פסוק א:ועתה ישראל שמע אל החוקים והמשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות וגו'. היינו כי במיתת משה נסתמו מעינות החכמה ולא השיגו טעמי תורה והרבה מצות שאין בהם טעם והם בכלל החוקים ובאמת טעמם ברור עמוק מי ימצאנו רק במותו נעלם הסוד והטעם ולכן אמר ועתה ישראל שמע אל החוקים כי בחייו לא יהיה חוקים רק הכל היה מובן להם בטעמים ונימוקים טובים ואין כאן גירוי יצה"ר מה טעם יש בו אבל עכשיו שאין מבינים הטעם והם בכלל החוקים היצה"ר מגרה מה טעם יש בזה שתעשה כך ולכך הזהיר משה לעשותו:
פסוק ב:לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו וגו'. פירש"י לא תוסיפו כגון חמש פרשיות בתפלין חמשת מינין בלולב וכן לא תגרעו הנה מקשים העולם דבשלמא על לא תוסיפו הוצרכה תורה להזהיר את האדם בחשבו שהמצוה היא רבה וד' הניא מחשבות אדם ואמר לא תוסיפו לבל יכוה בגחלתו אבל על לא תגרעו לא הוצרכה התורה להזהיר דכל אדם יצייר בנפשו דאם יגרע יתבטל המצוה לגמרי ולכך פרש"י וכן לא תגרעו היינו ע"י שתוסיפו בזה תגרעו בזה דזה בזה תליא היינו שתרצה ליתן בטוטפות הראש חמשה פרשיות שבתפילין ותוסף פרשה זו ותגרע כנגדן משל יד ותשים בו רק ג' פרשיות וז"ש לא תוסיפו כדי שלא תגרעו:
פסוק ב:לא תוסיפו על הדבר וגו'. וסמך לו עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלקיך מקרבך וסמך ליה ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום נראה לבאר הסמיכות כי יאמר איש במצות לולב אני אוסיף במינים יפים וכדומה לא יאמר כן כי הלא להשמיד עבודת אלילים ולנוול אותה מצוה הוא ואם יבוא איש לפעור לנוול אותה ולהטיל גללים ולטוח צואה בפניה הלא לכאורה הוא תוספת מצוה אבל באמת לא כן הוא דהעובד לפעור אפילו מתכוון לבזות אותו מ"מ ע"א היא וח"ו שיטעו בני ישראל בפעור בדבר מגונה כזה לחושבו לאלוה רק חושבים אדרבא הם מבזים ע"א בזה אבל באמת עבודתה בכך אפילו מתכוון לבזותה מ"מ חייב ומזה נלמוד שאין לנו להתחכם במצות התורה ולומר כך וכך יפה רק כפי מאמר ה' לעשותו ולא בשינוי כלל כמו שיתן הרופא סם להקאה ויאמר החולה אם זה מרפא אני אוסיף בסם ההוא וכשיוסיף גורם לעצמו מיתה כן הדבר בחיי נצחי' המוסיף מפריד החיות ולכך אמר עיניכם הרואות בבעל פעור כי כל איש אשר הלך וגו'. אפילו מי שנתכוון לבזותו אבל ממני תלמדו שאין לשנות אפי' קוצו של יו"ד בתורה לא תוסיפו ולא תגרעו ולכך סיים ואתם הדבקים וגו'. חיים כולכם היום דהתורה סם חיים ואין להרבות בסם חיים יותר מכפי שנתן הרופא האמיתי ה' רופא כל בשר הוא הנותן קצבה וגבול ברוך שמו לנצח:
פסוק ג:או י"ל הסמיכות עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור וגו' ואתם הדבקים וגו' חיים כולכם היום ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באתם שמה לרשתה. דלמעלה באותו ענין כתוב למען תחיה ובאתם וירשתם וגו' ואמרו חז"ל דמשעברו ישראל את הירדן היו ערבים זה בזה להבין טעמו של דבר דלמה לא התחיל הערבות מקודם רק ידוע דכתיב כי לא יחדל אביון מקרב הארץ וכ"א מישראל ראוי לקיים כל התורה ועני ואביון שהוא בחוסר כל אין ידו משגת לקחת שדה לקיים מצות התלוים בארץ כגון לקט שכחה ופאה וכיוצא בזה רק חד לחבריה שלים ובהדי זה זכה אידך כשם שמגיע לו טובה במצות במה שמקיים חבירו ראוי להיות כן בהיפוך דערב על עונש ולכך היה הערבות חל בבואם לא"י רק מאן יימר דקודם לזה לא היה הערבות חל אבל הוא מוכח דאותן העובדים לבעל פעור ותהי המגפה לבד באותן הממרים בהקב"ה לעבוד אליל פעור וכל איש אשר רוח אלקים בקרבו ולא הוסר מעבודת הבורא חיים וקיימים ולא הגיע להם שום כלי' וחרץ בהשחתת חבירו וצ"ל דלא היה חל אז הערבות וזה שאמר למען תחיה ובאתם וירשתם וגו' היינו הערבות יהיה חל בבואכם. לא"י משא"כ עתה קודם העברת הירדן רק מאן יימר ולכך אמר עיניכם הרואות וגו' כי כל איש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' ואתם הדבקים וגו' חיים כולכם היום וסיים ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים לעשות כן בקרב הארץ וממנו תראו כי עיקר קיום המצות תלוי בארץ כי שם ענין שלימות אדם ולא טרם שיעברו את הירדן:
פסוק ה:ראה למדתי אתכם היום חוקים ומשפטים וגו' לעשות כן בקרב הארץ. נראה לבאר דאיתא שאלו לחכמים ולא פרשוהו על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי ולהבין באמת איך יעלה על הדעת לומר קדושי ישראל אשר בחר בהם ה' מכל העמים לא ידעו מה דקרי בי רב הוא וכי לא קבלו קבלת מלכות שמים פעמים בכל יום בק"ש שנאמר בו השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועצר את השמים והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה וגו' רק. נראה דהתורה שבכתב יש לה גבול כמו שכתובה אבל תורה שבע"פ הוא ברמזים וביאורי התורה אין להם קץ ותכלה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ולפי רוב ההוגים בתורת ה' נתרחב גבולה כך א"י נמי מתרחבת והולכת נקראת ארץ צבי שמחזקת יושביה כדאמרינן ולכך דלפי תחום התורה תחום א"י מתחשבת וז"ש על מה אבדה הארץ היינו ארץ צבי דנכווצה ולא היתה מחזקת יושביה כמקודם ונביאים וחכמים באמת לא ידעו אם אדם חטא בהמה מה חטאה עד שאמר הקב"ה על עזבם את תורתי היינו תורה שבעל פה שבשבילה היה א"י מחזקת יושביה ואגב יתורץ קושיות העולם דרמי קראי אהדדי כתיב ואבדתם מהרה מעל הארץ אשר ה' נותן לכם דמשמע שהוא מתנה מה' וכתיב דא"י ירושה היא לנו מאבותינו ולפי' הנ"ל א"ש דודאי א"י היא ירושה לנו רק ארץ צבי להיות מחזקת יושביה הוא מתנה מה' וז"ש ראה למדתי אתכם חוקים הוא התורה שבכתב ומשפטים הוא תורה שבע"פ רחבה מני ים להגות בה תמיד על דבר לעשות כן בקרב הארץ שהקב"ה יעשה בקרב הארץ ג"כ להתרחב למאוד כנ"ל ובאמת יש להבין למה לא ניתן לנו התורה שבע"פ ג"כ בכתב רק. נראה דעובדי אלילים ג"כ יודעים בכל הכתוב בתורה שבכתב רק התורה שבע"פ משה מסרה ליהושע ואין לעובדי אלילים חלק בה ואלו היה בכתיבה גם זה היה מפורסם להם וכאשר ראו עובדי אלילים התבוננות מן ישראל בתורה שבעל פה והם בחשיכה יתהלכו וז"ש ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה כי זהו נתינת טעם על דלא ניתן תורה שבע"פ בכתיבה כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וגו' על דבר ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה וזולת זה כמוהם כמוכם הוי בלי גרעון כדהקדמנו לעיל:
פסוק ז:כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו. נראה דודאי יש באוה"ע כמה גדולים מפורסמים בחכמת הפילוסופיא ושארי דברים נפלאים אין חקר למאד רק הם אחד בעיר ושנים במשפחה בנמצאים אבל בישראל תינוק יודע להבין אמרי בינה בסודות התורה וז"ש כי מי גוי גדול וגו' אשר לו אלהים קרובים אליו וגו' דהכוזרי הוקשה ממ"נ אם שבע מצות ב"נ מספיקים לקנות שלימות על מה הרבה לכם בתורה תרי"ג מצות ואם אינם מספיקין הז' מצות לקנות שלימות האדם לאיזה דבר נתנם לבני נח והתשובה לזה היא כך משל למלך שיש לו שרים קרוב למלכות שהמה מרואי פניו ומשמשים לפניו בכל יום ויום הנה אותם השרים צריכין לקבל פני המלך בכל יום ולשמש לפניו וזולת זה אם מחמת עצלותם או לאיזה סיבה לא יבוא לפני המלך אפילו לא יקרה זה אלא יום אחד לבד מתחייב בראשו לפני המלך אבל איש כפר נבער מדעת אין העונש כל כך אפילו לא יבוא אפילו בחודש ימים כי במה נחשב הוא לפני המלך ולכך ישראל שהם לגיונו של מלך מלכי המלכים הקב"ה לכך הם צריכין שירות בכל שעה ובכל רגע לקבל פני ה' ולבוא לפניו בדורון של מצות ולכך הרבה תורה ומצות כדי דבכל מקום אשר יפנה ימצא מלא מצות כרימון משא"כ עובדי כוכבים ומזלות דאינם נחשבים לכלום ואינם צריכין שירות לקבל פני המלך רק לפעמים די להם בשבע מצות וז"ש כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה היינו תרי"ג מצות ולא תקשה לך דאדרבה יקשה להם קושיות הכוזרי דלמה הרבה לנו תורה ומצות ולכך אמר ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו ולכך הרבה לנו תורה ומצות:
פסוק ז:או נראה לפרש דשאל השואל להתנא מה יעשה האיש ויחכים והשיב לו יתפלל למי שהחכמה שלו מה יעשה האיש ויעשיר והשיב לו יתפלל למי שהעושר שלו ויש להבין הא לשאלה זו כסיל הנבער מדעת אינו צריך לשאול ובודאי שהשואל גם כן ידע שהחכמה ועושר הוא מהקב"ה רק נראה דידוע מה שאמרו יגעתי ומצאתי תאמין דבן אדם צריך יגיעה למאוד והבא לטהר מסייעין לו מן השמים ולולי כן אינו זוכה לכך והטעם הוא דהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וזהו מה ששאל מה יעשה האיש ויחכים כלומר למה לא יבא החכמה מעצמה לאדם אלא דוקא ע"י יגיעה וזהו שהשיב יתפלל למי שהחכמה שלו דהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וז"ש אשר לו אלהים קרובים אליו ולהבין למה בא דוקא ע"י יגיעה ולא בא בעצמו ולכך אמר בכל קראנו אליו למלאות רצון הקב"ה אשר חשק בתפלת הצדיקים מי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו' נראה לבאר ע"פ הפסוקים משפטי ה' אמת צדקו יחדיו היינו דהחוקים נעלם טעמם רק באמת דהמשפטים יש להם טעמים ידועים ואת זה לעומת זה יראה וכאשר המשפטים נכונים וברורים כך הם החוקים וז"ש משפטי ה' אמת דיש להם טעמים ידועים ומכח זה צדקו יחדיו היינו עם החוקים וז"ש חוקים ומשפטים כהדדי צדיקים אינו נראה דידוע דגם לעובדי כוכבים ומזלות יש כמה גדרים וסייגים כפי ראות עיני המלך והשרים אך כל יום ויום נעשה מחדש לפי טבעם לפי זמנם כן עושים השתנות במדינות וז"ש ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אני נותן לפניכם היום מבלי השתנות וזהו חידוש גדול אף ע"פ שהטבע והזמנים אינם שוים וזה אינו בנמצא אצל עובדי כוכבים ומזלות:
פסוק ט:רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברי' וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך. ונראה דחכמינו ז"ל אמרו והחוט המשולש לא במהרה ינתק היינו בת"ח הלומד תורה הוא ובנו ובן בנו שוב אינו נפסק ולא ינתק מהם ופירשו התוספות בזמן שרואין זא"ז היינו דצריך ללמוד עם אבי אביו וז"ש השמר לך פן תשכח ולכן והודעתם לבניך ולבני בניך שוב לא יפסוק וינתק או יש לפרש ע"פ מה דאמרו תלמידים הם כבנים כאלו ילדם דכתיב ואת הנפש אשר עשו היינו שלמדו תורה עמהם וכתיב והגית בו יומם ולילה וגם כתיב ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וזה א"א לכל ישראל לעמוד בו אך מה שלומד לאחרים והתלמידים משלימים על ידו דלפעמים ילמוד זה ופעמים זה הוי כאלו הוא הוגה בו תמיד וז"ש השמר לך פן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך כל ימי חייך היינו הלילות וא"א להזהר בהם ולכך והודעתם לבניך הם התלמידים שלך:
פסוק ט:או נראה דרמו קראי אהדדי דכתיב בתורת ה' חפצו דמשמע שהוא תורת ה' וכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה דמשמע דהתורה הוא משל עצמו רק דהענין הוא דאם הוא כבר למד לאחרים אז ניתן לו התורה במתנה לבל ישכח מפיו לעולם ולכך איתא במדרש דמשה שכח מה שלמד מפי הגבורה עד שלמד עם כל ישראל ואז ישמח משה במתנת חלקו דניתן לו התורה במתנה מהש"י ואז לא תשכח וזה שאמר רק השמר לך פן תשכח והודעתם לבניך היינו התלמידים שלך ואז הוי תורתו ולא תורת ה' ואז והיה כעץ שתול וגו' ועלהו לא יבול:
פסוק י:יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון. נראה לבאר דיש בני אדם אשר ישבו רק בדד ללמוד מאחרים והיינו לעצמו ולא ללמד לאחרים באמרו מי אנכי איש תולעת נבער מדעת שלא קניתי לי בעצמי הטוב והשלימות עד אשר אמלא כפי נחת ואז אלמוד לאחרים ואם כה יאמר האדם וינקוט האי כללא בידו ימיו ושנותיו יצאו וישכח התורה כי לא ילמד האדם לעולם לאחרים דאם יחיה אדם אלף שנים לא ישיג במעט דבר כטיפה מן הים בתורה אך החיוב מוטל עליך ללמוד לאחרים כפי שלימותך וכל מה שחננך ה' בכל מה שידעת והראיה באמת על דבר מה הוצרך הקב"ה להקהל את העם אצל הר סיני דגם אם העמידם מרחוק מהדיבור היו שומעים באשר שקול ה' שובר ארזים ובודאי נשמע מסוף העולם ועד סופו רק זאת עשיתי אשר ילמדון ליראה אותי וגו' ולהורות להם שגם הם ואת בניהם ילמדון היינו התלמידים:
פסוק י:או יש לומר דהנה האדם יש לו לירא שלא יבואו עליו יסורין דחטא רק אם בבירור ידע דלא חטא אז אינו ירא ממידת הדין של הקב"ה כי הוא הולך בתומו ועל מה יענשו אותו אבל אם הוא בערבות עם חבירו אע"פ שהוא צדיק גמור כמשה רבינו ע"ה צריך. לירא את עצמו מהקדוש ב"ה לבל יכוה בגחלת אחרים וז"ש הקהל לי את העם כולו היינו לערבות על דבר אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים ולא יאמר זכאי אני:
פסוק יא:ותקרבון ותעמדון תחת ההר וההר בוער באש עד לב השמים. היינו דכפה עליהם ההר כגיגית אם מקבלין את התורה מוטב וכו' יש להבין למה ליה כל החרדה עם ההר הזה הלא מכל הדיבור שיצא מפי הקב"ה יצאו נשמתן ולא ה"ל להחיותן רק נראה דכתיב אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי דהרים הם המזלות והם שונאים לישראל כנראה לעינים כשהיה העת שיוליד אברהם אמר לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך וז"ש אשא עיני אל ההרים הם מזלות והם נכלו להאבידני וזהו שקונן מאין יבא עזרי אבל עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ שהוא משדד מערכות בשבילו וז"ש ותעמדון תחת ההר היינו הם המזלות דכל הטעם דהקדוש ב"ה הוא מלכנו ומנהלנו בשביל קבלת התורה והמצות ואם לא יעשו המכוון יהיה כאחד מעובדי כוכבים ומזלות וישבו תחת המזל ואין להם תקומה ח"ו ובזה יש תירוץ על קושיית עובדי כוכבים ומזלות לעתיד דיאמרו כלום כפית עלינו את ההר כגיגית כמו שכפית עליהם ואין זו טענה ואצלם לא מהני מידי כי הם יושבים תמיד תחת המזל אבל ישראל הקב"ה הוא מנהיגם ומנהלם ושמא תאמר שאין למזלות כח לעשות מטוב עד רע ולכך אמר וההר הוא המזל בוער באש עד לב השמים היינו אמצע השמים דשבעה כוכבי לכת הם שצ"ם חנכ"ל החמה הוא באמצע וג' מהאי גיסא וג' מהאי גיסא והחמה הוא באמצע והמזל בוער עד לב השמים היינו תוך השמים וכחו גדול למאוד אעפ"כ לא יוכלו לגרום איזה רעה לישראל:
פסוק יב:וידבר ה' אליכם מתוך האש. דטענת המלאכים היה תנה הודך על השמים היינו לישראל לא יהיה בגדר אדם רק על השמים בגדר המלאכים והקב"ה השיב לא כן רק יהיה תחת המזל ואעפ"כ לא יועילו להרע להם וז"ש וידבר אליכם מתוך האש היינו מתוך המזל להשגיח עליכם. קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול הנה הראה לנו את גדולתו אשר יעשה כרצונו דכל דיבור שיצא מפי הקב"ה נברא מלאך אבל מ"מ במתן תורה לא היה הקב"ה חפץ להיות חלק למלאך במ"ת וז"ש קול דברים אתם שומעים מהקב"ה ואף עפ"כ ותמונה היינו מלאכים אינכם רואים. או י"ל דבישעיה כתיב וארא את כבוד ה' ובמשה כתיב כי לא יראני אדם וחי ובגמר' אית' כאן באספקלריא המאירה כאן באספקלריא שאינה מאירה ולהבין הא איפכא מסתברא אם היה משה רואה באספקלריא המאירה ואעפ"כ אמר לו הקב"ה לא יראני אדם וחי רק נראה דהענין הוא במראות של זכוכית שאנו רואים בו מראות הצורות העומדים נגדו הוא מחמת שמונח תחתיו דבר גוש שקורין קווע"ג זילבר לא יכנוס הלאה וידחפוהו משם לאחוריו בדחי' זו משא"כ אם אינו מונח תחתיו דבר גוש היינו כמו חלונות מביט בו למרחוק כי אין מה שיעכב וזהו הענין בישעיה ראה באספקלריא שאינה מאירה וראה דמות תבנית ממש וז"ש אוי לי כי נדמתי דהבין זה שראה באספקלריא שאינה מאירה משא"כ משה הביט באספקלרי' מאירה וז"ש קול דברים אתם שומעי' ותמונה אינכם רואים היינו תמונה שלכם והייתם במדריגה המעולה:
פסוק יג:ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות. עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים הנה יש להבין מה ברית שייך כאן דבכל י' דברות לא נכתב שכרן של מצית ולא שייך לשון ברית רק נראה דכתיב לולי ה' עזרתה לו כמעט שכנה דומה נפשי דא"א להלחם כלל נגד היצה"ר אשר בכל עת ורגע עומד עליו ללכדו ולהחטיאו אבל הבא לטהר מסייעין לו מן השמים וזולת כן אי אפשר רק יש מצות שהשכל מחייבם לבל יעבור עליהם כגון לא תרצח וכל ה' דברות אחרונות ואם הוא מתגבר לקיים ה' אחרונות לעשות אותם כתיקונן אז הקב"ה מסייעו לה' דברות ראשונות וזהו ברית דהם יעשו אלו ה' מצות ועי"כ יזכו לקיום מצות אחרות לבל יפלו ח"ו ברשת היצה"ר וז"ש ויגד לכם את בריתו ולכך ויכתבה על שני לוחות אבנים חמשה מכאן וחמשה מכאן להורות המכוון הנ"ל:
פסוק יד:ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד חוקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ וגו'. דידוע דעל משה נגזרה גזירה לבל יבוא לארץ הקדושה והיה מצער על שלא יוכל לקיים המצות התלויות בארץ רק איתא בגמר' גדול המעשה יותר מן העושה ולכך ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם לעשותם בארץ כדי שאזכה גם אני בזה דהזהרתי אתכם והוי כאלו עשיתים בעצמי: