פסוק א:מגבעת המורה בעמק. (תרגום:) דמסתכיא למישרא. המורה, לשון הוראה וראיה, כמו (משלי ו יג) מורה באצבעותיו, שמשם צופים ורומזים בעמק:
פסוק ב:יתפאר. וונטי"ר בלע"ז:
פסוק ג:ויצפר. בבקר, לשון ארמי: צפרא:
פסוק ה:כל אשר ילוק בלשונו וגו' וכל אשר יכרע על ברכיו לשתות. תציג אותו לבד חוץ מסיעתך, כי הם לא ילכו עמך, שכך הם למודים לכרוע לפני עבודת גלולים:
פסוק ו:המלקקים בידם. אין זה דרך כריעה כלוקק בלשונו:
פסוק יב:נפלים בעמק. שוכנים בעמק:
פסוק יג:צליל. צלול כתיב, שהיה הדור צלול מן הצדיקים:
פסוק יג:צליל לחם שערים. (תרגום:) חרר דלחם שעורים, חררה שאופין על הגחלים:
פסוק יג:לחם שערים. הוא זכות העומר הקרב בפסח:
פסוק יג:ויכהו ויפל. האהל: ויהפכהו. האהל מלמטה למעלה, ונפל האהל:
פסוק טו:את מספר החלום. את סיפור החלום, (תרגום:) ית שועית חלמא וית פשריה:
פסוק טו:ואת שברו. ואת ממכרו, כלומר: ואת פתרונו:
פסוק טז:שופרות ולפדים. להזכיר זכות מתן תורה ופשוטו: לילה היה, כמו שכתוב (פסוק ט) והיה חשך, לפיכך נשאו שם לפידים להאיר להם ונתנום בכדים כדי שלא יבינו בלפידים:
פסוק יז:ממני תראו. את אשר אני עושה, ראו ועשו כן:
פסוק יח:אנכי וכל אשר אתי. אחד מן הראשים, ומאה איש היה עמו (פסוק יט):
פסוק יח:לה' ולגדעון. (תרגום:) חרבא דמקטלא מן קדם ה' ונצחנא על ידי גדעון:
פסוק יט:הקם הקימו. כבר בני החיל את השומרים שהיתה משמרתם באשמורת התיכונה, שכן דרך בני גייסות להעמיד שומרים, אלו ישמרו שליש הלילה הראשון ואלו שליש השני, ואלו שליש האחרון:
פסוק יט:ונפוץ הכדים. ולשבור הכדים אשר בידם:
פסוק כא:ויריעו. תרועת מסע וניסה:
פסוק כד:ולכדו להם את המים. המפסיקין בין ארם לארץ כנען:
פסוק כד:ואת הירדן. שגם הוא היה מפסיק:
פסוק כה:הביאו אל גדעון מעבר לירדן. בבקר, כשעבר גדעון את הירדן לרדוף אחר זבח וצלמונע: