פסוק ג:וַיְחַזְּקֵם. לְפִי שֶׁאָחָז קִצֵּץ אֶת כָּל כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים:
פסוק ה:וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנִּדָּה. עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֶת הַמֵּת לֹא נֶאֱמַר כָּאן, כִּי אִם נִדָּה, וּמָאוּס יוֹתֵר מִן הַמֵּת הַמֻּטָּל שָׁלֵם; דֻּגְמָא: ״כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה״ (יחזקאל לו:יז) – כִּי דַּם נִדָּה מָאוּס וּמְסֹרָח:
פסוק ז:וַיְכַבּוּ אֶת הַנֵּרוֹת וּקְטֹרֶת לֹא הִקְטִירוּ וְעֹלָה לֹא הֶעֱלוּ בַקֹּדֶשׁ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֲבָל לֵאלֹהִים אֲחֵרִים עָשׂוּ בָמוֹת לְכָל עִיר וָעִיר לְקַטֵּר לָהֶם (דברי הימים ב כח:כה):
פסוק יא:אַל תִּשָּׁלוּ. לְשׁוֹן שְׁגָגָה:
פסוק טז:וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה. כִּי לֹא עַל הַלְוִיִּם לִיכָּנֵס פְּנִימָה:
פסוק טז:לַחֲצַר בֵּית ה׳. מְקוֹם מַעֲמַד הַלְוִיִּם, כְּאוֹמְרוֹ: וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם וְגוֹ׳ וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ:
פסוק יז:וַיְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית ה׳ לְיָמִים שְׁמוֹנָה. לְכָךְ עִכְּבוּ בַּטָּהֳרָה לְטַהֵר כָּל כָּךְ, לְפִי שֶׁאָחָז צִיֵּר כָּל הַכְּתָלִים צַלְמֵי מַשְׂכִּית, כְּדִכְתִיב: ״צַלְמֵי כַשְׂדִּים חֲקוּקִים בַּשָּׁשַׁר״ (יחזקאל כג:יד), וְעִכְּבוּ שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁהִשְׁחִיתוּ דְּמוּת הַצְּלָמִים מִן הַכְּתָלִים, וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ כִּלּוּ הַכֹּל, הַבַּיִת וְהָעֲזָרָה:
פסוק יט:הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ. מְפֹרָשׁ בַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּפֶרֶק רַבִּי יִשְׁמָעֵאל (עבודה זרה נב:): כֵּלִים שֶׁשִּׁמְּשׁוּ בְּבֵית חוֹנְיוֹ מַהוּ וְכוּ׳, עַד אֵיתִיבֵיהּ: אֲשֶׁר הִזְנִיחַ אָחָז הֵכַנּוּ וְהִקְדָּשְׁנוּ; מַאי לָאו הֵכַנּוּ – דְּאַטְבְּלִינְהוּ; הִקְדַּשְׁנוּ – דְּאַקְדְּשִׁינְהוּ. אָמַר לוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה לַשָּׁמַיִם שֶׁהֶחֱזַרְתָּ לִי אֲבֵדָתִי: הֵכַנּוּ – שֶׁגְּנָזוּם, וְהִקְדָּשְׁנוּ – שֶׁהִקְדַּשְׁנוּ אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם:
פסוק כא:וּצְפִירֵי עִזִּים וְגוֹ׳. הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה:
פסוק כא:עַל מִזְבַּח ה׳. וְלֹא עַל אוֹתָן מִזְבְּחוֹת שֶׁעָשָׂה אָחָז אָבִיו (דברי הימים ב כח:כה):
פסוק כד:לְכַפֵּר עַל כָּל יִשְׂרָאֵל. שֶׁחָטְאוּ בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים; כֵּן אָמַר הַמֶּלֶךְ: תְּהִי הָעוֹלָה וְהַחַטָּאת עֲבוּר כָּל יִשְׂרָאֵל. בְּפָרָשַׁת שְׁלַח לְךָ כְּתִיב ״וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר וְגוֹ׳״ (במדבר טו:כד), וּכְתִיב ״וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת״ (ויקרא ד:יד), וְכָאן כְּתִיב וַיָּבִיאוּ פָּרִים... וְאֵילִים... וּצְפִירֵי עִזִּים שִׁבְעָה אֶלָּא הוֹרָאַת שָׁעָה הָיְתָה (ירושלמי הוריות א:ח):
פסוק כה:כִּי בְיַד ה׳ הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו. לְשׁוֹרֵר הַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר; לֹא כָתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁיְּהֵא קָרְבָּן טָעוּן שִׁירָה, אֶלָּא מִצְוַת ה׳ שֶׁצִּוָּה בְּיַד נְבִיאָיו לְשׁוֹרֵר עַל הַקָּרְבָּן. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (יא.): מִנַּיִן שֶׁהַלְוִיִּם טְעוּנִין לְשׁוֹרֵר בִּכְלֵי שִׁיר, דִּכְתִיב ״עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה״ (במדבר ד:מז) – אֵיזוֹהִי עֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכָה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת עִמָּהּ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הַשִּׁיר בִּכְלֵי שִׁיר. ״וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא״ (שם) – נָכוֹן לְפָרֵשׁ עַל הַשִּׁיר, כְּדִכְתִיב ״וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא... כִּי מֵבִין הוּא״ (דברי הימים א טו:כב), שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה לְהָרִים קוֹל הַנִּגּוּן שֶׁל שִׁיר:
פסוק כו:וְהַכֹּהֲנִים בַּחֲצֹצְרוֹת. כְּכָתוּב ״וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹת״ (במדבר י:ח):
פסוק ל:לְהַלֵּל לַה׳ בְּדִבְרֵי דָוִד. זֶה ״הוֹדוּ לַה׳ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ״ (דברי הימים א טז:ח), כַּכָּתוּב לְמַעְלָה ״בַּיּוֹם הַהוּא אָז נָתַן דָּוִד בָּרֹאשׁ לְהוֹדוֹת וְגוֹ׳״ (דברי הימים א טז:ז):
פסוק לא:וַיָּבִיאוּ הַקָּהָל זְבָחִים וְתוֹדוֹת. דָּבָר הַמֻּתָּר לַבְּעָלִים בַּאֲכִילָה:
פסוק לא:וְכָל נְדִיב לֵב עֹלוֹת. קְצָת מֵהֶם, מִי שֶׁהִתְנַדֵּב לִבּוֹ הֵבִיאוּ עֹלוֹת, וְלֹא כֻלָּם, לְפִי שֶׁאֵין לַבְּעָלִים הֶתֵּר אֲכִילָה בָּהֶם:
פסוק לג:וְהַקֳּדָשִׁים. קָדָשִׁים קַלִּים: זְבָחִים וּשְׁלָמִים, מַה שֶּׁהַבְּעָלִים נֶהֱנִים בָּהֶם:
פסוק לד:רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָט. כְּלוֹמַר: אוֹתָן שֶׁהִקְדִּישׁוּ הָיוּ עֲדַיִן לִמְעָט, וַיְּחַזְּקוּם אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם עַד כְּלוֹת הַמְּלָאכָה וְעַד יִתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים. וְאִם תֹּאמַר: הֵיאַךְ יִתְקַדְּשׁוּ הַלְוִיִּם וְלֹא יִתְקַדְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים?! וּמְפָרֵשׁ, לְפִי כִּי הַלְוִיִּם יִשְׁרֵי לֵבָב לְהִתְקַדֵּשׁ מֵהַכֹּהֲנִים, וְיָשְׁרוּ לִבָּם הַלְוִיִּם לְהִתְקַדֵּשׁ יוֹתֵר מֵהַכֹּהֲנִים. וְהָיוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יִרְאֵי הַשֵּׁם מִתְחַפְּשִׂים וּמִתְנַכְּרִים וְאַף מִסְתַּתְּרִים כָּל יְמֵי הַמְּלָכִים הָרְשָׁעִים, וּכְשֶׁבָּא חִזְקִיָּהוּ שֶׁהָיָה צַדִּיק לֹא הָיוּ יְכוֹלִים מִיָּד לְהִתְקַדֵּשׁ וּלְטַהֵר, שֶׁזֶּה בַּשָּׁנָה רִאשׁוֹנָה הָיָה לְמָלְכוֹ, וְהָיוּ בָּאִים וּמִתְקַדְּשִׁים עַל יָד; כְּדִכְתִיב ״בַּעֲלֹץ צַדִּיקִים רַבָּה תִפְאָרֶת וּבְקוּם רְשָׁעִים יְחֻפַּשׂ אָדָם״ (משלי כח:יב), וּכְתִיב ״בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים״ (משלי כח:כח) – כְּלוֹמַר: בְּקוּם רָשָׁע, אָחָז, יִסָּתֵר אָדָם, וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים, חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ:
פסוק לו:עַל הַהֵכִין הָאֱלֹהִים לָעָם. לְעָבְדוֹ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ, דּוּגְמָא דִּלְמַטָּה: ״כָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב ל:יט). וְגַם שָׂמְחוּ, כִּי בְּפִתְאֹם הָיָה הַדָּבָר עֲלֵיהֶם בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה לְמָלְכוֹ, לָשׁוּב אֶל ה׳, וְשָׁבוּ מִיָּד:
