היום הזה וכו׳ בכל יום וכו׳. הכי איתא בברכות ס״פ הרואה ותמה אני מהגאון הרא״ם ז״ל שכתב לא ידעתי מאין הוציא זה וכו׳ ע״ש ואע״ג דהך דרשה כבר לימדה רבינו מקרא דלעיל היום הזה ה׳ אלהיך מצוך לעשות וכו׳ כמ״ש שם והכי איתא בילקוט התם והוא מהתנחומא נ״ל דצריכי תרווייהו דקרא דלעיל מיירי לענין מעשה המצות כדכתיב מצוך לעשות שלא יעשה המצות כמצות אנשים מלומדה אלא כאילו בו ביום נצטוה עליהם והכא לענין לימוד התורה כדכתיב הסכת ושמע וכדרז״ל עשו כתות כתות וכו׳:
פסוק יב:
לברך את העם כדאי׳ וכו׳. תרתי ק״ל לרבינו הכא חדא אעיקרא דמלתא מאי לברך דהא חזי׳ דליכא הכא בקרא אלא קללות ותו אמאי לא כתיב על הברכה כי היכי דכתיב על הקללה ותרווייהו רצה ליישב במאי דאמור רבנן בסוטה דאף על גב דלא כתיבה ברכה בהדיא מ״מ ברכה נמי הואי ועלה כתיב לברך ואי הוה כתב על הברכה ועל הקללה הוה משתמע דהנהו שבטים דסלקי להר גרזים דוקא הוי בכלל ברכה והנהו דעל גבי הר עיבל הם לבד בכלל קללה משו״ה כתיב לברך את העם כלומר כל העם בכלל דמשו״ה תנן אלו ואלו עונין אמן אבל בקללה לא רצה לומר לקלל את העם שלא להזכיר עליהם קללה וכדדרשי׳ גבי מה אקוב לא קבה אל ולכך כתיב על הקללה ולא חש למטעי דלפרש דהנהו שבהר עיבל לבד שייכי בקללה אם לא ישמרו דיגיד עליו ריעו לברך את העם. ומיהו איכא למידק הואיל ולפי האמת הואי נמי ברכה אמאי לא כתיבי ברכות בהדיא כמו הקללות. ונעל״ד דסתם קרא ולא פירש שלא ליתן מקום לפושעים דפשעי ואזלי באמרם דהואיל וכשעושה חד מנייהו לבד הרי הוא בכלל ברוך סגי בהכי ולא יחוש לשמור כל התורה דליכא שום מעליותא דהרי ברוך בכלל וברוך בפרט אפילו בחד מנייהו לחוד ולכך סתם ולא פי׳ אבל בקללות ביאר דאדרבא בזה יזהרו מכל חד וחד דאפי׳ בחד לחוד קים ליה בארור:
פסוק יח:
משגה וכו׳ סומא בדבר וכו׳. דאל״כ לימא משגה עור ותו לא בדרך למה לי א״ו דה״ק אותו שהוא עור בדרך כלומ׳ סומא בדבר:
פסוק כד:
מכה רעהו וכו׳ ראיתי ביסודו וכו׳. איכא למידק למה סמך רבינו דבר זה למ״ש תחלה על לה״ר הוא אומר ונלע״ד שכוונתו ז״ל דלפי דברי ר״מ הדרשן צ״ל שאלו הי״א ארורים יש לכל אחד שייכות לשבט אחד פרטי ואהא קאמר דלכי תידוק תשכח דהכי אך בתנאי שתפרש מכה רעהו בסתר על לה״ר אלא שרש״י ז״ל לא רצה להאריך לדרוש היכי שייך כל חד וחד אחד שבטא שאין מדרכו להאריך באגדות אלא לפ׳ ע״פ הפשט רק העיר רבינו למעיין לאוקמינהו. והשתא נחזי אנן לפום עניותין אי מסתייעא לן מלתא למדרשינהו. והנה ו׳ שבטים שבהר גרזים הלא המה שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימין כדכתיב קרא וכבר כתב הרב שכנגד שמעון לא כתב ארור. נמצא הראשון ארור אשר יעשה פסל וכו׳ שפיר שייך לשבט לוי דידוע שלא טעו בעגל לכך אמרו תחלה ברוך אשר לא יעשה פסל דקאי עלייהו ושוב אמרו ארור על המשנה מדרך אבותיו הלוים הכשרים. הב׳ ארור מקלה אביו וכו׳ נגד שבט יאודה דידוע שיאודה נענש בשביל שאמר לאביו הכר נא וכולי מדה כנגד מדה הכר נא למי החותמת וכו׳ ומשום דאיכא למיחש שמא שבט יאודה ילמדו לזלזל בכבוד או״א ויתלו עצמם באילן גדול לכך צום והזהירם ארור מקלה וכו׳. ועי״ל כלפי מ״ש רז״ל על פסוק ויט עד איש עדולמי זש״ה בגדה יאודה וכו׳ כי חלל וכו׳ עד עדולם יבא כבוד יש׳ שלקח בת איש כנעני וזלזל בכבוד אבותיו שלא רצו לידבק בכנענים ואיכא מ״ד כנעני תגרא וכן פירש״י שם ופן יאמרו בני שבטו לא כי אלא כנעני ממש וירצו ללמוד ממנו לידבק בכנען ולזלזל בכבוד אבותם לכך אמר ברוך אשר לא יקלה אביו דהיינו יאודה דקושטא הוה דהוה תגרא ולעתיד ארור מקלה וכו׳ כדלעיל. ג׳ ארור מסיג גבול כלפי יששכר דידוע אמרם על פסוק הקרב את קרבנו האמור בחנוכת המזבח בנשיא יששכר שהיה ראובן מערער כי לו נאה הקדימה עד שנאמר לו הקרב ושמא יאמרו זרעו דלאו על פי הדיבור היה אלא מדעתו נכנס והסיג תחום חבירו ויבאו ללמד ממנו להשיג גבול לכן נאמר ארור מסיג וכו׳. ד׳ ארור משגה עור דהיינו עור בדבר שמשיאו עצה רעה כלפי שבט יוסף שא״ל שמע בני מוסר אביך כי כן עשה יוסף הצדיק שהיה יכול להשיא עצה רעה לפרעה שהיה עור בדבר ולא היה יודע שעתיד לבא הרעב ולא כן עשה אלא ייעצו לטובה ועתה ירא פרעה וכו׳. ה׳ ארור מטה משפט גר נגד בנימין במ״ש ז״ל שדושנה של יריחו הניחוהו לבנימין שבה״מ יבנה בחלקו ובין כך נתנוהו לבני יתרו ולכך בא הצווי להם שלא להטות משפט גר ולהניחו להם עד בנין בהמ״ק. מכאן ואילך נגד ו׳ שבטים שבהר עיבל. ו׳ ארור שוכב עם אביו כלפי שבט ראובן שלא יאמרו דברים כפשוטן וילמדו ממנו וסמך מקרא זה לדלעיל מטה משפט גר וכו׳ בלי פסקא ביניהם ככלהו אידך להודיע האמת דמה שעשה ראובן אינו כפשוטו חלילה אלא שהטה משפט אותה הגרה האומללה דהיינו בלהה שבלבל יצועי אביו והסירה מאהל בלהה כמ״ש ז״ל. ז׳ שוכב עם כל בהמה כנגד גד דידוע שהעכו״ם עם הדומה לחמור ואמרו רז״ל בעירובין גבי יושבי צריפין על בנותיהן הוא אומר ארור שוכב עם כל בהמה וכ״ש כנענית וידוע דהיתר יפת תאר במלחמה כנגד יצה״ר כדפירש״י שם. והנה שבט גד צריכים אזהרה ביותר על ענין זה לפי שהם ההולכים למלחמה בראשי גייסות כמ״ש על והחלוץ הולך לפניהם והם היו הפוגעים תחלה בבנות הערלים. ח׳ ארור שוכב עם אחותו כלפי אשר שהם צריכים אזהרה ביותר בענין זה דבשאר אינשי לא שכיח כ״כ שיזנו עם אחיותיהם לפי שנמצאו מקלקלין אותן כשתבאנה לכלל נשואין דכשלא ימצאו להן בתולים רעה תבא עליהם אבל שבטו של אשר שארז״ל על פ׳ וכימיך דבאך שלא היה להן דמים שכיח טפי שיחטאו לפי שלא יוכלו למצוא להן טענת בתולים דכלהו מסולקים מדמים וליכא הוכחה. ט׳ שוכב עם חותנתו נגד זבלון דשכיח בהו טפי מאינך לפי שבעליהן יוצאים תדיר מחוץ לעיר לסחורה כידוע מדרז״ל על פ׳ שמח זבלון בצאתך ונשיהם נשארות בבית וידוע מאמרם ז״ל הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון. י׳ מכה רעהו בסתר על לה״ר ה״א כנגד דן שהוא היה הגדול שבבני השפחות והוא היה המגלה ליוסף ומביא לה״ר על בני לאה שקורין להם עבדים ושבטו צריכים אזהרה ביותר שלא ילמדו לספר לה״ר. י״א לקח שחד להכות נפש דם נקי נגד נפתלי שכשא״ל יאודה במצרים לרוץ ולמנות שוקי מצרים להחריבם א״ל מצרים אינו כשכם ולא רצה להרוג דם נקי וממנו ילמדו בניו:
פסוק כו:
ארור אשר לא יקים וכו׳. זה נקשר עם הדיבור דלעיל שמנה י״א ארורים שזה אינו בכלל דכאן כלל את כל התורה: