אשה כי תזריע. אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה וחיה ועוף במעשה בראשית אף תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף עכ"ל. וקשי' דא"כ היה לו לפרש דין איש קודם כגון מצורע קודם דין אשה שהוא נברא תחלה. וי"ל דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם שרוב הנשים יולדות ומיעוט האנשים מצורעים ור"מ מקוצי פי' וז"ל אחר שהזכיר תורת הטמא והטהור מן הנאכלים הזכיר טומאת אדם והתחיל מן היולדת שהיולדת תחלה. עוד פרמ"מ שלכך נסמכה פרש' מצורע לפרש' נדה לומ' לך שכל מי שבא על אשתו נדה יש לו בנים מצורעים:
פסוק ד:
עד מלאת ימי טהרה. היינו ביום מ' כדפרש"י וקשי' שהרי ביום מ' אינה נכנסת למקדש עד לאחר שתביא כפרתה עו' טומאתו בו ודרשינ' לרבות מחוסר כפרה. וי"ל דלא קאי ימי טהרה אלא אבכל קדש לא תיגע דמיירי בתרומה כמו שפי' רש"י:
פסוק ח:
אחד לעולה ואחד לחטאת. פרש"י לא הקדימה הכתו' אלא למקראה. אבל להקרבה החטאת קודם לעולה כ"ש בזבחים עכ"ל. י"מ למקראה לשון קריאת שם שיקרא שם לעולה קודם לחטאת וריב"א פי' למקראה לשון מקרה כלומ' אם אירע שהקריב עולה קודם החטאת כשר בדיעבד אבל לכתחלה בעינן חטאת קודם כדאי' פרק תמיד נשחט: