פסוק א:כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, עַל דֶּרֶךְ קַבָּלַת רַבּוֹתֵינוּ (מכות יג) שֶׁהַמַּלְקוּת הוּא בְּחַיָּבֵי הַלָּאוִין, מָה עִנְיָן לוֹ בְּרִיב אֲשֶׁר בֵּין שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, הָאוֹכֵל נְבֵלָה בְּבֵיתוֹ לוֹקֶה, וְכֵן הַזּוֹרֵעַ שָׂדֵהוּ אוֹ כַּרְמוֹ כִּלְאַיִם, וְהַבָּא עַל אַחַת מֵהַנָּשִׁים הָאֲסוּרוֹת בְּלָאו, וְכָל שְׁאָר הַלָּאוִין. וְעוֹד מָה טַעַם וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק. לְפִיכָךְ דְּרָשׁוּהוּ בְּעֵדִים זוֹמְמִין (שם ב), יֹאמַר הַכָּתוּב כִּי כַּאֲשֶׁר יִהְיֶה רִיב בֵּין שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים כַּאֲשֶׁר נִצְטַוּוּ, וְאַחֲרֵי כֵן יַצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְיַרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע שֶׁלֹּא כַּמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן, וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע, שֶׁלֹּא נוּכַל לְקַיֵּם בּוֹ וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וְיִהְיֶה זֶה כְּגוֹן שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ עֶבֶד אוֹ מַמְזֵר, אוֹ שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעָבַר עַל אֶחָד מִן הַלָּאוִין, יִלְקֶה אַרְבָּעִים. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְיִלְקֶה בּוֹ, כְּגוֹן שֶׁחָבַל בּוֹ בְּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה, אוֹ שֶׁקִּלֵּל חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם, אוֹ שֶׁמִּשְׁכֵּן אוֹתוֹ בִּדְבָרִים שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם אֹכֶל נֶפֶשׁ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, וְדִבֵּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה, כִּי בַּעַל הָרִיב יַגִּישֶׁנּוּ לְבֵית דִּין וְעַל יָדוֹ יִלְקֶה. וְטַעַם הָאַרְבָּעִים כְּפִי מִדְרָשׁוֹ (תנחומא ישן במדבר כח), לְפִי שֶׁעָבַר עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּאַרְבָּעִים יוֹם, וְגָרַם מִיתָה לְעַצְמוֹ שֶׁנּוֹצַר לְאַרְבָּעִים יוֹם, יִלְקֶה אַרְבָּעִים וְיֵצֵא יְדֵי עוֹנְשִׁין. עִנְיַן הַיִּבּוּם וְסוֹדוֹ וְהַחֲלִיצָה וְטַעְמָהּ כְּבָר הִזְכַּרְתִּים (בראשית לח ח):
פסוק ו:וְטַעַם וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת, אֵינֶנּוּ כִּפְשׁוּטוֹ, שֶׁיִּקְרְאוּ הַבֵּן הָרִאשׁוֹן בְּשֵׁם הַמֵּת רְאוּבֵן אוֹ שִׁמְעוֹן כָּמוֹהוּ, שֶׁהֲרֵי בְּבֹעַז נֶאֱמַר כֵּן (רות ד י), וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ, וְלֹא קָרְאוּ אוֹתוֹ מַחְלוֹן. אֲבָל הַכָּתוּב הַזֶּה עַל דֶּרֶךְ הָאֱמֶת הַבְטָחָה, וְהִנֵּה הוּא כִּפְשׁוּטוֹ. וְסָמְכוּ בּוֹ רַבּוֹתֵינוּ (ספרי קנו יבמות כד) מִדְרָשׁ, שֶׁיְּהֵא גְּדוֹל הָאַחִים מְיַבֵּם, וְשֶׁהָאַיְלוֹנִית אֵינָהּ מִתְיַבֶּמֶת, וְכֵן אֵשֶׁת הַסָּרִיס שֶׁשְּׁמוֹ מָחוּי, וְזֶה כֻּלּוֹ אַסְמַכְתָּא, כִּי הָאַיְלוֹנִית וְאֵשֶׁת הַסָּרִיס מִגּוּפֵהּ דִּקְרָא נַפְקֵי:
פסוק יז:זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, כְּבָר הִזְכַּרְתִּי (רמב"ן על דברים כ"ד:ט') הַמִּדְרָשׁ שֶׁדָּרְשׁוּ בּוֹ בְּסִפְרָא (בחקותי פרשה א ג), יָכוֹל בְּלִבְּךָ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר לֹא תִּשְׁכָּח הֲרֵי שִׁכְחַת הַלֵּב אֲמוּרָה, הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּם זָכוֹר, שֶׁתְּהֵא שׁוֹנֶה בְּפִיךָ. וְכֵן בְּסִפְרֵי (תצא קסו), זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּפֶּה; לֹא תִּשְׁכָּח, בַּלֵּב. וְלֹא יָדַעְתִּי מַה הִיא הַזְּכִירָה הַזּוֹ בַּפֶּה, אִם לֵאמֹר שֶׁנִּקְרָא פָּרָשַׁת עֲמָלֵק בְּצִבּוּר, וְנִמְצֵינוּ לְמֵדִין מִן הַתּוֹרָה בַּשְּׁנִיָּה זָכוֹר (מגילה כט), וְיִהְיֶה סֶמֶךְ לְמִקְרָא מְגִלָּה מִן הַתּוֹרָה. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהוּא לוֹמַר שֶׁלֹּא תִּשְׁכַּח מָה שֶׁעָשָׂה לָנוּ עֲמָלֵק עַד שֶׁנִּמְחֶה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, וּנְסַפֵּר זֶה לְבָנֵינוּ וּלְדוֹרוֹתֵינוּ לוֹמַר לָהֶם כָּךְ עָשָׂה לָנוּ הָרָשָׁע וּלְכָךְ נִצְטַוִּינוּ לִמְחוֹת אֶת שְׁמוֹ. וְכֵן בְּמַעֲשֵׂה מִרְיָם נִצְטַוִּינוּ לְהוֹדִיעוֹ לְבָנֵינוּ וּלְסַפֵּר בּוֹ לְדוֹרוֹת, ואע"פ שֶׁהָיָה רָאוּי גַּם לְהַסְתִּירוֹ שֶׁלֹּא לְדַבֵּר בִּגְנוּתָן שֶׁל צַדִּיקִים, אֲבָל צִוָּה הַכָּתוּב לְהוֹדִיעוֹ וּלְגַלּוֹתוֹ כְּדֵי שֶׁתְּהֵא אַזְהָרַת לָשׁוֹן הָרַע שׂוּמָה בְּפִיהֶם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא חֵטְא גָּדוֹל וְגוֹרֵם רָעוֹת רַבּוֹת, וּבְנֵי אָדָם נִכְשָׁלִים בּוֹ תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ (ב"ב קסה) וְהַכֹּל בַּאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע:
