פסוק ב:לֹא תוֹסִיפוּ עַל הַדָּבָר וְגוֹ׳. בִּשְׁלָמָא ״לֹא תוֹסִיפוּ״ שַׁפִּיר קָאָמַר, כִּי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָל מָאתַיִם מָנֶה, אֲבָל ״לֹא תִגְרְעוּ״ לָמָּה לִי? כִּי הַגּוֹרֵעַ אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה׳ כְּבָר הוּא מְצֻוֶּה וְעוֹמֵד שֶׁלֹּא לִגְרֹעַ אֲפִלּוּ אַחַת מִכָּל הַמִּצְוֹת, וּבְחִבּוּרֵנוּ עוֹלְלוֹת אֶפְרַיִם מַאֲמָר שפ״ה פֵּרַשְׁנוּ שֶׁ״לֹּא תִגְרְעוּ״ אֵינוֹ צִוּוּי אֶלָּא פֵּרוּשׁוֹ דּוּגְמַת שֶׁאָמְרוּ רז״ל (ברכות כט:): לֹא תִרְוֵי וְלֹא תֶחֱטָא, כִּי לֹא תֶחֱטָא אֵינוֹ צִוּוּי, כִּי פָּשׁוּט הוּא, אֶלָּא פֵּרוּשׁוֹ לֹא תִרְוֵי כְּדֵי שֶׁלֹּא תֶחֱטָא, כָּךְ פֵּרוּשׁ ״לֹא תוֹסִיפוּ״ וְאָז מִמֵּילָא ״לֹא תִגְרְעוּ״, הָא כָּל הַמּוֹסִיף גּוֹרֵעַ, כִּי מַאן דְּעָבֵיד הָא נָפִיל בְּהָא. וְהוּא כְּמוֹ נְתִינַת טַעַם עַל ״לֹא תוֹסִיפוּ״, וְשָׁם הֶאֱרַכְנוּ. וְאוּלַי סָמַךְ עִנְיָן זֶה לְכָאן כִּי זֶהוּ מֵעֵין חֶטְאוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, כִּי הוּא הוֹסִיף בְּהַכָּאַת הַסֶּלַע, וּבְהוֹסָפָה בָּא לִידֵי גֵּרָעוֹן בֶּאֱמוּנָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים״, מַהוּ ״וְעַתָּה״, וְכִי קֹדֶם זֶה לֹא הָיָה לָהֶם לִשְׁמֹעַ אֶל הַחֻקִּים? אֶלָּא ״וְעַתָּה״ קָאֵי עַל גְּמַר גְּזֵרָתוֹ שֶׁהִזְכִּיר לִפְנֵי זֶה, וְהִמְשִׁיךְ הַסִּפּוּר אֶל מַאֲמַר ״לֹא תוֹסִיפוּ״.
פסוק ב:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁסִּפּוּר ״לֹא תוֹסִיפוּ״ נִמְשָׁךְ אֶל עִנְיַן פְּעוֹר, שֶׁכָּל חָסִיד שׁוֹטֶה סוֹבֵר שֶׁמִּצְוָה קָעָבֵיד לְבַזּוֹתוֹ וְעוֹבֵר עַל ״לֹא תוֹסִיפוּ״, וְסוֹף שֶׁבָּאוּ לִידֵי גֵּרָעוֹן, כִּי הִשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וְקָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״וַנֵּשֶׁב בַּגָּיְא מוּל בֵּית פְּעוֹר״, וְעַל זֶה אָמַר כְּמֵבִיא מוֹפֵת עַל זֶה וְאָמַר: ״עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ בְּבַעַל פְּעוֹר״ בָּעוֹבֵד לִפְעוֹר, כִּי הוּא בַּעַל לְאוֹתָהּ עֲבוֹדָה.
פסוק ה:רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם וְגוֹ׳. בְּמַסֶּכֶת נְדָרִים (לז) דָּרְשׁוּ רז״ל: מָה אֲנִי בְּחִנָּם אַף אַתֶּם בְּחִנָּם. לָמְדוּ מִמַּה שֶּׁכָּתוּב ״כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי ה׳ אֱלֹהָי״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר, וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁמֹּשֶׁה יְצַוֶּה מִלִּבּוֹ? אֶלָּא אָמַר: כְּמוֹ שֶׁצִּוַּנִי ה׳ אֱלֹהַי בְּחִנָּם אַף אֲנִי לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם בְּחִנָּם, וּמִמֶּנִּי תִּרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ לְלַמֵּד בְּחִנָּם. כִּי עִנְיַן הָעֲרֵבוּת שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה בְּעַד זֶה מְחַיֵּב עִנְיָן זֶה, כִּי אִישׁ אֶחָד יָחִיד יֶחֱטָא יִשְׂאוּ רַבִּים עֲוֹנוֹ. וְדָבָר זֶה נִרְמַז בְּמַה שֶּׁכָּתוּב ״רְאֵה״, כִּמְדַבֵּר לְיָחִיד, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם״ לָרַבִּים, אֶלָּא לוֹמַר שֶׁאִם אִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, בֵּינֵינוּ יִשְׁפֹּט. וּבְדֶרֶךְ זֶה יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ לְקַמָּן פָּסוּק ״רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם״ (דברים יא כו).
פסוק ה:וְאָמַר רְאֵה לִמַּדְתִּי אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים וְגוֹ׳. הַחֻקִּים הֵם הַמִּצְוֹת שֶׁאֵין טַעֲמָם נִגְלֶה וְהַמִּשְׁפָּטִים מִן הַמֻּשְׂכָּלוֹת. וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁתֵּי פְּעָמִים ״כִּי״, כְּנוֹתֵן טַעַם עַל כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, עַל הַחֻקִּים שֶׁהִזְכִּיר רִאשׁוֹנָה אָמַר: ״כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה״, בֵּאוּר הָעִנְיָן, שֶׁאִם תַּעֲלֶה עַל לְבַבְכֶם לוֹמַר, מֵאַחַר שֶׁהָאֻמּוֹת מוֹנִין אֶת יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמִירַת הַחֻקִּים אִם כֵּן אֵין בָּהֶם מַמָּשׁ, כִּי לִפְעָמִים אָדָם מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מֵאֵיזֶה דָּבָר מִפְּנֵי הַמַּלְעִיגִים, עַל זֶה אָמַר, אַדְּרַבָּה, הָאֻמּוֹת יְשַׁבְּחוּ אֶתְכֶם עַל שְׁמִירַת הַחֻקִּים, כִּי יֵשׁ חֻקִּים שֶׁהֵם נֶעֱלָמִים מֵעֵין כָּל חַי, כְּפָרָה אֲדֻמָּה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט ב): ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה״ לְכֻלָּם חֻקָּה, אֲפִלּוּ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמַר עָלֶיהָ: ״אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי״ (קהלת ז כג), אֲבָל לְמֹשֶׁה נִגְלָה סוֹד הַפָּרָה, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁשְּׁאָר חֻקִּים נִגְלִים לִיחִידֵי הַדּוֹר אֲשֶׁר נָתַן ה׳ חָכְמָה בָּהֶם. וּמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת חֻקַּת (יט ב) שֶׁהַשָּׂטָן וְהָאֻמּוֹת מוֹנִין עָלֶיהָ, אֱמֶת שֶׁכֵּן הוּא הַשּׁוֹמֵעַ חֹק זֶה לְבַד, וְהָאֻמּוֹת שׁוֹאֲלִים, מָה הַחֻקָּה הַזֹּאת לָכֶם וּבְפִיךָ אֵין מַעֲנֶה לְהָשִׁיב לָהֶם, פְּשִׁיטָא שֶׁיִּהְיוּ מוֹנִין וּמַלְעִיגִים. אֲבָל הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְרֻבָּם יֵשׁ לָהֶם טַעַם – וַדַּאי לֹא יַלְעִיגוּ, כִּי רֻבָּם יִתְּנוּ עֵדוּת עַל קְצָתָם לוֹמַר, כְּשֵׁם שֶׁחֻקִּים הַלָּלוּ יֵשׁ בָּהֶם נֹעַם נִסְתָּר כָּךְ הַפָּרָה וְכָל דִּכְוָתָהּ יֵשׁ בָּהֶם טַעַם, וְאִם אֵינוֹ נִגְלֶה לְרֹב הַהֲמוֹן עַם, מִכָּל מָקוֹם סוֹד ה׳ לִירֵאָיו נִגְלֶה.
פסוק ה:וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן וְגוֹ׳. בִּשְׁלָמָא כָּל הָעַמִּים שֶׁהֵם עֲסוּקִים בְּעִנְיְנֵי עֹשֶׁר וְכָבוֹד וּשְׂרָרוֹת וּמִלְחָמוֹת אֵין חִדּוּשׁ אִם יִטְעוּ לִפְעָמִים בָּאֱלֹהוּת, כִּי אֵין רֹב עִסְקֵיהֶם בַּחָכְמוֹת, אֲבָל יִשְׂרָאֵל נֶעְדָּרִים מִכָּל הַשְּׁלֵמֻיּוֹת הַפְּחוּתוֹת הַלָּלוּ, וְרַק הַחָכְמָה לְבַדָּהּ הִיא שִׂמְלָתוֹ לְעוֹרוֹ וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וְכָל עִסְקֵיהֶם רַק בַּחָכְמוֹת, וְאֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁזְּקֵנִים זֶה קָנוּ חָכְמָה כְּמוֹתָם יִתְעַסְּקוּ בִּדְבָרִים בְּטֵלִים הַלָּלוּ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהֵמָּה יוֹדְעִין הַסּוֹדוֹת הָהֵם וְאֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה. וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״רַק״ לְמַעֵט שְׁאָר עִנְיְנֵי שְׁלֵמוּת, לוֹמַר שֶׁאֵין בָּהֶם שְׁלֵמוּת רַק מַה שֶּׁהוּא עַם חָכָם וְנָבוֹן. אוֹ מִלַּת ״רַק״ בָּא לְמַעֵט אֶת כָּל הָעַמִּים, וְחוֹזֵר עַל מִלַּת ״הַזֶּה״ לוֹמַר רַק הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה הוּא עַם חָכָם וְנָבוֹן וְלֹא אֲנַחְנוּ עִמּוֹ, כִּי אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה, וְיִתְלוּ הַחֶסְרוֹן בְּקֹצֶר דַּעַת הַשָּׂגָתָם.
פסוק ה:וְעַל הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁהִזְכִּיר אָמַר, ״כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים״ וְגוֹ׳, שֶׁאִם יֹאמְרוּ הָאֻמּוֹת מַה יִּתְרוֹן לָכֶם בַּמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר הוּנְחוּ בַּתּוֹרָה, הֲלֹא כָּל אֻמָּה יֵשׁ לָהּ נִימוֹסִים וְסֵדֶר דִּינִין, עַל זֶה אָמַר, תֵּדַע שֶׁמִּשְׁפָּטִים שֶׁלָּנוּ יֵשׁ לָהֶם שְׁלֵמוּת אֱלֹהִי, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב א): ״אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל״, וּמִכָּאן לָמְדוּ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִצָּב בַּעֲדַת הַדַּיָּנִים, כִּי אִם הַדַּיָּן קוֹרֵא אֶל ה׳ עַל כָּל דְּאַלִּים גָּבַר אִישׁ זְרוֹעַ הַמְגַזֵּם אֶל הַדַּיָּן, ה׳ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, כִּי ה׳ יָרִיב רִיבָם, וְהַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא. עַל זֶה אָמַר: ״אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרוֹבִים אֵלָיו כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו״, מָה שֶׁלֹּא נִמְצָא כֵן בְּמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם.
פסוק ה:וּמִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִים. יֹאמַר שֶׁמִּשְׁפְּטֵי ה׳ אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּיו עִם הַחֻקִּים, כִּי בִּשְׁנֵי חֲלָקִים אֵלּוּ אֵינָן מִתְנַגְּדִים זֶה לָזֶה אֶלָּא שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד צַדִּיקִים. וְעוֹד שֶׁהַחֻקִּים מוֹפֵת עַל הַמִּשְׁפָּטִים, כְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ בַּחֻקִּים סוֹד נִסְתָּר כָּךְ יֵשׁ בַּמִּשְׁפָּטִים סוֹד כָּמוּס לְיִרְאֵי ה׳ וְחוֹשְׁבֵי שְׁמוֹ.
פסוק ט:רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח וְגוֹ׳. ״הִשָּׁמֶר לְךָ״, רוֹצֶה לוֹמַר שְׁמִירַת הַגּוּף, וְלֹא הִזְכִּיר בּוֹ ״מְאֹד״ כְּמוֹ בִּשְׁמִירַת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר בִּשְׁמִירָתָהּ צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר מִבִּשְׁמִירַת הַגּוּף, לְכָךְ אָמַר: ״וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד״.
פסוק ט:דָּבָר אַחֵר, שְׁתֵּי שְׁמִירוֹת אֵלּוּ הֵם עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, אֲשֶׁר עַל יָדָם יִשְׁמֹר כָּל הָאֵבָרִים וְהַגִּידִין אֲשֶׁר הַבַּיִת הָאֱנוֹשִׁי נָכוֹן עֲלֵיהֶם, כִּי כְּבָר אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זהר וישלח קע:) כִּי רְמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה כְּנֶגֶד רְמַ״ח אֵבָרִים, וּשְׁסַ״ה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה כְּנֶגֶד שְׁסַ״ה גִּידִין שֶׁבָּאָדָם, כִּי עַל זֶה נֶאֱמַר (קהלת יב יג): ״אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא״ זֶה מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, ״וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר״ זֶה מִצְוֹת עֲשֵׂה, ״כִּי זֶה כָּל הָאָדָם״, כְּמִסְפַּר אֵבָרָיו וְגִידָיו. וְאָמְרוּ עוֹד: כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מְחֻלָּל, הַיְינוּ מֵת חָלָל, כִּי בְּכָל עֲבֵרָה הוּא פּוֹגֵם אֶחָד מֵאֵבָרָיו אוֹ אֶחָד מִגִּידָיו. וְנִרְאֶה לִי לְחַלֵּק בֵּין לְשׁוֹן חָלָל, לִלְשׁוֹן מֵת, בְּאוֹתוֹ חִלּוּק שֶׁיֵּשׁ בֵּין מִצְוֹת עֲשֵׂה לְמִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה, כִּי מֵת – מֵעַצְמוֹ מַשְׁמַע, וְחָלָל הַיְינוּ שֶׁנֶּהֱרַג בְּיָדַיִם, וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוֹת עֲשֵׂה עוֹבֵר בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה הֲרֵי הוּא פּוֹגֵם אֵבָר אֶחָד וְנַעֲשֶׂה מֵת מֵאֵלָיו, וְהָעוֹבֵר עַל מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה בְּקוּם וַעֲשֵׂה הֲרֵי כְּאִלּוּ הוּא הוֹרֵג בְּיָדַיִם אֵיזוֹ גִיד מִגִּידָיו וְעוֹשֵׂהוּ חָלָל וְחָלוּל מִן הַדָּם שֶׁבְּתוֹכוֹ, וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ, וּבִטּוּלוֹ אֲפִלּוּ מִן גִּיד אֶחָד מְסֻכָּן יוֹתֵר מִמִּיתַת אֵבָר אֶחָד, כִּי עַל כֵּן הֶחְמִירָה הַתּוֹרָה בְּעֹנֶשׁ הָעוֹבֵר עַל לֹא תַעֲשֶׂה מִבַּעֲשֵׂה, כִּי פְּגִימַת הַגִּידִין מְסֻכָּן מִפְּגִימַת אֵבָר. וְעַל זֶה אָמַר: ״רַק הִשָּׁמֶר לְךָ״, זוֹ שְׁמִירַת אֵבָרָיו, כִּי הֵם עַצְמוּתוֹ שֶׁל אָדָם, שְׁמִירָתָם תָּלוּי בִּשְׁמִירַת מִצְוֹת עֲשֵׂה. ״וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד״, זוֹ שְׁמִירַת הַגִּידִין, כִּי הַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ וְצָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה, לְכָךְ נֶאֱמַר ״מְאֹד״, וּשְׁמִירָה זוֹ עַל יְדֵי מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה. וְזֶה בֵּאוּר נָכוֹן.
פסוק ט:פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים וְגוֹ׳. רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ג י) לָמְדוּ מִכָּאן שֶׁהַשּׁוֹכֵחַ דָּבָר אֶחָד מִמִּשְׁנָתוֹ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ, כִּי גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ שֶׁגַּם ה׳ יִשְׁכָּחֵהוּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (הושע ד ו): ״וַתִּשְׁכַּח תּוֹרַת אֱלֹהֶיךָ אֶשְׁכַּח בָּנֶיךָ גַּם אָנִי״. עוֹד דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ט:) מִן פָּסוּק: ״וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע בֵּין עֹבֵד אֱלֹהִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ״ (מלאכי ג יח), שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה שׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים לְשׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה פְּעָמִים וְאֶחָד. וְשָׁמַעְתִּי רֶמֶז לַדָּבָר, ״לֹא עֲבָדוֹ״ רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁלּוֹ עוֹלֶה מֵאָה, לוֹמַר שֶׁהַלּוֹמֵד מֵאָה פְּעָמִים עֲדַיִן נִקְרָא ״לֹא עֲבָדוֹ״, ״עֹבֵד אֱלֹהִים״ לַאֲשֶׁר רָאשֵׁי תֵבוֹת עוֹלֶה מֵאָה וְאַחַת, כִּי הַשּׁוֹנֶה פִּרְקוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים נִקְרָא ״עֹבֵד אֱלֹהִים״.
פסוק ט:וְזוֹ מִשֶּׁלִּי לַעֲשׂוֹת רֶמֶז יָקָר מִזֶּה, וְהוּא, כְּשֶׁתִּסְתַּכֵּל בְּמִלַּת זָכַר וּבְמִלַּת שָׁכַח תִּמְצָא מִסְפַּר מֵאָה וְאַחַת בֵּינֵיהֶם, וְהָרוֹצֶה לְבַטֵּל הַשִּׁכְחָה יַחֲזֹר עַל לִמּוּדוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים וּבָהֶם יִפְחֹת מִן מִסְפַּר שָׁכַח מִסְפַּר מֵאָה וְאַחַת וְיִשָּׁאֵר מִן שָׁכַח מִלַּת זָכַר. עַל כֵּן מֵאָז יִהְיֶה הַדָּבָר כָּמוּס אֶצְלוֹ לְזִכָּרוֹן לֹא יִשְׁכַּח עוֹד. וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁהַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַזִּכָּרוֹן, זָכוֹר שְׁמוֹ, וְיֵשׁ לוֹ רכ״ז כֹּחוֹת, וְהַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַשִּׁכְחָה, שָׁכַח שְׁמוֹ, וְיֵשׁ לוֹ שכ״ח כֹּחוֹת, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵאָה וְאַחַת כֹּחוֹת יוֹתֵר מִן מַלְאַךְ שֶׁל הַזִּכָּרוֹן, עַל כֵּן הַשִּׁכְחָה גּוֹבֶרֶת עַל הָאָדָם. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר עַל לִמּוּדוֹ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים, כִּי בְּכָל פַּעַם וּפַעַם שֶׁיַּחֲזֹר הוּא מְחַסֵּר וּמַחֲלִישׁ כֹּחַ אֶחָד מִכֹּחוֹתָיו, וּכְשֶׁחָזַר מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים הֶחֱלִישׁ כָּל כֹּחוֹתָיו הַיְּתֵרִים וְנִכְנַס תַּחַת יַד הַמַּלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל הַזִּכָּרוֹן וְלֹא יִשְׁכַּח עוֹד. רֶמֶז לַדָּבָר: ״הִשָּׁמֶר וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד״, רָאשֵׁי תֵּיבוֹת מִן אַרְבַּע תֵּבוֹת אֵלּוּ עוֹלֶה לְמִסְפַּר מֵאָה וְאַחַת, וְרָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל תֵּיבַת ״לְךָ״ הַיְינוּ לָמֶ״ד, וּכְאִלּוּ אָמַר, לְמֹד תּוֹרָתְךָ מֵאָה וְאַחַת פְּעָמִים פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים. וְזֶה רֶמֶז יָקָר.
פסוק כ:וְאֶתְכֶם לָקַח ה׳ וְגוֹ׳ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה. לְמַעְלָה אָמַר ״וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ״ וְגוֹ׳, וְהַיְינוּ הַגַּלְגַּל הַיּוֹמִי הַגָּדוֹל שֶׁבְּכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם. עַל זֶה אָמַר: אֵיךְ תִּהְיֶה נִבְעָר מִדַּעַת כָּל כָּךְ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַשֶּׁמֶשׁ, וַהֲרֵי אַתָּה חָשׁוּב וְגָדוֹל אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כְּמוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֵיךְ תַּעֲבֹד לְדוֹמֶה לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה לא): ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״. וְאִם אַתָּה דּוֹמֶה בְּמַעֲלָה לַשֶּׁמֶשׁ, קַל וָחֹמֶר לִשְׁאָר צְבָא הַשָּׁמַיִם הַפְּחוּתִים מֵעֵרֶךְ הַשֶּׁמֶשׁ. וְאַדְרַבָּה, אַתֶּם מוֹשְׁלִים עַל הַשֶּׁמֶשׁ, כְּמוֹ ״שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם״ (יהושע י יב), וְכֵן מֹשֶׁה הֶעֱמִיד הַחַמָּה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״אֲשֶׁר חָלַק ה׳ לְכָל הָעַמִּים״, לֹא עַל מְצִיאוּת הָאוֹרָה אָמַר כֵּן, אֶלָּא עַל מְצִיאַת הַנְהָגָתָם בַּשְּׁפָלִים, כִּי כָּל הָאֻמּוֹת מְסוּרִים תַּחַת יַד הַמַּעֲרָכָה, וְאֶתְכֶם לָקַח ה׳ לְהַנְהָגָתוֹ, כִּי אַתֶּם מֻשְׁגָּחִים מִסִּבָּה רִאשׁוֹנָה יִתְבָּרַךְ. עַל כֵּן יֵשׁ לָכֶם מֶמְשָׁלָה עַל הַשֶּׁמֶשׁ, וְאֵיךְ תַּעַבְדוּ לוֹ?
פסוק כ:דָּבָר אַחֵר: ״כַּיּוֹם הַזֶּה״ קָאֵי עַל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְאֶתְכֶם לָקַח מִכּוּר הַבַּרְזֶל״, הַמְנַקֶּה הַכֶּסֶף מִכָּל סִיג וּפְסֹלֶת עַד שֶׁיִּהְיֶה נָקִי וְזַךְ בָּרָה כַּחַמָּה, כָּךְ נִזְדַּכֵּךְ חֹמֶר שֶׁלָּכֶם בְּעִנּוּי מִצְרַיִם עַד שֶׁנַּעֲשָׂה בָּרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ. עַל זֶה אָמַר ״לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה״, כַּגַּלְגַּל הַיּוֹמִי, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ״. וְכֵן ״מִכְרָה כַיּוֹם״ (בראשית כה לא), תַּרְגּוּמוֹ ״כְּיוֹם דְּלָהֵן״, שֶׁהוּא בָּרוּר בְּלֹא סִיג וּפְסֹלֶת, כָּךְ מְכֹר לִי מְכִירָה בְּרוּרָה בָּרָה כַּחַמָּה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״כַּיּוֹם הַזֶּה״ כְּמוֹ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד מֵחֲמַת קִבּוּל פְּרָס. וְנִרְאֶה לִי שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ״, אֵלּוּ הָעוֹבְדִים מֵאַהֲבָה.
פסוק כ:וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וַה׳ הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם״, בְּפָסוּק זֶה נִתְקַשּׁוּ הַמְפָרְשִׁים, כִּי אֵין לוֹ חִבּוּר לֹא לְמַעְלָה וְלֹא לְמַטָּה, וְעָשׂוּ בּוֹ פֵּרוּשִׁים דְּחוּקִים. וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁבָּא לְתָרֵץ: אִם הַשֶּׁמֶשׁ גּוֹרֵם לְהַחֲטִיא הַבְּרִיּוֹת, לָמָּה אֵינוֹ מְאַבְּדָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּעֱנַשׁ מֹשֶׁה עַל שֶׁהֶחֱטִיא הָרַבִּים? עַל זֶה אָמַר שֶׁאֵין הַנִּדּוֹן דּוֹמֶה לָרְאָיָה, כִּי אֱמֶת שֶׁה׳ הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם, אֲבָל אֵין מִיתָתִי גּוֹרֵם אִבּוּד לָרַבִּים, כִּי אָנֹכִי מֵת אֵינֶנִּי עוֹבֵר הַיַּרְדֵּן, מִכָּל מָקוֹם אַתֶּם קַיָּמִים וְעוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן. אֲבָל הַשֶּׁמֶשׁ אִם יְאַבְּדֶנָּה, אָז יְאַבֵּד אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְכִי מִפְּנֵי שׁוֹטִים שֶׁקִּלְקְלוּ יְאַבֵּד עוֹלָמוֹ? כִּדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (נד:) שָׁאַל פִּילוֹסוֹפוֹס אֶת הַזְּקֵנִים בְּרוֹמִי: אִם אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה, לָמָּה אֵינוֹ מְאַבְּדָהּ כוּ׳.
פסוק כה:כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁאֵין פִּתְגָם הָרָעָה נַעֲשֶׂה מְהֵרָה, עַל כֵּן מָלֵא לֵב בְּנֵי הָאָדָם לַעֲשׂוֹת רָע (קהלת ח יא), וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ וְגָבֵי דִּילֵיהּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. עַל כֵּן אָמַר ״כִּי תוֹלִיד בָּנִים וְגוֹ׳ וְהִשְׁחַתֶּם וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל״ וְגוֹ׳, רוֹצֶה לוֹמַר בְּתוֹךְ זְמַן זֶה, בְּאוֹתָן הַיָּמִים עַצְמָם אֲשֶׁר תַּשְׁחִיתוּ, תּוֹלִידוּ בָּנִים וּבְנֵי בָנִים כְּמִנְהַג הָעוֹלָם וְנוֹשַׁנְתֶּם בָּאָרֶץ. וְעַל יְדֵי זֶה תִּטְעוּ לוֹמַר: לוּ חָפֵץ ה׳ לַהֲמִיתְכֶם, כּוּלֵי הַאי לֹא שָׁתִיק, וַהֲרֵי אָנוּ מוֹלִידִים כְּמִנְהַג הָעוֹלָם וְיוֹשְׁבִים עַל הָאָרֶץ יָמִים רַבִּים, וְאִם כֵּן וַדַּאי אֵין בָּנוּ אַשְׁמָה. עַל זֶה אָמַר: ״הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ״, כִּי מִמִּדַּת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא לְהָבִיא צָרוֹת תְּכוּפוֹת זוֹ לְזוֹ, כְּמוֹ שֶׁלָּמְדוּ בַּמִּדְרָשׁ (בר״ר עה יג) מִן פָּסוּק ״וְרֶוַח תָּשִׂימוּ בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר״ (בראשית לב טז), וְזֶה דַּוְקָא בִּזְמַן שֶׁהוּא נִפְרָע תֵּכֶף בְּלֹא הַרְחָבַת זְמַן. אֲבָל אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ זְמַן רַב, אָז בְּאַחֲרִית הַיָּמִים הוּא מֵבִיא צָרוֹת צְרוּרוֹת זוֹ לְזוֹ וּתְכוּפוֹת, וְצָרָה אֶל אֲחוֹתָהּ נִגֶּשֶׁת. וְכֵן הָיָה בְּבַיִת רִאשׁוֹן שֶׁהָיוּ עוֹבְדִים עֲבוֹדָה זָרָה זְמַן רַב מִימוֹת יָרָבְעָם, וְאַף עַל פִּי כֵן הֶאֱרִיךְ לָהֶם אַפּוֹ. וּמַה שֶּׁכָּתוּב (דברים יא יז) ״וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה״ וְגוֹ׳, וְשָׁם פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: לֹא אֶתֵּן לָכֶם אָרְכָּה, וְכֵן כָּאן נֶאֱמַר ״כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר״, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעִנְיַן מְהִירוּת זֶה נֶאֱמַר עַל הַצָּרוֹת שֶׁיִּהְיוּ בַּסּוֹף תְּכוּפוֹת בִּמְהִירוּת, בָּזוֹ אַחַר זוֹ.
פסוק כה:וְיֵשׁ לִי סִיּוּעַ עַל פֵּרוּשׁ זֶה. מִמַּה שֶּׁמַּסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת עֵקֶב (תתסט) בַּפָּסוּק ״וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה״, גּוֹלָה אַחַר גּוֹלָה גָּלוּ בְּשֶׁבַע לִיהוֹיָקִים וּשְׁמֹנֶה לִנְבוּכַדְנֶצַּר, גָּלוּ בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה כוּ׳. וְעִנְיַן מְהִירוּת זֶה נִרְמַז יָפֶה בְּפָסוּק זֶה: ״כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן״, כֶּפֶל הַלָּשׁוֹן מוֹרֶה עַל אִבּוּד אַחַר אִבּוּד שֶׁיִּהְיֶה ״מֵעַל הָאָרֶץ״, וְאַחַר הָאִבּוּד ״לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן״, רוֹצֶה לוֹמַר לֹא תַאֲרִיכוּן יָמִים בֵּין אִבּוּד לְהַשְׁמָדָה אֶלָּא יִהְיוּ תְּכוּפוֹת. וְהַשְׁמָדָה יֵשׁ בָּהּ יוֹתֵר כִּלָּיוֹן מֵאִבּוּד, וְכֵן נֶאֱמַר (ישעיה ח כג): ״וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד״. וְזֶה פֵּרוּשׁ יָקָר לְתָרֵץ בּוֹ הַמְהִירוּת הַנֶּאֱמָר כָּאן, וַהֲרֵי הֶאֱרִיךְ לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זְמַן רַב, אֶלָּא שֶׁהוּא נֶאֱמַר עַל הַתְּכוּפוֹת, אִבּוּד אַחַר אִבּוּד וְהַשְׁמָדָה אַחַר הַשְׁמָדָה, וּבֵין אִבּוּד לְהַשְׁמָדָה גַּם כֵּן לֹא תַאֲרִיכוּן יָמִים.
פסוק כה:וּמַה שֶּׁהֵעִיד בָּהֶם שָׁמַיִם וָאָרֶץ, רָצָה לִתֵּן טַעַם עַל שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ זְמַן רַב, וְכִדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת הַאֲזִינוּ (תתקמא) וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁמָּסַר בְּנוֹ לְפֵדָגוֹג כוּ׳, כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל: שֶׁמָּא אַתֶּם סְבוּרִים לִבְרֹחַ מֵעַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְלָזוּז מֵעַל הָאָרֶץ כוּ׳. וְתֹכֶן הָעִנְיָן הוּא שֶׁלְּכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ, לְפִי שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין מִמֶּנּוּ הִמָּלֵט, כִּי מְסָרָם לְפֵדָגוֹג דְּהַיְנוּ לְשָׁמַיִם וָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָזוּז כְּלָל. עַל כֵּן אָמַר: ״הַעִידֹתִי בָכֶם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ״. וְעוֹד, לְפִי שֶׁיַּד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כ כז): ״יְגַלּוּ שָׁמַיִם עֲוֹנוֹ וְאֶרֶץ מִתְקוֹמָמָה לוֹ״. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּהוּ כֶּפֶל הָאִבּוּד וְהַשְׁמָדָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן, לְיַחֵס אֶחָד לְשָׁמַיִם וְאֶחָד לָאָרֶץ, ״כִּי אָבֹד״ עַל יְדֵי הַשָּׁמַיִם, וְאַחַר כָּךְ ״תֹּאבֵדוּן״ מֵעַל הָאָרֶץ עַל יְדֵי הָאָרֶץ, וְאַחַר כָּךְ ״הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן״. וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁהַשְׁמָדָה זוֹ נֶאֶמְרָה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בְּסָמוּךְ: ״וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן״ וְגוֹ׳, דְּהַיְנוּ שְׁמָד מַמָּשׁ. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא, שֶׁלְּכָךְ מְסַבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיָּבֹאוּ לִידֵי שְׁמָדוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּרְאוּ יִשְׂרָאֵל כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וְאֵין בָּהֶם מוֹעִיל וְאָז יֹאמְרוּ אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל אִישִׁי הָרִאשׁוֹן (הושע ב ט). וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ״, ״שָׁם״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״מִשָּׁם״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁעֲבוֹדָה זָרָה זוֹ תִּהְיֶה סִבָּה לַהֲשִׁיבְךָ אֶל ה׳ אֱלֹהֶיךָ.
פסוק כה:וּמהרי״א פֵּרֵשׁ בְּמִלַּת ״מִשָּׁם״, שֶׁמִּפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק יַעַבְדוּ בְּנִגְלֶה עֵץ וָאֶבֶן וְלִבָּם תָּמִיד אֶל ה׳, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם וְגוֹ׳ בְּכָל לְבָבְךָ״, דַּוְקָא לִבָּם יִהְיֶה נָכוֹן עִם ה׳, כִּי הַפֶּה אֵינוֹ רַשַּׁאי לְדַבֵּר.
פסוק כה:דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ אָמַר ״כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים״ וְגוֹ׳, שֶׁאִם תַּחְשֹׁב אַחַר שֶׁתִּהְיֶה מוּחְזָק בָּאָרֶץ יָמִים רַבִּים, וְתַחְשֹׁב שֶׁהִיא שֶׁלְּךָ לַחֲלוּטִין וּמִי יִקָּחֶהָ מִיָּדְךָ, עַל כֵּן אָמַר בְּסִיּוּם הַפָּרָשָׁה: ״וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים״, כִּי בְּכָל יוֹם וָיוֹם הוּא נוֹתֵן לְךָ נְתִינָה חֲדָשָׁה לֹא לַחֲלוּטִין, אֶלָּא בְּכָל יוֹם עַל תְּנַאי אִם תִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו. וּמַה שֶּׁדָּרְשׁוּ (גיטין פח.) כְּמִנְיַן ״וְנוֹשַׁנְתֶּם״ הָיוּ בָאָרֶץ, וַיִּשְׁקֹד ה׳ עַל הָרָעָה שְׁתֵּי שָׁנִים קֹדֶם הַזְּמַן, כְּבָר הֶרְאָה ה׳ לְיַעֲקֹב דָּבָר זֶה בַּמַּחֲזֶה, כְּשֶׁשָּׁקְעָה עָלָיו הַחַמָּה שְׁתֵּי שָׁעוֹת קֹדֶם זְמַנָּהּ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (כח יא). וְהוּא רֶמֶז נָכוֹן.
פסוק כו:כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. כֶּפֶל לָשׁוֹן זֶה, וְכֵן כֶּפֶל הַשְׁמָדָה שֶׁהִזְכִּיר, וְכֵן כֶּפֶל הָעֲשִׂיָּה שֶׁהִזְכִּיר כִּי אָמַר ״וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל״, ״וַעֲשִׂיתֶם הָרַע״ וְגוֹ׳ יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ עַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מ״ר איכה א נז): חָטְאוּ בְכִפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה א ח): ״חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַיִם״; וְלָקוּ בְכִפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ ב): ״כִּי לָקְחָה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ״; וּמִתְנַחֲמִין בְּכִפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם מ א): ״נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי״. וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּלְקוּ בְּכִפְלַיִם יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁחָטְאוּ? כִּי אֵין זֶה מִמִּדַּת בַּעַל הָרַחֲמִים יִתְבָּרַךְ, וְכֵן צָרִיךְ לְהָבִין מַהוּ הַכֶּפֶל שֶׁל הַחֵטְא.
פסוק כו:אֶלָּא כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב יג): ״כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים״, הֲרֵי רָעָה אַחַת שֶׁהִיא שְׁתַּיִם, כִּי אִלּוּ עֲבָדוּהוּ בְּשֻׁתָּפוּת, לְכָל הַפָּחוֹת הָיְתָה הָרָעָה אַחַת, וְהִיא שִׁתּוּף שֵׁם שָׁמַיִם וְדָבָר אַחֵר, אֶלָּא ״אוֹתִי עָזְבוּ״ מִכֹּל וָכֹל, אֲפִלּוּ בְּשִׁתּוּף לֹא עֲבָדוּהוּ, וְזֶהוּ רָעָה אַחַת כְּפוּלָה, דְּהַיְנוּ עֲבוֹדַת הָאֱלִילִים וַעֲזִיבַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן הָיָה עָנְשָׁם כָּפוּל עַל זֶה הָאֹפֶן, כִּי עָזַב ה׳ אֶת יִשְׂרָאֵל וּמִלֵּא עָרֵי הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כו ב): ״אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה״ – לֹא נִתְמַלְּאָה צוֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. וְאִלּוּ הָיוּ שְׁנֵיהֶם חֲרֵבִים, הָיָה לִירוּשָׁלַיִם צָרַת אֲחֵרִים חֲצִי נֶחָמָה, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁזֶּה קָם וְזֶה נוֹפֵל, הֲרֵי שֶׁלְּקָחָהּ כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ, ״עַל חַטֹּאתֶיהָ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ״, אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁעִם חַטֹּאתֶיהָ הַכְּפוּלִים לָקְחָה גַּם בְּעֹנֶשׁ מַכָּה כְּפוּלָה עַל זֶה הָאֹפֶן, וְכֵן הַנֶּחָמָה תִּהְיֶה כְּפוּלָה בַּעֲזִיבַת הָאֻמּוֹת וְהַצְלָחַת יִשְׂרָאֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאן: ״וַעֲשִׂיתֶם פֶּסֶל״ הֲרֵי עֲשִׂיַּת עֲבוֹדָה זָרָה, ״וַעֲשִׂיתֶם הָרַע בְּעֵינֵי ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְהַכְעִיסוֹ״ הֲרֵי עֲשִׂיָּה שְׁנִיָּה, שֶׁאֲפִלּוּ בְּשִׁתּוּף לֹא יַעַבְדוּהוּ, כִּי כָּל מַכְעִיס אֵינוֹ עוֹבֵד. עַל כֵּן כָּפַל הָאִבּוּד וְהַהַשְׁמָדָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי לָקְחָה כִּפְלַיִם״. וְעָלֶיהָ אָמַר: ״וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה׳ אֶתְכֶם שָׁמָּה״, הֲרֵי שֶׁאַרְצוֹת הַגּוֹיִם תִּהְיֶה מְלֵאָה, וְאַרְצְכֶם שְׁמָמָה. וְאַחַר שֶׁאָמַר: ״וְשַׁבְתָּ עַד ה׳״ וְגוֹ׳, אָמַר: ״לְהוֹרִישׁ גּוֹיִם גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִמְּךָ מִפָּנֶיךָ״ וְגוֹ׳, זֶהוּ הַנֶּחָמָה כְּפוּלָה שֶׁתִּהְיֶה לֶעָתִיד, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְּיוֹם עֲלוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם.
פסוק מא:אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים. בְּקִשּׁוּר פָּסוּק זֶה עִם הָעִנְיָן הַקּוֹדֵם יָצְאוּ הַמְפָרְשִׁים לִלְקֹט וְלֹא מָצְאוּ בֵּאוּר מַסְפִּיק, וּמַהוּ לְשׁוֹן ״אָז״? וְעַתָּה הַטֵּה אָזְנְךָ וּשְׁמַע, כִּי מָצִינוּ שֶׁהָאָדָם מַתְחִיל בְּמִצְוָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לָבֹא לִידֵי גְּמַר עַל יָדוֹ מִכָּל מָקוֹם מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדוֹ חַיָּב לְקַיְּמָהּ (מכות י.), כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּדָוִד שֶׁאָמַר לִשְׁלֹמֹה בְּנוֹ: ״וְהִנֵּה בְעָנְיִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית ה׳ זָהָב״ וְגוֹ׳ (ד״ה א כב יד), אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִגְמֹר הַמִּצְוָה כִּי לֹא הוּרְשָׁה לִבְנוֹת הַבַּיִת, מִכָּל מָקוֹם הִתְחִיל בַּמִּצְוָה אַף עַל פִּי שֶׁיָּדַע בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בְּמִלּוּאָה וְטוּבָהּ כִּי אִם עַל יְדֵי בְּנוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, אִישׁ זָקֵן הַנּוֹטֵעַ אִילָן לְאֶתְרוֹג שֶׁל מִצְוָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא יוּכַל לָבֹא לִידֵי מִצְוָה זוֹ, מִכָּל מָקוֹם בָּנָיו יְכוֹלִין לָבֹא לִידֵי קִיּוּמָהּ. וְכֵן עִנְיָנִים רַבִּים נִמְצְאוּ עַל זֶה הָאֹפֶן. וְעַל זֶה נֶאֱמַר בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם: ״וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁאִם תָּבֹא לְיָדְךָ אֵיזוֹ מִצְוָה תְּקַיְּמָהּ הַיּוֹם לְאַלְתַּר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין טוּבָהּ נִגְמָר וְנִרְאֶה לְאַלְתַּר כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁבָּנֶיךָ אַחֲרֶיךָ יִגְמְרוּ הַמִּצְוָה, מִכָּל מָקוֹם תַּעֲשֶׂה הַמִּצְוָה הַיּוֹם לְאַלְתַּר, בֵּין שֶׁיִּיטַב לָךְ, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבְּיָדְךָ לְגָמְרָהּ, בֵּין שֶׁיִּיטַב לְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ, כִּי אֵין בְּיָדְךָ לְגָמְרָהּ. וְלָכֵן נָקַט ״לְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ״, מִלַּת ״אַחֲרֶיךָ״ מְיֻתָּר, וְלִדְבָרֵינוּ אָתֵי שַׁפִּיר. וְעַל זֶה נֶאֱמַר ״אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה שָׁלֹשׁ עָרִים״ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן קוֹלְטוֹת עַד שֶׁיֻּבְדְּלוּ אוֹתָן שָׁלֹשׁ בָּאָרֶץ, מִכָּל מָקוֹם אָמַר מֹשֶׁה: מִצְוָה שֶׁבָּאָה לְיָדִי אֲקַיְּמֶנָּה. וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״אָז״, כְּשֶׁלִּמֵּד אֶת יִשְׂרָאֵל עִנְיָן זֶה בַּפָּסוּק הַקּוֹדֵם מִיָּד עָשָׂה הוּא הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה בְּכַיּוֹצֵא בּוֹ, כְּדֵי שֶׁמִּמֶּנּוּ יִרְאוּ וְכֵן יַעֲשׂוּ בְּכָל הַתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: ״וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, שֶׁיַּעֲשׂוּ בְּכַיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. וְרָמַז עוֹד לְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז״ל (אבות ד יח): הֱוֵי גֹּלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה, כִּי כְּמוֹ שֶׁעָרֵי מִקְלָט קוֹלְטִין וְנָס אֶל עָרִים הָאֵלֶּה וָחָי, כָּךְ בַּתּוֹרָה וּמִצְווֹתֶיהָ נֶאֱמַר (ויקרא יח ה): ״וָחַי בָּהֶם״.
פסוק מא:עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת הַלָּלוּ נִשְׁתַּנּוּ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מִן אוֹתָן שֶׁבְּפָרָשַׁת יִתְרוֹ, וְהַבֵּאוּר לְכֻלָּם תִּמְצָא לְמַעְלָה פָּרָשַׁת יִתְרוֹ.
