פסוק ב:וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְגוֹ׳. אַחַר שֶׁסִּדֵּר כָּל שְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת אִישׁ עַל דִּגְלוֹ, עַל כֵּן הִזְכִּיר מִיָּד סֵדֶר קְדֻשַּׁת שְׁלֹשָׁה מַחֲנוֹת אֵלּוּ, כִּי הַצָּרוּעַ מְשֻׁלָּח מִן שְׁלָשְׁתָּן, וְהַזָּב חוּץ לִשְׁנַיִם, וְטָמֵא לָנֶפֶשׁ חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה. וְסֵדֶר שִׁלּוּחַ זֶה מַסְכִּים לְדִבְרֵי הַמִּדְרָשׁ (נשא ז י) הָאוֹמֵר: ״וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ״ זֶה עֲבוֹדָה זָרָה כוּ׳, ״וְכָל זָב״ זֶה גִּלּוּי עֲרָיוֹת כִּי הוּא בָּא מִשִּׁכְבַת זֶרַע, ״וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ״ זֶה שְׁפִיכוּת דָּמִים כוּ׳, וְדָרַשׁ כָּל פָּסוּק זֶה עַל הַגָּלֻיּוֹת. וְקָשֶׁה גָּלֻיּוֹת מַאן דְּכַר שְׁמֵיהּ, וְכִי דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה לְהוֹצִיא פָּסוּק זֶה מִפְּשׁוּטוֹ לְגַמְרֵי.
פסוק ב:וְנִרְאֶה שֶׁדַּעַת בַּעַל הַמִּדְרָשׁ לְתָרֵץ סְמִיכַת פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן. כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן נֶאֶמְרָה, דְּאִם לֹא כֵן לָמָּה בָּאוּ הַטְּמֵאִים אֶל מֹשֶׁה בְּי״ד בְּנִיסָן וְאָמְרוּ ״אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע״ וְגוֹ׳ (במדבר ט ז), וְאִם כֵּן לָמָּה הֻקְבְּעָה פָּרָשָׁה זוֹ לְכָאן, אֶלָּא וַדַּאי אַחַר שֶׁסִּדֵּר הַמִּשְׁכָּן עַל מְכוֹנוֹ וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּתוֹכָם, בָּא לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יְסַבְּבוּ סִלּוּק הַשְּׁכִינָה עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי עֲבֵרוֹת אֵלּוּ הַמְסַבְּבִים הַחֻרְבָּן, עַל כֵּן צִוָּה לְשַׁלֵּחַ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ, כִּי שְׁלֹשָׁה אֵלּוּ סִימָנִים מֻבְהָקִים עַל אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם אוֹ שֶׁמֶץ מִינוּת שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה נִזְרְקָה בּוֹ כִּי עַל זֶה בָּא הַצָּרַעַת כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בָּעֵגֶל (שמות לב כה): ״וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא״, וְאָמְרוּ רז״ל (במד״ר ז ד) שֶׁנִּצְטָרְעוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמְּצֹרָע: ״רֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ״ (ויקרא יג מה). וְעַל עָוֹן זֶה נֶחֱרַב בַּיִת רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה בְּבַיִת שֵׁנִי מִכָּל מָקוֹם הָיָה בָּהֶם חֵטְא שִׂנְאַת חִנָּם וְלָשׁוֹן הָרַע הַשָּׁקוּל כַּעֲבוֹדָה זָרָה, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ רז״ל (ילקו״ש תהלים תרנו) מִן ״אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ״ (תהלים יב ה), שֶׁהַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע חָשׁוּב כְּכוֹפֵר בָּעִקָּר. וְטַעַם שִׁלּוּחַ הַמְּצֹרָע חוּץ לְשָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת לְרַחֵק שֶׁמֶץ עֲבוֹדָה זָרָה מִשְּׁלָשְׁתָּן. וְאִם בַּעֲוֹן לָשׁוֹן הָרַע, צָרִיךְ לִהְיוֹת בָּדָד מוֹשָׁבוֹ כְּשֵׁם שֶׁהִבְדִּיל בֵּין אִישׁ לַחֲבֵרוֹ, וְאִם לֹא יִהְיֶה מְרֻחָק מִכָּל שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת לֹא יִהְיֶה בָּדָד מוֹשָׁבוֹ. ״וְכָל זָב״, כִּי זִיבָה שֶׁלּוֹ אוֹת עַל שֶׁהוּא פָּרוּץ בָּעֲרָיוֹת וְעַל כֵּן הוּא בָּא לִידֵי זִיבָה. וְשִׁלּוּחוֹ חוּץ לְמַחֲנֵה שְׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה וְחוּץ לְמַחֲנֵה לְוִיָּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם גַּם כֵּן קְדֻשָּׁה, וְכָל מְקוֹם קְדֻשָּׁה אֵינוֹ סוֹבֵל דְּבַר עֶרְוָה, לְאַפּוֹקֵי מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהּ כָּל כָּךְ קְדֻשָּׁה. ״וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ״, כִּי זֶה מוֹרֶה גַּם כֵּן עַל רוּחַ עִוְעִים אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, וְשֶׁאֵינוֹ מַקְפִּיד לְהִטַּמֵּא בְּנֶפֶשׁ אָדָם עַל יְדֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים הַנּוֹגֵעַ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים כִּבְיָכוֹל, עַל כֵּן רָאוּי שֶׁיִּתְרַחֵק מִמַּחֲנֵה שְׁכִינָה כִּי הוּא פּוֹגֵם כְּבוֹד הַשְּׁכִינָה.
פסוק ב:וּלְפִי שֶׁשְּׁלֹשֶׁת אֵלּוּ גָּרְמוּ הַחֻרְבָּן וְסִלּוּק הַשְּׁכִינָה, עַל כֵּן צִוָּה לְרַחֲקָם מִן הַמַּחֲנֶה שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם, כִּי בְּמָקוֹם שֶׁהֵמָּה מְצוּיִין הקב״ה מַרְחִיק שְׁכִינָתוֹ מִשָּׁם, כִּי הַמָּקוֹם טָמֵא טָמֵא יִקָּרֵא. רֶמֶז לַדָּבָר ט׳ מִן טָמֵא, רֶמֶז לִשְׁפִיכוּת דַּם הַנּוֹלָד לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים, כִּי מִטַּעַם זֶה הָיוּ עָרֵי מִקְלָט שִׁשָּׁה, וּכְתִיב (דברים יט ט): ״וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים״, בֵּין הַכֹּל תֵּשַׁע לֹא יוֹתֵר מִן הַטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר. מ׳ מִן טָמֵא, רֶמֶז לְגִלּוּי עֲרָיוֹת שֶׁכֵּן הָיוּ מֵי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל שֶׁהִטְרִיחוּ לְיוֹצְרָם לָצוּר צוּרַת מַמְזֵרִים בְּאַרְבָּעִים יְמֵי יְצִירַת הַוָּלָד. א׳ מִן טָמֵא, רֶמֶז לַעֲבוֹדָה זָרָה הַנּוֹגֵעַ בְּאַחְדוּת ה׳ יִתְבָּרַךְ הָרָמוּז בָּאָלֶ״ף. וְעַל כֵּן קָרָא דָּוִד הַמֶּלֶךְ לְיֵצֶר הָרַע טָמֵא (סוכה נב.), לְפִי שֶׁהִכְשִׁילוֹ בִּשְׁלָשְׁתָּן גִּלּוּי עֲרָיוֹת בְּבַת שֶׁבַע, שְׁפִיכוּת דָּמִים בְּאוּרִיָּה הַחִתִּי, עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (בסנהדרין קז.) מִן פָּסוּק ״וַיְהִי דָוִד בָּא עַד הָרֹאשׁ״ (שמואל ב׳ טו לב), בִּקֵּשׁ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה כו׳. וְיֵשׁ בָּהֶם גַּם כֵּן טֻמְאָה כִּי הָעֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה כְּנִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל כב): ״תִּזְרֵם כְּמוֹ דָּוָה״. עַל כֵּן רָמַז בְּהַרְחָקַת שְׁלֹשָׁה טְמֵאִים אֵלּוּ לְהַרְחָקַת שְׁלֹשָׁה רָאשֵׁי עֲבֵרוֹת אֵלּוּ הַמְסַבְּבִים סִלּוּק הַשְּׁכִינָה. וְסָמַךְ לְפָרָשָׁה זוֹ ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם״, לְהוֹרוֹת שֶׁהַרְחָקַת הַטְּמֵאִים הוּא גַּם כֵּן בַּעֲבוּר חֶטְאָם כָּאָמוּר.
פסוק יב:אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹ׳. סְמִיכוּת פָּרָשָׁה זוֹ לַפָּסוּק הַקּוֹדֵם פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֵלָיו לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה. פֵּרוּשׁ לְפֵרוּשׁוֹ לְפִי שֶׁהַמְּעַכֵּב הַמַּתָּנוֹת יָבֹא לִידֵי עֹנִי, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י לְמַעְלָה (ה י), וְאָמְרוּ רז״ל (סוטה ד:): כָּל הַבָּא עַל אִשָּׁה זוֹנָה לְסוֹף מְבַקֵּשׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֵינוֹ מוֹצֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כו): ״כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם״. וּכְשֶׁהָאִשָּׁה רוֹאָה שֶׁבַּעְלָהּ בָּא לִידֵי עֹנִי הִיא חוֹשַׁדְתּוֹ שֶׁבָּא לִידֵי עֹנִי מֵחֲמַת שֶׁהָיָה רוֹעֵה זוֹנוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם כט ג): ״וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן״, בִּרְאוֹתָהּ שֶׁפִּתְאוֹם יְאַבֵּד הוֹנוֹ שֶׁלֹּא כְּדֶרֶךְ הָעוֹלָם, וּבְסִבָּה זוֹ תִּזְנֶה גַּם הִיא מֵאַחֲרָיו, לוֹמַר אִיהוּ בְּקָרֵי וְאִיהִי בְּבוּצִינֵי (מגילה יב.). לְכָךְ נֶאֱמַר ״וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל״, שֶׁאִם תִּשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה, אָז ״בּוֹ מָעַל״, זֶה הַמַּעַל תָּלוּי בּוֹ, כִּי הוּא הַגּוֹרֵם לָהּ שֶׁתִּרְצֶה לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתוֹ מִצַּד הַחֲשָׁד. וְכָל זֶה גָּרַם הוּא, שֶׁמָּעַל בְּקָדְשֵׁי כֹּהֵן לְבִלְתִּי תֵּת לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ, כִּי עַל יְדֵי זֶה הוּא בָּא לִידֵי עֹנִי, וְהִיא חֲשַׁדְתּוֹ בְּרוֹעֶה זוֹנוֹת הַמְּאַבֵּד הוֹן, וְהָאֱמֶת יִתְבָּרֵר עַל יְדֵי בְּדִיקַת הַמַּיִם, כִּי רז״ל אָמְרוּ (סוטה כח.): ״וְנִקָּה הָאִישׁ מֵעָוֹן״, אִם הוּא מְנֻקֶּה מֵעָוֹן הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ כו׳, וְהַיְנוּ מֵעָוֹן זֶה הַדּוֹמֶה לֶעָוֹן שֶׁלָּהּ, שֶׁאִם הוּא נָקִי מִמַּה שֶׁחָשְׁדָה אוֹתוֹ אִשְׁתּוֹ אָז דִּין הוּא שֶׁיִּבְדְּקוּהָ הַמַּיִם, אֲבָל אִם אֵינוֹ מְנֻקֶּה מֵעָוֹן זֶה וַחֲשָׁד שֶׁלָּהּ אֱמֶת, אֵין דִּין שֶׁיִּבְדְּקוּהָ הַמַּיִם, מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ הָיָה רוֹעֵה זוֹנוֹת וְיֵשׁ לָהּ קְצָת הִתְנַצְּלוּת. וּמַה שֶׁאָמַר ״כִּי תִשְׂטֶה״ לְשׁוֹן שְׁטוּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל חוֹטֵא נִקְרָא כְּסִיל וְשׁוֹטֶה, מִכָּל מָקוֹם פֵּרֵט לוֹמַר שֶׁהִיא דַּוְקָא הֹמִיָּה פְּתַיּוּת וּבַל יָדְעָה מַה גָּרַם לוֹ הָעֹנִי, כִּי הָיָה לָהּ לְהָבִין שֶׁעִכּוּב הַמַּתָּנוֹת גָּרַם לוֹ הָעֹנִי כָּאָמוּר.
פסוק יב:וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שם ב.) שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, נָקַט לְשׁוֹן ״תִּשְׂטֶה״ כִּי הַיַּיִן מְבַלְבֵּל שִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ד יא): ״זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב״, וּמִדִּסְמִיכָן לַהֲדָדֵי שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהַיַּיִן מַרְגִּיל לְעֶרְוָה. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּיוֹאֵל (ד יח): ״יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״וּמַעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״, לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה כ כב) שֶׁמַּעְיָן שֶׁל שִׁטִּים מְגַדֵּל נוֹאֲפִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה א) ״וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב״, מֵאַחַר שֶׁאָמַר ״יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס״ דְּהַיְינוּ רִבּוּי יַיִן, הֻצְרַךְ לְהַבְטִיחָם עַל שֶׁלֹּא יַזִּיק לָהֶם רִבּוּי הַיַּיִן וְלֹא יְבִיאֵם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה, לְפִי שֶׁ״מַּעְיָן יֵצֵא מִבֵּית ה׳ וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים״, כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, עַל כֵּן יֵצֵא הַמַּעְיָן מִמָּקוֹם קָדוֹשׁ וִירַפֵּא אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים שֶׁלֹּא יְבִיאֵם לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה הוּא וְשֻׁתָּפוֹ, דְּהַיְינוּ הַיַּיִן, כִּי נַחַל הַשִּׁטִּים מְקוֹרוֹ שֶׁל סַמָּאֵל וְהוּא שֻׁתָּף לְאוֹתִיּוֹת עֲנָבִים בְּאַלְפָ״א בֵּיתָ״א.
פסוק יב:וְלוּלֵא מִסְתְּפֵינָא לוֹמַר דְּבַר חִדּוּשׁ אֲשֶׁר לֹא שְׂעָרוּם רִאשׁוֹנִים הָיִיתִי אוֹמֵר, כִּי ״תִשְׂטֶה״ בְּטֵי״ת כְּמוֹ ״תִּשְׁתֶּה״ בְּתָי״ו כִּי ט׳ מִתְחַלֶּפֶת בְּתָי״ו בְּאוֹתִיּוֹת דַּטְלַנָ״ת וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִּׁ״י סוֹף פָּרָשַׁת מִקֵּץ (מד טז) בְּפָסוּק ״וּמַה נִּצְטַדָּק״, שֶׁטֵּי״ת זוֹ בִּמְקוֹם תָּי״ו, וְכֵן לְשׁוֹן ״תּוֹעֶה״ בְּכָל הַמִּקְרָא בְּתָי״ו, וּבִלְשׁוֹן רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״טוֹעֶה״ בְּטֵי״ת. כְּאִלּוּ אָמַר: כִּי תִשְׁתֶּה אִשְׁתּוֹ יַיִן וְשֵׁכָר הַמַּרְגִּילִים לְעֶרְוָה. וּלְדַעַת הָאוֹמֵר שֶׁהוּא לְשׁוֹן שְׁטוּת, הַיְינוּ לְפִי שֶׁהַיַּיִן יִקַּח לֵב עַד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא י ט-י): ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְגוֹ׳. וּלְהַבְדִּיל״ וְגוֹ׳. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי לא ה): ״פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק״, הַיְינוּ הַתּוֹרָה, וְקָרָאָהּ בְּשֵׁם ״מְחֻקָּק״ לְפִי שֶׁעוֹלֶה לְמִסְפַּר חֶמֶר, וּכְדֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ (בעירובין סה.) נִכְנַס יַיִן יָצָא סוֹד, כָּךְ נִכְנַס חֶמֶר יָצָא מְחֻקָּק, חוּשְׁבָּנָא דְּדֵין כְּחוּשְׁבָּנָא דְּדֵין וְכָל אֶחָד נִדְחֶה מִפְּנֵי חֲבֵרוֹ. וְנִקְרָא הַיַּיִן ״חֶמֶר״ כִּי עַל יָדוֹ נַעֲשֶׂה הָאָדָם כַּחֲמוֹר אֵין הָבִין, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי תִשְׂטֶה״, שֶׁתִּהְיֶה שׁוֹטָה כַּחֲמוֹר עַד שֶׁאֲפִלּוּ אִם חֲמוֹר תּוֹבַעְתָּהּ בַּשּׁוּק נִזְקֶקֶת לוֹ (כתובות סה.).
פסוק טו:לֹא יִצֹּק עָלָיו שֶׁמֶן. אַף עַל פִּי שֶׁמִּנְחָה לְשׁוֹן נְקֵבָה, מִכָּל מָקוֹם נָקַט לְשׁוֹן זָכָר ״עָלָיו״, כִּי הוּא מוּסָב עַל הַקֶּמַח שֶׁהוּא לְשׁוֹן זָכָר. וְצִוָּה לִקַּח קֶמַח דַּוְקָא כִּי מִיָּד אַחַר הַטְּחִינָה הוּא נַעֲשֶׂה קֶמַח, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה מז ב): ״וְטַחֲנִי קָמַח״. וּמָצִינוּ בְּמַעֲשֶׂה זֶה גַּם כֵּן לְשׁוֹן טְחִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים טז כא) ״וַיְהִי טוֹחֵן בְּבֵית הָאֲסוּרִים״, וּכְתִיב (איוב לא י) ״תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי״, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא״, הַיְינוּ הַקֶּמַח שֶׁאַחַר הַטְּחִינָה, וּמִנְחָה זוֹ מַזְכֶּרֶת עָוֹן, הַיְינוּ שֶׁמַּזְכֶּרֶת עֲוֹן הַטְּחִינָה שֶׁל הָאִשָּׁה. וּמַה שֶּׁהִקְשָׁה הָרַמְבַּ״ן עַל מַה שֶּׁכָּתוּב כָּאן ״מִנְחַת קְנָאוֹת הוּא״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא״, נִרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵי, כִּי כָּאן מְדַבֵּר בִּזְמַן שֶׁהַמִּנְחָה בְּיַד הַבַּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ״ וְגוֹ׳, כָּתַב ״הוּא״ לְשׁוֹן זָכָר, כִּי בְּיָדוֹ מַטֵּה זַעְמוֹ (ישעיה י ה). אֲבָל אַחַר כָּךְ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנָתַן עַל כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן״, כָּתַב ״מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא״, כִּי בְּיָדָהּ מַטֵּה זַעְמָהּ. וּפְשׁוּטוֹ הוּא שֶׁבְּפָסוּק זֶה לֹא הֻזְכַּר הַקֶּמַח, עַל כֵּן אָמַר ״הִיא״ מוּסָב עַל הַמִּנְחָה.
פסוק יז:וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ. לְפוּם רֵיהֲטָא נִרְאֶה לִי עִנְיַן בְּדִיקָה זוֹ כִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁתִּמְצָא גֶּדֶר עֶרְוָה שָׁם אַתָּה מוֹצֵא קְדֻשָּׁה, וְהִנֵּה מַיִם אֵלּוּ שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בַּכִּיּוֹר וּבְתוֹכָם הַשֵּׁם שֶׁנִּמְחָה וַדַּאי יֵשׁ בָּהֶם קְדֻשָּׁה יְתֵרָה, וְכָל מַשְׁקֶה יוֹצֵא דֶּרֶךְ בֵּית הָרֶחֶם בַּשֶּׁתֶן. לְפִיכָךְ אִם נִטְמְאָה וְלֹא הָיָה שָׁם גֶּדֶר עֶרְוָה אֵינוֹ דִּין שֶׁמַּיִם קְדֹשִׁים אֵלּוּ יִגְּעוּ בִּמְקוֹם עֶרְוָה שֶׁנִּטְמָא. לְפִיכָךְ בִּטְנָהּ צָבָה וִירֵכָהּ נֹפֶלֶת, כִּי כָּךְ הַטֶּבַע בְּכָל חֹלִי הַשֶּׁתֶן, שֶׁהַמַּשְׁקֶה הֶעָצוּר תּוֹךְ הָאָדָם וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ לָצֵאת יִפְעֹל אַחַת מִשְּׁתַּיִם אֵלֶּה אוֹ שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, דְּהַיְינוּ בִּטְנוֹ צָבָה, כִּי הַמּוֹתָרוֹת הַנִּשְׁאָר בַּבֶּטֶן וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ לָצֵאת גּוֹרֵם נְפִיחַת הַבֶּטֶן, אוֹ הַמַּשְׁקֶה עוֹשֶׂה לוֹ דֶּרֶךְ אַחֵר, וְהוּא שֶׁנִּבְלַע בִּבְשַׂר הַיָּרֵךְ, וּלְפִי שֶׁאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ יִפֹּל בְּשַׂר הַיָּרֵךְ וּבִכְלַל חֲתִיכוֹת בָּשָׂר הַנּוֹפְלוֹת יִפֹּל גַּם הַמַּשְׁקֶה דֶּרֶךְ שָׁם. אֲבָל אִם טְהוֹרָה הִיא וְלֹא נִטְמָא הַמָּקוֹם הַהוּא, הֲרֵי אֵבְרֵי הַמִּשְׁגָּל כִּשְׁאָר אֵבְרֵי הָאָדָם וְאֵין בָּהֶם שׁוּם צַד טֻמְאָה, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם שֶׁחָטָא אָדָם הָרִאשׁוֹן כָּתוּב (בראשית ג כה): ״וַיִּהְיוּ הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ עֲרוּמִּים וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ״, כִּי כָל זְמַן שֶׁלֹּא הָיָה לָהֶם נְטִיָּה אֶל הַחֵטְא הָיוּ אֵבְרֵי הַמִּשְׁגָּל אֶצְלָם כִּשְׁאָר אֵבָרִים שֶׁאֵין בּוּשָׁה בִּהְיוֹתָם מְגֻלִּים, כָּךְ בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ כָּאן גֶּדֶר עֶרְוָה יוֹצֵא הַמַּשְׁקֶה כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וּלְפִי שֶׁחָטְאָה בְּמַשְׁקֵה הַיַּיִן עַל כֵּן תִּבָּדֵק בְּמַשְׁקֵה הַמַּיִם.
פסוק יז:וּמַה שֶּׁלּוֹקְחִין מִן קַרְקַע הַמִּשְׁכָּן וְנוֹתְנִים לְתוֹכוֹ, מְבֹאָר עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְתִּי לְמַעְלָה פָּרָשַׁת אַחֲרֵי מוֹת (יח כה) בְּפָסוּק ״וַתִּטְמָא הָאָרֶץ וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ״, שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ עֲוֹן עֲרָיוֹת נִפְקָד עַל הָאָרֶץ עָוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטְאָה בְּעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי וְלֹא עֵץ פְּרִי, עַל יְדֵי שֶׁנָּתְנָה חֹמֶר גַּס וְעָב בְּכָל הַנִּמְצָאִים וְאַגַּב זֶה נָתְנָה גַּם בָּאָדָם חֹמֶר עָב וְעָכוּר הַגּוֹרֵם לִהְיוֹת לוֹ נְטִיָּה אֶל הַזְּנוּת בְּיוֹתֵר, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית (ב ט), שֶׁאֲכִילַת הָעֵץ גָּרַם לוֹ תַּאֲוַת הַמִּשְׁגָּל. וְיָדוּעַ שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מִמְּקוֹם כַּפָּרָתוֹ נִבְרָא, מִן הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי״ (שמות כ כא), וְהַיְינוּ מִן עֲפַר הַמִּשְׁכָּן, וְחֹמֶר זֶה נָתוּן בְּכָל תּוֹלְדוֹתָיו אֲשֶׁר מְקוֹרָם מִן הַחֹמֶר הָרִאשׁוֹן. וְאִם כֵּן הֶעָפָר אֲשֶׁר בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן הִיא הָאוּמָּן אֲשֶׁר עָשְׂתָה הַכְּלִי הַהוּא, דְּהַיְינוּ הָאָדָם, וְאוֹי לְעִסָּה שֶׁהַנַּחְתּוֹם מֵעִיד עָלֶיהָ, כִּי הֶעָפָר הַהִיא תּוּכַל לְהָעִיד עַל הַכְּלִי אִם נָתְנָה בּוֹ חֹמֶר עָב וְגַס הַגּוֹרֵם פְּרִיצוּת הָעֲרָיוֹת אוֹ לֹא, וְיָבֹא הָאוּמָּן וְיָעִיד עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר עָשָׂה מַה טִּיבוֹ.
פסוק יז:וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה נֶחְלְקוּ בַּדָּבָר אִם הָיָה בְּמַיִם אֵלּוּ דָּבָר מַר, כִּי לְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כ) הוּשַׂם בָּהֶם דָּבָר מַר, וְדַעַת הָרַמְבַּ״ן מִדְּלֹא נֶאֱמַר ״וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמָּרִים לַמְאָרְרִים״, וּכְתִיב בְּהֵפֶךְ זֶה ״וּבָאוּ הַמַּיִם הַמְאָרְרִים לְמָרִים״. שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם דָּבָר מַר אַךְ שֶׁבְּפִיהָ הָיוּ לְמָרִים. וְכֵן מָצִינוּ בְּמֵי מָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו כג): ״וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם״, וְלֹא נֶאֱמַר ״כִּי מָרִים הָיוּ״, אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיוּ מָרִים אַךְ בְּפִיהֶם שָׁבוּ לִהְיוֹת מָרִים, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי מָרִים הֵם״ הַיְינוּ יִשְׂרָאֵל. וּלְפִי שֶׁהַמָּקוֹם נִקְרָא ״מָרָה״ מַשְׁמָע שֶׁמֵּעוֹלָם הָיוּ שָׁם מַיִם מָרִים, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה״, עַל שֵׁם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאֵרַע שָׁם שֶׁמַּיִם אֵלּוּ שָׁבוּ לִהְיוֹת מָרִים בְּפִיהֶם עַל צַד הָעֹנֶשׁ.
פסוק יז:וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה. שֶׁמֵּי מָרָה וּמֵי סוֹטָה וְעִנְיַן הָעֵגֶל הַכֹּל אֶחָד הוּא, בִּהְיוֹת שֶׁכְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מכילתא יתרו פר׳ ח יג) שֶׁהַדִּבְּרוֹת הָיוּ חָמֵשׁ מוּל חָמֵשׁ, וְדִבּוּר ״לֹא יִהְיֶה לְךָ״ כְּנֶגְדּוֹ ״לֹא תִנְאָף״, כִּי הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה כְּאִלּוּ מְנָאֵף אַחֲרֵי הַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז לב): ״הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת״ וְגוֹ׳, וּבְמָרָה הָיוּ שְׁטוּפִים בַּעֲבוֹדָה זָרָה, כִּדְאִיתָא בַּמְּכִילְתָּא (בשלח (ויסע) א כב) וּמְבִיאָהּ הַיַּלְקוּט פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (טו רנד) בְּפָסוּק ״וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל״, שֶׁאָמְרוּ שָׁם נַעֲשֶׂה לָנוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְתֵרֵד בְּרָאשֵׁינוּ, יָכוֹל שֶׁאָמְרוּ וְלֹא עָשׂוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וַיְמָאֲנוּ לִשְׁמֹעַ״ כוּ׳ (נחמיה ט יז) עַיֵּן שָׁם. וּלְפִי זֶה הַמִּדְרָשׁ הָיוּ שָׁם כְּאִשָּׁה מְנָאֶפֶת, שֶׁמַּיִם מְתוּקִים יָשׁוּבוּ לִהְיוֹת בְּפִיהָ לְמָרִים, כָּךְ נַעֲשׂוּ לָהֶם שָׁם הַמַּיִם בְּפִיהֶם מָרִים. ״וַיּוֹרֵהוּ ה׳ עֵץ״, לִמְּדוֹ דֶּרֶךְ הַתּוֹרָה עֵץ חַיִּים הַמְרַחֶקֶת עֲבוֹדָה זָרָה, וְעַל יְדֵי זֶה ״וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם״. וְזֶה עִנְיַן הָעֵגֶל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב כ) ״וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וְגוֹ׳ וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע״ז מד.) שֶׁנִּתְכַּוֵּן לְבָדְקָן כְּסוֹטוֹת כוּ׳, הֵן מִצַּד שֶׁעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה דִּינָם כְּסוֹטָה, הֵן מִצַּד שֶׁעָבְרוּ בַּזְּמַן הַהוּא גַּם עַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (תנחומא כי תשא כ) מִן פָּסוּק ״וַיָּקוּמוּ לְצַחֵק״ (שמות לב ו). וְאוּלַי שֶׁמִּטַּעַם זֶה נֶאֱמַר ״וַיִּטְחַן״, לִבְדֹּק חֵטְא הַטְּחִינָה, דְּהַיְינוּ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה, וְהָעֵגֶל מִצַּד עַצְמוֹ הָיָה עִנְיָן מַר, וְדָבְקָה בּוֹ הַטֻּמְאָה טֻמְאַת עֲבוֹדָה זָרָה וְטֻמְאַת גִּלּוּי עֲרָיוֹת, עַל כֵּן הָיָה מַזִּיק דַּוְקָא לְכָל מִי שֶׁעֲבָדוֹ, כִּי מָצָא מִין אֶת מִינוֹ, אֲבָל לְמִי שֶׁלֹּא עֲבָדוֹ לֹא הָיָה מַזִּיק, כִּי לֹא נִדְבַּק בּוֹ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, וְהָיָה הַזָּהָב הַטָּחוּן אֶצְלוֹ כִּשְׁאָר זָהָב בְּעָלְמָא. וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה כ.) הוּשַׂם בְּמֵי סוֹטָה דָּבָר מַר, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ה ג-ד) ״כִּי נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתֵי זָרָה וְגוֹ׳, וְאַחֲרִיתָהּ מָרָה כַלַּעֲנָה״. וּנְתִינַת הַמַּיִם בִּכְלִי חֶרֶס הַיְינוּ לְפִי שֶׁכָּל כְּלִי חֶרֶס אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דָפְיוֹ לְעוֹלָם, כָּךְ הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר נִקְרָא מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן (חגיגה ט.).
פסוק יז:וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה׳״, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר הָעֲמִידָה לִפְנֵי ה׳, אָמְרוּ בָּזֶה הַמְפָרְשִׁים שֶׁעֲמִידָה רִאשׁוֹנָה קָאֵי עַל הַמִּנְחָה. וְנָכוֹן הוּא. וּמַה שֶּׁמַּקְדִּים לִפְעָמִים הַבֶּטֶן לַיָּרֵךְ וְלִפְעָמִים מַקְדִּים הַיָּרֵךְ, לְפִי שֶׁהָיָה כָּאן כְּמוֹ נֵס בְּתוֹךְ נֵס, כִּי הַמַּיִם מְאָרְרִים מְחַסְּרִים מִן הַבָּשָׂר, וּכְשֶׁבִּטְנָהּ צָבָה נִרְאֶה כְּאִלּוּ נִתְרַבָּה הַבָּשָׂר, לְפִיכָךְ בִּשְׁנֵי פְּסוּקִים שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן מְאָרְרִים סָמַךְ לָזֶה צְבִיַּת הַבֶּטֶן, אֲבָל בְּפָסוּק רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא הִזְכִּיר מְאָרְרִים הִקְדִּים הַיָּרֵךְ, כִּי הוּא הִתְחִיל בָּעֲבֵרָה.
