פסוק א:ויהי אחרי וכו׳ משל וכו׳ דבר אחר וכולי הוצרך רבינו לד״א דאילו לפי׳ קמא קשה דא״כ אמאי איכא פסקא באמצע הואיל והמנין הוא דוקא מחמת המגפה א״כ אדרבה הו״ל לסמכו ועוד דהול״ל אחר המגפה ולא אחרי דאחר סמוך אחרי מופלג וכיון שהמנין מחמת המגפה תכף ומיד אחר כך הו״ל למנותם לכך מייתי דבר אחר ולר״א קשה דא״כ לא לכתוב ויהי אחרי המגפה כלל:
פסוק ג:וידבר משה וכו׳ לאמר אמרו להם וכו׳ פי׳ דק״ל תרתי חדא דלאמר מבן עשרים שנה וכו׳ אינו מובן כלל דמה ר״ל שאמרו להם מבן כ׳ שנה וכו׳ ועוד קשה דאמאי לא כתיב וידבר משה ואלעזר הכהן אתם לאמר בערבות מואב ואמאי הפסיק בערבות מואב בין וידבר ולאמר ש״מ שהם ב׳ דבורים ולכך פי׳ דאה״נ שהדיבור הרא׳ היה על עיקר המנין ולאמר קאי אמאי דכתיב בתר הכי מבן כ׳ שנה כלומר לאמר שאמרו להם צריכים אתם לימנות מבן כ׳ שנה ולא תחושו לומר שהמנין הקודם שנמנו מבן עשרים כלם מתו דמ״מ כך צוה הקדוש ברוך הוא שכל מניינכם יהיה מבן כ׳ שכן כתיב כי תשא וכולי והכתוב בא בקצרה כאילו כתיב לאמר שצריך שיהיה המנין מבן כ׳ שנה וכולי וה״ט שהוצרך משה רבינו להזכיר הצווי דבפרשת כי תשא דלכאורה קשה דהרי הכא נמי בהדיא אמר לו הקדוש ברוך הוא מבן כ׳ שנה וכו׳ אלא שכיון לומר להם לא תהיו סבורים וחוששים שזה שציוה הקדוש ב״ה גם הפעם הזאת למנות אתכם מבן כ׳ שנה שיהיה זה לרעתכם שיהיה דומה למנין הקודם שכל הנמנין מבן כ׳ היו בגזרת במדבר הזה יתמו. לא כן הדבר אלא כך ציוה הקדוש ברוך הוא מעיקרא שכל מניינכם יהיה דוקא מבן כ׳ ולא המנין מבן כ׳ ממית אלא החטא ממית. ועי״ל שהזכיר משה הציווי דבפרשת תשא לומר דהכא נמי צריכים ליתן מחצית השקל לגלגולת. שכך ציוה השי״ת כל העובר וכולי יתן תרומת ה׳:
פסוק ה:משפחת החנוכי וכו׳ ה״א מצד זה וכו׳ אבל בימנה וכולי ואם תאמר ומפני מה השם מהופך ה״א בתחלה ויו״ד בסוף. וי״ל דצריך להשכיל למה דוקא הזכיר שם י״ה טפי משם אחר. אלא י״ל כמ״ש רז״ל איש ואשה שזכו שכינה ביניהם יו״ד באיש וה״א באשה. וידוע דארז״ל דבשכר נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרי׳ ולכך הקדים הה״א שהיא לאשה ובזה א״ש הא דהוצרך לכתוב בימנה משפחת הימנה וק׳ אמאי כתיב ה״א מאחר דאית בגופיה שם י״ה הול״ל משפחת ימנה אלא משום דבדידיה כתיבא יו״ד ברישא והכתוב מקפיד לכתוב ה״א ברישא בדידיה נמי כמו בכלהו אידך להודיע מאי דאמרינן והא דדרשינן הכי היינו מיתורא דכתיב חנוך משפחת החנוכי וכן בכלם דאל״כ אורחא דקרא למכתב הכי הכנעני החתי הפריזי העמלקי וכן לכלם אפי׳ באומות העולם מצינו כן:
פסוק ט:אשר הצו וגו׳ בהצותם את העם וכו׳ ק״ל לרש״י כפל הפ׳ אשר הצו בהצותם דמשמע שהכל דבר א׳ ולמה נכפל לכך מתרץ דאין כאן כפל וכוונת הכתוב שהם גרמו ע״י מה שבאו עם אסיפת עם בעדת קרח נגד הקב״ה עד שפתחה הארץ את פיה ותבלע אותם עי״ז גרמו שאח״כ באו ישראל לריב עם משה ועם אהרן כדכתיב בפ׳ וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר אתם המיתם את עם ה׳ וזפרש״י אשר הצו את ישראל על משה וכו׳ בשביל מה שהצו הם תחלה את העם כלומר את עדתם על ה׳ והם הוו גרמא בנזיקין. ואח״כ מפ׳ רש״י והיכי קאמר אשר הצו דמשמע שהם היו משסים אותם לריב וזה אינו שהרי כשבאו ישראל לריב עם משה כבר נבלעו הם ועדתם ולכך מפ׳ דל״ל השיאו שהם ע״י מה שעשו השיאו אחר כך את ישראל לריב:
פסוק יא:ובני קרח וכו׳ ק״ל דהא בפ׳ קרח כתיב הם ובניהם וטפם א״נ ק״ל דהול״ל חיו ואמאי האריך באמרו לא מתו ומשני דקמ״ל דאה״נ שנבלעו אלא דבאותה שעה הרהרו וכו׳ ומשמע מלשונו ז״ל דמ״מ לא עלו אלא נשארו שם ועמ״ש הרא״ם ז״ל בארוכה:
פסוק יג:לזרח וכו׳ והרביעית לא ידעתי. הר״ב נח״י כתב דנר׳ לו שהרביעית היא משפח׳ העמרמי דלא חשיב הכא ולא ידענא מאי קאמר מר דהא עמרם לא היו לו בנים אחרים אלא משה ואהרן בלבד כנר׳ מקראי דהכא ומפר׳ וארא וא״כ היכי מצינו למימר שהרביעית שנפלה הוא משפחת העמרמי אטו בני משה או בני אהרן היו הנופלים וטפי היה נראה לומר דהואיל וליצהר הו״ל ג׳ בנים קרח ונפג וזכרי והיו ראויים לימנות כל אחד מהם למשפחה בפני עצמה כדחזי׳ דקחשיב משפחת הקרחי וה״ה לכלהו אידך. וטעמא אפשר הואיל ומכל אחד מהם יצאה משפחה רבה. ואף על גב דבמנין הראשון לא נמנו אלא כלם כאחד דהיינו משפחת היצהרי אפשר דבההוא זימנא אכתי לא נפקי כ״כ אוכלוסין אבל השתא היו רואים ליחלק מטעם האמור וע״ד מ״ש רש״י לקמן על ארד ונעמן בני בלע והכא לא חזי׳ דמנה אלא משפחת הקרחי א״כ נפג וזכרי אלו הם הב׳ משפחות שחסרו דהשתא היו ראויים אם לא נהרגו למנות לב׳ משפחות:
פסוק טז:לאזני אומר אני וכו׳ כלומר אע״ג דלעיל כתב דמשפחת אצבון בטלה שכך נראה ששמע מרבותיו מ״מ מסיים הכא אומר אני שאינו כן וחליה דמר נראה דהיינו משום דסוף סוף תיקשי דחסרים טפי מז׳ משפחות שהרי גם משפחת ישוה דאשר חסרה והוו ח׳ לכך מסיק רש״י דאצבון הוא אזני והשתא שפיר הוו ז׳. ובטעם קריא׳ שם אזני אפשר שהו׳ מל׳ ויתד תהיה לך על אזניך דהיינו כלי זיין ואפ׳ שמשפ׳ אצבון הם היו היותר גבורים שבשבט גד והם שנאמר עליהם וטרף זרוע אף קדקוד ולרוב גבורתם נקראת שם המשפחה אזני ע״ש מעשיהם:
פסוק כד:לישוב היא יוב וכו׳ ומה שנק׳ ישוב ראיתי בדב״ט לפי שלאחר זמן נק׳ שם אליל יוב אז יששכר אביו שינה שמו ונתן לו שי״ן אחד משמו ע״ש אבל בילקוט פ׳ נשא שנק׳ ישוב ע״ש בתי דינים כדכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וכו׳ ומ״ש רש״י ה׳ משפחות וכו׳ לכאורה זה חוץ למקומו דהו״ל לכתוב דבר זה לקמן בפסקא דבני בנימין ונ״ל שזה מביא רש״י בכאן לחזק פירושו דהטעם שמונה ארד ונעמן בני בלע לב׳ משפחות לפי שיצא מכל א׳ מהן אוכלוסין רבים והשתא קאמר תדע דהא ה׳ משפחות חסרו כאן מבנימין ואפ״ה כשתעמוד למנין קרקפתי דגברי במנין זה תמצאם יתירים הרבה על המנין שבחומש הפקודים דהתם הוו חמשה ושלשים אלף וארבע מאות וכאן חמשה וארבעים אלף ושש מאות וקשה דהמשפחות חסרו חציים והאנשים הותירו כ״כ אלא ודאי צריך לומר דמבני הבנים יצאו אוכלוסין הרבה וכדאמרן הן הן ארד ונעמן שלכך נמנו לב׳ משפחות:
פסוק לו:ואלה בני שותלח וכו׳ ומבני לוי שמנה וכו׳ הק׳ הנח״י דמאחר שרש״י אזיל בתר חשבון משפחות שבפ׳ זו א״כ קשה הלא בזאת הפ׳ לא חשיב מבני לוי רק ד׳ משפחות כמ״ש הוא בעצמו ולא ח׳ והניחו בצ״ע ובאמת קושיא אלימתא היא ואפשר לי לומר דאף על גב דחסרו ד׳ מבני לוי יש לנו ד׳ אחרים להעמיד תחתיהם וליהוי השתא נמי שמונה דהיינו ב׳ בני משה גרשום ואליעזר הם ב׳ משפחות וב׳ בני אהרן גם כן אלעזר ואיתמר והללו גם כן ראויים ליחשב כל אחת למשפחה בפ״ע מצד חשיבותם ולא גריעי מבני יצהר שנמנה משפחת הקרחי והיו ראוים גם כן נפג וזכרי ליחשב בפ״ע אי הוו קיימי כדכתיב לעיל. ובטעם הדבר לאיזה תכלית באו בכיוון משפחות ישראל ה׳ פחות מע׳ אומות נ״ל לומר שבא לרמוז שישראל אין עליהם שום שליטה מכל הע׳ אומות רק מה׳ אומות לבד דהיינו מצרים שהיה הגלות הראשון ואחר כך הד׳ גליות בבל מדי יון אדום. ואף על גב דאיכא נמי ישמעאל הם בכלל גלות אדום שהכל בזמן א׳ ואבע״א דל מצרים מהכא דמקמי הכי הוה ולא רמזה תורה עליה דמאי דהוה הוה אפיק מצרים ועייל ישמעאל:
פסוק נד:לרב וכו׳ ואף על פי שלא היו וכו׳ דעת רבינו ז״ל בזה יחידאה היא שכמעט כל המפרשים סברי שבי״ב חלקים שוין נתחלקה שכ״כ הרמב״ן בכאן וכ״כ רשב״ם בפ׳ יש נוחלין וכך פירש הרד״ק בס׳ יהושע. ופשטא דמלתא הכי משמע. אמנם כבר הרא״ם ז״ל כמנהגו יצא לישע סברת רבינו ובא בארוכה ע״ע. ומ״מ איכא למידק במ״ש רבינו ז״ל שהשבטים היו כתובים בי״ב פתקין וי״ב גבולים בי״ב פתקין שנראה מדבריו שכל י״ב שבטים חבלים נפלו להם ביחד בגורל א׳ בזה אחר זה. וק׳ דע״כ י״ב לאו דוקא שהרי ראובן וגד וחצי מנשה נתן להם נחלה משה מעבר לירדן מזרחה. ובר מן דין אפילו נחלת שאר השבטים לא היתה ביחד שהרי בתחלת כניסתם לארץ לא נטלו רק שבט יהודה ואפרים וחצי מנשה והז׳ השבטים הנשארים לבד הם שבאו לכלל חלוקה ביחד אחר כך בגורל אחד כדמוכחי קראי בספר יהושע דכתיב ויותרו בבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם שבעה שבטים ויאמר יהושע וכו׳ עד אנה אתם מתרפים וכו׳ ואתם תכתבו את הארץ ז׳ חלקים והבאתם אלי הנה ויריתי לכם גורל פה וכו׳ וילכו האנשים ויעברו בארץ ויכתבוה לערים לז׳ חלקים וכו׳ וישלך להם יהושע גורל. ובשלמא לישנא דש״ס דפ׳ יש נוחלין ל״ק דהא לא קאמר אלא וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין ולא חש הש״ס לפ׳ ואמר בקצרה דזיל קרי בי רב הוא אבל לישנא דרש״י דאמר שהיו בקלפי ביחד י״ב השבטים וי״ב תחומין קשיא ובדוחק י״ל דכיון דהכא בציווי קא מיירי קרא ואילו לא שאלו חלק הב׳ שבטים וחצי מעבר לירדן וגם אילו לא נתרשלו שאר השבטים אה״נ דהכי הו״ל להיות בגורל א׳ כל הי״ב שבטים לפיכך נקיט לה רש״י הכי י״ב שבטים וכו׳ אבל לרשב״ם בב״ב דמפ׳ בש״ס כלשונו של רש״י שהיו י״ב שבטים וכו׳ קשיא טפי. ושמא י״ל דאה״נ דמעיקרא נתן יהושע כל השבטים והתחומין בקלפי ומיהו אפ״ה בתחלה לא השליך גורל רק לג׳ מהם והניח השאר בקלפי ובתר הכי השליך גורל שנית לאותם שנשארו תחלה בקלפי ומיהו קראי׳ לא מוכח׳ הכי דבתר הכי כתיב והתחלקו את הארץ לז׳ חלקים והבאתם אלי ש״מ דאכתי לא אתברירו אלו הז׳ תחומין וגם לא מסתבר ולא משמע הכי כלל. תו קשה עמ״ש רש״י אם תחו׳ פלו׳ וכו׳ דהא ודאי הא דנקט בלשון אם לפי שהגורל לא יצא כסדר השבטים כנראה בהדיא מן הכתובים ברם דא עקא דנראה מדבריו ז״ל דלא היה מתנבא ברוח הקדש מי יבא לו הגורל בראשונה ומי בשניה אלא ה״ק אם פלו׳ עולה תחום פלו׳ עולה עמו ואם פ׳ תחום פ׳ כלו׳ היה מזכיר כל השבטים שהיו בקלפי ומברר להם לכל א׳ חלקו ושוב כשיוצא הגורל היה יוצא לכל א׳ חלקו שנתפרש לו עפ״י רוח הקודש ומיהו אה״נ שלא היה הכרח שיצא הגורל כסדר שהיה מזכירם והא נמי לא משמע הכי בגמרא אלא שהסדר גם כן היה מברר עפ״י רוח הקדש דבש״ס ליתיה להאי אם אלא הכי איתא התם והיה מכוין ברה״ק ואומר זבולון עולה תחום עכו עולה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולון טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו וחוזר ומכוין ברה״ק ואומר נפתלי עולה תחום גינוסר עולה עמו טרף בקלפי וכו׳ הרי בהדיא שגם מי עולה בראשונה ומי באחרונה היה מכוין ברה״ק כפעם בפעם קודם שיצא הגורל וזה שלא כדברי רבינו. תו ק״ל במ״ש רבינו ובללום בקלפי והנשיא מכניס ידו וכו׳ ונוטל שנים פתקין עלה בידו וכו׳ דמשמע מדבריו דבין פתקי השבטים ובין פתקי התחומין תרווייהו בח׳ קלפי הוו וא״כ צ״ל דבדרך נס היה עולה בכל פעם שמכניס ידיו ונוטל ב׳ פתקין חד מפתקי השבט וחד של התחומין דכבר היה אפשר לבא אם לא היה הנס או שניהן של שבטים או שניהן דתחומין בהיות הכל בקלפי א׳ וזה דבר תמוה שיסמכו עצמם על הנס בלי צורך דשפיר הוה אפ׳ ליטול שני קלפין ובקלפי א׳ יהיו שמות השבטים ובקלפי האחר פתקי התחומין. וכך אמרו בהדיא בגמרא וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו וכו׳ טרף בקלפי של שבטים וכו׳ טרף בקלפי של תחומין וכו׳. גם מ״ש רבינו שהנשיא של כל שבט הוא היה שמכניס ידו בקלפי ליטול הפתקין לא משמע הכי בגמרא אלא דחד גברא הוה מכניס ידו בכלהו. ומיהו בהא אין הכרח גמור בדברי הש״ס ואפ׳ לפ׳ כדברי רש״י אבל באידך דכתיבנא נראה דודאי שהוא דלא כהגמרא ודרך מאור עיננו בענין זה נסתרה ממני נשגבה לא אוכל לה. ותמיהני מהרא״ם והנח״י ז״ל שלא העירו בזה ולדידי צ״ע:
פסוק נו:על פי הגורל הגורל וכו׳ מוכרח היא מיתורא דהא כתוב בקרא דלעיל אך בגורל וכו׳ ומה בא כאן להוסיף על פי הגורל אלא לומר שהיה מדבר וכו׳ ומעתה כיון דהוכחנו שלא היה החילוק בגורל לבד אלא גם ברוח הקודש א״כ קשה מאי אך ומה בא למעט ולכך משני לאפוקי יהושע וכלב וה״ט דשינה סדר הכתובים:
פסוק נח:אלה משפחות לוי חסר כאן וכו׳ כבר כתב רבינו כל זה לעיל וכאן לא בא אלא ליישב דיוק בפ׳ שיש בו עירובי דברים דבתחלה כתיב לבני שהוא מגרשון ואחר כך חברוני מקהת ואחר כך מחלי ומושי ממררי והדר וכתב הקרחי שהוא גם כן מקהת ובפירושו מתורץ שקהתי אינו שם עיקר המשפחה כמו אידך שעיקר המשפחה זו הוא יצהרי והוא חסרה רובא ולכך לא מנה תחלה ממשפחות קהת אלא החברוני שלא נשאר רק הוא לבדה שלימה ממשפחות הקהתי ואחר כך מנה באחרונה משפחת הקרחי שזה חדוש והוא שארית הפליטה מן היצהרי והואיל ואינה אלא מיעוט המשפחה לא חשיבא למנותם תחלה קודם מררי במשפחות הקהתי:
פסוק סב:כי לא התפקדו וכו׳ מה טעם וכו׳ פירוש דק״ל דפשטיה דקרא הכי משמע מה טעם היו פקודיהם כ״ב אלף לפי שלא התפקדו בתוך ב״י שאילו התפקדו בתוכם לא היה עולה מניינם בחשבון זה שהרי כל כי נותן טעם וקשה איך תלוי זה בזה ומשני שפיר שאילו התפקדו בתוך ב״י היו נמנים כמותם מבן עשרים שנה ומעלה ולא היו כ״ב והדר וכתב ומה טעם לא נמנו בתוכם כי לא נתן להם נחלה וכו׳:
