א וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה׃ ב וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב׃ ג וַיֵּ֙לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם אהלה (אָֽהֳלוֹ֙) בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי׃ ד אֶל־מְקוֹם֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃ ה וְגַם־לְל֔וֹט הַהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹהָלִֽים׃ ו וְלֹא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃ ז וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃ ח וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔יךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ׃ ט הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃ י וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת יְהוָ֗ה אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־יְהוָה֙ כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃ יא וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃ יב אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃ יג וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַיהוָ֖ה מְאֹֽד׃ יד וַֽיהוָ֞ה אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֙יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃ טו כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ טז וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃ יז ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃ יח וַיֶּאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רלב"ג ביאור המלות

רלב"ג

פסוק א:
ולוט עמו הנגבה. ר"ל שלוט שהיה עמו שם היה עולה ג"כ עמו. ואולם קרא המקום ההוא נגב כי ארץ מצרים היא לפאת דרום מארץ כנען. והנה הודיענו בזה המאמר שאברהם הוריד עמו לוט למצרים.
פסוק ב:
כבד מאד. ר"ל שתנועתו כבדה מצד המקנה והכסף והזהב שהיה לו.
פסוק ג:
וילך למסעיו. ר"ל שהלך לפי המסעות הראויות לו לרגל המלאכה אשר לפניו ולא הלך במהירו' כדי שלא ימית המקנה.
פסוק ט:
אם השמאל ואימינה. ר"ל אם יהיו רועיך לפאת שמאל אימין רועי וירעו בפאת הימין ובזה ישלם סור המריבה מבין אברהם ולוט ומבין רועיהם. וזה שבהפרד לוט מעל אברהם סרה המריבה מבין אברהם ולוט. ועכ"ז יתכן שתהיה מריה בין רועיהם אם ירעו בצד אחד ולזה התנ' לו אברם שהוא יסיע רועיו לפאת ימין אם יבחר לוט שירעו רועיו לפאת המשאל וההפך בהפך.
פסוק י:
כי כלה משקה. ר"ל שהיא ארץ נחלי מים והוא שם תחת שם התאר ועניינו כלה בעלת משקה וכבר ימצאו כמו זה בלשוננו הרבה.
פסוק יא:
ויסע לוט מקדם. ר"ל ממזרח והנה הלך למערה המקום ההוא אשר היה שם אברהם לראותו כי במערב היה כל המרעה הטוב ורצה שיהיה כל המרעה ההוא שלו והה אם היה נוטה לצפון או לדרום היה קצת המרעה ההוא לאברם ולזה אמר שהוא מפני שבחר שיהיה לו למרעה כל ככר הירדן נסע ממזרח לפאת מערב ולא נשאר לאברם כי אם במזרח שלא היה נאות למרעה.
פסוק טו:
לך אתננה. ר"ל בדבור וזהו שהוא שנתנה לו שירשה זרעו או יהיה אמרו לך אתננה כי אברהם היה חושב שתהיה מצות ה' ית' לו במה שאמר לו אל הארץ אשר אראך שלא ישב כי אם במקום מיוחד מכנען והנה הוא המקום אשר יראהו ה' שיהיה נאות אל שידבק בו השפע האלהי ולזה כשהגיע לו שם נבואה בנה שם מזבח וחשב שיהיה רצון הש' ית' שלא יעתק מהמקום ההוא. ומפני זה שב שם בשובו ממצרים והנה הודיעו ה' יתע' כי מקומות רבים ימצאו לו נאותים בארץ ההיא והנה נתנה לו השם כלה לארכה ולרחבה לשבת באי זה מקום שיבחר כי כלה היא נבחרת ולזה בחרה ה' ית' לתתה לזרעו.