פסוק א:אֵלֶּה מַסְעֵי – אַחֲרֵי נִקְמַת מִדְיָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקב״ה לְמֹשֶׁה ״אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ״ (במדבר ל״א:ב׳), וְאַחֲרֵי שֶׁחִלֵּק אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג וּבָנוּ הֶעָרִים הַנִּזְכָּרוֹת, נָתַן דַּעְתּוֹ לִכְתֹּב הַמַּסָּעוֹת. וְנִתְכַּוֵּן בָּזֶה לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל הַקב״ה עִמָּהֶם, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלָם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תַּחְשֹׁב שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם תָּמִיד וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה, אֲבָל בְּכָל הַזְּמַן הַגָּדוֹל לֹא הָלְכוּ אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם מַסָּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַב רַשִׁ״י מִדִּבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן. וְהוֹסִיף הָרַב בְּמוֹרֶה הַנְּבוּכִים (ג נ) תּוֹעֶלֶת בִּידִיעָתָם, לוֹמַר הַצֹּרֶךְ לְהַזְכִּיר הַמַּסָּעִים גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הַנִּסִּים וְהָאוֹתוֹת הַנַּעֲשׂוֹת הָיוּ אֲמִתִּיּוֹת לְכָל רוֹאֵיהֶם, אַךְ בֶּעָתִיד יִהְיוּ דְבָרִים בִּשְׁמוּעָה וְיַכְזִיבֵם הַשּׁוֹמֵעַ. וּמֵאוֹתוֹת הַתּוֹרָה וְנִפְלְאוֹתֶיהָ הָעֲצוּמוֹת עֲמִידַת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וּמְצִיאַת הַמָּן בְּכָל יוֹם, וְהֵם מְקוֹמוֹת רְחוֹקוֹת מִן הַיִּשּׁוּב וְאֵינָן טִבְעִיּוֹת לִבְנֵי אָדָם, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן. וְאָמְרָה הַתּוֹרָה: ״לֶחֶם לֹא אֲכַלְתֶּם וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שְׁתִיתֶם״ (דברים כט ה), וְכָל אֵלֶּה אוֹתוֹת הֵם בְּמַעֲשֵׂה נֵס נִרְאוֹת לָעַיִן. וְכַאֲשֶׁר יָדַע הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כִּי יַעֲבֹר עַל אֵלֶּה הָאוֹתוֹת מַה שֶׁיַּעֲבֹר עַל דִּבְרֵי הַיָּמִים, לֹא יַאֲמִינוּ הַשּׁוֹמְעִים בָּהֶם, וְיַחְשְׁבוּ כִּי עֲמִידָתָם בַּמִּדְבָּר הַזֶּה הָיָה קָרוֹב מִן הַיִּשּׁוּב, מָקוֹם אֲשֶׁר בְּנֵי אָדָם שָׁם, כְּמוֹ הַמִּדְבָּרוֹת אֲשֶׁר יִשְׁכְּנוּ שָׁם בְּנֵי עֲרָב הַיּוֹם, אוֹ מְקוֹמוֹת אֲשֶׁר יִהְיֶה שָׁם חָרִישׁ וְקָצִיר, אוֹ יֵשׁ שָׁם עֲשָׂבִים וּצְמָחִים לְמַאֲכַל בְּנֵי אָדָם, וְשֶׁיִּהְיֶה בַּמְּקוֹמוֹת הָהֵם בּוֹרוֹת מַיִם. עַל כֵּן הִרְחִיק מִלִּבּוֹת בְּנֵי אָדָם הַמַּחְשָׁבוֹת הָאֵלֶּה וְחִזֵּק אֵלֶּה הָאוֹתוֹת כֻּלָּם בְּזִכְרוֹן הַמַּסָּעוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ אוֹתָם הַדּוֹרוֹת הַבָּאִים וְיֵדְעוּ הָאוֹתוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֵיךְ עָמְדוּ בְּנֵי אָדָם בַּמְּקוֹמוֹת הָהֵם אַרְבָּעִים שָׁנָה. כָּל אֵלּוּ דְּבָרָיו. וְהִנֵּה מִכְתַּב הַמַּסָּעוֹת מִצְוַת הַשֵּׁם הִיא מִן הַטְּעָמִים הַנִּזְכָּרִים אוֹ מִזּוּלָתָן, עִנְיָן לֹא נִתְגַּלָּה לָנוּ סוֹדוֹ. כִּי "עַל פִּי ה'" דָּבֵק עִם "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה", לֹא כְּדִבְרֵי ר״א שֶׁאָמַר שֶׁהוּא דָבֵק עִם "לְמַסְעֵיהֶם", שֶׁכְּבָר הוֹדִיעָנוּ זֶה: ״עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ״ (במדבר ט׳:כ׳):
פסוק יד:וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת – לֹא הִזְכִּיר בְּמָרָה נֵס הַמַּיִם, וְלֹא בְּמִדְבַּר סִין עִנְיַן הַמָּן, אֲבָל בַּעֲבוּר הֱיוֹת עִנְיַן רְפִידִים דָּבָר גָּדוֹל שֶׁנִּסּוּ אֶת ה' וְנִקְרָא הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה, וְנִקְדַּשׁ לְעֵינֵיהֶם לְהוֹצִיא לָהֶם מַיִם מִסֶּלַע, וּבָאָה אֲלֵיהֶם שָׁם מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק, עַל כֵּן הִזְכִּיר בִּקְצָרָה: ״וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת״, כִּי הוּא הַמָּקוֹם הַנִּכָּר וְהַנּוֹדָע בּוֹ:
פסוק מא:וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה – הָיוּ אֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת צַלְמוֹנָה וּפוּנוֹן בְּדֶרֶךְ יַם סוּף סְבִיב אֶרֶץ אֱדוֹם, וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדֶּרֶךְ. וְהִנֵּה דִּבְּרוּ בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה בַּדֶּרֶךְ, וְשָׁלַח בָּהֶם הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים בְּלֶכְתָּם בַּדֶּרֶךְ וּבַחֲנוֹתָם בַּמַּחֲנֶה. וְעָשָׂה מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וְהָיוּ מוֹלִיכִים אוֹתוֹ עַל הַנֵּס בְּכָל הַדֶּרֶךְ וּבַחֲנוֹתָם בְּצַלְמוֹנָה וּבְפוּנוֹן, וְלֹא סָרָה מֵהֶם עַד שֶׁחָנוּ בְּאוֹבוֹת. וְעַל כֵּן לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב בַּמְּאוֹרָע הַהוּא שֵׁם מָקוֹם, וְאָמַר שָׁם: ״וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּאוֹבוֹת״ (במדבר כ״א:י׳), וְלֹא אָמַר "וַיִּסְעוּ מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי וַיַּחֲנוּ בְּאוֹבוֹת" כַּאֲשֶׁר יֹאמַר בְּכָל הַמַּסָּעוֹת, כִּי בְּכָל הַדֶּרֶךְ הַזֶּה הָיָה הָעִנְיָן מִשֶּׁנָּסְעוּ מֵהֹר הָהָר עַד שֶׁחָנוּ בְּאוֹבוֹת. וְנָסְעוּ מֵאוֹבוֹת וְחָנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים, וּמִשָּׁם נָסְעוּ וַיַּחֲנוּ בְּדִיבוֹן גָּד וּבְעַלְמוֹן דִּבְלָתַיְמָה וְהָרֵי הָעֲבָרִים, וְהֵם מְקוֹמוֹת בְּנַחַל זֶרֶד:
פסוק נג:וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ – עַל דַּעְתִּי זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה הִיא. יְצַוֶּה אוֹתָם שֶׁיֵּשְׁבוּ בָּאָרֶץ וְיִירְשׁוּ אוֹתָהּ, כִּי הוּא נְתָנָהּ לָהֶם, וְלֹא יִמְאֲסוּ בְּנַחֲלַת ה'. וְאִלּוּ יַעֲלֶה עַל דַּעְתָּם לָלֶכֶת וְלִכְבּוֹשׁ אֶרֶץ שִׁנְעָר אוֹ אֶרֶץ אַשּׁוּר וְזוּלָתָן וּלְהִתְיַשֵּׁב שָׁם, יַעַבְרוּ עַל מִצְוַת ה'. וּמַה שֶׁהִפְלִיגוּ רַבּוֹתֵינוּ (כתובות קי) בְּמִצְוַת הַיְּשִׁיבָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשֶׁאָסוּר לָצֵאת מִמֶּנָּה, וְיָדוּנוּ כְּמוֹרֶדֶת הָאִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לַעֲלוֹת עִם בַּעְלָהּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְכֵן הָאִישׁ - בְּכָאן נִצְטַוִּינוּ בַּמִּצְוָה הַזּוֹ, כִּי הַכָּתוּב הַזֶּה הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה. וְיַחְזִיר הַמִּצְוָה הַזּוֹ בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים: ״בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ״ (דברים א ח). אֲבָל רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ (רש״י על במדבר ל״ג:נ״ג): ״וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ״ - וְהוֹרַשְׁתֶּם אוֹתָהּ מִיּוֹשְׁבֶיהָ, אָז ״וִישַׁבְתֶּם בָּהּ״ - תּוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ, וְאִם לָאו לֹא תּוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ. וּמַה שֶׁפֵּרַשְׁנוּ הוּא הָעִקָּר:
פסוק נה:לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם – לִיתֵדוֹת הַמְנַקְּרוֹת עֵינֵיכֶם. תַּרְגּוּם שֶׁל יְתֵדוֹת - שִׂכִּים. וְלִצְנִינִים - פּוֹתְרִין בּוֹ הַפּוֹתְרִין לְשׁוֹן מְשׂוּכַת חֵדֶק הַסּוֹבֶבֶת אֶתְכֶם, לִסְגּוֹר וְלִכְלוֹא אֶתְכֶם מֵאֵין יוֹצֵא וּבָא, לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ג:נ״ה). וְהִנֵּה בָּרוּר הוּא כִּי "שִׂכִּים" - קוֹצִים חַדִּים, מִלְּשׁוֹן ״הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ״ (ישעיהו ה ה), ״הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ״ (הושע ב ח), ״הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ״ (איוב א י), ״וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלוֹעֶךָ״ (משלי כג ב) - דָּבָר חַד מִקּוֹץ אוֹ מִבַּרְזֶל. "וְלִצְנִינִים" - גַּם כֵּן סִלּוֹן מַמְאִיר, מִלְּשׁוֹן ״וְאֶל מִצִּנִּים יִקָּחֵהוּ״ (איוב ה ה), ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ״ (משלי כב ה), שֶׁחָסְרוּ אוֹת הַכֶּפֶל. אֲבָל הַכַּוָּנָה בְּשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם – לְהַטְעוֹת אֶתְכֶם וְלֹא תִרְאוּ וְלֹא תָבִינוּ, כְּמוֹ ״כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים״ (שמות כג ח), וְכֵן ״וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל״ (ויקרא יט יד) עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (תורת כהנים קדושים פרשה ב יד). יֹאמַר כִּי יְנַקְּרוּ עֵינֵיכֶם לְהַטְעוֹת אֶתְכֶם וְלֹא תִרְאוּ וְלֹא תָבִינוּ, וִילַמְּדוּ אֶתְכֶם בְּכָל תּוֹעֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: ״לֹא יֵשְׁבוּ בְּאַרְצְךָ פֶּן יַחֲטִיאוּ אֹתְךָ לִי כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם״ (שמות כג לג). וְאַחַר שֶׁיִּהְיוּ שִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְיַטְעוּ אֶתְכֶם לָשׁוּב מֵאַחֲרַי, יִהְיוּ צְנִינִים בְּצִדֵּיכֶם שֶׁיַּכְאִיבוּ וִיצַעֲרוּ אֶתְכֶם לִשְׁלֹל וְלָבוֹז אֶתְכֶם. וְאַחַר כָּךְ ״וְצָרְרוּ אֶתְכֶם״ - שֶׁיִּלָּחֲמוּ בָּכֶם וְיָבִיאוּ אֶתְכֶם בְּמָצוֹר, וַאֲנִי אַגְלֶה אֶתְכֶם מִפְּנֵיהֶם גָּלוּת שְׁלֵמָה, כִּי כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם עַל יְדֵיכֶם שֶׁיִּגְלוּ כֻּלָּם מִן הָאָרֶץ וְלֹא תוֹתִירוּ מֵהֶם שָׁם, וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי - כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם וְלֹא אַשְׁאִיר מִכֶּם בָּאָרֶץ גַּם אֶחָד. וְכָעִנְיָן הַזֶּה אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (כג יג): ״וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וּלְשׁוֹטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם עַד אֲבָדְכֶם מֵעַל הָאֲדָמָה״. אָמַר "פַּח וּמוֹקֵשׁ" בַּטָּעוּת אֲשֶׁר יַטְעוּ אֶתְכֶם, כְּמוֹ ״כִּי תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי יִהְיֶה לְךָ לְמוֹקֵשׁ״, "וּלְשׁוֹטֵט בְּצִדֵּיכֶם" - שֶׁיְּיַסְּרוּ אֶתְכֶם בְּשׁוֹטִים לִשְׁלֹל וְלָבוֹז וּלְהַכְאִיב מְאֹד, "וְלִצְנִינִים בְּעֵינֵיכֶם" - הוּא עִוְרוֹן עֵינֵי הַלֵּב לִטְעוֹת עוֹד אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם, עַד אָבְדָם מֵעַל הָאָרֶץ, כְּעִנְיַן ״פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ״ (ישעיהו ו י):
