ויאמרו למה ה' כו'. נראה שניחמו על אשר עשו לבנימין שנצטערו ויאמרו כו' וע"כ לתקן אמרו מי אשר לא עלה בקהל כו' לתת לבנימין מבנות אשר לא עלו ואיך יאמר אח"כ וינחמו בני ישראל על בנימין כו' ושאח"כ אמרו מה נעשה להם לנותרי' כו' ויאמרו לתקן מי א' משבטי ישראל אשר לא עלה כו' שהו' לתת להם מבנותיהם והלא הניחום ובקשת התיקון כבר נאמר. אמנם יהיה כי בתחלה באו' למה ה' כו' לא היה ניחום על בני בנימין כ"א שבהיותם בוכים היו אומרים למה ה' כו' שבדאגת צרתם היו אומרים מה היה העון שגרם כל הרעה הזאת וזהו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל כו' ועל כן ממחרת העלו עולות ושלמי' ועוד לסלק אשמה אמרו מי אשר לא עלה בקהל כו' כי השבועה הגדולה היתה כו' לאמר מות יומת כלומר לכן נקיים השבועה להמיתם ויהיה תיקון לנפשותינו אך עד כה לא ניחמו על בנימין אמנם אחרי כן ניחמו עליהם וזהו וינחמו בני ישראל אל בנימין כו' ואז לתקן הנותרים לתת להם נשים אמרו מי אחד משבטי ישראל וימצאו מיושבי יבש גלעד ארבע מאות נערה בתולה כו' וישלחו כל העדה וידברו אל בני בנימין כו' ויתנו להם הנשי' כו' והנה התיקון הזה היו עושי' אם היו מוצאים עיירות אחרות שלא עלו המצפה כאנשי יבש גלעד אך לא מצאו להם כן והנה היה אפשר לומר כי עתה ע"י ארבע מאות נשים לא יגדע השבט כי ת' אנשים יולידו מהן בנים ובנות אך אמר כי והעם נחם לבנימין כי גם שלא יגדע השבט לא יבצר מהיות פרצה בשבטי ישראל לישאר כל שאר הנותרים בלי נשים וזהו העם נחם כו' כי עשה ה' פרץ כו' על כן ויאמרו זקני העדה הן אמת כי יש ירושת פליטה מה לבנימין מאשר היו כיורשים לאנשי יבש גלעד אך עדיין מעותדים לימחה השבט בהיות אלף ושלש מאות איש בלי נשים ומה יעשו וגם יתקוטטו על הארבע מאות נשים מי יקחם ויתרגש לימחות השבט לכן ויאמרו הנה חג ה' כו':
פסוק כב:
והיה כי יבאו כו'. הנה הכתוב הלז מעורבב הבנה ויתכן כי אמרו כי יבאו אבותם או אחיהם לריב אלינו ואמרנו אליהם הנה על שלש כתות אפשר להתרעם או עלינו שצוינו לעשות ולא קיימנו השבועה או על החוטפי' או עליכם שאינכם קמים אליהם להוציא את בנותיכם מידם והנה עלינו אין אשם כי חנונו אותם כי לא משורת הדין עשינו כי אם בתורת חן והשעה צריכה לכך וגם לא על החוטפי' כי יאמרו לכם לא לקחנו איש אשתו במלחמה כ"א ברשות עשינו וגם לא עליכם אשם כי לא אתם נתתם להם ואם תאמרו כי הן אמת שלא נתתם אך עתם תקחום מהם לא כן הוא כי כעת תאשמו אם תריבון אתם כי ברשות עשו:
פסוק כד:
ויתהלכו כו'. אמר שלא אמרו שאר שבטים לחטוף משבטים אחרים כ"א איש לשבטו ולמשפחתו וגם לא לקחו מנחלות בנימין החרבות כ"א הניחו נחלות כ"ו אלף איש למעט מזער הנותרים עם היות כי בימים ההם אין מלך כו' כי לקחו מוסר מאשר נעש' לבנימין וז"א בימים ההם כו':