פסוק ב:אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר לַה׳. אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִשְׁוָה אִשָּׁה לְאִישׁ לְכָל עֳנָשִׁין שֶׁבַּתּוֹרָה, מִכָּל מָקוֹם פֵּרַט כָּאן אִשָּׁה, כִּי לְכָךְ נִסְמְכָה פָּרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, (סוטה ב), וְזֶה שַׁיָּךְ יוֹתֵר בְּנָשִׁים מִבַּאֲנָשִׁים כִּי מִסְתָּמָא הַנָּשִׁים יַזִּירוּ מִן הַיַּיִן. וְאִם תֹּאמַר, הָיָה לוֹ לוֹמַר ״כִּי יַפְלִיאוּ״ שֶׁהֲרֵי עִם שְׁנֵיהֶם הוּא מְדַבֵּר, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ה ו) ״אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַעֲשׂוּ״ וְגוֹ׳, אֶלָּא לְפִי שֶׁהַיַּיִן מַזִּיק יוֹתֵר לְנָשִׁים תְּשׁוּשֵׁי כֹּחַ מֵלַאֲנָשִׁים גִּבּוֹרֵי כֹּחַ, וְאִם אִשָּׁה תַּזִּיר מִן הַיַּיִן אֵין הַדָּבָר פֶּלֶא כָּל כָּךְ, כִּי בְּנָקֵל לָהּ לָבֹא לִידֵי מִכְשׁוֹל שֶׁל עֶרְוָה, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות סה.) (שְׁלֹשָׁה) [אַרְבָּעָה] אֲפִלּוּ חֲמוֹר תּוֹבַעְתָּהּ כוּ׳, אֲבָל הָאִישׁ וַדַּאי מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת אִם יַזִּיר מִן הַיַּיִן, כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי יַפְלִא״.
פסוק ב:דָּבָר אַחֵר, ״כִּי יַפְלִא״ לְשׁוֹן הַבְדָּלָה וְהַפְרָשָׁה. וְדָבָר זֶה יֵשׁ לְפָרְשׁוֹ בִּשְׁלֹשָׁה פָּנִים. הָאֶחָד הוּא, שֶׁעַל יְדֵי הַיַּיִן אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ויקרא י ט-י): ״יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ״ וְסָמִיךְ לֵיהּ ״וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחוֹל״. לְכָךְ אָמַר ״כִּי יַפְלִא״, כְּשֶׁיִּרְצֶה לְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחוֹל אָז יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק (משלי לא ה), הַתּוֹרָה, לְאַפּוֹקֵי הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן בְּנֵי תַּלְמוּד תּוֹרָה אֵין לְשׁוֹן הַפְלָאָה שַׁיָּךְ בָּהֶם. הַשֵּׁנִי הוּא לְשׁוֹן הַפְרָשָׁה מִן תַּעֲנוּגֵי הָעוֹלָם הַזֶּה אֲשֶׁר הַיַּיִן רֹאשׁ לְכֻלָּם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שֶׁמִּטַּעַם זֶה נֶאֱמַר בְּמָנוֹחַ ״לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי״ (שופטים יג יח). הַיְינוּ פִּלְאִי שְׁמוֹ, כִּי כָל מַלְאָךְ נִקְרָא עַל שֵׁם הַשְּׁלִיחוּת, וַאֲנִי נִשְׁלַחְתִּי לַעֲשׂוֹת הַבֵּן הַיִּלּוֹד נָזִיר מֻפְלָא וּמוּפְרָשׁ מִכָּל עִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְעַל שֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר ״אִישׁ כִּי יַפְלִא״, לְכָךְ אֲנִי נִקְרָא פֶלִאי. וּלְכָךְ אָמַר ״כִּי יַפְלִא״ וְלֹא אָמַר ״יַפְלִיאוּ״, לְפִי שֶׁגַּם נֶדֶר שֶׁל הָאִשָּׁה תָּלוּי בְּאִישָׁהּ, שֶׁהֲרֵי ״כָּל נֶדֶר לְעַנּוֹת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״ (במדבר ל יד), אִם כֵּן גַּם נִדְרָהּ תָּלוּי בּוֹ. וְאֵין הַכַּוָּנָה בִּנְזִירוּת זֶה שֶׁיִּהְיֶה פָּרוּשׁ מִן הַיַּיִן שְׁלֹשִׁים יוֹם וְאַחַר כָּךְ יַחֲזֹר לִהְיוֹת בְּסוֹבְאֵי יַיִן כְּבָרִאשׁוֹנָה, דְּאִם כֵּן צַדִּיק מַה פָּעַל, אֶלָּא הַכַּוָּנָה שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ מְעַט מְעַט, כִּי כָּל הַתְחָלוֹת קָשׁוֹת, וּבִשְׁלֹשִׁים יוֹם הֲוֵי חֲזָקָה שֶׁשּׁוּב לֹא יִהְיֶה לָהוּט אַחֲרָיו כָּל כָּךְ. הַשְּׁלִישִׁי הוּא, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים כב.) הַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה כוּ׳, וּמַאֲמָר זֶה תִּמְצָא עָלָיו פֵּרוּשׁ יָקָר מְאֹד לְקַמָּן בְּפָרָשַׁת מַטּוֹת (ל ג) עַיֵּן שָׁם. וְזֶה מַסְכִּים לְמַאן דְּאָמַר שֶׁהַנָּזִיר נִקְרָא חוֹטֵא (נדרים י.), וְהַחֵטְא הוּא שֶׁבּוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ וְהוּא פּוֹרֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִכָּל הָעוֹלָם לִנְהֹג אִסּוּר בְּדָבָר שֶׁהַכֹּל נוֹהֲגִים בּוֹ הֶתֵּר, לְכָךְ נֶאֱמַר ״כִּי יַפְלִא״, שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת מֻבְדָּל וּמוּפְרָשׁ מִזּוּלָתוֹ וּבוֹנֶה בָּמָה לְעַצְמוֹ. וְדָבָר זֶה אֵינוֹ מָצוּי בַּנָּשִׁים כִּי מִסְתָּמָא דַּעְתָּם לְפִי שֶׁרוֹאִין סוֹטָה בְּקִלְקוּלָהּ וְלֹא כְּדֵי לִבְנוֹת בָּמָה לְעַצְמָם.
פסוק יא:וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ. שֶׁלֹּא נִזְהַר מִן טֻמְאַת הַמֵּת. וְרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר עַל שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן (נזיר ג.). וְהוּא פֶלִאי, כִּי יֵשׁ לְהַפְלִיא עַל דְּבָרָיו שֶׁאִם נִצְטַוָּה לְהָבִיא שְׁתֵּי תּוֹרִים עַל שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, לָמָּה מֵבִיא כַּפָּרָה זוֹ דַּוְקָא אַחַר שֶׁנִּטְמָא בְּמֵת. וְעוֹד שֶׁהַכָּתוּב קְרָאוֹ ״קָדוֹשׁ״, וְאֵיךְ יֹאמַר רַבִּי אֶלְעָזָר שֶׁנִּקְרָא חוֹטֵא. וְנִרְאֶה שֶׁגַּם רַבִּי אֶלְעָזָר מוֹדֶה שֶׁכָּל יְמֵי הֶמְשֵׁךְ נְזִירָתוֹ הוּא נִקְרָא קָדוֹשׁ וְלֹא חוֹטֵא, כִּי נְזִיר אֱלֹהִים הוּא. אָמְנָם אִם נִטְמָא בְּמֵת, שֶׁדִּינוֹ ״וְהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ״, וּמִכָּאן וּלְהַלָּן חוּשְׁבָּנָא, וּלְמַפְרֵעַ אִיגְלַאי מִילְּתָא שֶׁהַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַנְּזִירוּת, וּכְאִלּוּ צִעֵר אֶת עַצְמוֹ בָּהֶם מִן הַיַּיִן בְּלֹא טַעַם בְּלֹא עֵת נְזִירָתוֹ, וְעַל כֵּן הוּא נִקְרָא חוֹטֵא עַל אוֹתָן הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁאֵינוֹ בָּהֶם כִּי אִם כְּמִצְטַעֵר בְּעָלְמָא בְּלֹא נְזִירוּת וּקְדֻשָּׁה. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק יא:אָמְנָם מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ דִּבְרֵי רַבִּי אֶלְעָזָר בְּדֶרֶךְ אַחֵר, וְלוֹמַר שֶׁלְּכָךְ נִקְרָא הַנָּזִיר חוֹטֵא כִּי אִלּוּ הָיָה אִישׁ תָּם וְיָשָׁר מְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט לֹא הָיָה צָרִיךְ לִנְדּוֹר וּלְהַזִּיר, כִּי מִי יְעַכֵּב עַל יָדוֹ לְהִתְנַהֵג בִּפְרִישׁוּת וּבְהַרְחָקַת הַמּוֹתָרוֹת בְּלֹא נֶדֶר. וּמִדְּאִצְטְרִיךְ לְהִתְקַשֵּׁר בַּנְּזִירוּת זֶה יוֹרֶה כִּי הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵין מַעְצוֹר לְרוּחוֹ, עַל כֵּן הוּא קוֹפֵץ וְנִשְׁבָּע כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע, וּבָזֶה גָּרַם לְעַצְמוֹ צַעַר, כִּי כָל דָּבָר הַנָּדוּר יִצְרוֹ תּוֹקְפוֹ בְּיוֹתֵר. וּמִטַּעַם זֶה נִקְרָא כָּל נוֹדֵר חוֹטֵא, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ (נדרים עז:) מִן פָּסוּק ״וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא״ (דברים כג כג), לְפִי שֶׁמְּגָרֶה הַיֵּצֶר הָרָע בְּעַצְמוֹ, וְאוֹמְרִים לוֹ: לֹא דַיְּךָ מַה שֶּׁאָסְרָה עָלֶיךָ תּוֹרָה בְּמַאֲסַר שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע וְהָבוּ דְּלָא לוֹסִיף עֲלַהּ, כִּי בְּכָל מַה שֶּׁאָסְרָה הַתּוֹרָה אַף עַל פִּי שֶׁגָּרְמָה לָנוּ גֵּרוּי הַיֵּצֶר הָרָע כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שֶׁמִּתְגָּרֶה בְּיִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִבָּאֻמּוֹת (סוכה נב.), מִכָּל מָקוֹם הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ, תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה.
פסוק יא:אָמְנָם הָעוֹבֵר בְּבַל תּוֹסִיף, הֲרֵי הוּא מוֹסִיף גֵּרוּי הַיֵּצֶר הָרָע, אוּלַי בְּהוֹסָפָה זוֹ לֹא תּוֹסֵף הַתּוֹרָה תֵּת כֹּחָהּ לַעֲמוֹד כְּנֶגְדּוֹ, כִּי אֵין כֹּחָהּ כִּי אִם בְּדָבָר שֶׁהַתּוֹרָה סִבָּה לוֹ, כִּי הַמּוֹחֵץ הוּא יִרְפָּא, כָּךְ נָזִיר זֶה נִקְרָא חוֹטֵא מִשְּׁנֵי צְדָדִים: הֵן מִצַּד שֶׁקֹּדֶם נְזִירוּת זֶה הָיָה כְּעִיר פְּרוּצָה אֵין מַעְצוֹר לְרוּחוֹ עַד אֲשֶׁר הֻצְרַךְ לְהִתְקַשֵּׁר בִּנְזִירוּת, הֵן מִצַּד שֶׁבִּהְיוֹתוֹ נָזִיר הוּא מְגָרֶה הַיֵּצֶר הָרָע בְּנַפְשֵׁיהּ. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָמֵר לוֹ אִם יַעֲמוֹד כְּנֶגְדּוֹ, כִּי הַיֵּצֶר הָרָע כָּל מְזִמּוֹתָיו לִפְרוֹץ גְּדֵרוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְכִי יָמוּת עָלָיו מֵת בְּפֶתַע פִּתְאוֹם״ וְגוֹ׳, הוֹרָה כִּי כָל זֶה מַעֲשֵׂה שָׂטָן אֲשֶׁר הִקְרָה לְיָדוֹ מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר זֶה בְּפֶתַע פִּתְאוֹם בְּאֹנֶס וּבְלֹא יוֹדְעִים כְּדֵי לְטַמֵּא רֹאשׁ נִזְרוֹ, עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְכַפָּרָה מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנֶּפֶשׁ. וְצִיעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, כִּי עַל יְדֵי צַעַר זֶה גָּרַם לַיֵּצֶר הָרָע שֶׁנִּתְגָּרָה בּוֹ וְסִבֵּב סִבּוֹת לְטַמֵּא נִזְרוֹ. וְעוֹד הֻצְרַךְ לְכַפָּרָה עַל שֶׁצִּיעֵר עַצְמוֹ, וְתַחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַד אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה כִּי אִם בְּצַעַר, וְהַשִּׂמְחָה הוֹרָאָה עַל שְׁלֵימוּת הַפֹּעַל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קלט כד): ״וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי״ וְגוֹ׳, כִּי אִלּוּ הָיָה שָׂמֵחַ בִּנְזִירוּת זֶה הָיָה נִזְהָר בִּשְׁמִירָה יְתֵרָה מִן הַטֻּמְאָה, אַךְ מֵאַחַר שֶׁלֹּא נִזְהָר בָּהּ זֶה הוֹרָאָה שֶׁלֹּא הָיָה שָׂמֵחַ בִּנְזִירוּת זֶה, וּבָזֶה מָצָא לוֹ הַיֵּצֶר הָרָע מָקוֹם לִבְצֹר מִמֶּנּוּ כָּל אֲשֶׁר יָזַם לַעֲשׂוֹת. ״וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ וְיַעַלְזוּ לִפְנֵי ה׳ וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה״ (שם סח ד) בֵּי״ת שֶׁל בְּשִׂמְחָה פֵּרוּשָׁהּ בִּזְכוּת הַשִּׂמְחָה שֶׁעָבְדוּ אֶת ה׳ בְּשִׂמְחָה כָּאָמוּר.
פסוק כג:כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סָמַךְ הַבְּרָכוֹת לַנְּזִירוּת כִּי הַיַּיִן קוֹבֵעַ בְּרָכָה לְעַצְמוֹ אֲבָל לֹא לַאֲחֵרִים, וְאַדְּרַבָּה הֵבִיא יְלָלָה וּקְלָלָה לָעוֹלָם לְמַאן דְּאָמַר עֵץ הַדַּעַת גֶּפֶן הָיָה (סנהדרין ע), וְכֵן גָּרַם קְלָלָה לְאָדָם וְחַוָּה, וּלְזַרְעוֹ שֶׁל נֹחַ, וּלְלוֹט. וּמִלַּת ״כֹּה״ קָאֵי אַפָּרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה, לוֹמַר שֶׁהַכֹּהֵן הַמְבָרֵךְ לֹא יִהְיֶה שְׁתוּי יַיִן בְּעָמְדוֹ לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי צָרִיךְ לֵאמֹר הַבְּרָכוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״אָמוֹר לָהֶם״, וְנִקְרָא שִׁכּוֹר כָּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, עַל כֵּן צְרִיכִין לִהְיוֹת כִּנְזִירִים. וּבְמִלַּת ״כֹּה״ חָתַם כָּל הַבְּרָכוֹת שֶׁיִּהְיוּ דוּגְמַת בִּרְכַּת אַבְרָהָם שֶׁנִּתְבָּרֵךְ בְּ״כֹה״, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית טו ה) ״כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״. וְעַל כֵּן רָצָה בִּלְעָם לְבַטֵּל מִיִּשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ״כֹּה״, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כג טו): ״הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה״, וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ: אַתָּה בְּקָרְבְּנוֹתֶיךָ תְּבַטֵּל בִּרְכַּת ״כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ״, וַאֲנִי אֲבַטֵּל בִּרְכַּת ״כֹּה תְבָרְכוּ״ וְגוֹ׳.
פסוק כג:וּבָזֶה רָאִיתִי לְיַשֵּׁב מַה שֶּׁמַּסִּיק בְּרַבָּתִי (בלק כ ז) בַּפָּסוּק ״אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ״ (שם כב ו), מָה מְנַכִּין מִן הַסְּאָה, חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, כָּךְ בִּקֵּשׁ לְנַכּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל חֵלֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא, דְּהַיְנוּ עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף. וְיֵשׁ לְהַקְשׁוֹת מַה יִּתְרוֹן לוֹ בְּכָל עֲמָלוֹ כְּשֶׁיְּנַכֶּה עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף מִן שִׁשִּׁים רִבּוֹא. וְעוֹד לָמָּה נָפְלוּ דַּוְקָא עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלֹּא בִּקֵּשׁ כִּי אִם לְבַטֵּל מִיִּשְׂרָאֵל בִּרְכַּת ״כֹּה״, וְחָשַׁב שֶׁנְּפִילַת עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף נוֹגֵעַ בְּבִרְכַּת ״כֹּה״, וּבְבִטּוּל בְּרָכָה זוֹ יִהְיֶה לוֹ מָקוֹם אָז לְקַלְּלָם. אֲבָל לֹא עָלְתָה בְּיָדוֹ, כִּי לֹא יוּכַל לָהֶם כִּי אִם בְּמִסְפַּר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עַד מִסְפַּר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה וְלֹא עַד בִּכְלָל, כִּי עָמְדָה לָהֶם בִּרְכַּת ״כֹּה תְבָרְכוּ״ לְשֶׁלֹּא תָּחוּל הַקְּלָלָה יוֹתֵר וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר.
פסוק כג:וְאוּלַי מִסְפַּר כֹּה הוּא בִּזְכוּת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וְעִם בִּרְכַּת כֹּהֲנִים הֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, בִּזְכוּתָם חָלָה הַבְּרָכָה עַל יִשְׂרָאֵל. וְאִם תִּשְׁאַל, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לַכֹּהֲנִים בִּבְרָכָה זוֹ שֶׁתִּהְיֶה נֶחְשֶׁבֶת בִּכְלַל כָּל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר: (בראשית יב ג) ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, אִם כֵּן עַל יְדֵי בְּרָכָה זוֹ יְקַבְּלוּ גַּם הֵמָּה בְּרָכָה (ועיין חולין מט. ואני אברכם, תניא ר׳ ישמעאל אומר וכו׳ כהנים מברכים לישראל והקב״ה מברך לכהנים). וְעוֹד שֶׁנּוֹסַח הַבְּרָכוֹת ״יְבָרֶכְךָ ה׳״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במ״ר יא ה) בִּנְכָסִים, וּבְרָכָה זוֹ חוֹזֶרֶת גַּם לַכֹּהֲנִים, כִּי בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל נְכָסִים מְרֻבִּים לְפִיהֶם יִרְבּוּ מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת, דְּאִם לֹא כֵן מֵאַיִן יִקְחוּ, הַמִּן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב.
פסוק כג:אָמוֹר לָהֶם. מִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ו קמג) שֶׁהַחַזָּן מַקְרִיא לַכֹּהֲנִים מִלָּה בְּמִלָּה נוֹסַח הַבְּרָכוֹת. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר שֶׁהַחַזָּן הוּא הַסַּרְסוּר הַמּוֹשֵׁךְ שֶׁפַע צִנּוֹר מִמְּקוֹר הַבְּרָכוֹת תְּחִלָּה וּמוֹרִיק אוֹתָם עַל רֹאשׁ הַכֹּהֲנִים יָחוּלוּ, כִּי הוּא אוֹמֵר תְּחִלָּה אֶל הַכֹּהֵן ״יְבָרֶכְךָ ה׳״, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּהֵן תְּחִלָּה כְּלִי גָּדוּשׁ וּמָלֵא בִּרְכַּת ה׳, וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁהַכֹּהֵן אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל ״יְבָרֶכְךָ ה׳״, הוּא מוֹרִיק מִן כְּלִי מָלֵא עַל כְּלִי רֵיקָן. אֲבָל אִם לֹא הָיָה הַכֹּהֵן מִתְבָּרֵךְ תְּחִלָּה, הָיָה מוֹרִיק מִכְּלִי רֵיקָן אֶל כְּלִי רֵיקָן. וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁכָּתוּב (בראשית יב ג): ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״, וַהֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְאָאֹר מְקַלֶּלְךָ״ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָמַר ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶךָ״, אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁהַכֹּהֵן הַמְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל אֲנִי מְבָרְכוֹ תְּחִלָּה כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֶת הַכֹּהֵן כְּלִי מָלֵא וְגָדוּשׁ, וְיוֹרִיק מִן כְּלִי מָלֵא בִּרְכַּת ה׳ עַל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל בִּקְלָלָה אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר כֵּן, אֶלָּא אַחַר שֶׁיְּקַלְּלֵם אָאֹר אוֹתוֹ וְלֹא קֹדֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרְכֵם״ תְּחִלָּה, (עיין חולין מט.) עַל יְדֵי שֶׁיֹּאמַר הַחַזָּן לַכֹּהֵן תְּחִלָּה ״יְבָרֶכְךָ ה׳״.
פסוק כד:יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִשְׁמְרֶךָ. בְּבֵאוּר נֹסַח הַבְּרָכוֹת רַבּוּ הַדֵּעוֹת, אִיש לְפִי שִׂכְלוֹ יְפָרְשֵׁם. וּבַיַּלְקוּט (ו תשי) תִּמְצָא הַרְבֵּה דֵּעוֹת, יְבֻקַּשׁ מִמְּקוֹמוֹ וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בְּזִכְרוֹנָם. אַךְ אוֹמֵר אֲנִי דֶּרֶךְ כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת מַתְחִילִים בְּיוֹ״ד אֲשֶׁר הַנֶּעְלָם מִמֶּנָּה עוֹלֶה לְמִסְפַּר עֲשָׂרָה כְּמוֹ הַנִּגְלֶה, כִּי הַנֶּעְלָם מִן יוֹ״ד הוּא ו׳ ד׳, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת כְּפוּלוֹת, כִּי חֵלֶק מֵהֶם אֶל הַגּוּף וְחֵלֶק מֵהֶם אֶל הַנְּשָׁמָה הַנֶּעֱלֶמֶת, כִּי שְׁנֵיהֶם בָּאוּ בְּמִסְפָּרָם עֲשָׂרָה, כְּאָמְרוּ רז״ל (נדה לא.) שְׁלֹשָׁה שׁוּתָּפִים בָּאָדָם: אָבִיו מַזְרִיעַ לֹבֶן שֶׁבּוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ גִּידִין וַעֲצָמוֹת וּמֹחַ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ וְצִפָּרְנַיִם וְלֹבֶן שֶׁבָּעֵינַיִם, הֲרֵי חֲמִשָּׁה; אִמּוֹ מַזְרַעַת אֹדֶם שֶׁבּוֹ, שֶׁמִּמֶּנּוּ עוֹר וּבָשָׂר וְדָם וּשְׂעָרוֹת וְשָׁחֹר שֶׁבָּעֵינַיִם, הֲרֵי חֲמִשָּׁה; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ עֲשָׂרָה דְּבָרִים רוּחָנִיִּים וְהֵם: רוּחַ, וּנְשָׁמָה, וְקַלְסְתֵּר פָּנִים, וּרְאִיַּת הָעַיִן, וּשְׁמִיעַת הָאֹזֶן, וְדִבּוּר פֶּה, וְהִלּוּךְ רַגְלַיִם, וְדַעַת, וּבִינָה, וְהַשְׂכֵּל. וְכָל עֶשְׂרִים חֲלָקִים אֵלּוּ מִתְבָּרְכִין עַל יְדֵי שֶׁיִּשָּׂא הַכֹּהֵן עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁמִּן כָּל אֶצְבַּע תָּחוּל הַבְּרָכָה עַל חֵלֶק גַּשְׁמִי הַנִּגְלֶה וְעַל חֵלֶק רוּחָנִי הַנִּסְתָּר, וּשְׁלֹשָׁה יוֹדִי״ן הַיְינוּ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד שִׁשִּׁים אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּכָל הַבְּרָכוֹת, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם דָּרְשׁוּ (ילקו״ש שיר ג תתקפו) פָּסוּק (שיר ג ז) ״שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ״. וּשְׁלֹשָׁה י׳ הַיְינוּ שְׁלֹשִׁים וְנִסְמְכוּ לִסְתָם נְזִירוּת שְׁלֹשִׁים יוֹם, לוֹמַר לְךָ שֶׁבִּזְכוּת הַנְּזִירוּת יִזְכּוּ לַבְּרָכוֹת.
פסוק כד:וְעַל צַד הָרֶמֶז יֵשׁ לְפָרֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵלּוּ עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי לְמַעְלָה פָּרָשַׁת יִתְרוֹ (יט ד) הַמִּדְרָשׁ (שהש״ר ג כא) הָאוֹמֵר שֶׁמִּתְּחִלָּה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל בַּת, וְאַחַר כָּךְ אָחוֹת, וְאַחַר כָּךְ אֵם, כִּי כָל זֶה מוֹרֶה עַל הַמֶּמְשָׁלָה. כִּי מִתְּחִלָּה קְרָאָהּ בַּת שֶׁמִּסְתָּמָא הָאָב מוֹשֵׁל עַל הַבַּת וְהוּא לְמַעְלָה וְהַבַּת לְמַטָּה, עַל כֵּן אָמַר ״יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִשְׁמְרֶךָ״, שֶׁתִּמְשֹׁךְ שֶׁפַע הַבְּרָכוֹת מִלְּמַעְלָה, כִּי הוּא שׁוֹמְרֶךָ וְכָל שׁוֹמֵר לְמַעְלָה מִן הַנִּשְׁמָר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ו כב) ״בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ״, וְכֵן רַבִּים. וְאַחַר כָּךְ קְרָאָהּ אָחוֹת, בְּדוֹמֶה לוֹ. עַל מַדְרֵגָה זוֹ נֶאֱמַר ״יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, בְּעָמְדְךָ לְנֶגְדּוֹ פָּנִים בְּפָנִים, כְּדֶרֶךְ קַבָּלַת הַלְּבָנָה אוֹרָהּ מִן הַחַמָּה בְּעָמְדָהּ לְנֶגְדָּהּ. וְאַחַר כָּךְ קְרָאָהּ אֵם הַמּוֹשֶׁלֶת עַל הַבַּת, כָּךְ צַדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת ה׳, כְּמוֹ שֶׁעֵינֵי הַבַּת נְשׂוּאוֹת אֶל הָאֵם, כָּךְ יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ כִּבְיָכוֹל. וְאֵין לְהַאֲרִיךְ בִּדְבָרִים אֵלּוּ, אֲבָל נְכוֹחִים הֵם לְמוֹצְאֵי דָעַת.
פסוק כו:יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ. בְּמַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (יז:) הִקְשׁוּ: כְּתִיב (דברים י יז) ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, וּכְתִיב ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״ כוּ׳. וְכָתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת שֶׁאֵין זֶה קוּשְׁיָא, כִּי כָּאן מְדַבֵּר בְּפָנִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְהַלָּן מְדַבֵּר בְּפָנִים שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא יִשָּׂא ה׳ פְּנֵי גָּדוֹל. וְנִרְאֶה שֶׁדַּעַת הַמַּקְשֶׁה שֶׁכָּל נְשִׂיאוּת פָּנִים מוֹרֶה עַל פָּנִים הָרְאוּיִין לִפּוֹל אוֹ לִהְיוֹת כְּבוּשִׁים, וְהֵמָּה מְנֻשָּׂאִים דֶּרֶךְ וִתּוּר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד ז-ח): ״לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ, הֲלֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת״, יִהְיוּ מְנֻשָּׂאִים. וּכְשֶׁאָמַר לְהַלָּן ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, הַיְינוּ שֶׁפְּנֵי הַחוֹטֵא הָרְאוּיִין לִפּוֹל כִּפְנֵי קַיִן וַחֲבֵרָיו, לֹא יִשָּׂא אוֹתָם ה׳ לְהַגְבִּיהָם מִנְּפִילָתָם, אֶלָּא יִפּוֹל הַנּוֹפֵל הָרָאוּי לִפּוֹל, דֹּחוּ וְלֹא יָכְלוּ קוּם (תהלים לו יג), כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְוַתֵּר כְּלוּם. וְכָאן אָמַר ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״, מִדְּקָאָמַר ״יִשָּׂא״ שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁאֲפִלּוּ בִּשְׁעַת הַכַּעַס שֶׁיִּשְׂרָאֵל רְאוּיִין לִהְיוֹת בְּהֶסְתֵּר פָּנִים, וְכָל הַמַּסְתִּיר פָּנָיו דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הֵם כְּבוּשִׁים לְמַטָּה כִּבְיָכוֹל, מִכָּל מָקוֹם אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁדֶּרֶךְ וִתּוּר אֶשָּׂא לְךָ פָּנַי שֶׁיִּהְיוּ מְכֻוָּנִין נֶגֶד פָּנֶיךָ, כִּי אֵין אוֹמְרִים ״יִשָּׂא״ כִּי אִם בָּרָאוּי לִפּוֹל אוֹ רָאוּי לִהְיוֹת כָּבוּשׁ. קַשְׁיָא וִתּוּר אַוִּתּוּר.
פסוק כו:וּבַמִּדְרָשׁ (במ״ר יא ז) אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵיךְ לֹא אֶשָּׂא לָהֶם פָּנִים, אֲנִי אָמַרְתִּי בַּתּוֹרָה (דברים ח י) ״וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ״, וְהֵם מַחְמִירִים עַד כַּזַּיִת וְעַד כַּבֵּיצָה. רוֹצֶה לוֹמַר, הִנֵּה בְּרָכָה לָקַחְתִּי מֵהֶם וּבְרָכָה וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה, וְאֵיךְ לֹא אָשִׁיב לָהֶם בְּרָכָה דֶּרֶךְ וִתּוּר תְּמוּרַת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר אֲנִי לוֹקֵחַ מֵהֶם גַּם כֵּן דֶּרֶךְ וִתּוּר. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים״, הַיְינוּ לְכָל הָאֻמּוֹת שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין כְּלוּם דֶּרֶךְ וִתּוּר, אֲבָל כָּאן נֶאֱמַר ״יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ״ דַּוְקָא, כִּי אַתָּה עוֹשֶׂה דֶּרֶךְ וִתּוּר וּמַחְמִיר עַל עַצְמְךָ, גַּם אֲנִי אֶשָּׂא פָנַי אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ וִתּוּר. וַאֲפִלּוּ וִתּוּר זֶה אֵינוֹ בְּכָל דָּבָר, כִּי אִם מִדָּה בְּמִדָּה מַמָּשׁ, כִּי אַתֶּם מַחְמִירִין עַד כַּזַּיִת אֲפִלּוּ בְּלֹא שְׂבִיעָה כְּאִלּוּ אַתֶּם שְׂבֵעִים, כָּךְ אֲוַתֵּר לָכֶם שֶׁאֲפִלּוּ אוֹכֵל קִמְעָא מִתְבָּרֵךְ בְּמֵעָיו. וְעַל זֶה אָמַר ״וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם״, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמז יד) ״הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים יַשְׂבִּיעֵךְ״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כו ה-ו): ״וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם, וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ״, וּפֵרוּשׁ זֶה נָכוֹן וּבָרוּר בַּהֲבָנַת מִדְרָשׁ זֶה.
