פסוק א:רש"י ד"ה קטורה, זו הגר, ...שנאים מעשיה כקטורת ושקשרה פתחה וכו'. וראוי למצוא, במה נאים מעשיה, והרי יחסה אל ישמעאל קודם למציאת הבאר אינו נלבב כל כך. ואלו החלק השני - שקשרה פתחה - מה גדולה יש בו, ומ"מ אין זה מעשה אלא הימנעות. (פ' חיי שרה תשמ"ז)
פסוק א:ולכאורה יש לומר שהעובדה ששרה אמנו ענתה אותה, אף היא מעידה שלא צדקת היתה. (פ' חיי תש"ן) ור' זהר (ח"א קלג) שאחרי שנפרדה הגר מאברהם ועבדה אלילי בית אביה, חזרה בתשובה ונקשרה במעשים טובים, ומפני זה נשתנה שמה ונקרא "קטורה" - קשורה במעשים טובים, ושלח אברהם ולקחה לו לאשה.
פסוק ב:"ותלד לו את זמרן ואת... ואת... ואת... ואת...". כלומר ששה בנים הוליד, בזה אחר זה, שהרי באשה־פילגש אחת מדובר, והוא כבר בן ק"מ, ואיש אינו מעיר שלכאורה יש גם בזה משום נס, שהרי למעלה (כא, ה) הנס הוא - בחלקו - בכך שהוא בן מאה בהיולד לו יצחק בנו! (פ' חיי תשנ"ד)
פסוק ב:וכבר קידמוני בזה, ר' בדעת מקרא לפס' א שזה עתה עברתי על כתב־ידו. (פ' בא תשנ"ו) ור' רמב"ן מו, טו: "אבל אומר לך דבר שהוא אמת וברור בתורה, כי הנסים הנעשים על־ידי נביא שיתנבא כן מתחילה או מלאך נגלה במלאכות השם יזכירם הכתוב, והנעשים מאיליהן לעזור צדיק או להכרית רשע לא יזכירו בתורה או בנביאים...".
פסוק ב:מבין כל השמות שבפסוקים אלה - ט"ז במספר - אין אונקלוס מתרגם אלא שלושה: אשורם ולטושם ולאמים. וצ"ע. (פ' חיי תשנ"ד)
פסוק ב:וראה תרגום יונתן בן עוזיאל ופירושו וראה רמב"ן על אתר, הכל שפיר. (פ' חיי תשנ"ד)
פסוק ה:רש"י ד"ה ויתן אברהם וגו'. אמר ר' נחמיה ברכה דיאתיקי. ע"כ. וראה בהע' 75 בחומש "תורת חיים" הטוען שרש"י מחבר כאן שתי דעות חולקות בבראשית רבה - ר' נחמיה ורבנן - וזה יפה, אך (א) היה צריך ליתן את המקור בבראשית רבה. (ב) היה צריך לגרוס ברש"י ודיאתיקי, בו"ו, כמו בדפו"ר.
פסוק ה:המקור: בראשית רבה סא, ו ושם לא שתיים כי אם שלוש דעות! ובוודאי שצריך לגרוס כאן בו"ו כמו רבנן שם: קבורה ודיאתיקי. ופירוש דיאתיקי - מתנת שכיב מרע. נוטריקון "דא תהא למיקם ולהיות" (מתנה זו תתקיים ותהיה). (פ' חיי תשס"ב)
פסוק ו:רש"י ד"ה הפילגשים, חסר כתיב, שלא היתה אלא פילגש אחת. ע"כ. ודברי שפתי חכמים (ק) אינם נראים, וצריך לבדוק אצל מפרשי בראשית רבה, שם מקורו של רש"י, כמסומן. (פ' חיי תשמ"ט)
פסוק ו:ראה בראשית רבה (סא, ד) וראה "מנחת שי" על אתר ולפ' בא (שמות י, יב) הקובע שבמקומות רבים יש מחלוקת בין הגמרא (או המדרש) לבין המסורת. (פ' חיי תש"ן) ור' שבת נה ע"ב בתוס' ד"ה מעבירם ובגליון הש"ס שם שמנו מקראות שבתורה שמסורת הספרים שבידינו חלוקה על דברי הגמרא. ור' בית יוסף על טור יו"ד סימן ער"ה.
פסוק ו:וראה בחומש "תורת חיים" על אתר הע' 76 שצריך היה להיות "הפלגשיים" בשתי יודי"ן - יו"ד אחת לסימן הייחס ויו"ד שניה לסימן הריבוי. (פ' חיי תשנ"ז)
פסוק ו:שם. ...היא הגר היא קטורה. וקשה לי, והרי למעלה (כד, סב) אמר רש"י ד"ה מבוא באר לחי רואי שהלך (יצחק) להביא הגר לאברהם אביו שישאנה, ואם כן אינה פילגש. ור' משכיל לדוד שרש"י סובר שגם פילגש נישאת על־ידי קידושין אלא שאין לה כתובה.
פסוק ו:רש"י ד"ה נתן אברהם מתנות, פירשו רבותינו וכו'. וקשה לי, והרי לפי המאמר הקודם אין "בני הפילגשים" כלל, שהרי כל המנויים כאן נולדו לו מקטורה, היא הגר, אחרי נישואיו עמה. ואף אם תאמר ששני המדרשים חולקים זע"ז, מ"מ קשה, במה ישמעאל עדיף עליהם, שאותם - ולא אותו - שלח מפניו. ור' אור החיים הק' על אתר. (פ' חיי תשמ"ז)
פסוק ו:שם. ...ד"א מה שניתן לו על אודות שרה וכו'. וקשה לי, כלום שמר על בעלי־החיים הללו ועל צאצאיהם בנפרד במשך כל השנים הללו? לשם מה? מהי כוונת הדרשן בזה - עד כמה צריך להתרחק ממתנות? ממתנות גוי? צריך למצוא את מקורו של רש"י ולבדוק. (פ' חיי תשנ"ד)
פסוק ו:"...וישלחם מעל יצחק בנו" וגו'. ראה רד"ק ד"ה ולבני הפילגשים, ששלח גם את אנשי ביתו, כלו' כל הנפש שעשו בחרן, וכל זה כדי שלא יטריחו על יצחק ולא יריבו בעסקי הירושה. והדבר תמוה - במקום לפתח קהילה גדולה של מאמינים, הוא מפזר אותם, וכל זה כדי שלא יטריחו ולא יריבו? (פ' חיי תשנ"ג)
פסוק ז:רש"י ד"ה מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים, בן ק' כבן ע' וכו'. אבל ר' רמב"ן למעלה (כג, א) שהדרשה אצל שרה היא על שום יתור הסיפא "שני חיי", והרי כאן אין כזאת, ואכן אומר רמב"ן שם שאין דרשה כזאת אצל אברהם אבינו ע"ה. (פ' חיי תשנ"ז)
פסוק ח:"...ויאסף [אברהם] אל עמיו". הביטוי קשה אצל אברהם אבינו ע"ה, שהרי אין יכולה להיות הכוונה: אל תרח, אף עם עשה תשובה, כי עדיין אין זה רבים. והשאלה קשה עוד יותר לדברי ראב"ע: ...על לכתו בדרך אבותיו כאלו יתחבר אליהם וכו'. ור' ר"ע ספורנו שהנו ער לכגון דא: נאסף אל צרור החיים לחיי העולם עם צדיקי הדורות שהם עמו ודומים אליו וכו'. ואף זה אינו מספק. (פ' חיי תשנ"ד)
פסוק ט:"...אל מערת המכפלה, אל שדה עפרון בן צחר החתי" וגו'. הנה עדיין, כלו' עשרות שנים אחר מוכרו את המערה והשדה, הם נקראים על שמו. דומה שאפילו כסף "עבר לסחר" אינו מועיל תמיד. כלום יש כאן משום רמז לימינו, ח"ו? (פ' חיי תשנ"ו)
פסוק י:"השדה אשר קנה אברהם" וגו'. כל הפס' לכאורה מיותר, והלשון "קבר" (ביחיד!) מוזר קצת. (פ' חיי תשס"ב) ור' רד"ק שבכל מקום בו נזכרה הקבורה במערת המכפלה נזכר גם המקנה, להודיע חבתו של אברהם אבינו ע"ה שלא מצא מקום לקבורה עד שקנה אותו, ואף על פי כן לא הרהר אחרי האל שאמר לו: כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם. ור' העמק דבר (מט, לב).
פסוק יא:רש"י ד"ה ויהי אחרי וגו', ...דבר אחר, אע"פ שמסר הקב"ה את הברכות לאברהם, נתיירא [אברהם] לברך את יצחק וכו'. דוגמה בולטת לאי־בהירות שיכולה להיווצר על־ידי השימוש בכינוי. (פ' חיי תשנ"ד)
פסוק יב:"...אשר ילדה הגר המצרית שפחת שרה לאברהם". באשר לצורך בתיאור ארוך זה, מבאר רשב"ם על אתר: כלומר אין זה בנו הנקרא על שם זרעו אלא בן שפחה..., והשוה להלן (פס' יט). (פ' חיי תשס"ה)
פסוק יג:"...בשמתם לתולדתם". ראה ביאורו של ר' יהודה קיל שי' למלה "בשמתם", והוא מפתיע ומשכנע למדי. אך קשה לי, למה אינו מפרש כך גם בפס' טז. וכשקראתי את כתב היד בשעתו, לא שמתי לב לדבר, ועכשיו אי־אפשר לשאול אותו, ל"ע. (פ' חיי תשס"ה)
פסוק טז:"אלה הם בני ישמעאל... לאמתם". והרי זה צורה בלתי נכונה מן הבחינה הדקדוקית, וצ"ע. (פ' חיי תשמ"ט) ור' באר מים חיים על אתר שכוונת לשון זו לומר שאין הגויים מתייחסים אלא אחרי אמותיהם.
פסוק יז:"ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים" וגו'. לפי שעה לא מצאתי שצורה מיוחדת זו תידרש, כמו שהיא נדרשת בראשית הפרשה וגם למעלה (ז) לגבי מות אברהם אבינו ע"ה, ראה רש"י שם, אך צריך לבדוק, אם יש לו שם מקור. אם לאו, תגדל הקושיא עוד יותר, למה רק אצל שרה? וצריך לבדוק. (פ' חיי תשנ"ד)
פסוק יז:ומה שרש"י מביא כאן את חישוביו הכרונולוגיים, הרי הם דברי הגמרא במגילה יז ע"א, באשר לשהיית יעקב בבית־מדרשם של שם ועבר במשך י"ד שנה, ויש לברר אלו תאריכים מבוססים על מקורות מפורשים, אלו על מסורת ואלו על השערה בלבד. (פ' חיי תשנ"ד) ופירוט החשבון מובא ברש"י להלן (כח, ט).
פסוק יח:רש"י ד"ה נפל, ...עד שלא מת אברהם - ישכון, משמת אברהם - נפל. ע"כ. כבר שנים הרבה שאברהם אבינו ע"ה מת, והוא [ישמעאל] כלל לא במצב נפילה אלא קם. (פ' חיי) ור' יפה תואר על בראשית רבה (מה, ט) שלאחר מיתת אברהם נפל ישמעאל מגדולתו ולא היה עוד בארץ כבתחילה.
פסוק יט:רש"י ד"ה ואלה תולדת יצחק, יעקב ועשיו האמורים בפרשה. ע"כ. כלו' אין רש"י רוצה לפרש את "תולדת" כסיפור אירועיו של יצחק כי אם כמשמעו המילולי, וצריך לברר, אם תמיד אפשר לבאר דווקא כך. (פ' תולדות תשס"ו) ור' הע' 18 ברש"י השלם על אתר שכך דעת רש"י בכל מקום - עיין לעיל ב, ד; ה, א; ו, ט; ולהלן לז, ב.
פסוק יט:רש"י ד"ה אברהם הוליד וגו', ...מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם וכו'. וצרף לכאן דברי רש"י לעיל (כא, ז) ד"ה היניקה בנים. (פ' תולדות תשמ"ו)
פסוק כ:רש"י ד"ה בת בתואל וגו', וכי עדיין לא נכתב... אלא להגיד שבחה, שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם. ע"כ. זוהי הפעם הרביעית שהכתוב מאריך בייחוסה של רבקה ופרטיה. ולכאורה היה אפשר ללמוד שבחה כבר מן הפירוט הראשון, שהרי יש גם שם ייתורי לשון (כד, כד). ועל כל פנים קשה לי, מניין לנו שבתואל רשע היה. (פ' חיי תשנ"א)
פסוק כ:ואולי הכוונה לרשעות שעליה מסופר בילקוט שמעוני (רמז קט) שהיה מלך בארם נהרים, וכל בתולה שנישאת בועל אותה לילה ראשונה. (פ' תולדות תשנ"ד)
פסוק כ:ושמא מתכוון רש"י לדברי המדרש לפס' "כי ציד בפיו" (פס' כח) כלו' לרמאות של עשו שאצל בתואל היא בולטת עוד יותר (לבן). (פ' תולדות תשנ"ו)
פסוק כ:ור' מה שכתבתי להלן (לפס' לא-לג). (פ' תולדות תשנ"ו)
פסוק כ:רש"י ד"ה מפדן ארם, על שם ששני ארם היו, ארם נהרים וארם צובה, קורא אותו פדן, לשון צמד בקר וכו'. "אותו", פירוש - ארם נהריים. ולא מובן לי, מה מבואר עתה יותר, ולמה לא יאמר הכתוב במפורש, באיזה משני ארם ישב לבן, כלו' יאמר במקום "פדן" - נהריים. (פ' תולדות תשנ"א)
פסוק כ:עתה ראיתי ב"רש"י השלם" כמה תשובות, אך רק הראשונה נראית לי: ארם נהרים נקרא פדן ארם על שום ששוכן בין שני נהרות, כדלעיל ברש"י (כד, י), וכוונת רש"י "על שם" וכו' לומר, שכדי שלא נטעה בין ארם נהרים ולבין ארם צובא, פירש הכתוב שהוא מפדן ארם (ריב"א בשם הר"ר אליקים, תוס' השלם ח"ג, עמ' ח). רק קשה לי, למה לא יאמר פשוט "מארם נהריים", ואז לא יהיה כל מקום וטעות. (פ' תולדות תשנ"ג, בבית שלו' ורינה כשהיו בבלגיה)
פסוק כ:שאם לא נאמר כן, צריך לומר שהכתוב בא לומר, לפי רש"י, באחד משני הארם, או ארם נהריים או ארם צובא, ושבמתכוון אינו מפרש. (פ' תולדות תשנ"ד)
פסוק כ:"אחות לבן". ולא חשש ממאמרם ז"ל "רוב בנים דומים לאחי האם" (בבא בתרא קי ע"א). ואם כן, למה הכתוב מזכיר יחוס זה? ור' ר"ע ספורנו על אתר שכתב: "וממנה נולד עשו הדומה לאחי האם". (פ' תולדות תשנ"ה)
פסוק כא:"ויעתר יצחק" וגו'. ואלו אברהם אבינו ע"ה לא עשה כן, אף כי גם הוא ידע את סוד כוחה של תפילה, ר' למשל יח, כג ואילך. ואולי התשובה רמוזה בדברי רש"י להלן (כו ד"ה בן ששים שנה), שם רש"י מקביל את מעשה האבות בעניין זה - לאברהם אבינו היה פתרון והוא לקחת שפחתו לאשה, פתרון שלא היה לו ליצחק, וכפי שרש"י מסביר שם, ועל כן היה צריך להתפלל. ולכאורה יש ללמוד מכאן שתפילה פרטית, למען עצמו, שייכת רק במקום שאין כל פתרון אחר, אפילו לא פתרון דחוק כלקיחת השפחה לאשה.
פסוק כא:ור' להלן (ל, א ד"ה הבה לי) שגם יעקב לא התפלל, אלא קיבל את הצעתה של רחל בדבר לקיחת השפחה לאשה - כמו הצעת שרה לאברהם. ומכל מקום מבאר רש"י להלן (כו, ד"ה בן ששים שנה) שגם יצחק המתין עשר שנים עד שהגיב על עקרות אשתו, ור' גם מה שכתבתי שם. (פ' תולדות תשמ"ד, תשמ"ח, תשנ"ד, תשנ"ט)
פסוק כא:רש"י ד"ה ויעתר לו. ד"ה לנכח אשתו. ד"ה ויעתר לו. הדיבור ויעתר השני אינו בא אלא לפרש "לו", והתיבה ויעתר מיותרת, ואולי באה משום שהתיבה "לו" לבדה אין בה די לד"ה. (פ' תולדות תשמ"ט)
פסוק כא:ואף בדפו"ר כמו בחומשים. (פ' תולדות תשנ"ו)
פסוק כב:רש"י ד"ה ויתרוצצו, ...כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר וכו'. כלו' לעתים קרובות עברה שם, שאלמלא כן, לא היתה עקיבות בתופעת ההתרוצצות. ומכאן שבית־ מדרשם של שם ועבר היה במקום מגוריהם של יצחק ורבקה בארץ הנגב. (פ' תודלות תשנ"ד)
פסוק כב:ור' רש"י לפס' כז שאמנם ישב יעקב בישיבתם של שם ועבר כבר בנערותו. (פ' תולדות תשנ"ח)
פסוק כב:לפי זה צריך להניח שבריחת יעקב מפני עשיו בעקבות ברכת יצחק אחרי י"ד שנות הישיבה בבית־מדרשם של שם ועבר היתה, שהרי בוודאי לא ברח לבית המדרש שבשכנות מגורי ההורים. (פ' תולדות תש"ס)
פסוק כב:אך ראה דברי רש"י למעלה (יז ד"ה ואלו שני חיי ישמעאל וגו') למדנו ששימש יעקב בבית עבר י"ד שנים כשפירש מאביו, קודם שבא אצל לבן וכו'. דהיינו שבית־מדרש זה אכן במקום אחר היה. (פ' חיי תשס"ד) ור' משכיל לדוד (כח, יא) שבית־מדרשם של שם ועבר היה בבאר־שבע וכיון שהיה עשיו מבקש להמית את יעקב, נאלץ להיטמן שם מפניו, ולא היה יוצא החוצה כלל. וכן במהרש"א למגילה יז ע"א ד"ה הוה יעקב. (הראני הרב איתן שנדורפי שי').
פסוק כב:רש"י ד"ה למה זה אנכי, מתאוה ומתפללת על הריון. ע"כ. וקצת קשה לי, שלכאורה היה רש"י צריך לדבר בלשון עבר - למה התאוויתי והתפללתי, שהרי עתה אינה מתפללת עוד על הריון, שכן היא כבר הרה. (פ' תולדות תשמ"ט)
פסוק כג:רש"י ד"ה ויאמר ה' לה, ע"י שליח, לשם נאמר וכו'. לא ידעתי, מה מביא את רש"י לשלול מרבקה שמיעת דבר ה' בימשרין, בלא מתווך, והרי עם שרה דיבר, ולמה אפוא לא ידבר גם עם רבקה במישרין. (פ' תולדות תשנ"ח) ור' גור אריה שאם לה עצמה נאמר, למה לא נאמר לה קודם שהלכה לדרוש. ור' רש"י השלם לבראשית כז הע' 49 שדן אם היו האמהות כולן נביאות.
פסוק כג:רש"י ד"ה ושני לאמים, אין לאום אלא מלכות. ע"כ. וקשה לי מה מפרש, כלום אין אומה יכולה להיות חזקה מחברתה, וכי זה שמור למלכות דוקא, כדברי בעל שפתי חכמים (אות פ). (פ' תולדות תשנ"ו)
פסוק כג:"ורב יעבד צעיר". הרב יוסף צבי הרץ, מי שהיה רבה הראשי של בריטניה הגדולה, מנמק בביאורו לתורה צלע זו של הנבואה - נאמרה לרבקה בבית־מדרשו של שם התחייבותה להבטיח את ברכת יצחק ליעקב בנה הצעיר. ובחושבה שלא תוכל לשכנע את יצחק בעניין זה, לא נותר לה אלא לרמותו. כך או מעין זה ראיתי בשבת בביהכ"נ בבנגקוק.
פסוק כג:ולי נראה, בהמשך לעיון שם, כי יש מקום להניח שרבקה לא העלימה מפני יצחק את דברי הנבואה שנאמרו לה, אלא אמרה ואמרה לו, אך מחלוקת נפלה ביניהם באשר לביאורה של צלע זו המתפרשת יפה בשני אופנים. (א) "ורב" - הרבה יעבד צעיר, כלו' יעקב הצעיר יעבוד את עשיו הרבה - ביאורו של יצחק. (ב) "ורב" - הגדול, דהיינו עשו, יעבוד את הצעיר - הבנתה של רבקה.
פסוק כג:ברם, מכיוון שלא מפי הגבורה שמעה, ראה דברי רש"י לריש הפס' (ד"ה ויאמר ה' לה) ור' משכ"ש, קצת קשה למה הסתפקה במעין אוֹרַקל (דבר אלהים) ולא שאלה את ביאור הדברים מפי זה שמסרם לה. (פ' תולדות תשנ"ב, בנגקוק)
פסוק כג:ואת הביאור השני ראה למשל אצל דעת זקנים מבעלי התוספות להלן (לב, ד). (פ' וישלח תשנ"ב)
פסוק כג:ועתה ראיתי את שני התרגומים, והנה בעוד שלאונקלוס הכל ברור - "ורבא ישתעבד לזעירא", בכל מקרה, איך שלא יהיה, קושר יונתן בן עוזיאל תנאי - "אם בנוי דזעירא נטרין פקודיא דאורייתא". (פ' תולדות תשנ"ד)
פסוק כד:"והנה תומם בבטנה". "והנה" בא בפתח תיאור דבר בלתי צפוי, כך מפרשים בדרך כלל, ור' רשב"ם על אתר. וקשה לי, מה כאן בלתי צפוי? והרי נאמר לה במפורש "שני גוים בבטנך" וגו'. וקשה לומר שכאן בא "והנה" לומר - ובאמת כאמור, כמובטח, שהרי זה יהיה ח"ו זלזול בהבטחת הקב"ה שאינה צריכה אימות. (פ' תולדות תשמ"ט)
פסוק כד:וראה פירושו של רש"ר הירש בזה. (פ' תולדות תש"ן) ור' העמק דבר על אתר שהפלא היה שתאומים אלה כבר בבטן אמם ניכר היה שמנוגדים זה לזה בתכלית.
פסוק כה:רש"י ד"ה אדמוני, ד"ה כלו כאדרת שער. מכיוון שרש"י (בראשית רבה) רואה ב"אדמוני" סימן לתכונה שלילית עתידית אצל עשו, היינו מצפים לדרשה דומה גם מן התיאור "כולו כאדרת שער", ואין. מסתבר שאפשר ליישב את השאלה בדברי שפתי חכמים (אות ר), כלו' היגד זה נחוץ כדי להסביר קירוי שמו, ולכן אינו פנוי לדרשה. (פ' תולדות תשס"א)
פסוק כו:רש"י ד"ה ואחרי כן וגו', ...צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן בה וכו'. ספק רב אם תיאור זה תואם את המדע הביולוגי, ואם המשל נופל על הנמשל. (פ' חיי תשמ"ח)
פסוק כו:"ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם". בשבת שאלני יהודי טוב, מה עשה יצחק בעשרים שנה אלה בין נישואיו להולדת בניו. ומאוד נתאכזב כשאמרתי לו, שאני מניח שלא ישב בכולל ולמד תורה, אבל עסק בחקלאות. והראיות - (א) בשעת הרעב (כו, א) הוא עוזב את מקומו, ואלו היה חי מתבואה קנויה (חייו תלוים לו מנגד), לא היה צריך לעזוב אלא לשלם יותר ביוקר. (ב) גם לאחר מכן (כו, יב) "ויזרע יצחק... וימצא מאה שערים". (פ' חיי תשנ"ג)
פסוק כו:וראיה שיצחק היה מעורב בעשייה החומרית אפילו בימי אברהם אפשר למצוא בעובדה שזכר את הבארות שחפר אברהם על מיקומן המדויק, ראה להלן (כו, טו-יט). (פ' תולדות תשנ"ד) אך ר' בראשית רבה (נו, יא): "וישב אברהם אל נעריו (כב, יט) - ויצחק היכן הוא? שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה, כך אמר אברהם, כל מה שבא לידי אינו אלא בשביל שעסקתי בתורה ובמצוות, ולפיכך איני רוצה שתזוז מזרעי לעולם...". ור' יומא כח ע"ב: "אמר ר' חמא בר' חנינא מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם - היו במצרים ישיבה עמהם... היו במדבר ישיבה עמהם... אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה... יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה היה... יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה...".
פסוק כו:רש"י ד"ה ויקרא שמו יעקב, הקב"ה. ד"א, אביו קרא לו יעקב וכו'. וזכורני שראיתי, שמי שה' קרא לו שם, אין שמו משתנה, אבל לא זכור לי, מי והיכן ומ"מ צ"ל שלפי האומר כך, יצחק קרא לו שם. (פ' תולדות תש"ן) ור' משכיל לדוד שמה שהוסיף רש"י דבר אחר הוא משום שהוקשה לו על ביאורו הראשון שהקב"ה שינה שמו של יעקב לישראל (לה, י).
פסוק כו:רש"י ד"ה בן ששים שנה, ...ושפחה לא רצה לישא לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה. ע"כ. וקצת קשה - כלום אין זה הגיוני להתפלל תחילה, ולא לקחת שפחה בלי להשתדל בתפילה? (פ' תולדות תשמ"ט) ור' מש"כ למעלה (פס' כא).
פסוק כז:רש"י ד"ה ויגדלו הנערים ויהי עשו, ...וזה פירש לע"ז. ע"כ. הניחא הרישא, שהרי חז"ל אומרים (למעלה פס' יז) שישב יעקב י"ד שנים בבית־מדרשם של שם ועבר. אבל עשו, היכן יש רמז לכך שפירש לע"ז, ועוד בהיותו בביתו של יצחק? (פ' תולדות תשנ"ח) ור' מדרש שוחר טוב לתהלים (יד, ג).
פסוק כז:מכל מקום פשוט לו לרש"י, כי לשון "ויגדלו" פירושו - הגיעו לגיל י"ג שנים. (פ' תולדות תשס"א)
פסוק כז:רש"י ד"ה ישב אהלים, אהלו של שם ואהלו של עבר. ע"כ. מכאן כאלו שני בתי־מדרש היו, ולא כמקובל לחשוב־לומר. ומכל־מקום, מכאן משתמע שישיבה זו של יעקב בבית־מדרש במשך י"ד שנה היתה עכשו, כלו' בהיותו צעיר לימים, לפני מכירת הבכורה על־ידי עשו. וזה מסתבר יפה, דהיינו מכירה זו נעשתה בין מבוגרים ולא בין ילדים. (פ' תולדות תשנ"ח)
פסוק כז:ור' רש"י להלן (כח, ט ושם, יא). (פ' תולדות תשנ"ח) ולמעלה (כה, יז) מפורש ברש"י ששמש יעקב בבית עבר ארבע עשרה שנה כשפירש מאביו קודם שבא אצל לבן.
פסוק כח:"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אהבת את יעקב". תמוה התנא במסכת אבות (פ"ה מ"טז) הסובר: כל אהבה שהיא תלויה בדבר - בטל דבר, בטלה אהבה. ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם, אינו מביא פס' זה כדי ללמוד ממנו את לימודו, במקום להוכיח דבריו משני פסוקים שונים. (פ' תולדות תש"ן)
פסוק כח:ושלמה שי' העיר באשר להבדל בין רישא לסיפא דקרא - אהבתו של יצחק את עשו מנומקת, ולא כן אהבתה של רבקה את יעקב, ואולי זה משום שאהבה אמיתית אינה צריכה נימוק, ושלא כאהבה התלויה בדבר. (פ' תולדות תשנ"ד)
פסוק כח:ועתה שמתי לב שאהבת יצחק את עשו באה בלשון עבר (עתיד עם ו"ו ההיפוך), ואלו אהבת רבקה את יעקב באה בהווה, היא מתמדת ואינה פוסקת. (פ' תולדות תש"ס, מלון קיסר בים המלח) וכן בחזקוני.
פסוק כח:רש"י ד"ה בפיו, כתרגומו... ומדרשו וכו'. הרי זו דוגמה מצוינת לאי־בהירות אפשרית בשימוש בהטיות ובכינויים וחובה להראות זאת לצעירים שלומדים חומש - מקור נצחי לפרשנות. (פ' תולדות תשס"א)
פסוק כט:"ויזד יעקב" וגו'. מה פתאום יעקב עוסק בעבודת נשים? השוה (יח, ו). וראה יונתן בן עוזיאל, ואין זה מישב מאומה. אך ר' "אור החיים" הק' שכיון שראה יעקב את אהבת אביו לציד עשיו לקח גם הוא דרך לבשל תבשילין לקרב לב אביו אליו. (פ' תולדות תשנ"ט)
פסוק ל:"...הלעיטני נא מן האדם האדם הזה". אמר מי שאמר ש"נא" זה פירושו בלתי־מבושל, ולחיזוק טענתו אמר שאין מקף לפני "נא", כרגיל. ולכאורה צריך לבדוק, אם שייך לומר נא במשמע זה גם שלא לגבי בשר. (פ' שמות תשס"ד, במלון הוד בים המלח)
פסוק ל:רש"י ד"ה מן האדם האדם, ...ואותו היום מת אברהם, שלא יראה את עשו בן בנו יוצא לתרבות רעה וכו'. וקשה לי, מה תרבות רעה יש במכירת הבכורה? והרי לפי רש"י (כז) אף פירש לע"ז עוד קודם, וזה בוודאי חמור יותר. (פ' תולדות תשנ"ח)
פסוק ל:וגם בפס' הקודם - "והוא עיף, ברציחה" (בראשית רבה סג, יב). (פ' תולדות תשנ"ט) ור' חזקוני שכשמת אברהם בן קע"ה שנים היה עשו בן חמש עשרה שנה, ובו ביום מרד בפרהסיא, אבל כבר בהיותו בן שלש עשרה שנה היה ניכר ברישעו, אלא שהצניע מעשיו עד שנשתרש בחטא.
פסוק ל:אך גם מותר לשאול, מה ראו בעלי המדרש לטפול בו בעשו כל כך הרבה רעות, הרי קצת קשה לתאר שכך נראה בן יצחק. (פ' תולדות תשס"ו) אך בספר מלאכי (א, ב-ג) מפורש: "ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי". דומה שיחס אלוהי מפורש מעין זה הוא ייחודי לעשו, ואין פלא שבעלי המדרש ביקשו למצוא מעשי רשעתו.
פסוק ל:"...על כן קרא שמו אדום". שלא כשם עשו בא לו שם זה על שום התבטאות חד־פעמית, ואף לא נאמר, מיהו זה שקרא שמו כך - "קרא" בלשון יחיד, ולא "ויקראו", כלו' רבים, או כל הרואים אותו. ואף־על־פי־כן דווקא השם אדום הוא זה שבשימוש לכל זרעו עד היום. (פ' תולדות תשס"ד) ור' העמק דבר על אתר שעשו בדבריו אלה קרא עצמו אדום, שגרם בעצמו שיקראו לו זה השם, ומשמים גילגלו שינוי שמו כדי לפרסם את מכירת הבכורה ליעקב.
פסוק לא:"...מכרה כיום... השבעה לי כיום". בשני המשפטים באה כאן דרישה לבהירות (ר' רש"י על אתר), ואולי זה משום שיעקב חש בדמיונו של עשו לאחי אמו לבן הארמי - הרמאי. וראה רש"י למעלה (כח ד"ה בפיו) המביא את דברי מדרש תנחומא ח. שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו. (פ' תולדות תשנ"ה)
פסוק לא:ור' למעלה (פס' כ). (פ' תודלות תשנ"ו)