פסוק ב:כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וגו'. סמך פרשת נסכים למרגלים ולמעלה דיבר במלחמת עמלק וכנעני כשהיו הולכים למלחמה היו נודרים נדרים ונדבות כענין שנאמר וידר יעקב וידר ישראל. ד"א למה סמך נסכים למרגלים כדי שיבא הבן ויכפר על האב הם חטאו באשכול שהוא האב יבא היין בנו ויכפר ד"א אמר משה אם לא חטאתם במרגלים הייתם מקיימים מיד משא"כ עתה כי תבואו וכן פרשת חלה בבואכם. רבינו מהר"א גרמיזא ז"ל בפירושו כ"י:
פסוק ד:והקריב המקריב. בגימטריא אחד האיש ואחד האשה. שם:
פסוק יב:כמספר. מתחיל כמספר ומסיים כמספרם לומר שאין לפחות ולא להוסיף שם:
פסוק טז:תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר וגו'. ואע"ג דמהכא משמע דהגר שוה לישראל בכל המצות והכי שנינו בספרי. מ"מ הרואה יראה בכמה וכמה ברייתות בספרא וספרי ובבלי וירושלמי דדרוש כמה ריבויים לרבות הגרים. ונראה דכי כתיב בני ישראל הו"א דמעיט גרים ולהכי אצטריך קרא לרבות גרים וכמו שהארכתי אני הדל במ"א:
פסוק טז:ולגר הגר אתכם. כתב רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל ז' פעמים גר כתוב בפרשה לומר אעפ"י שהיה לו רק ז' מצות בני נח מאחר שנדבק בישראל הרי הוא חשוב כישראל ככם כגר יהיה לפני ה'. עכ"ל. ולי הדל אפשר לרמוז דפליגי פרק החולץ איכא דסבר דגרים מעונין מפני שעברו על ז' מצות. ולסברא זו צריך שיעשה תשובה על הז' מצות ולשיטה זו לכך רמז ז' פעמים גר לומר דהגר שנתגייר יהיו לטוטפות בין עיניו הז' מצות שעבר בגיותו וצריך לשוב. ולפי מאן דסבר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי א"כ אין צריך לחשוב במה שעבר בגיותו על ז' מצות. ולשיטה זו אפשר דבא הכתוב לרמוז ז' פעמים גר דהגרות אהני למה שעבר בגיותו על ז' מצות:
פסוק יח:בבואכם אל הארץ אשר אני וגו' ראשית עריסותיכם חלה וגו'. כתב רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל סמך פרשת חלה לפרשת ולגר הגר שהגר מורם כחלה מן העיסה וחייב במצות עכ"ל. ולי ההדיוט אפשר לרמוז בחקירת המפרשים דכיון שהקב"ה חילק ע' אומות לע' שרים בגורל א"כ זכה כל שר באומה ההיא ואיככה יוכל הגוי שתחת השר ההוא לבא להתגייר והלא קנה כל האומה בגורל. ותירצו דכל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וא"כ יכול לצאת גוי זה מרשות השר שלו וליכנס ברשות הגבוה עכ"ד וכיוצא בזה תירץ הרב ווי העמודים לטענת הגוים שאומרים לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממין דכיון דקיי"ל כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו א"כ יכול ליקח שדות וליתן לעבדיו. וזהו הרמז דקרא כתיב תורה אחת יהיה לגר ולאזרח וגו'. והשתא יקשה דאעיקרא דדינא פירכא כיצד יכול להתגייר והלא השר של האומה קנאו בגורל. לזה סמך בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. והיינו מטעם כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו. וזהו אשר אני מלך ממ"ה הקב"ה. ומטעם זה יכול להתגייר. ועוד כי גר זה הוא ניצוץ קדוש שבתוך האומה וצריך להרימו כדרך החלה מן העיסה:
פסוק כד:שעיר עזים אחד לחטת. פירש"י חסר א' להורות שאינו כשאר חטאות שהחטאת קודם לעולה וזו עולה קודמת לחטאת. וכתב רבינו שלמה אסתרוק ז"ל אולי היה זה להורות כי הוא ית' חפץ בתשובתן של ישראל עד שבעון ע"ז בחר להיות העולה קודמת למען ידעו כי הוא היודע חרטתן ואעפ"י שלא הביאו עדיין חטאתם תהיה העולה לריח ניחח לפניו ואחר יבואו בטוחים כי נרצה עונם ולא יהיה לפוקה ולמכשול עון אבל בשאר עבירות ראוי שיביאו חטאתם ראשונה עכ"ד. והראשונים פירשו כי העולה בא לכפר על הרהור הלב ובשאר עבירות אין המחשבה מצטרפה למעשה לכך עולה באחרונה לומר שהמחשבה לא נצטרפה והעיקר של החטא הוא המעשה ולכך אשר לחטאת ראשונה והעולה בסוף לדורון אמנם בע"ז המחשבה ג"כ מצטרפת ולכך בע"ז העולה קודמת שמכפרת על המחשבה ואח"כ החטאת שמכפר על המעשה:
פסוק לב:וימצאו איש מקשש עצים ביום השבת. סמך ע"ז ושבת וציצית לומר שכל אחד משלשתן שקול ככל התורה. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. ואפשר דיען כי העע"ז ככופר בכל התורה ונמצא שפגם בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים לכן צריך ליזהר מאד בשבת וציצית אשר המקיימם כאלו מקיים כל תרי"ג ובזה יתוקן אשר פגם. ורז"ל אמרו במדרש הביאו התוס' בבתרא (דף קי"ט) שלפי שהיו ישראל אומרים מגזרת המרגלים שאינן חייבים במצות כיון שמתים במדבר ואינם נכנסים לארץ לכן חילל שבת שיהרגוהו ויתפרסם שצריך גם במדבר לקיים כל המצות ע"ש. ואפשר לרמוז כי מקשש גימטריא שבת ל"ח שם רמז שכוונתו שישמרו שבת ל"ח שנים שהם במדבר. ולזה מסר עצמו למיתה לש"ש. וז"ש ויהיו בני ישראל במדבר אחר שנגזר שיהיה להם הויה במדבר לזה וימצאו דרך מציאה כי הוא היה צדיק אך כוונתו להורות שחייבים במצות וער"ד פנחס ופ"ד על הסד"ר:
פסוק לג:ויקריבו אותו המוצאים. כתב רבינו בחיי שהקריבוהו ליל מוצאי שבת ונעלם מהרב שבות יעקב ח"א (סי' י"ד) שהקשה מפסוק זה על הגאון ובלאו הכי לק"מ כמ"ש בעניותי בקונטרס ברית עולם (דף קי"ט):
פסוק לח:ועשו להם ציצית וגו'. יש בציצית ח' חוטים כנגד ח' איברים שבהם תלוי הכל עין אוזן אף פה ידים רגלים ראש הגויה הלב. ובאלו הח' כל המצות וכל העבירות ואם עבר נידון בז' מדורי גהינם והעבירה עצמה. ואם זכה יעלה למעלה מז' רקיעים. ולכך פסוק חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח מתחיל ח' ומסיים ח'. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל וזה קצור דבריו והוא ז"ל האריך הרבה. ואפשר שלכן התורה נקראת בח' אופנים ורמוזים בדברי דוד הע"ה וגם דוד המלך ע"ה באלפא ביתא עשה ח' פסוקים בכל אות להורות כי התורה מכפרת על חטא שחטא בח' אברים ועמ"ש בלב דוד (סוף פט"ו) בס"ד:
פסוק לח:ציצית על כנפי בגדיהם. ס"ת תלים כי מצוה מן המובחר בהשכמה להתעטף בציצית וללמוד תהלים. רבינו אפרים ז"ל. ואפשר כי ר"ת ציצית על כנפי בגדיהם גימטריא יעקב לרמוז שיעקב אע"ה היה קורא תהלים כמ"ש רז"ל בראשית רבה פרשה ס"ח דיעקב אע"ה היה קורא תהלים וז"ש ואתה קדוש יושב תהלו"ת ישראל ע"ש. ואפשר לתת קצת טעם למה שציוה יוצרנו יתברך לשים הציצית בבגד על פי הפשט הוא במ"ש הרב דעת חכמה שער השבת פ"ז דאמרו בזהר הקדוש דצריך האדם לעשות מלבוש מתרי"ג מצות ואיך יהיה זה אמנם התקון לזה בציצית ששקולה ככל המצות ובתנאי שישמור ל"ת והמצוה שיבואו לידו ועל ידי כן נחשב כאלו קיים תרי"ג מצות וצריך לומר הדבר בפיו ולא סגי במחשבה דהרי ידיעתו כביכול אינה מכרחת והדיבור הוא מכריח נמצא יתרון הכשר לדבור זה ת"ד עש"ב. ועפ"ז אפשר לתת טעם למצות ציצית שיהיה בבגד אך הוא להורות דע"י מצות ציצית ששקולה כתרי"ג מצות משלים בגד הרוחני וזה טעם הדין דהוא חובת גברא ולא חובת מנא דחובת גברא להשלים תרי"ג מצות לעשות מלבוש רוחני: