פסוק א:והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך לשמור את כל מצותיו וגו' ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. לבאר נראה דאיתא במדרש רבה איכה ישבה בדד העיר רבתי עם רבתי בדיעות ולהבין נראה דירושלים היא היתה עטרת צבי וראש גבירה לכל ארמונות הגוים ולא בגבורתה עשתה את כל אלה כי אם לרוב חכמתה אשר בירושלים התקבצו כל הגוים לשערי ירושלים להתבונן בחכמתם והענין הזה דמצינו ג"כ בשלמה המע"ה דמלך על כל העולם והוא ג"כ לא עשה לרוב גבורותיו ומלחמותיו רק מכח גודל חכמתו אשר הכתוב מעיד עליו ויחכם מכל בני קדם ונהרו אליו כל הגוים לשמוע מפיו חכמות נפלאות והיא שעמדה לו וכל מלכי ואפרכי היה לו לשמש לפניו ולעבוד כל עבודתו רק ללמוד קצת מחכמתו ועל זה באמת היה ירמיה מקונן אע"פ שרבתי בדעות היתה ירושלים בעת מעמדה ואעפ"כ איכה ישבה בדד רק זהו דווקא אם עושה לשמור וללמוד התורה כדי לקיים המצות אבל אם לומד תורה כדי להיות ראש לכל הגוים להיות לו שם כאחד הגדולים בכל העולם זהו ודאי הוי שלא לשמה ואין התורה מתקיימת בידו וזהו שאמר והיה אם שמוע לשמור את כל מצותיו היינו שתלמוד באמת ע"מ לשמור את כל המצות הכתובה בספר התורה הזה וזהו ונתנך ה' עליון זהו יבוא ממילא רק כוונתך יהיה לש"ש לקיים כל מה שכתוב בה או נראה דיש לדייק קרא דכתיב לשמור את כל מצותיו וזה לכאורה אינו יכול להיות דכתיב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וח"ו שיהיה נכתב גוזמא בקרא וזהו ג"כ תמוה דמפסוק הנ"ל יהיה מוכח דאין מציאות כלל לאדם שלא יחטא דהא ג' מתו בעטיו של נחש שלא היה בהם חטא כלל אבל באמת הענין הוא כך דח"ו לחשוב מחשבות חוץ על צדיק שיסיח ממצות ה' רק ב' מיני חטאים הם שיבטלם מצות ה' לגמרי דהיינו התורה צוה לעשות ציצית בבגד של ד' כנפות והוא לבש טלית של ד' כנפות בלא ציצית וזהו עון פלילי וקשה לשאת עון פלילי כזה ובחטא כזה ודאי אינו נכשל הצדיק ח"ו אבל במדריגת דוגמת חטא הלז גם הצדיק יוכל להכשל דהיינו שאינו לובש טלית של ד' כנפות כלל או שאינו קונה בית להתחייב לעשות בו מעקה ובזה באמת יכול להיות שהצדיק גם כן נכשל דהיינו שאין לצדיק מעות לבנות בית כדי להתחייב במעקה וכן בכמה עניני מצות אשר בהם יוכל הצדיק להכשל מחמת איזה מניעה אבל נפקותא גדולה יש בין ב' חטאים האלו דהחטא הזה שמבטל המצוה מכל וכל שלובש טלית של ד' כנפות בלא ציצית מורה שצוה הקב"ה את המצות ח"ו לשוא והקב"ה ממלא עליו קצף וריתחא על האי בר נש ואפילו שלא בעידן ריתחא קטלי ליה אבל על חטא השני שאינו לובש כלל טלית של ד' כנפות אין הקב"ה כועס עליו רק בעידן ריתחא כדאיתא בגמרא גבי קטינא ואיתא בגמרא דישראל וע"א ישראל נכנסין תחלה לדין מקמי דליפוש חרון אף על ישראל וזה שאמר לשמור לעשות את כל מצותיו שלא לעבור אפי' חטא קל שאפי' הצדיק נכשל בו ותזהר בו ואז ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ מקמי דליפוש חרון אף תבוא לדין לפני הע"א:
פסוק ב:ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך. ופירש התרגום וידבקינך ולתת טעם על פירוש התרגום נראה דכתיב ונתתי כסאי בעילם דהקב"ה משפיע השפע תחלה לשר של ארם ואנו מקבלין השפע מהשר הנ"ל אבל בזמן שבהמ"ק היה קיים היה הדבר בהיפוך שמן השמים ירד עלינו ההשפעה וממנו ניתן אח"כ ההשפעה לכל האומות ויש הפרש גדול בזה דעיקר הברכה נשאר מדובק במי שירד עליו השפע מן השמים וזה שאמר ונתנך ה' אלהיך עליון שתשב בהשקט ובאו עליך כל הברכות מן השמים היינו ההשפעה יורד עליך מן השמים להשפיע על האומות ולזה פירש התרגום וידבקינך דהיינו שעיקר הברכה ידבק בך:
פסוק ב:ובאו עליך כל הברכות האלה כי תשמע בקול ה' אלהיך. כי דבר זה ידוע שאם היינו שומעים תורתנו הקדושה מהקב"ה בעצמו ובכבודו לא היינו משתעבדים כלל לכל העכו"ם אשר הסבונו להקיפנו כדכתיב חרות על הלוחות ואמרו בגמרא אל תקרי חרות אלא חירות אבל אנו קלקלנו את זאת בחטאינו אשר אמרנו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה וז"ש ובאו עליך כל הברכות האלה שתשב לבטח בארץ כי תשמע בקול ה' אלהיך ומן הראוי לישב כך:
פסוק ג:ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה. נראה לבאר בג' אופנים דהענין הוא דאיתא דברכת כהנים אינה חל על עם שבשדות אלא אם היו אנוסים אזי הם ג"כ בכלל דברכת כהנים אבל לא המזידין וזה אינו בברכה היורדת מן השמים מכבוד כסא הקב"ה בעצמו דזהו חלה אפילו על עם שבשדות ג"כ ולא מיבעי על עם שבעיר ואלו הברכות דמשתעי בהן קרא הן היורדות מן השמים ולכך כתיב ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה והיינו אפי' בשדה תתברך. באופן אחר. נראה דהנה עוד יש לדייק בפסוק ובאו עליך כל הברכות האלה מה כל רק דמצינו דיצחק נתן גם לעשו ברכות דאמר עשו לאביו הברכה אחת היא לך ואמר לו משמני הארץ יהיה מושבך מטל השמים מעל וזהו הענין כאן דמצינו דיעקב היה בן עיר דכתיב ויעקב איש תם יושב אוהלים ועשו היה איש שדה יודע לצוד ציד להביא חיה ועוף מן השדה וז"ש כאן ברוך אתה בעיר ובשדה שיקוים בך אפי' הברכות של עשו לזה אמר ובאו עליך כל הברכות האלה אפי' של עשו ופסוק השני מפרש את הראשון. באופן אחר. נראה דהנה יש מדריגה אחת בעיר ויש מדרגה אחת בשדה שמתחלפות ומתנגדות מדריגת השדה כך היא דיושבים בטח בלי לצנות ובלי חניפות רק הולכין בדרך הישר בעיני ה' אבל נגד זה יש להם מדריגה שפילה אשר בכל השנה מתפללים ביחידות ובאמת ברוב עם הדרת מלך וכמה עניינים כנודע מה דיגרע באנשי כפר היושבים יחידי אבל ביושבי העיר הוא להיפוך דיש בהם מעלות הנ"ל אשר אינם ביושבי כפרים אבל יש בהם עבירות אשר בלתי אפשר ביושבי שדות כי הם גוזלים וחומסים לחבריהם ומתחנפים לחבריהם וזה אינו שייך לעם שבשדות וכמה עבירות אשר אין לספור ולמנות באנשי עיר ולזה אמר ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה שיהיה בך מדריגת אנשי העיר ומדריגת אנשי שדות דכל דרכיך יהיו שווים לטובה:
פסוק ד:ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך וגו'. נראה דהפילוסופים כתבו דקשה דאכילת בשר לאדם דמטמטם את הלב למאוד ובאמת במה שיש בבהמה רוח עליון בזה נתמתק הבשר אטום על ידי השחיטה ששוחטין את הבהמה אבל אם החומר של בהמה הוא עכור ביותר אז אין כח ברוח עליון שבה להעביר כח הזוהמת החומר מבהמה והענין הוא שבמין בהמה היא כעין מדרגת אדם והענין הוא דיש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו וליתן טעם על זה. נראה כך דאם החומר של אדם הוא עכור אזי קשה לאדם לתקן נשמתו ואז רע לו אבל אם החומר של אדם הוא בטוב אינו צריך להטריח כל כך לתקן נשמתו ואז טוב לו והנה היצה"ר הוא מבטן אמו כדכתיב לפתח חטאת רובץ דהיינו פתח אמו דקודם יציאתו מן הבטן חס הקב"ה על אמו שלא לבעוט בה אבל משיצא לפתח אמו חטאת הוא היצה"ר רובץ עם האדם ולכך היצה"ר מתגבר מאוד וקשה לנשמה להכניעו וז"ש ברוך פרי בטנך ופרי בהמתך שהחומר מן הבטן יהיה ברוך שלא תצטרך לחזק מאוד להכניעו. באופן אחר. נראה שלא תאמר בלבבך דלא תהא ברוך בכל אלו הענינים מטעם דאיתא בגמרא בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא ואין מזל לישראל ולכך אמר ברוך פרי בטנך וגו' ולכך כתיב מיד בתר הכי ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך דכאן לא כתיב רק בנים דהוי מפרי הבטן ודגן הוא מזונות וחיי לא כתיב ולכך כתיב ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך היינו בצאתך מן העולם שתאריך ימים ותקיים מצות ה':
פסוק ה:ברוך טנאך ומשארתך. דהענין הוא דמן הראוי היה לכל הברכה לאותן הדברים דאיתא בגמרא כל המניח מפתו של ערבית לשחרית הרי זה מקטני אמנה היה נראה דאם הברכה נראה במשארתו דהוי כקטני אמנה אבל באמת זה אינו בא"י כי עיקר הוצאת דבה של מרגלים היה ארץ אוכלת יושביה היא דהיינו שהחימום של מדינה היה מכלה כל היושבים בה ולפי הטבע שהחימום מסריח המאכלים ולכך היה מותר לשייר מערבית לשחרית וז"ש ברוך טנאך ומשארתך:
פסוק ו:ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. ולהבין הענין נראה דאיתא בגמרא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם בלא חטא וזהו בדוד המע"ה שאמר הודיעני נא קיצי ולהבין מה היה כוונתו איזו יום קיצו הא אמרינן בגמרא כיון שעברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב לא יחטא אבל הענין הוא דודאי דוד לא חטא עד אותו זמן כלל כדאיתא בגמ' לא היה דוד ראוי לאותו מעשה וזהו היה כוונת דוד שהוא היה באותו הפעם יותר מרוב שנותיו של אדם בינוני שהוא שבעים שנה רק שהיה מתירא פן ואולי יחיה שנים הרבה ולא יהיה אז רוב שנותיו ולכך אמר הודיעני נא קיצי שע"י כך אדע אם עברו שנותי או לא:
פסוק ז:יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו מפניך לבאר בשני אופנים. נראה ביאורו כך דקאי על היצה"ר שהוא אויב של אדם והענין הוא דלאדם יש חמשה חושים זולת חוש המדע והדיבור ואיתא בגמרא דעיקר תאוה לעבירה הוא מחוש הראיה כדאיתא לבא ועינא תרי סרסורי דעבירה נינהו וזה שאמר בדרך אחד יצאו אליך דהיינו בראיה לחוד ובשבעה דרכים ינוסו היינו בז' חושים. באופן אחר. נראה דעיקר האויב של ישראל הוא עמלק דהוא היה תמיד ראשון להלחם עם ישראל וזהו הפירוש קלים היו רודפינו זהו עמלק כי בהיפוך אותיות עמלק הוא עם קל שהיה קל לרדוף את ישראל וזהו העיקר דזרעו של יעקב יוכל לו דגימטריא של עמלק הוא יותר מגימטריא של יעקב נ"ח וזהו שאנו מתפללין ימ"ח שמו הוא נ"ח וזהו נימוסין שלו ואז יהיה בגמטריא יעקב ולכך אסתר היה יכולת בידה להקטין ולהכניע את עמלק דכתיב ותשא חן שהוא נ"ח שהיא מצאה הנ"ח של עמלק ואיתא במזרחי וירום מאגג מלכו ותנשא מלכותו רמז למשחקים בקוביא והענין הוא כשזה נופל וזה קם ענין הקוביא הוא כך כשתשליכי בכל צד שתרצה וחשוב למעלה ולמטה ביחד הוא ז' אם למעלה היא א' אז היא למטה ו' אם למעלה הוא ג' אז היא למטה ד' וכן להיפוך וזהו כאן וירום מאגג דהוא מלכו של עמלק ירום מלכו של ישראל הוא דוד דתחשוב אם א' של אגג נופל למטה א' למעלה היא ו' ואם הג' נופל למטה אז למעלה היא ד' ואם עוד ג' נופל למטה אז למעלה היא ד' ואם עוד ג' נופל למטה עוד ד' הוא למעלה וא"כ למטה אגג ולמעלה דוד וז"ש יתן ה' אויבך שהוא עמלק בדרך אחד יצא אליך דהיינו שיהיה למטה רק בדרך אחד ובשבעה דרכים ינוסו לפניך שתהיה למעלה ממנו:
פסוק ח:יצו ה' אתך את הברכה באסמיך וגו' וברכך בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך. דב' מיני ברכות יש האחת שהוא מרבה הונו דמן הא' ירבה לכמה מאות ולאלפים והברכה השנית הוא דיש לו שני זהובים ולא יחסר מהם מאומה ותמיד הם במילואם רק הנ"מ בין ב' ברכות היא דברכה ראשונה הוא דמרבה הונו הוא מעשה ניסים ואסור ליהנות ממעשה ניסים והברכה שני' הוא שתמיד הוא במלואיו ולא יחסר כדכתיב כד הקמח לא כלתה ואז לא הוי הברכה מעשה ניסים כ"כ וז"ש יצו ה' את הברכה אתך באסמיך באוסם שלך תהא הברכה שלא תרבה ולא תחסר וזהו בח"ל אבל בא"י דהוא נגד הטבע דאין מזל שולט בא"י ומותר ליהנות ממעשה ניסים שם ע"כ וברכך בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך שירבה הונך למאוד:
פסוק ט:יקימך ה' לו לעם קדוש וגו' והלכת בדרכיו. דאיתא בגמ' יקימך ה' לו לעם קדוש קדש עצמך במותר לך והענין הוא שמא תאמר בלבבך הא אין אני הולך אחר זנות ח"ו ובאמת אין די בזה דאפי' מאשתך צריך אתה לפרוש עצמך ואם תאמר הא דבר זה הוא לפנים משורת הדין לזה אמר והלכת בדרכיו דאית' בגמ' בדרכי הקב"ה היינו מה הקב"ה עושה עמך לפנים משורת הדין אף אתה במצות ה' תכנוס תמיד עם הקב"ה לפנים משורת הדין וקדש עצמך במותר לך:
פסוק י:וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. הביאור הוא כך דעיקר הטעם שמניחין ארבע פרשיות אלו בתפילין הוא דארבע פרשיות הם נגד ד' יסודות עפר אש מים רוח וזהו ד' מדות שבאדם היוצא מבחינת הרופאים דהוא נגד ד' יסודות דהיינו מרה שחורה מרה לבנה מרה אדומה מרה ירוקה מרה שחורה הוא נגד עפר מרה אדומה היא נגד אש מרה לבינה היא נגד מים מרה ירוקה הוא נגד רוח וענין מדרגות ומעלות הטבעיות האלו הוא כך מדרגות מרה ירוקה היא דאינו אוהב לאדם בתום לבבו רק לשעות מתהפכות האהבה לשנאה וכן להיפוך וגם שדעתו אינו שוה תמיד ולכך בפסוק ראשון ואהבת שהוצרכת תמיד לאהוב את ה' אלקיך בכל לבבך ולא תסור ח"ו מאהבתו ועוד שאין דעתו מיושבת עליו בכל עת ולכך אמר ודברת בם בשבתך שתמיד הוצרכת להגות בתורת ה' ומדריגות מרה לבינה לשנות דעתו של אדם בכל עת מפנים לפנים שונים להאמין בם בשעה זו מאמין לאדם זה ובשעה אחרת מאמין לאדם אחר כשמפתה אותו וגם הוא עצלן גדול וגם אינו מאריך ימיו וכנגד זה אמר הפסוק והיה אם שמוע השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' ועל העצלות כתיב ואספת דגנך שלא תהא עצלן ועל החיים כתיב למען ירבו ימיכם ומדריגת מרה אדומה שהוא נגד יסוד האש לפעול באדם להתפתות ע"י יצה"ר לילך אחר תאוות גופניות כתיב בפרשה ג' ואם לא תפדה וערפתו שצריך אתה להקדים לערוף היצה"ר ומרה ד' שהיא מרה שחורה פועלת באדם שהוא מקשה ערפו בכל עניניו ואינו סר מדעתו המתנכלת רע והוא כולו רע וזהו הענין דכתיב בפ' ד' ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו הודיענו שהוא מעשה רע ביותר ואין אדם יכול לבחון אחדות ה' ותכלית בריאת העולם ופעולת ה' וגבורותיו רק ע"י ד' יסודות כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע בשמים וזהו ענין שדי שאמר לעולמו די דבלתי ד' יסודות היה העולם מתרחב והולך למאוד ולכך העמידוהו על ד' יסודות וכשבוחן האדם בפעולת ה' ובגבורותיו הוא בו בוחן ע"י ד' יסודות וזהו מה שאמרו בגמרא דאמר משה להקב"ה הראני נא את כבודך הראהו קשר של תפילין כוונתו דהקב"ה הראהו ד' יסודות שבה הביט תכלית בריאת העולם וגבורות ה' וז"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך דהיינו תפילין ויראו ממך:
פסוק יא:והותירך ה' אלקיך לטובה וגו' על האדמה אשר נשבע ה' אלקיך לאבותיך לתת לך. דהמרגלים היו אומרים ארץ אוכלת יושביה הוא שהיושבים בה אינם מאריכים ימים דהליחות שבה היא ממיתה וזה היה תלונתם ולכך היה זה גודל הנס של הקב"ה והותירך ה' לטובה אפי' במדינה לחה ואינה בריאה כ"כ תאריך ימים:
פסוק יב:יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים. דהענין הוא דהברכה היורדת מהקב"ה היא לאין סוף והנה המטר בא מן השמים ולפי ההשפעה אין הרבים יכולים לעמוד בה שתציף הארץ אבל הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו מעציר ההשפעה ג"כ כדי שלא תתקלקל הארץ וזהו הענין כאן יפתח ה' לך את אוצרו הטוב שיעצור שיהיה רק בפתיחה בעלמא את אוצרו הטוב שיהיה רק לטובה והטעם את השמים שהגשם הוא השפעת הקב"ה משמים לפיכך צריך לעצור:
פסוק יב:והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. ולדייק למה יבואו הגוים דוקא אל ישראל ללוה ונראה לבאר דאיתא פרוטה של איוב היה מתברך דהיינו למי דאיוב היה נותן פרוטה היה לראש ולקצין וזהו ג"כ ופרוטה של ישראל היה מתברך ולכך והלוית גוים רבים ולא ימלט שלא ילוה גם לעני עובד כוכבים ומזלות פרוטה אחת ויהיה לו ממנו די פרנסתו ועי"כ יבואו כולם אצל ישראל ללות:
פסוק יג:ונתנך ה' לראש ולא לזנב. יש לפרש ע"פ דאיתא הוי זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים וז"ש ונתנך ה' לראש ולא לזנב כי תהיה ראש לאריות דוקא והיית רק למעלה ולא תהיה למטה הענין היא דאם הקב"ה נפרע מאומה נפרע משר השולט עליהם תחלה ולעיל קאמר שתהיה לראש על כל העובדי אלילים ותחשוב בלבבך כיון שאתה שולט עליהם באם יבוא עליהם איזה דבר נגע יבוא עליך תחלה ולכך אמר והיית רק למעלה שיהיה רק לדבר זה שתשלוט עליהם בכל מיני שולטנות ולא למטה לקבל יסורים חלילה:
פסוק יד:ולא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאל ללכת אחרי אלקים אחרים לעבדם. הענין הוא דמצינו בירבעם שאחי' השילוני כתב וחתם עליו ג"כ להיות מלך וח"ו על אחי' השילוני שיכתוב ויחתו' שיסור לב ישראל מאחרי ה' אלא דכל כוונת ירבעם היה להיות מלך אבל ראה אח"כ דיעלו לרגל לירושלים ויראו הכבוד ממלך יהודה ויברחו ממנו ולכך עיכב אותם מעלות לרגל רק הא כתיב בקרא דמחויבים לעלות לרגל אך אית' בגמ' כל הדר בח"ל וכו' וזהו היה כוונת אחי' השילוני שחלילה לירבעם שיסית לישראל לעבוד עבודת אלילים דהיינו שיושיבם בח"ל ואיתא באליעזר עבד אברהם ואם לא הגידו ואפנה על ימין או על שמאל פרש"י ימין זה ישמעאל שמאל הוא עמון ומואב וז"ש לא תסור ימין ושמאל דהיינו ללכת לח"ל ללכת אחרי אלקים אחרים לעבדם דהוי כאלו הלכת אחרי אלקים אחרים ואינך רשאי לדור בח"ל: