פסוק א:וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר. יש לדקדק בזה הפסוק כמה ספקות. האחד שהוא כפול, ועוד למה אמר את שרה יאמר לשרה כמו שאמר ויעש ה' לשרה. ועוד למה בפקידה הזכיר אמירה ובעשיה אמר דבור. עוד למה שרה שרה ב' פעמים, ולמה ה' שתי פעמים אלא כבר אז"ל כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו, והבן מי הוא ומי בית דינו, ולזה הזכיר אמירה תורה שבע"פ ודבור תורה שבכתב, ולזה אמר בלשון פקידה לנקבה. ועוד יובן כפל הפסוק ממה שאמר המדרש רבי יצחק אומר כתיב ואם לא נטמאה האשה וטהורה הוא ונקתה ונזרעה זרע וזו שנכנסה לביתו של פרעה ויצאה טהורה ולביתו של אבימלך ויצאה טהורה אינו דין שתפקד, אם כן יאמר וה' פקד את שרה כבר כי מיום שנכנסה לבית פרעה מאותו יום היא מוכנת ומזומנת ומופקד בידה באמירה שאמר ונקתה ונזרעה זרע, אלא שהמתין עד שעשה לה מטרין כמו שאמרו ז"ל במדרש שאפילו מטרין שהוא בית הולד לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין, וזהו ויעש ה' לשרה כאשר דבר, שנאמר ויאמר ה' לאברהם שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתיה שעשה לה מטרין, וזו היא הברכה שהאשה אינה מתברכת אלא מפרי בטנו של איש שנאמר וברך פרי בטנך בטנה לא נאמר אלא בטנך, אם כן האשה אין לה ברכה אלא הברכה היא המטרין שעשה לה, ולזה אחר שאמר שרי אשתך לא תקרא שמה וכו' וברכתי אותה וגם נתתי ממנה. לך בן חזר ואמר וברכתיה, כלומר זו היא הברכה שאמר לך שהוא בית ולד, ואחר שכבר ברכתיה הרי הוא כאלו נתון כבר, זהו שאמר נתתי הרי הוא כאלו נתון, אם כן זהו ויעש ה' לשרה כאשר דבר במטרין:
פסוק א:עוד נוכל לומר לפי ששתי פעמים נתבשרה שרה בבן, אחת שאמר לה המלאך כעת חיה והנה בן לשרה וכו', ולזה אמר וה' פקד את שרה כאשר אמר ע"י המלאך, ופעם אחרת אמר הקב"ה לאברהם שרי אשתך יולדת לך בן וכו', זהו ויעש ה' לשרה כאשר דבר, שהאמירה ע"י המלאך והדבור ע"י הקב"ה, ולזה אמר שרה ב' פעמים שהמלאך אמר ולשרה בן והקב"ה אמר שרה אשתך יולדת לך בן וכו', ומה שאמר וה' והוא דבור המלאך שנקרא על שם משלחו:
פסוק א:עוד במדרש וה' פקד את שרה כאשר אמר ליתן לה בן ויעש ה' לשרה כאשר דבר לברכה בחלב. אם כן וברכתיה שאמר הקב"ה לאברהם היינו ברכת החלב, וזהו פירוש וברכתיה והיתה לגוים כלומר אותה הברכה של חלב תהיה לגוים, כמו שאמרו במדרש אמר רבי ברכיה בשם רבי לוי כיון שילדה שרה אמנו את יצחק היי או"ה אומרים ח"ו לא ילדה שרה אלא הגר ילדה מה עשה הקב"ה יבש דדותיהן של נשי או"ה והיו המטרונות באות ונושקות עפר רגליה של שרה ואומרות לה עשי מצוה והניקי בנים שלנו, ושרה היתה צנועה יותר מדאי אמר לה אברהם אין זה שעת הצניעות גלי דדיך וקדשי שמו של הקב"ה ושבי בשוק והניקו בנים כדי שידעו הכל בנסים שהקב"ה עושה, וגלתה דדיה והיו נובעות כשתי מעיינות והיו המטרונות באות ומניקות בניהם ממנה הה"ד היניקה בנים שרה, א"כ זהו שאמר וברכתיה בחלב והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו שאילו לא היתה מניקה אותם היו מתים, אם כן ממנה יהיו, הויתם ממנה וחיותם ממנה, אם כן זהו ויעש ה' לשרה כאשר דבר:
פסוק א:עוד במדרש שרה נפקדה אחרות מאי איכפת להו אלא בשעה שנפקדה הרבה עקרות נפקדו עמה והרבה חולים נתרפאו עמה והרבה חרשים נתפקחו עמה והרבה שוטים נשתפו עמה, נאמר כאן עשיה ונאמר להלן והנחה למדינות עשה מה עשיה שלהלן נתן דרוריא לעולם אף עשיה שנאמר כאן נתן דרוריא לעולם. אם כן עם זה יובן למה אמר את שרה לרבות כל העקרות, וכן אמר רבי אליעזר אילו נאמר, פקד שרה הייתי אומר שרה לבדה כשהוא אומר את שרה מלמד שכל העקרות נפקדו עמה:
פסוק א:עוד וה' פקד שהבטיחה בבן, ויעש ה' לשרה שהבטיחה שתלד בלא צער, והיכן הבטיחה שאמר הקב"ה לאברהם שרה אשתך יולדת לך בן לא אמר תלד אלא יולדת ילדת כתיב הרי היא כאלו ילדה, וכמו שעתה אין לה צער שהרי אין לה הריון גם כן בעת לדתה לא יהיה לה שום צער. וכן בתנחומא ותהר ותלד מקיש עבורה ללדתה מה עבורה בלא צער אף לדתה בלא צער, אם כן זהו ויעש ה' כאשר דבר:
פסוק א:עוד במדרש האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר, וכי אפשר לו לב"ו להיות צדיק יותר מבוראו, אם מעושהו יטהר גבר וכי אפשר להיות טהור יותר מבוראו מה אלישע אומר לשונמית למועד הזה כעת חיה את חובקת בן מה כתיב שם ותהר ותלד בן למועד אשר דבר אליה אלישע, דבורו של בשר ודם מתקיים דבריו של הקב"ה עאכ"ו ע"כ, אם כן ויעש ה' לשרה, אם מיום שנברא העולם צפה הקב"ה שעתיד אלישע לומר לשונמית למועד וגו' את חובקת בן ואני מקיים דבריו שנאמר מקים דבר עבדי וגו' אם כן עלי לקיים גם דברי, אם כן ויעש ה' לשרה כאשר דבר ויעש שלא יאמר מעושהו יטהר גבר, ותראה ותשמח לבך שהכל רמוז בתורה, אלישע ע"ה בגימ' כמו ויעש יהו"ה לרמוז למה שאמרנו, ויעש ה' יתר א' כי ודאי יש לו להקב"ה יתרון על ב"ו, שאלישע לח עשה אלא בסיוע הנעלם ב"ה, ולזה אלישע ע"ה שהוא הנעלם ב"ה וכן עם המלה גימ' נעלם:
פסוק ב:ותהר ותלד שרה. לאברהם למה לי ודאי שהיה לאברהם אלא להודיעך שבע שנתבשרה האמינה וכיונה דעתה באברהם שיהא צדיק ושלם בכל מדותיו של אברהם ושיהא דומה לו, ולכך ותהר ותלד שרה לאברהם מעת ההריון עד עת הלידה לא הסיחה דעתה מאברהם, וכן רמז יצחק יחיד צדיק חסיד קדוש נוטריקון. ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו, לו למה לי אלא לומר לך שהיא כיונה לו. ויקרא אברהם את, ס"ת אמת להודיע אמיתתו של הקב"ה, ויקרא אברהם את שם בנו, והלא הקב"ה קראו יצחק שנאמר אבל שרה אשתך יולדת לך בן וקראת את שמו יצחק, לז"א כאשר צוה אותו אלהים אחר וימל וחוזר על שניהם, ויקרא אברהם וגו' וימל אברהם את יצחק בנו כאשר צוה אותו אלהים, בקריאת השם שאמר לו, וקראת שמו יצחק ובמילה שאמר לו בן שמנת ימים ימול לכם כל זכר, שאברהם היה מכוון בעשיית המצות לעשותם לשמה, וזהו כאשר צוה אותו אלהים. וא"ת למה לא קרא לו שם אחר המילה אחר הקדושה, ויש לומר לפי שכשיצא יצחק בא דרוריא לעולם יצחק יצא חק ובאו כולם להניק משרה והיה יום שחוק לכל העולם אפילו העליונים לפי שנתקדש שמו בעולם שהקב"ה פוקד עקרות מרפא חולים ומפריח עץ יבש, וכן אמר שרה שחוק עשה לי אלהים חדוה עבד לי ה' כתרגומו כל, השומע יתאמת לו יצחק לי, כלומר שיצחק הוא בני ולא כמו שאמרו ראו מה עשו זקן וזקנה לקחו אסופי מן השוק וכו' כבמדרש, אלא יצחק, לי ודאי, אם כן מעת שיצא ראוי לקרא לו שמו ואין צריך להמתין למילה, שהוא נתקדש מעת ההריון והלידה שכוונו לו אביו ואמו כמו שאמרנו, וכן הוא אומר ואת בריתי אקים את יצחק, אשר קדש ידיד מבטן ר"ת אקים, ולא שלטה עליו הערלה ח"ו, ולא מלו א"א אלא לקיים מצות מילת הבן בן ח' ימים, וזהו כאשר צוה אותו אלהים לקיים ולהשלים תרי"ג מצות שנאמר עקב אשר שמע אברהם:
פסוק ה:ואברהם בן מאה שנה בהולד לו את יצחק בנו, כבר אמרנו שיצחק נולד בשנת ק' קדושה ג"כ כדי להתיש כח הגבורה שאלמלא נולד יצחק בימי הבחרות לא היה העולם מתקיים מפני תוקף הדין והגבורה של יצחק שנאמר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים, וזהו ויעקוד את יצחק בנו ויקח את האש ואת המאכלת, את האש הוא הדין ואת המאכלת היא מדה"ד שהיא מכלה בני אדם, ויקח את העצים הם בני אדם, כי האדם עץ השדה, וישם על יצחק בנו לקח העצים הידועים שהם הצדיקים והשליטם על הדין:
פסוק ז:ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים. יאמר מי היה הסבה שהיניקה בנים שרה כי ילדתי בן לזקוניו הזקנה היא היתה הסבה עד שהוצרך הקב"ה לעשות לנו נסים, ואולי כל אותם בנים שהניקה, אנטונינוס למד תורה וקדש עצמו כ"ש בנים שינקו מחלב שרה אמנו שנתקדש בה שם שמים ולכך נקראו בנים. היניקה בגימ' ק"פ ומילה במילואה ק"פ מלמד שנמולו ולא יגעה לריק, ועוד היניקה הי נקיה מעתה שלא יאמרו מאבימלך נתעברה שרה שהקב"ה אינו עושה נס כזה לזונות שתניק כ"כ בנים. עוד היניקה בנים הל"ל היניקה ילדים כמו היליכי את הילד הזה והיניקהו לי, ותקח האשה הילד ותניקהו, אלא אמר בנים ד ם לומר שכלם נהיו בנים למקום כד"א בנים אתם וכו', וכן היניקה עם ו' אותיות גימ' מקום, לפי שינקו מחלב קדוש וטהור עשה בהם רושם, אם כן אברהם טפל לשרה אברהם גייר אנשים ושרה גיירה נשים ואנשים ע"י החלב ויחדו הש"י, וכן חלב במ"ק אחד, ובפרט חלב של שרה אמנו שעיקרו היה טהור אחר שפסק מדם הנדות שנאמר חדל להיות לשרה אורח, כי החלב עיקרו מדם הנדות כמו שאז"ל על פסוק מי יתן טהור מטמא כדי שיצא יצחק טהור וקדוש, מכאן שאין להניק מן הכותית שחלבה טמא ומוליד טומאה בגוף, מחלב הכותית יהיה מחבל העולם, היניקה בנים שרה, ר"ת למפרע שבה, וס"ת המה, שכולם שבו בתשובה. עוד מ"י מלל, פירוש אם היה נמול אברהם שנת מ' או נ' הייתי מניקה הרבה בנים לאברהם:
פסוק ח:ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם וגו', רז"ל אמרו ביום הגמל שהוא על יום המילה ה"ג מל, ה"ג ח', ומה שאמר ויגדל הילד לומר שבז' ימים גדל כנער שהגיע ליגמל לפי שהנולד בימי הזקנה נולד חלש וכל שכן כשהוא מזקן וזקנה אבל זה ויגדל הילד גדל שלא כדרך העולם כדי שימול לח' שהוא היה ראשון לנמולים לשמנה, לזה עשה משתה גדול על הגידול שגדל בח' ימים כמו אחר בשתי שנים, משתה על המילה, גדול על הגידול, דאי לא תימא הכי גדול למה ודאי שאברהם אבינו היה עשיר גדול שנאמר ואברהם כבד מאד וגו', והיה נדיב לב, שהיה מאכיל לכל באי עולם ובא לו בן לאחר היאוש ודאי שיעשה משתה גדול מה צורך לספר, אלא ודאי למה שאמר שבשמנה ימים היה כבן ב' שנים:
פסוק ט:ותרא שרה את בן הגר המצרית, ראתה במראה הנבואה שסופו לחזור לעיקרה של אמו ולזה אמרה את בן הגר המצרית אעיקריה קאי, וראתה שלא כוונה בעת ההריון וזהו אשר ילדה לאברהם, הלידה לבד היתה לאברהם:
פסוק י:ותאמר גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא כוונה לך אם כן אינו בנך אלא בנה וכן א"ל הקב"ה אל ירע בעיניך על הנער וגו' אינו בנך אלא כנער מאמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, שהיה טפל לה בנבואה, ואמרה האמה הזאת, לפי שאולי תלמד לבנה שיקח נקמת אביה פרעה על שלקה, אם כן אע"פ שאינו בן ירושה לפי שהוא בן אמה עם כל זה הוא מזרעו של חם ועברתם שמרה נצח וכו', ולזה אמר ב"פ האמה הזאת כאמה הוא, כי לא יירש, פי' כי אע"פ שאינו בן ירושה ועוד בן האמה הזאת אולי נוטרת איבה מצדי, ולזה אמר עם בני מצד שהוא בני שלקה אביה על ידי, ומצד אחר ג"כ אין מן הראוי שישב עמו שהוא יצחק, והקב"ה אמר ואת בריתי אקים את יצחק שהוא קדוש ואין מן הראוי לשבת קדוש עם חול, אם כן מכל אלו הטענות ראוי לגרשה:
פסוק י:ובמדרש בשעה שנולד יצחק היו הכל שמחים א"ל ישמעאל שוטים אתם אני בכור ואני נוטל פי שנים, שמתשובתה שאמרה שרה אתה למד שאמרה כי לא יירש, אמר זה לזה נלך לשדה והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ויורה כלפי יצחק ועושה א"ע כאילו מצחק הה"ד כמתלהלה היורה זיקים חצים ומות, אמרה שרה כי לא יירש עם בני אע"פ שאינו יצחק עם יצחק אע"פ שאינו בני ק"ו עם בני עם יצחק ע"כ. וקראה אמה ועד עתה קראה שפחה שנאמר בוא אל שפחתי וכן אמר אברהם לה הנה שפחתך וכן המלאך אמר לה הגר שפחת שרי אי מזה באת ואנה תלכי, וכאן קראתה אמה הוא יותר שם חשוב משפחה שנאמר כי ימכור איש את בתו לאמה וכו' שהיא בת ישראל, לפי שיש לה זרע מאברהם:
פסוק י:בפרקי רבי אליעזר נטל ישמעאל קשת וחצים והיה יורה אחר הפרגוד והיה יצחק יושב לבדו ויורה עליו חץ להרגו וראתה שרה והגידה לאברהם וא"ל כזה עשה ישמעאל ליצחק עמוד וכתוב ליצחק כל מה שנשבע הקב"ה ליתן לך ולזרעך שאין בן האמה הזאת יורש עם בני וכתוב גט גירושין ושלח האשה הזאת ואת בנה מעלי ומעל יצחק בני מן העוה"ז ומן העוה"ב ע"כ. ולזה אמר גרש האמה ואת בנה מן העולם הזה כי לא יירש בעולם הבא, ולכך ב' יודי"ן שלא יירש ב' ירושות, ולזה אמר עם בני בעוה"ז עם יצחק בעוה"ב:
פסוק יד:וישכם אברהם בבקר. אע"פ שרע בעיניו הדבר כמו שאמר בפרקי רבי אליעזר ומכל רעות שבאו עליו רע בעיניו הדבר הזה עם כ"ז רצה לעשות דבורו של הקב"ה שאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה והשכים בזריזות ולא חשש על עצמו ולא על ישמעאל אע"פ שהוא בנו, זה נסיון תשיעי:
פסוק יד:ויקח לחם וחמת מים שם על שכמ"ה, שם כ"ו עם המלה, שלא יכלו לא הלחם ולא המים אבל כשהלכו אחר ע"א ואחר התעתועים חסרו המים שנאמר ותלך ותתע שהלכה אחר התעתועים כן איתא במדרש. ואם תאמר א"כ היה רשע מאחר שהיה עובד ע"א א"כ איך אז"ל אמרו מה"ש לפני הקב"ה מי שעתיד להמית בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר אמר להם הקב"ה עכשיו מה הוא צדיק או רשע אמרו צדיק אמר להם איני דן את האדם אלא לפי שעתו והיכן צדקתו אם הוא עובד ע"א, י"ל שב"ד של מעלה אין דנין אלא מכ' שנים ולמעלה. עוד במדרש בן י"ז שנה היה ואת אמרת שם על שכמה אלא מלמד שהכניסה בו שרה עין הרע ומתוך כך חלה ונכנסה בו חמה ונתנונה, תדע לך שהוא כן דכתיב ויכלו המים מן החמת שכן דרך החולה להיות שותה כל שעה ע"כ. ואם תאמר וכי שרה הצדקת יש לה עין הרע אלא היא היתה נביאה שאברהם טפל לה. בנבואה וראתה שעתידין מלכות רומי להביא מבני ישמעאל שמונים דוכסים רוכבים על פילים להחריב הבית ולזה אמרה גרש האמה אמה בא"ת ב"ש תי"ץ שעתיד לבוא לנתוץ את הבית, אם כן גרש שעתיד לרגש העולם, ולזה קראת אמה מלשון אימה ופחד כי היה לה לקראה שפחה וכן אמר בוא נא אל שפחתי וכן המלאך קראה שפחה שנאמר ויאמר לה הגר שפחת שרי וגו'. ועוד יש לומר שקראה אמה בשביל כבוד אברהם שיש לו ממנה בן כמו שרה אמנו:
פסוק טו:ותשלך את הילד תחת אחד השיחים. תרגם אונקלוס תחות חד מן אילניא, וכי לא היתה התורה יכולה לכתוב תחת אחד מן האילנות אלא אחד השיחים אחר ששחה ואמר להקב"ה רבש"ע הואיל ואתה עתיד להורגו בצמא איך בשרתני ואמרת לי הנך הרה וילדת בן וכו' ועל פני כל אחיו ישכון, וישמעאל ג"כ אמר הואיל ואתה הורגני בצמא למה בשרת לאבי ואמרת ולישמעאל שמעתיך. אז וישמע אלהים אל קול הנער, אם כן יהיה פירוש שיחים מלשון שיחה ודבור:
