רש"י מגיד שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו מן המניין לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שיבא לא"י ע"כ וזה לשון הרמב"ן ז"ל והטעם הזה איננו יפה שישיבת חוץ לארץ הלכה פסוקה שאינו עולה לשום אדם ומשנה ששנינו בה בכל אדם היא ואם היה מפני ההבטחה זו לאברהם היתה עולה לשאר האנשים עכ"ל: והנה הרא"ם ז"ל והרג"א נר"ו נתחבטו ודחקו ליישב דברי רש"י ז"ל בדחוקים גדולים יעויין בדבריהם ולא עליהם תלונתי שהרמב"ן הטעם אבל על חכמתו הגדולה של הרמב"ן ז"ל תמיהני ואיך יחשוב זה על רבינו שלמה ז"ל ולא דקדק בלשונו כמו שאבאר בע"ה ועוד כי לא ראו דברי רש"י ז"ל בגמרא פרק הע"י דגבי ברייתא זו דתנא נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה אע"פ שאין ראיי' לדבר זכר לדבר מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המניין וכו' פריך שם ולילף מיצחק כו' פירש ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת דכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ומשני יצחק עקר היה פרש"י עקר היה ויודע שמחמת עצמו הוא ע"כ ופריך א"ה אברהם נמי עקר היה פרש"י והיכא ילפת מיניה ומשני ההוא מיבעי ליה כו' ופרש"י כלומר יצחק עקר היה משום הכי לא נסיב אחריתי וקרא דיצחק בן ששים שנה לאו יתירה הוא דתימה להכי כתביה רחמנה למגמר מיניה שהיתה עשרים שנה דההוא מיבעי ליה כו' אבל מקץ עשר שנים דאברהם אע"ג דעקר הוא ילפינן מיניה דאי לאו לדרשה למאי הלכתא קאשמעינו קרא מקץ עשר שנים עכ"ל הרי שגם רש"י ז"ל ס"ל שהמשנה וברייתא ששנינו בה בכל אדם היא וילפינן לה מייתורה דקרא ולא מפני שהיה ההבטחה זו לאברהם ועוד לסברת הרמב"ן יקשה רש"י דידיה אדידיה דקודם זה בברייתא על זכר לדבר מקץ עשר שנים פי' מקץ עשר שנים בא על הגר והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו דלמא משו' עון ח"ל הם עקרים עכ"ל: וא"כ איך כתב כאן לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול עד שיבא לא"י משמע דמשום זאת ההבטחה המתין עד בואו לארץ ולולי כן היתה ישיבת ח"ל עולה לו והוי נסיב אחריתי בפדן ארם ואשר כתב על זה הרא"ם ז"ל שלא כתב רש"י ז"ל זה אלא לפי הקס"ד דאכתי לא שמיע להו דעקור הוה אבל בתר דשמיע להו צ"ל דמפיק לה מייתורא דקרא עכ"ל כבודו במקומו מונח אבל אני אומר שאינו אמת כי אין שיטתו של רש"י לפרש דבר שאינו צריך לפי הקס"ד ומי הכריחו לכך לשתוק מיניה או יאמר בפי' קס"ד השתא כו' לכך נ"ל דוודאי גם רש"י ס"ל שהמשנה וברייתא בכל אדם היא ומן הטעם שאמר בפירוש וטעם שכתב כאן לפי שלא נאמר לו ואעשך לגוי גדול כו' טעם יפה ויפה הוא וסמך על מה שכתוב למעלה גבי פסוק ואעשך לגוי גדול וגו' וכאן אי אתה זוכה לבנים ע"כ הרי שדקדק בלישניה ואמר וכאן אי אתה זוכה לבנים ולא אמר וכאן אתה עקור והיה פירושו כאן מזלך גורם שאתה עקור אבל שם משתנה מזלך ולא תהא עקור כי תצא מאצטגנינות שלך דהא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מלתא וכבר ארז"ל מאן דביש ליה בהאי מתא כו' משמע שבשינוי מקום תליא שנוי המזל אבל באמרו שאמר וכאן אי אתה זוכה לבנים משמע אבל שם תזכה לבנים ש"מ שכך פירושו על פי האצטיגנות שלך לא יועיל לך שינוי מקום כלל כי מזלך מורה שתהיה עקור בכל העולם ולפי המזל אין אצלך בין מקום זה למקום אחר כי בכל מקום שתהא מזלך גורם שתהא עקור אלא שעמך אני אעשה בריה חדשה שאעפ"י דלגבי שאר בני האדם אין הזכות גורם לבנים דלאו בזכותם תליא אבל גבי דידך שזכותך גדול כל כך הרבה מאד אעשה עמך בריה חדשה ואתן לך בני' על פי הזכות וכן אמרו בפירש בב"ר ואעשך לגוי גדול אעשך בריה חדשה ע"כ וא"כ הואיל וזכות הגדול של אברהם הכריע לבראותו בריה חדשה הרי חזר אברם להיות בזה שוה לשאר כל אדם ר"ל שיש לומר עליו בזה כמו שי"ל על שאר כל אדם שאינו עקור וטבעו הוא להוליד כלומר שיש לדקדק עליו ג"כ הואיל והכל תליא לו בזכותו ומה הכריע לו זכותו להוליד מזו בח"ל ולמה לא נשא אחרת בעודנו בח"ל והש"י ג"כ למה לא עשאהו בריה חדשה בח"ל להוליד בנים מפני זכותו הגדול ואמר לו ושם אעשך לגוי גדול ולא כאן אלא וודאי אע"ג דזכותו היה גדול מאד מ"מ עון חוצה לארץ היה מקטרג עליו שלא זכה שם לבראתו בריה חדשה ואם כן ממילא ילפינן מיניה שאר כל אדם שאינן עקורים וראויים להוליד כשלא יולידו בח"ל יש לתלות בעון ח"ל וישיבת ח"ל אינו עולה לשום אדם לפי דברי רש"י כמו לאברהם ומעתה הא דפריך בגמרא אברהם נמי עקר הוה הכי פריך אברהם נמי עקר הוה כלומר שמא אין הטעם שלא הוליד אברם בח"ל ושהבטיחו הש"י שבא"י יוליד אלא משו' דעקור הוה במזלו ובטבעו בח"ל ובא"י ישתנה מזלו ויוליד על פי המזל ולאו בזכותו תליא מלתא אפילו גבי דידיה והיכי ילפת מיניה כמו שפירש רש"י ומשני ההוא מיבעי ליה כו' כלומר יצחק עקור היה או כמו שפירש"י אבל גבי אברם אי לאו לאשמועינן זכותו הגדול שהכל הי' תולה בזכותו למאי הלכתא אשמעינין קרא מקץ עשר שנים אלא למגמר מיניה וילפינן מיניה שאר כל אדם שאין צריכין השתנות הגוף בבריה חדשה ושהם בטבעם ראויים להוליד דינם שוה עם אברם ולפי זה מה שכתב רש"י למעלה בפירש הברייתא ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו דלמא משום עון ח"ל הם עקורים כתב כן אפי' לפי המסקנא ומעתה מה שכתב רש"י כאן על פסוק לשבת אברם בארץ מגיד שאין ישיבת ח"ל עולה לו כו' יבא הכל כפשוטו שמיתורא דקרא יליף שאין ישיבת ח"ל עולה לשום אדם מפני שעון ח"ל גורם וסיים טעמה לפי שלא נאמר ואעשך לגוי גדול כו' בטעם נכון ואמתי כמו שאמרנו וה"פ וילפינן זה שעון ח"ל גורם לפי שלא אמר לו הש"י ואעשך לגוי גדול וגו' שפירושו שיעשנו לבריה חדשה משום זכותו הגדול ואעפ"כ לא יעשנה לבריה חדשה ע"י זכותו הגדול עד שיבא לארץ ישראל ואם זכותו הגדול של אברם יכריע להבראות בריה חדשה למה לא בראו בריה חדשה בח"ל אלא עכ"ל עון ח"ל גורם וממילא ה"ה כל אדם שאין צריך לבריה חדשה שעון ח"ל גורם ויהי' א"כ טעם זה טעם יפה ויפה נ"ל:
פסוק ה:
רש"י ועוד דברך אתה חומס ממני נ"ל לפי שדרך רש"י לרדוף פשט משמעות הכתוב עשה מאלו שני העניינים עניין אחד ולא כתב ד"א אעפ"י שבב"ר הם שני מאמרים ובתחלה אמר שאמרה שרה חמסי עליך כלומר הדבר הנגזול ממני שזהו החמס העשוי לי העונש מוטל עליך שלא התפללת עלי כו' ומהו הדבר הנגזול הם הדברי' שאתה חמס ממנו שאתה שומע בזיוני ושותק כלומר הדברים הם הנגזלים ממני מיהו החומס אותם ובהפועל הוא אם שהוא חומס הדברים ממני והכל עניין אחד וכן אמרה לו אתה חומס אותי את דבריך שהיה לך לדבר בעבורי ושלא לשמוע בזיוני ולשתוק (הענין מובן והלשון משובש) וכתב לא אוכל להשיב להגר דשפיר קאמרה שהרי האמת איתה ע"ז אמרה לו אתה הוא הגורם ועליך מוטל העונש שלא התפללת עלי שאלו התפללת לא באתי לכלל הגזילה הזאת וא"כ שניהם כלולים במלת חמסי עליך העונש מוטל עליך מאחר שלא התפללת:
פסוק ה:
רש"י בא"ד כל וביניך שבמקרא חסר וזה מלא כו' לשון הרג"א הנו"ן בפת"ח והיו"ד בחירי"ק והוא נוכח לנקבה כו' עכ"ל ואינו אמת כי לא משמע כן בדקדוק שכשהניקוד כן כמו שאמר הוא משמעו הוא לשון רבים ר"ל לנקבה אחת שיש לה עניינים רבים כמו שלחתי אסירייך מבור שהנוכח הוא לנקבה אחת שאסירה הם אסירים רבים וכן כשמדברים לאשה אחת שיש לה בנים רבים ורוצים לומר שהיא ובניה יעשו כך וכך אומרים לה לנוכח את ובניך תעשו כך וכך הבי"ת בקמ"ץ והיו"ד בחירי"ק וכשאין לה אלא בן אחד אומרים לה את ובנך עשו כך וכך בשו"א תחת הבי"ת וציר"י תחת הנו"ן וזה הכל אין שייך בכאן כי מה לשון רבים שייך אם אמרה לנוכח שר"ל שהפכה פניה כנגד הגר ואמרה לה ג"כ ישפוט ה' ביני ובניך לכך האמת הוא שיו"ד היתירה מורה על ציר"י תחת הנו"ן ויהיה המלה נוכח לנקיבה ותשאר הציר"י ג"כ תחת הבי"ת ויהיה ניקודו בציר"י תחת הבי"ת והנו"ן וזהו נוכח לנקיבה כמו שמצינו בהרבה מקומות וכן גבי מעשה דאליהו עם האשה הצרפת שאמר לה ולבנך תעשי באחרונה וכן תני לי את בנך בציר"י תחת הנו"ן שהיא מורה לנקיבה בנוכח ומשום דשם הוא לשון בן נקוד הבי"ת בשו"א וכאן הוא לשון בין ביו"ד בין הב' והנו"ן נקוד הבי"ת בציר"י ואין לפרש שכאן ר"ל ג"כ בשו"א תחת הבי"ת וציר"י תחת הנו"ן ויהיה מלשון בן לנוכח שא"כ היו"ד בין הבי"ת והנו"ן למה לי אלא כך פירוש שאף להגר אמרה לנוכח ישפוט ה' ביני וביניך וע"י כך נתנה עין הרע בעיבורה: