֵית שֶׁמֶשׁ. הָיְתָה הַמִּלְחָמָה, וְהֻצְרַךְ לוֹמַר, שֶׁלֹּא תֹאמַר: כְּשֶׁתְּפָשׂוּ אֲמַצְיָה, לָמָּה הֱבִיאוֹ לִירוּשָׁלַיִם וְלֹא לְשׁוֹמְרוֹן? לְפִי שֶׁהָיָה בֵּית שֶׁמֶשׁ סָמוּךְ לִירוּשָׁלַיִם:
פסוק כג:וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת. שֶׁאָמַר: מֵעַתָּה לֹא יִמְרֹד בִּי, כִּי לֹא גָבַהּ לִבּוֹ (דברי הימים ב כו:טז) כָּל כָּךְ לִמְרֹד, הוֹאִיל וְנִפְרְצָה הַחוֹמָה:
פסוק כד:הַנִּמְצָאִים בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם עֹבֵד אֱדוֹם. כִּי הוּא וּבָנָיו נְגִידִים עַל הָאוֹצָרוֹת כָּל יְמֵיהֶם, כְּדִלְעֵיל (דברי הימים א כו:טו):
פסוק כד:וְאֶת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת. שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ יִשְׂרָאֵל אֶת אֲמַצְיָהוּ לִהְיוֹת עוֹד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם, עַד שֶׁנָּתַן בְּנֵי הַשָּׂרִים עֵרָבוֹן שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ עוֹד בּוֹ; וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן אוֹתוֹ בִּמְלָכִים (מלכים ב יד:יד): ״בְּנֵי רַבְרְבַיָּא״. וְרַבֵּינוּ יוֹסֵף פֵּרֵשׁ תַּעֲרֻבוֹת – אוֹתָן הַתַּעֲרֻבוֹת שֶׁהָיָה לוֹ לַמֶּלֶךְ נְתוּנִים בְּעֵרָבוּת שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ אֲבוֹתָם בּוֹ. וְלֹא נִרְאֶה לִי, כִּי לֹא מָצִינוּ שֶׁגָּבְרָה יַד יְהוּדָה כָּל כָּךְ עַל אֲחֵרִים שֶׁיְּהוּ צְרִיכִים לִיתֵּן לִיהוּדָה בְּנֵיהֶם לְעֵרָבוֹן:
פסוק כז:וּמֵעֵת אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָה מֵאַחֲרֵי ה׳. וְנָפַל לִפְנֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מִיָּד וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁר בִּירוּשָׁלִַם לְהָרְגוֹ, כִּי הָיָה לִבָּם דָּוֶה אִישׁ עַל בְּנוֹ וְעַל אָחִיו וְעַל קְרוֹבוֹ שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל יָדוֹ, לְפִי שֶׁנִּתְגָּרָה בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
פסוק כז:וַיָּנָס לָכִישָׁה. עִיר מִבְצָר אֲשֶׁר נִלְחַם עָלֶיהָ סַנְחֵרִיב (מלכים ב יח:יד), וְנָס לָכִישָׁה וַיְהִי שָׁם ט״ו שָׁנִים, עַד שֶׁשָּׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם. וְאוֹתָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה שֶׁהָיָה בְלָכִישׁ מָלְכָה יְכָלְיָהוּ אֵם עֻזִּיָּהוּ תַּחְתָּיו. אַךְ קָשֶׁה לִי; וּבְפֵירוּשׁ ר׳ יוֹסֵף זַצַ״ל (מלכים ב יד:יז-כב) רָאִיתִי: גַּם אוֹתָן חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים שֶׁהָיָה בְלָכִישׁ מָלַךְ עֻזִּיָּהוּ בְּנוֹ תַּחְתָּיו – וְלֹא נָכוֹן לְפוֹתְרוֹ כֵּן, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב בְּסָמוּךְ: ״וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה״ (דברי הימים ב כו:ג) – נִמְצָא שֶׁלֹּא הָיָה בִּזְמַן שֶׁבָּרַח אָבִיו אֶלָּא בֶּן שָׁנָה; וְעוֹד, שֶׁאִם כֵּן, הָיָה לוֹ לוֹמַר: וַיִּקְחוּ אֶת עֻזִּיָּהוּ וַיַּמְלִיכוּ תַּחַת אָבִיו בְּחַיָּיו; אֶלָּא מַשְׁמַע שֶׁלֹּא מָלַךְ בְּחַיֵּי אָבִיו:
