פסוק ג:וְהוּא לֹא הָיָה לְפִי שֶׁבָּאוּ לוֹמַר "בְּחֶטְאוֹ מֵת", נִזְקְקוּ לוֹמַר לֹא בְּחֵטְא מִתְאוֹנְנִים וְלֹא בַּעֲדַת קֹרַח שֶׁהִצּוּ עַל הַקב״ה הָיָה, אֶלָּא בְּחֶטְאוֹ לְבַדּוֹ וְלֹא הֶחֱטִיא אֲחֵרִים עִמּוֹ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ז:ג׳). וְלֹא פֵּרֵשׁ לָמָּה הָיוּ בָּאוֹת לוֹמַר "בְּחֶטְאוֹ מֵת", אֶלָּא שֶׁתֹּאמַרְנָה ״אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״ כִּי כֵן הָרָאוּי לְהֵאָמֵר. אֲבָל עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (ב״ב קי״ח) הֻצְרְכוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא הָיָה בַּעֲדַת קֹרַח, לְפִי שֶׁעֲדַת קֹרַח לֹא הָיָה לָהֶם חֵלֶק בָּאָרֶץ, וְכֵן לַמִּתְלוֹנְנִים שֶׁבַּעֲדַת קֹרַח, כִּי נִשְׁמַע זֶה בָּעָם מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. וְכָךְ פֵּרֵשׁ ר״א וְאָמַר: חָשְׁבוּ הַבָּנוֹת כִּי לֹא יִירְשׁוּ הַנּוֹעָדִים עַל ה'. וְדַעְתִּי בְּדֶרֶךְ הַפְּשָׁט שֶׁאָמְרוּ כָּכָה בַּעֲבוּר שֶׁחָשְׁבוּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הָיָה שׂוֹנֵא עֲדַת קֹרַח יוֹתֵר מִכָּל הַחוֹטְאִים שֶׁמֵּתוּ בַמִּדְבָּר, שֶׁהֵם הָיוּ הַקָּמִים כְּנֶגְדּוֹ וְהַכּוֹפְרִים בְּכָל מַעֲשָׂיו, וְחָשְׁבוּ אוּלַי בְּשִׂנְאָתוֹ אוֹתָם יֹאמַר: ״אַל יְהִי לוֹ מוֹשֵׁךְ חָסֶד וְאַל יְהִי חוֹנֵן לִיתוֹמָיו, יִזָּכֵר עֲוֹן אֲבוֹתָם אֶל ה'״ (תהלים קט י״ב, י״ד). עַל כֵּן הוֹדִיעוּהוּ כִּי לֹא הָיָה מֵהֶם. וְרָמְזוּ עוֹד שֶׁאֵינוֹ בְּמֵתֵי הַמַּגֵּפוֹת אֲבָל בַּמִּדְבָּר מֵת עַל מִטָּתוֹ. וְטַעַם כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת - אָמְרוּ מֵת בַּמִּדְבָּר בַּעֲוֹנוֹ שֶׁלֹּא זָכָה לִיכָּנֵס בָּאָרֶץ, אוֹ כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה הַלֵּוִי הַמְשׁוֹרֵר ז״ל שֶׁפֵּרֵשׁ שֶׁהוּא דָּבֵק עִם ״וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ״, כַּאֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בַּעֲוֹנוֹת אֵרַע כָּךְ וְכָךְ:
פסוק ט:וְאִם אֵין לוֹ בַת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו – קִבְּלוּ רַבּוֹתֵינוּ (ב״ב קטו) כִּי הָאָב יוֹרֵשׁ אֶת בְּנוֹ כַּאֲשֶׁר מֵת בְּלֹא זֶרַע, וְלֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב זֶה. וְהַטַּעַם כִּי בְּמִשְׁפְּטֵי הַיְּרֻשָּׁה כָּל מַנְחִיל נוֹחֵל, כִּי הַקֻּרְבָה שָׁוָה, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר הַכָּתוּב שֶׁהַבֵּן יוֹרֵשׁ אֶת אָבִיו גַּם הָאָב יוֹרֵשׁ אֶת הַבֵּן. וְעוֹד, כִּי הַיְּרֻשָּׁה הִיא בְּשַׁלְשֶׁלֶת הַזֶּרַע בְּיוֹצְאֵי חֲלָצָיו לֹא בַּצְּדָדִין. אִם כֵּן וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו מַשְׁמַע נַחֲלָה שֶׁהָאָב יוֹרֵשׁ בַּקֶּבֶר וּמִמֶּנּוּ תָּבֹא לָאַחִים, אֲבָל לֹא רָצָה לוֹמַר ״וְאִם אֵין לוֹ בַת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאָבִיו״, כִּי דֶּרֶךְ בְּרָכָה יְדַבֵּר וְלֹא בַּנִּכְרָתִים. וְאוּלַי לֹא הָיָה זֶה בְּבָאֵי הָאָרֶץ שֶׁיִּנְחַל הָאָב אֶת הַבֵּן, שֶׁבָּהֶם יְדַבֵּר:
פסוק יא:וְטַעַם וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט – שֶׁיִּהְיֶה הַמִּשְׁפָּט הַזֶּה לְדוֹרוֹת, לֹא בְּנַחֲלַת הָאָרֶץ עַתָּה בִּלְבָד:
פסוק יא:וְטַעַם כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה׳ אֶת מֹשֶׁה – כְּמוֹ ״כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ״, אֲבָל בָּא כְּדֶרֶךְ ״זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה׳״ (במדבר י״ט:ב׳), וְכֵן רַבִּים:
פסוק יב:עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה – שֵׁם הָהָר הַזֶּה "הַר נְבוֹ", כַּאֲשֶׁר פֵּרֵשׁ בְּסֵדֶר הַאֲזִינוּ (דברים לב מט) וּבְזֹאת הַבְּרָכָה (שם לד א). אֲבָל יִקְרְאוּ אוֹתוֹ "הַר הָעֲבָרִים" מִפְּנֵי שֶׁהוּא עַל מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן, וּמִשָּׁם יַעַבְרוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, כַּאֲשֶׁר אָמַר כָּאן (בהאזינו ובזאת הברכה) "אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ", וְשָׁם עָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָעָם עָלוּ מִן הַיַּרְדֵּן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְגָּל בִּקְצֵה מִזְרַח יְרִיחוֹ״ (יהושע ד יט). וְאֵינֶנָּה מִצְוָה שֶׁיְּצַוֶּנּוּ הַקב״ה לַעֲשׂוֹת כֵּן עַתָּה, שֶׁאִם כֵּן יִהְיֶה מִתְחַיֵּב לַעֲלוֹת שָׁם מִיָּד, אֲבָל טַעְמוֹ: תַּעֲלֶה אֶל הַר הָעֲבָרִים וְרָאִיתָ אֶת הָאָרֶץ, כִּי בַּעֲבוּר שֶׁצִּוָּהוּ ״לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ״ (במדבר כ״ו:נ״ג), הוֹדִיעוֹ כִּי לֹא עַל יָדְךָ תֵּחָלֵק, כִּי אַתָּה תַּעֲלֶה לְרֹאשׁ הַר הָעֲבָרִים טֶרֶם שֶׁיִּסְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מוֹאָב וְתָמוּת בּוֹ, וְלֹא יַגִּיעֲךָ מִן הָאָרֶץ לְבַד הָרְאִיָּה. וְכֵן ״קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ (במדבר כ״ז:י״ח) - בְּבוֹא יוֹמְךָ תִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ. וְהִשְׁלִים הַכָּתוּב (במדבר כ״ז:כ״ב) לְסַפֵּר כִּי עָשָׂה כֵן מֹשֶׁה בְּלֵב שָׁלֵם, וְהוּא הָעֲשִׂיָּה אֲשֶׁר יַזְכִּיר (דברים לא ז) בְּעֵת פְּטִירַת מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ הַשִּׁירָה הוּא וְהוֹשֵׁעַ בִּן נוּן:
פסוק יט:וְצִוִּיתָה אֹתוֹ עַל יִשְׂרָאֵל: דַּע שֶׁטַּרְחָנִין הֵם, סַרְבָנִין הֵם, עַל מְנָת שֶׁתְּקַבֵּל עָלֶיךָ, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר כ״ז:י״ט). וְאֵינוֹ נָכוֹן בְּעֵינַי, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר לְעֵינֵיהֶם, כִּי יוֹתֵר רָאוּי הָעִנְיָן הַזֶּה לְהֵאָמֵר בֵּינוֹ לְבֵינוֹ, כִּי בִּפְנֵיהֶם יִגְרֹם בָּהֶם הִתְפַּקְּרוּת. וּמִדֶּרֶךְ הַמּוּסָר שֶׁיַּזְהִיר לָהֶם בִּפְנֵי עַצְמָן מִהְיוֹתָם עוֹד טַרְחָנִין וְסַרְבָנִין. אֲבָל וְצִוִּיתָה אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם – שֶׁיְּצַוֶּנּוּ בְּמִצְווֹת הַנָּגִיד וְהַשּׁוֹפֵט, כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ לְרֹאשׁ יַפְקִידֵם בְּיָדוֹ, וְיַזְהִירֶנּוּ לְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד בְּעִנְיָנָם, וְלִהְיוֹת נִלְחָם מִלְחֲמוֹת ה', וְיִהְיֶה הוּא הַמּוֹצִיא וְהַמֵּבִיא אוֹתָם, וּלְהִזָּהֵר בִּדְבַר הַמִּשְׁפָּט. וְזֶה רָאוּי לִהְיוֹת לְעֵינֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּבְטְחוּ בּוֹ וְיִשְׁמְעוּ אֵלָיו, כִּי יֵדְעוּ כִּי יֵלֵךְ בְּעִנְיָנָם בְּדַרְכֵי הָאֱמֶת כִּי כֵן צִוָּה אוֹתוֹ רַבּוֹ. וְכֵן עָשָׂה מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: ״וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ" וְגוֹ' עַד ״לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת״ (דברים לא ז ח). וּבְסִפְרֵי: ״צַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ״ - עַל דְּבַר תַּלְמוּד, ״וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ״ - מַגִּיד שֶׁאֵין שְׁנֵי פַּרְנָסִים לַדּוֹר, וְאֵלּוּ מִצְווֹת הַנָּגִיד שֶׁיִּהְיֶה תַּקִּיף וְלֹא יִירָא אֶת הָעָם. וּלְפִי דַּעְתִּי בִּפְשַׁט הַכָּתוּב, טַעַם וְצִוִּיתָה אוֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם הוּא הַמִּנּוּי, שֶׁיְּמַנֶּה אוֹתוֹ בְּמַעֲמָדָם לִהְיוֹת נָגִיד עֲלֵיהֶם, כִּלְשׁוֹן ״מִיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה אֹתִי לִהְיוֹת" וְגוֹ' (נחמיה ה יד), וְכֵן ״וַיְצַוֵּהוּ ה' לְנָגִיד עַל עַמּוֹ״ (שמואל א יג יד), וְכֵן ״לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוִּיתִי שׁוֹפְטִים עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל״ (ז יא) - מִנִּיתִי:
