פסוק א:וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. חָזַר וְנָשָׂא אֶת הָגָר וּקְרָאָהּ קְטוּרָה עַל שֵׁם שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ נָאִים כִּקְטֹרֶת, וְכֵן מַשְׁמַע לְשׁוֹן ״וַיֹּסֶף״ שֶׁנְּשָׂאָהּ שֵׁנִית. וְיֵשׁ לָנוּ לִתֵּן טַעַם לָמָּה קְרָאָהּ עַכְשָׁיו קְטוּרָה עַל שֵׁם מַעֲשֶׂיהָ, וְעוֹד שֶׁזֶּה סוֹתֵר לְמַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וַיֵּרָא (בראשית כא, יד) ״וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע״ שֶׁחָזְרָה לְגִלּוּלֵי בֵית אָבִיהָ. וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁמִּתְּחִלָּה גֵּרְשָׁהּ עַל פִּי בַּקָּשַׁת שָׂרָה, כִּי אַבְרָהָם הָיָה טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבוּאָה, וְיָדְעָה שָׂרָה בִּנְבוּאָה שֶׁסּוֹפָהּ לַחֲזוֹר לְגִלּוּלֵי בֵּית אָבִיהָ, וְגַם רָאֲתָה בְּיִשְׁמָעֵאל בְּנָהּ שֶׁהָיָה מְצַחֵק שֶׁיֵּשׁ בְּמַשְׁמָעוּתוֹ גַּם עֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ו) ״וַיָּקוּמוּ לְצַחֵק״. עַל כֵּן אָמְרָה ״גָּרֵשׁ (אֶת) הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ״, כִּי מַעֲשֵׂה שְׁנֵיהֶם שָׁוִים, ״כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק״, כִּי לֹא יִירַשׁ מִמַּעֲשֵׂה אַבְרָהָם. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי אַבְרָהָם כִּי לֹא יָדַע בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אֱמוּנַת הָעֲבוֹדָה זָרָה אֲשֶׁר בְּלִבָּם, לְפִיכָךְ נֶאֱמַר לוֹ ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ״, וּמִכָּאן לָמְדוּ שֶׁאַבְרָהָם טָפֵל לְשָׂרָה בִּנְבוּאָה. מִיָּד ״וַיְשַׁלְּחֶהָ״ בְּגֵרוּשִׁין, ״וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע״ כַּאֲשֶׁר אָמְרָה שָׂרָה. וְאִם כֵּן, מֵאַחַר שֶׁגֵּרְשָׁהּ מֵחֲמַת עֶרְוַת דָּבָר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, קָשֶׁה אֵיךְ חָזַר וּלְקָחָהּ. עַל כֵּן בָּא לְתָרֵץ וְלוֹמַר שֶׁעָשְׂתָה תְּשׁוּבָה, כְּמוֹ יִשְׁמָעֵאל בְּנָהּ שֶׁעָשָׂה גַּם כֵּן תְּשׁוּבָה, וּכְדֵי לְפַרְסֵם זֶה קָרָא אַבְרָהָם שְׁמָהּ קְטוּרָה, עַל שֵׁם הַקְּטֹרֶת, כִּי פִּרְסֵם לַכֹּל שֶׁעָשְׂתָה תְּשׁוּבָה. וְכָל בַּעַל תְּשׁוּבָה נַעֲשִׂים לוֹ הַזְּדוֹנוֹת כִּזְכֻיּוֹת, וְהַזְּדוֹנוֹת עוֹלִים לְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּמוֹ הַזְּכֻיּוֹת. עַל כֵּן הִמְשִׁילָהּ לִקְטֹרֶת, שֶׁהַחֶלְבְּנָה שֶׁרֵיחָהּ רַע עוֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ כְּכָל שְׁאָר הַבְּשָׂמִים, וְזֶה דִּמְיוֹן נָאוֹת עַל חֲטָאֵי הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁעוֹלִין לְרֵיחַ נִיחוֹחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו מ, ב) ״כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ״, שֶׁאַחַר הַתְּשׁוּבָה גַּם הֶעָוֹן נִרְצֶה וּמְקֻבָּל, עַל כֵּן נִקְרֵאת קְטוּרָה.
פסוק ה:וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. הֶעֱבִיר נַחֲלָה מִכָּל בָּנָיו, כִּי כָּךְ רָצְתָה שָׂרָה בְּאָמְרָהּ ״כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה״ וְגוֹ׳ (בראשית כא:י), וְהִסְכִּים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדָהּ וְאָמַר ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״ (בראשית כא:יב). וּמַה שֶּׁנָּקַט ״כָּל אֲשֶׁר לוֹ״, הַיְינוּ כָּל מַה שֶּׁהִשְׁתַּדֵּל אַבְרָהָם מִכֹּחַ טָרְחוֹ וַעֲמָלוֹ וּבָא לוֹ בְּזֵעַת אַפּוֹ וּבִיגִיעַת כַּפּוֹ, זֶה הַדָּבָר הַמְיוּחָד לוֹ לְעַצְמוֹ, כִּי ״מִי יֹאכַל וּמִי יָחוּשׁ חוּץ מִמֶּנִּי״ (קהלת ב:כה), אֶת הַכֹּל נָתַן לְיִצְחָק. אֲבָל לִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים, דְּהַיְינוּ בְּנֵי הָגָר, כִּי ״פִּלַגְשִׁם״ חָסֵר כְּתִיב, עַל כֵּן נָתַן לָהֶם אוֹתָן מַתָּנוֹת שֶׁקִּבֵּל מִן הַמִּצְרִיִּים עַל יְדֵי שָׂרָה, בְּאָמְרוֹ ״אֲחֹתִי הִיא״ (בראשית יב:יג), וְאָז נָתְנוּ לוֹ מַתָּנוֹת, וְאוֹתָן מַתָּנוֹת נָתַן לִבְנֵי הָגָר הַמִּצְרִית, כִּי דִין הוּא שֶׁמִּמָּקוֹם שֶׁבָּאוּ שָׁם הֵם שָׁבִים לָלֶכֶת, וְחָזְרוּ לְמַטַּעְתָּן.
פסוק ה:דָּבָר אַחֵר, שֶׁנָּתַן לְיִצְחָק חֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא נִקְרָא ״אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ״, כִּי מַה שֶּׁבָּחַר אַבְרָהָם לְחֶלְקוֹ הַיְינוּ שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁכֵּן הוּבְטַח בַּפָּסוּק ״שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד״ (בראשית טו א), וְזֶה נִקְרָא ״אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ״ בְּהֶחְלֵט וְאֵין לְזָרִים אִתּוֹ, לְאַפּוֹקֵי מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד הָאָדָם מִן הַדָּבָר הַנִּתָּן מִיָּד לְיָד, אֵינוֹ שֶׁלּוֹ בְּהֶחְלֵט, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיָּבוֹזּוּ זָרִים יְגִיעוֹ. וְכֵן אָמַר מוּנְבַּז (בבא בתרא יא.): ״אֲבוֹתַי גָּנְזוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד שׁוֹלֶטֶת, אֲנִי גָּנַזְתִּי בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד שׁוֹלֶטֶת״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר: אוֹצָרִי מֻנָּח לָעוֹלָם הַבָּא, מָקוֹם שֶׁאֵין יַד הָאָדָם שׁוֹלֶטֶת שָׁם. וְעוֹד, שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבַּחֲצִי יָמָיו יַעֲזֹב לַאֲחֵרִים חֵיל וְחוֹמָה אֲשֶׁר בָּנָה וַאֲשֶׁר נָטַע, עַל כֵּן אֵין שְׂכַר הָעוֹלָם הַזֶּה לוֹ בְּהֶחְלֵט, זוּלַת שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא הוּא לוֹ לְבַדּוֹ. וְחֵלֶק זֶה נָתַן לְיִצְחָק שֶׁיְּקַבֵּל גַּם הוּא חֶלְקוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כִּי שְׂכַר מִצְוָה לַצַּדִּיקִים בְּהַאי עָלְמָא לֵיכָּא. אֲבָל לִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים נָתַן מַתָּנוֹת, דָּבָר הַנִּתָּן מִיָּד לְיָד, וְהוּא שֶׁיְּקַבְּלוּ חֶלְקָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז י): ״וּמְשַׁלֵּם לְשׂנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ״, שֶׁאִם רָשָׁע עוֹשֶׂה אֵיזוֹ מִצְוָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ מְשֻׁלָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל זֶה אָמְרָה שָׂרָה בִּנְבוּאָה: ״כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי יִצְחָק״ (בראשית כא י), כִּי לְפוּם רִיהֲטָא נִרְאֶה שֶׁהָיָה לָהּ לוֹמַר סְתָם ״כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה זוֹ מִמְּךָ״, אֶלָּא שֶׁרָצְתָה לוֹמַר בָּזֶה שֶׁרָאוּי הוּא שֶׁיִּירַשׁ גַּם בֶּן הָאָמָה, אָמְנָם ״לֹא יִירַשׁ עִם בְּנִי״ שָׁוֶה בְּשָׁוֶה, כִּי אֵין הַיְרֻשּׁוֹת שָׁווֹת, כִּי בֶן הָאָמָה יִירַשׁ חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם כא יג): ״וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ״, דְּהַיְינוּ חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל יִצְחָק יְקַבֵּל חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי, אַחַר שֶׁכְּבָר קִבֵּל יִשְׁמָעֵאל חֶלְקוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ קֵדְמָה״, שֶׁהָיוּ מֻקְדָּמִים בְּקִבּוּל שְׂכָרָם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיַעֲקֹב (שם כה כו): ״וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו״, שֶׁיַּד מֶמְשַׁלְתּוֹ יֶאֱחֹז בְּסוֹף גְּבוּלוֹ שֶׁל עֵשָׂו הַנִּרְמָז בֶּעָקֵב שֶׁהוּא סוֹף הָרֶגֶל, לוֹמַר שֶׁאַחַר שֶׁתִּכְלֶה רֶגֶל גַּאֲוָתוֹ מִן הַשּׁוּק בָּעוֹלָם הַזֶּה, אָז הַתְחָלַת מֶמְשֶׁלֶת יַעֲקֹב, וְנִמְצָא שֶׁעֵשָׂו מֻקְדָּם בְּקִבּוּל שְׂכָרוֹ. כָּךְ בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים שָׁלַח קֵדְמָה לְהַקְדִּימָם בְּקִבּוּל שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, דָּבָר הַנִּתָּן מִיָּד לְיָד, לְאַפּוֹקֵי שְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, אֵין לְשׁוֹן נְתִינָה שַׁיָּךְ בּוֹ.
פסוק ח:וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ. פֵּרֵש הָרַמְבַּ״ן וְכֵן רַבֵּינוּ בְּחַיֵּי, שֶׁהָיָה שָׂבֵעַ מִכָּל תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, לֹא כֵן הָרְשָׁעִים שֶׁאֵין נִפְטָרִין מִן הָעוֹלָם וַחֲצִי תַּאֲוָתָם בְּיָדָם, אֲבָל הוּא הָיָה שָׂבֵעַ מִכֹּל. אֲבָל אֵצֶל יִצְחָק שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לה:כט) ״זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים״, אֵין הַלָּשׁוֹן מַשְׁמַע כֵּן, כִּי מִלַּת ״שָׂבֵעַ״ מוּסָב עַל הַיָּמִים, שֶׁהָיָה שְׂבַע יָמִים וְלֹא תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה. גַּם כָּאן לָמָּה תָּלָה הַדָּבָר בְּזִקְנָתוֹ, כִּי גַם בַּיָּמִים הַקּוֹדְמִים לֹא חָסַר דָּבָר, וְעוֹד לָמָּה הִזְכִּיר תְּחִלָּה הַשֵּׂיבָה וְאַחַר כָּךְ הַזִּקְנָה, הֲלֹא יְמֵי הַזִּקְנָה קוֹדְמִין לִימֵי הַשֵּׂיבָה?
פסוק ח:עַל כֵּן נִרְאֶה יוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר, שֶׁגַּם בְּאַבְרָהָם קָאֵי ״וְשָׂבֵעַ״ עַל הַיָּמִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִזְכְּרוּ כָּאן ״יָמִים״, מִכָּל מָקוֹם מִדְּהִזְכִּיר הַשֵּׂיבָה, גַּם הַזִּקְנָה נִרְמָז שֶׁקָּאֵי עַל הַיָּמִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסָמוּךְ. אֲבָל גַּבֵּי יִצְחָק שֶׁלֹּא הִזְכִּיר הַשֵּׂיבָה, הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ ״יָמִים״, שֶׁלְּפִי שֶׁעִקַּר שְׂכָרָם שֶׁל צַדִּיקִים לְעוֹלָם הַבָּא, עַל כֵּן הֵם קָצִים וּמוֹאֲסִים בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָל יִשְׁעָם וְחֶפְצָם לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים הַנִּצְחִיִּים וְלֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, כִּי בָּעוֹלָם הַזֶּה ״לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי״ (שמות לג:כ). לְפִיכָךְ הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ יִדַּמּוּ לָעוֹלָם הַבָּא, וְעִקַּר שַׁלְוָתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לְעוֹלָם אֵינָן שְׂבֵעִים יָמִים, כִּי יוֹדְעִים הֵמָּה שֶׁחֵלֶק אֵין לָהֶם עוֹד שָׁמָּה, וְכָל חֶפְצָם יְמֵי הָעוֹלָם הַזֶּה. אֲבָל הַצַּדִּיקִים שְׂבֵעִים בַּיָּמִים וְאֵין לָהֶם חֵפֶץ בָּהֶם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים לט:ה): ״הוֹדִיעֵנִי ה׳ קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי״. רוֹצֶה לוֹמַר, שֶׁאֵדַע עַד כַּמָּה אֶהְיֶה חָדֵל מִן הַטּוֹבָה הָאֲמִתִּית שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. עַל כֵּן אָמַר בַּצַּדִּיקִים שֶׁהֵם ״שְׂבֵעֵי יָמִים״, כִּי כָל שְׂבִיעָה הוּא הַדָּבָר שֶׁאֵין הָאָדָם חָפֵץ בּוֹ עוֹד. עַל כֵּן הִקְדִּים ״יְמֵי הַשֵּׂיבָה״ לוֹמַר לְךָ, לֹא זוֹ שֶׁבִּימֵי הַשֵּׂיבָה הָיָה שְׂבַע יָמִים, אֶלָּא אֲפִלּוּ בִּימֵי הַזִּקְנָה הָיָה שָׂבֵעַ מֵהֶם, כִּי כָּל כָּךְ הָיָה לוֹ חֵפֶץ גָּדוֹל לֵהָנוֹת מִזִּיו הַשְּׁכִינָה, וְהָיָה מוֹאֵס בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה כָּל יָמָיו, כִּי נִכְסֹף נִכְסַף לְבֵית אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם.
פסוק ח:וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו. רז״ל אָמְרוּ (בבא בתרא טז:) שֶׁלֹּא נֶאֶמְרָה גְּוִיעָה וַאֲסִיפָה כִּי אִם בַּצַּדִּיקִים. וְעִנְיַן אֲסִיפָה זוֹ נִרְאֶה לִי לְפִי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יז.) שֶׁהָרְשָׁעִים נִדּוֹנִים בְּגֵיהִנָּם שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְרוּחַ מְפַזַּרְתָּן וְנַעֲשִׂין אֵפֶר כוּ׳, וְהָאֲסִיפָה עִנְיָנָהּ הֵפֶךְ הַפִּזּוּר, שֶׁאֵין הָרוּחַ מְפַזַּרְתָּן. וּמָצִינוּ לְשׁוֹן אֲסִיפָה אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת, כְּמוֹ ״וַאֲסַפְתּוֹ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ״ (דברים כב, ב), ״וְאֵין אִיש מְאַסֵּף אוֹתָם הַבָּיְתָה״ (שופטים יט, טו). וְזֶה שֶׁכְּבוֹד ה׳ יֶאֱסֹף אוֹתָם אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, לְאַפּוֹקֵי הָרְשָׁעִים הַנִּדָּחִים מִמְּחִיצַת הַשְּׁכִינָה. וּמַה שֶּׁנֶּאֶמְרָה אֲסִיפָה בְּיִשְׁמָעֵאל, לְפִי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, מִדִּכְתִיב ״וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל״ (בראשית כה, ט), שֶׁהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו. וְאִם קַבָּלַת רז״ל קַבָּלָה, נְקַבֵּל, וְאִם לַדִּין יֵשׁ תְּשׁוּבָה, כִּי יֵשׁ לְפָרֵשׁ הַפָּסוּק לְאִדַּךְ גִּיסָּא שֶׁהָיָה כָּל כָּךְ רָשָׁע עַד שֶׁלֹּא הָיָה חָס עַל כְּבוֹד אָבִיו וְלֹא נִתְעַסֵּק בִּקְבוּרָתוֹ עַד שֶׁהִתְחִיל יִצְחָק תְּחִלָּה לְהִתְעַסֵּק בַּקְּבוּרָה תְּחִלָּה, וְעַל כֵּן מֵחֲמַת הַבּוּשָׁה נִתְעַסֵּק גַּם הוּא בַּקְּבוּרָה. אָמְנָם אֵין לָזוּז מִקַּבָּלַת רז״ל, וּרְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם שֶׁהֲרֵי כָּל בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים שָׁלַח מֵעַל יִצְחָק בְּעוֹדֶנּוּ חַי, וּבְוַדַּאי לֹא שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל, דְּאִי לָאו הָכֵי אֵיךְ הָיָה שָׁם בִּשְׁעַת קְבוּרָתוֹ, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה וְנִתְחַבֵּר עִם יִצְחָק וְהוֹלִיכוֹ לְפָנָיו.
פסוק יא:וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ. לֹא רָצָה לְבָרְכוֹ בְּחַיֵּי אַבְרָהָם, לְפִי שֶׁכְּבָר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם ״וֶהְיֵה בְּרָכָה״ (בראשית יב:ב), הַבְּרָכוֹת מְסוּרוֹת בְּיָדְךָ, וְאֵיךְ יִקַּח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּדוֹ מַה שֶּׁכְּבָר נָתַן לוֹ? וְאַבְרָהָם לֹא רָצָה לְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, כִּי הָיָה יָרֵא פֶּן יִהְיֶה גַּם עֵשָׂו בִּכְלַל הַבְּרָכָה. וְיַעַן כִּי לֹא פֵרֵשׁ בַּמִּקְרָא בַּמֶּה בֵּרְכוֹ, וְעוֹד מִלַּת ״בְּנוֹ״ מְיֻתֶּרֶת, וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁיִּצְחָק הָיָה בְּנוֹ, נוּכַל לוֹמַר שֶׁבֵּרְכוֹ שֶׁיִּהְיֶה בְּנוֹ לְכָל דָּבָר הוּא לְבַדּוֹ וְלֹא בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים, כִּי הֵמָּה דּוֹמִים כְּאִלּוּ אֵינָן בָּנָיו, רַק יִצְחָק לְבַדּוֹ יִקָּרֵא בְּנוֹ וְלוֹ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה.
פסוק יח:עַל פְּנֵי כָל אֶחָיו נָפָל. וּלְהַלָּן אָמַר ״יִשְׁכֹּן״ (בראשית טז יב). פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י: עַד שֶׁלֹּא מֵת אַבְרָהָם יִשְׁכֹּן, מִשֶּׁמֵּת אַבְרָהָם נָפָל. וְאִם נְקַבֵּל שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עָשָׂה תְּשׁוּבָה אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, שֶׁהֲרֵי לֹא מָצִינוּ שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה כִּי אִם בָּזֶה שֶׁהוֹלִיךְ אֶת יִצְחָק לְפָנָיו, וְאִם כֵּן אִיפְּכָא מִבַּעְיָא לֵיהּ: בְּחַיֵּי אַבְרָהָם הָיָה רָאוּי לוֹ לִפּוֹל, וְלֹא בְּמוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי עָשָׂה אַחַר כָּךְ תְּשׁוּבָה, וְלָמָּה יִפּוֹל? וְהַבֵּט יָמִין וּרְאֵה: כָּל ״נָפָל״ מַשְׁמַע לְשֶׁעָבַר, וְ״יִשְׁכֹּן״ מַשְׁמַע לְהַבָּא. אִם כֵּן, וַדַּאי פֵּרוּשׁוֹ ״נָפָל״ לְשֶׁעָבַר, הַיְינוּ קֹדֶם שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וְ״יִשְׁכֹּן״ לְהַבָּא, לוֹמַר שֶׁעָתִיד שֶׁיִּשְׁכֹּן אַחַר שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה. וְנוּכַל לְפָרֵשׁ ״נָפָל״ לְשׁוֹן הַכְנָעָה, כִּי כֵן דֶּרֶךְ כָּל מַכְנִיעַ שֶׁנּוֹפֵל לִפְנֵי כָּל אָדָם, כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לִפּוֹל לִפְנֵי יִצְחָק – אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָטָן מִמֶּנּוּ, מִכָּל מָקוֹם הוֹלִיכוֹ לְפָנָיו וְנִכְנַע לוֹ – כָּךְ גַּם לִפְנֵי כָל אֶחָיו נִכְנַע, וְהַיְינוּ נְפִילָה. וּבָזֶה יְתוֹרַץ גַּם כֵּן קֻשְׁיַת רַשִׁ״י, כִּי קֹדֶם שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה ״יִשְׁכֹּן״, כִּי לֹא נִכְנַע, וְאַחַר שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה ״נָפָל״, רְצוֹנִי לוֹמַר נִכְנַע מִפְּנֵי כָל אֶחָיו, וּנְפִילָה זוֹ הִיא תַּקָּנָתוֹ.
פסוק יט:וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה בֶּן אַבְרָהָם, מִכָּל מָקוֹם הֻצְרַךְ לוֹמַר ״אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק״, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִשְׁמָעֵאל ״בֶּן אַבְרָהָם אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר הַמִּצְרִית״ (בראשית כה יב), הֲרֵי שֶׁהִזְכִּיר לְשׁוֹן ״בֵּן״ אֵצֶל אַבְרָהָם, אֲבָל הַתּוֹלָדָה תָּלָה בְּהָגָר. הֻצְרַךְ לוֹמַר כָּאן שֶׁתֹּאַר הַבֵּן וְהַתּוֹלָדָה, הַכֹּל מִתְיַחֵס אַחַר אַבְרָהָם. כִּי בְּלָשׁוֹן עִבְרִי יֵשׁ חִלּוּק בֵּין לְשׁוֹן ״בֵּן״ לִלְשׁוֹן ״תּוֹלָדָה״, כִּי לְשׁוֹן ״בֵּן״ יֵאָמֵר לִפְעָמִים אַף בְּלֹא תּוֹלָדָה, כִּי הַתַּלְמִידִים קְרוּיִין בָּנִים אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יְלָדָם מַמָּשׁ, וּכְמוֹ ״וַיְהִי לָהּ לְבֵן״ דְּמֹשֶׁה, ״וַתְּהִי לוֹ לְבַת״ דְּאֶסְתֵּר, וְאַבְרָהָם נִקְרָא ״אַב הֲמוֹן גּוֹיִם״ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יְלָדָם. וְכֵן יֵשׁ הֶבְדֵּל בֵּין הַמְלַמְּדוֹ וּבֵין הַמּוֹלִידוֹ מַמָּשׁ, כִּי מַה שֶּׁהָאָדָם מְקַבֵּל טֶבַע מִמְּלַמְּדוֹ, זֶהוּ בְּמִקְרֶה וְלֹא בְּעֶצֶם, וְהַמִּקְרֶה מִשְׁתַּנֶּה מִצַּד הַמְקַבֵּל. אֲבָל מַה שֶּׁהָאָדָם מְקַבֵּל טֶבַע מִמּוֹלִידוֹ, זֶהוּ בְּעֶצֶם וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה אִם יֻנַּח כָּךְ עַל טִבְעוֹ, אִם לֹא מִצַּד רֹב חֲרִיצוּת וְהִשְׁתַּדְּלוּת וְהֶרְגֵּל יָכוֹל לָבֹא לִידֵי טֶבַע שֵׁנִי. אֲבָל טֶבַע מִמְּלַמְּדוֹ יִשְׁתַּנֶּה בְּנָקֵל. לְכָךְ אָמַר מֹשֶׁה (במדבר יא יב) ״הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה, אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ״, וְאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁהֵם תַּלְמִידַי וְהַתַּלְמִידִים קְרוּיִין בָּנִים, מִכָּל מָקוֹם הֲרֵי לֹא יְלִדְתִּים מַמָּשׁ, וּמָה אֶעֱשֶׂה אִם מַעֲשֵׂיהֶם מִשְׁתַּנִּים מִטּוֹבָה לְרָעָה, כִּי הֶעֱרִימוּ עֵצָה וְלֹא מִנִּי, וְלֹא מִמֶּנִּי יָצָא הַדָּבָר? וְאִם כֵּן, לָמָּה זֶה תַּטִּיל כָּל הַטֹּרַח הַזֶּה עָלַי כְּאִלּוּ אַשְׁמָתָם תְּלוּיָה בִּי? וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר (במדבר ג א) ״וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה״ וְקָחָשִׁיב נָדָב וַאֲבִיהוּא, הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר לְשׁוֹן ״תּוֹלְדוֹת״ מִשּׁוּם אַהֲרֹן שֶׁהִזְכִּיר.
פסוק יט:לְפִיכָךְ יִשְׁמָעֵאל, לֹא נִקְרָא כִּי אִם בֶּן אַבְרָהָם, כִּי לֹא קִבֵּל טִבְעוֹ זוּלַת מַה שֶּׁלִּמְּדוֹ אַבְרָהָם מִמַּעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְזֶה הָיָה אֶצְלוֹ בְּמִקְרֶה וְנִשְׁתַּנָּה, שֶׁהֲרֵי לַסּוֹף יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה. לְפִיכָךְ תָּלָה הַתּוֹלָדָה בְּהָגָר, כִּי קִבֵּל טֶבַע הָגָר הַמִּצְרִית, וְהַמִּצְרִים שְׁטוּפֵי זִמָּה, עַל כֵּן הָיָה גַּם הוּא מְצַחֵק בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת וְלֹא נִשְׁתַּנָּה, כִּי קִבֵּל טִבְעָהּ בְּעֶצֶם. עַל כֵּן תָּלָה הַמִּקְרֶה בְּאַבְרָהָם וְהָעֶצֶם בְּהָגָר. אֲבָל יִצְחָק קִבֵּל טֶבַע אַבְרָהָם וְלָמַד גַּם מִמַּעֲשָׂיו, עַל כֵּן תָּלָה הַכֹּל בְּאַבְרָהָם, הֵן לְשׁוֹן בֵּן, הֵן לְשׁוֹן תּוֹלָדָה. וְעַל כֵּן לֹא הָיָה כְּיִשְׁמָעֵאל שֶׁהָיָה מְצַחֵק בְּגִלּוּי עֲרָיוֹת גַּם בִּהְיוֹתוֹ נַעַר, כִּי כָּךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב בְּאוֹתוֹ זְמַן (בראשית כא יב), וְהִגִּיד לָנוּ הַכָּתוּב בְּיִצְחָק שֶׁקִּבֵּל טֶבַע אָבִיו מִכָּל וָכֹל וְהָיָה גָּדוּר מֵעֲרָיוֹת כָּל כָּךְ, עַד שֶׁכָּבַשׁ מַעְיָנוֹ וְלֹא נָשָׂא אִשָּׁה עַד הֱיוֹתוֹ בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּי הִמְתִּין עַד שֶׁיִּמְצָא אֶת רִבְקָה בַּת זוּגוֹ, וְלֹא רָצָה לְהִתְחַתֵּן עִם הַכְּנַעֲנִים שֶׁיָּרְשׁוּ הַזִּמָּה מִן חָם אֲבִיהֶם שֶׁרְבָעוֹ לְנֹחַ אָבִיו. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְהַמְתִּין אַרְבָּעִים שָׁנָה, כִּי בְּלִי סָפֵק בֵּן יָחִיד כְּמוֹתוֹ הָיוּ לוֹ קוֹפְצִים רַבִּים, וְאֵיךְ יָשַׁב בְּלֹא אִשָּׁה זְמַן רַב כָּזֶה, אֶלָּא וַדַּאי מִן הַטַּעַם שֶׁהִזְכַּרְנוּ.
פסוק יט:וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִמְצָא הַמְעַרְעֵר מָקוֹם לַחֲלוֹק וְלוֹמַר, אִם יִצְחָק נוֹלַד כָּכָה בִּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, אִם כֵּן לָמָּה יָצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו שֶׁהָיָה צָד נָשִׁים תַּחַת בַּעֲלֵיהֶן, וַדַּאי מֵאֲבִימֶלֶךְ נִתְעַבְּרָה שָׂרָה, עַל כֵּן נִמְשַׁךְ בֵּן אֶחָד אַחַר טִבְעָהּ שֶׁל שָׂרָה, וְהַשֵּׁנִי אַחַר טֶבַע אֲבִימֶלֶךְ. כִּי מִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פז) שֶׁהָיָה צָר קְלַסְתֵּר פָּנָיו דּוֹמֶה לְאַבְרָהָם. הִנֵּה לְפִי דַּרְכֵּנוּ, כְּדֵי לְהָסִיר הִרְהוּר זֶה, אָמַר הַכָּתוּב ״בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי״ (בראשית כה:כ). וְרוֹב בָּנִים אַחַר אֲחֵי הָאֵם, עַל כֵּן קִבֵּל אֶחָד מִן הַבָּנִים טֶבַע שֶׁל לָבָן צַיָּד הָרַמַּאי. וּלְפוּם רִיהֲטָא נִרְאֶה שֶׁלְּכָךְ הִזְכִּיר שְׁלָשְׁתָּן לְתָרֵץ עַל מַה שֶּׁמָּצִינוּ שְׁלֹשָׁה מִדּוֹת פְּחוּתוֹת שֶׁהָיוּ בְּעֵשָׂו מֵאַיִן מְקוֹרָם: כִּי מַה שֶּׁהָיָה צָד נָשִׁים תַּחַת בַּעֲלֵיהֶן, יָרַשׁ מִן בְּתוּאֵל אֲבִי אִמּוֹ שֶׁהָיָה בּוֹעֵל כָּל הַבְּתוּלוֹת תְּחִלָּה כִּדְאִיתָא בַּיַּלְקוּט (שמעוני חיי שרה קט), וְכֵן בַּחִזְקוּנִי מֵבִיא מִדְרָשׁ זֶה. וּמַה שֶּׁאָמַר ״הַלְעִיטֵנִי נָא״ וְגוֹ׳ וְהָיָה מִן הָאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים, מִדָּה זוֹ יְרֻשָּׁה לוֹ מִצַּד הֱיוֹת מִשְׁפַּחַת אִמּוֹ מִן פַּדַּן אֲרָם, כִּדְמַסִּיק בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ (לט ח): ״בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אַבְרָהָם מְהַלֵּךְ בַּאֲרַם נַהֲרַיִם וּבַאֲרַם נָחוֹר, רָאָה אוֹתָם אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּפוֹחֲזִים, אָמַר: אַל יְהִי חֶלְקִי בָּאָרֶץ הַזֹּאת״. וּמַה שֶּׁהָיָה עֵשָׂו רַמַּאי מְרַמֶּה אֶת אָבִיו, יָרַש מִן לָבָן הָאֲרַמִּי שֶׁהָיָה נָבָל וְרַמַּאי כַּנּוֹדָע.
פסוק יט:אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. הוֹלִיד לְשׁוֹן הִפְעִיל, אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּשׁוֹן מְדֻקְדָּק כִּי הַזָּכָר מוֹלִיד אֶת הַנְּקֵבָה, מִכָּל מָקוֹם כְּבָר מָצִינוּ לְשׁוֹן יָלַד גַּם בִּזְכָרִים, כְּמוֹ ״וּכְנַעַן יָלַד״ (בראשית י:טו) וְכֵן רַבִּים בְּפָרָשַׁת נֹחַ, וְלָמָּה כָּתַב כָּאן הוֹלִיד? אֶלָּא שֶׁרָצָה לוֹמַר שֶׁאַבְרָהָם גָּרַם לְיִצְחָק שֶׁיִּהְיוּ לוֹ בָּנִים וָזֶרַע, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳״ וְגוֹ׳ (בראשית כה:כא) וּכְתִיב ״וַיֵּעָתֶר לוֹ ה׳״, מַשְׁמַע לוֹ וְלֹא לָהּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה תְּפִלַּת צַדִּיק בֶּן צַדִּיק כוּ׳. וּלְפִי זֶה, מִצַּד הֱיוֹת יִצְחָק בֵּן לְצַדִּיק זֶה אַבְרָהָם, עַל כֵּן עָמַד לוֹ זְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁשָּׁמַע ה׳ תְּפִלָּתוֹ. וּלְפִי זֶה שַׁפִּיר קָאָמַר ״אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק״ – אַבְרָהָם גָּרַם שֶׁיִּצְחָק הוֹלִיד זֶרַע. וַעֲדַיִן לֹא פֵּרֵשׁ אֵיךְ הָיָה אַבְרָהָם הַגּוֹרֵם, לְפִיכָךְ פֵּרֵשׁ הַדָּבָר בְּאָמְרוֹ ״וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״ וְגוֹ׳, כִּי מִמֶּנּוּ לָקַח רְאָיָה עַל מַאֲמַר ״אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק״.
פסוק כב:וַיִּתְרֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ וְגוֹ׳. רְצִיצָה זוֹ הָיָה שֶׁבְּעָבְרָהּ עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל שֵׁם וְעֵבֶר, יַעֲקֹב מְפַרְכֵּס לָצֵאת וְעֵשָׂו מְעַכֵּב עַל יָדוֹ. וּבְעָבְרָהּ עַל פֶּתַח עֲבוֹדָה זָרָה, עֵשָׂו מְפַרְכֵּס לָצֵאת וְיַעֲקֹב מְעַכֵּב עַל יָדוֹ. וְהִיא סָבְרָה שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא וָלָד אֶחָד בְּבִטְנָהּ וְרוֹצֶה לָצֵאת בֵּין לְפִתְחֵי בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת בֵּין לְפֶתַח עֲבוֹדָה זָרָה, וְאִם כֵּן חָס וְשָׁלוֹם שֶׁמָּא שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת יֵשׁ. לְפִיכָךְ אָמְרָה ״לָמָּה זֶּה אָנֹכִי״, כִּי כָּמוֹנִי כִּשְׁאָר נָשִׁים עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה, וּמַה יִּתְרוֹן יֵשׁ לִי עֲלֵיהֶם אִם חָס וְשָׁלוֹם שְׁתֵּי רְשׁוּיוֹת יֵשׁ. לְפִיכָךְ ״וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה׳״, רוֹצֶה לוֹמַר לִדְרוֹשׁ אַחַר מְצִיאוּת ה׳ מַמָּשׁ מַהוּ.
פסוק כג:וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ. הֵפֶךְ מִמַּה שֶׁחָשַׁבְתְּ, אֲבָל רְשׁוּת אֶחָד יֵשׁ. אָמְנָם שְׁנֵי יְלָדִים בְּבִטְנֵךְ, אֶחָד יִהְיֶה עוֹבֵד ה׳ וְאֶחָד עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וּלְעוֹלָם ה׳ אֶחָד וְאֵין זוּלָתוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה:כא) ״וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳ לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ״, לְפִי שֶׁהוּא הָיָה צַדִּיק בֶּן צַדִּיק, עַל כֵּן הָיָה מֻבְטָח שֶׁמִּצִּדּוֹ יִהְיֶה לוֹ זֶרַע הָגוּן. אַךְ הָיָה יָרֵא מִצַּד אִשְׁתּוֹ, כִּי הִיא בַּת בְּתוּאֵל וַאֲחוֹת לָבָן, שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמֶּנָּה אֵיזֶה זֶרַע פָּסוּל, שֶׁהֲרֵי עֲקָרָה הִיא, מִמֶּנָּה נִמְשָׁךְ הָעַקְרוּת. עַל כֵּן הָיָה יָרֵא פֶּן יֵצֵא מִמֶּנָּה זֶרַע בִּלְתִּי הָגוּן, כְּמוֹ שֶׁיָּצָא יִשְׁמָעֵאל מֵהָגָר, וְאוּלַי זֶה סִבַּת עַקְרוּתָהּ. וְכַאֲשֶׁר נִתְרוֹצְצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ, אֶחָד מְפַרְכֵּס לָצֵאת עַל פֶּתַח בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאֶחָד מְפַרְכֵּס לָצֵאת עַל פֶּתַח עֲבוֹדָה זָרָה, בָּזֶה הִרְגִּישָׁה שֶׁוַּדַּאי אֶחָד יִהְיֶה צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע. עַל כֵּן אָמְרָה ״לָמָּה זֶּה אָנֹכִי״, כִּי כָמוֹנִי כְּהָגָר, וּמַה אָנֹכִי טוֹב מִמֶּנָּה? וְלָמָּה זֶּה הִתְפַּלַּלְתִּי? וַתֵּלֶךְ לִדְרֹשׁ אֶת ה׳, מַה הוֹעִילָה תְּפִלָּתִי? וַיֹּאמֶר ה׳ לָהּ ״שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ״, זֶה רַבִּי וְאַנְטוֹנִינוּס. וְהוֹעִילָה תְּפִלָּתָהּ שֶׁגַּם עֵשָׂו יָצָא מִמֶּנּוּ זֶרַע כָּשֵׁר כְּאַנְטוֹנִינוּס וּשְׁאָר גֵּרֵי צֶדֶק, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׁמָעֵאל, וּבָזֶה אַתְּ טוֹבָה מֵהָגָר.
פסוק כה:וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ וְגוֹ׳. זֶה הָיָה סִימָן שֶׁיִּהְיֶה צַיָּד הָרַמַּאי לְרַמּוֹת אֶת אָבִיו כְּדֶרֶךְ הַצְּבוּעִים הַמַּרְאִים אֶת עַצְמָם כִּצְנוּעִים, וְעַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר לֶעָתִיד (זכריה יג, ד) ״וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵשׁ״, כִּי כָּךְ הָיָה הַמִּנְהָג בַּזְּמַן הַהוּא שֶׁהַצְּנוּעִים לוֹבְשִׁים אַדֶּרֶת שֵׂעָר, וְאוּלַי גַּם בִּימֵי יִצְחָק הָיָה הַמִּנְהָג כֵּן. עַל כֵּן נוֹלַד כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה נְזִיר אֱלֹהִים מִבֶּטֶן וְיִהְיֶה מִכַּת הַצְּבוּעִים. גַּם סִימָן זֶה לוֹ שֶׁיִּהְיֶה רוֹעֶה זוֹנוֹת, שֶׁהַסִּימָן לָזֶה שֶׁשְּׂעָרוֹתָיו גְּדוֹלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם בְּהִלְכוֹת דֵּעוֹת (פ״ד הל׳ יט).
פסוק כה:וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו. שֶׁנַּעֲשָׂה וְנִגְמַר בִּשְׂעָרוֹ, זֶה הוּא סִימָן שֶׁיִּהְיֶה הָעוֹלָם הַזֶּה חֶלְקוֹ וְגוֹרָלוֹ, וְלֹא יִהְיֶה לוֹ עוֹד חֵלֶק בָּעוֹלָם הַנִּצְחִי. כִּי הַהֶבְדֵּל בֵּין קְנִיַּת שְׁנֵי מִינֵי שְׁלֵמוּת אֵלּוּ הוּא זֶה: כִּי מִיָּד כְּשֶׁנּוֹלַד הָאָדָם הוּא מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל הַכֵּלִים הַגַּשְׁמִיִּים, וְכָל הַחֲמִשָּׁה חוּשִׁים פּוֹעֲלִים פְּעֻלָּתָם, וְיֵשׁ לוֹ מִיָּד חֵשֶׁק וְרָצוֹן אֶל כָּל הַתַּאֲווֹת שֶׁהַחֹמֶר חוֹמֵד וּמִתְאַוֶּה — אֱכוֹל וּשְׁתֵה וְיֶתֶר שִׁמּוּשֵׁי הַגּוּף הַהֶכְרֵחִיִּים. אֲבָל בַּכֵּלִים הַשִּׂכְלִיִּים, כְּמוֹ הַמֹּחַ וְהַלֵּב וְהַשֵּׂכֶל עַצְמוֹ, אֵין הָאָדָם מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ כְּלָל, כִּי אָדָם עַיִר פֶּרֶא יִוָּלֵד (איוב יא יב). אַךְ בְּבוֹאוֹ בַּיָּמִים יִפְקַח עֵין שִׂכְלוֹ וְיִקְנֶה זֶה הַשְּׁלֵמוּת הַמְעֻלֶּה מְעַט מְעַט, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ פָּרָשַׁת בְּרֵאשִׁית בְּפָסוּק ״וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה״ (בראשית ב ז). וּלְפִי זֶה, מַה שֶּׁנּוֹלַד עֵשָׂו נִגְמָר בִּשְׂעָרוֹ, זֶה מוֹפֵת עַל שֶׁכָּל עִקַּר תַּשְׁמִישָׁיו יִהְיוּ בִּכְלֵי הַחֹמֶר הַנַּעֲשִׂים וְנִגְמָרִים בְּעֵת הִוָּלְדוֹ, וְאֵינָן מוֹסִיפִים בְּעַצְמוּתָם שׁוּם תּוֹסֶפֶת.
פסוק כו:וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. כִּי יַד מֶמְשַׁלְתּוֹ לֹא יִהְיֶה לּוֹ מִיָּד בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ, כִּי אִם בַּסּוֹף בְּבוֹאוֹ בַּיָּמִים, כְּהוֹרָאַת שֵׁם ״עָקֵב״ הַמּוֹרֶה עַל הַסּוֹף. כָּךְ הַשְּׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי נִקְנֶה בְּיוֹתֵר בְּסוֹף יְמֵי חֶלְדּוֹ שֶׁל הָאָדָם, כִּי ״סוֹף כָּל דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע״ (קהלת יב, יג), וְזִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מוֹסִיפִין חָכְמָה. אֲבָל בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ אֵין בּוֹ רֹשֶׁם כְּלָל מִן אוֹתוֹ שְׁלֵמוּת הַנַּפְשִׁי, וְאִם כֵּן מֻכְרָח הַדָּבָר לוֹמַר שֶׁאֵין שָׂכָר לַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהֲרֵי עִקַּר זְמַן קְנִיַּת הַשְּׁלֵמוּת הוּא בִּימֵי הַזִּקְנָה, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב לְשַׁעֲרֵי מָוֶת, כִּי אָז שִׂכְלוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר. וְאֵימָתַי יְקַבֵּל שְׂכָרוֹ? כִּי יְמֵי הַזִּקְנָה אֵינָן מוּכָנִים לְקַבָּלַת הַשָּׂכָר, כִּי כְּבָר בָּטְלוּ אֶצְלוֹ כָּל הַחֲמָדוֹת, ״וְתָפֵר הָאֲבִיּוֹנָה״ (קהלת יב, ה). אִם כֵּן עַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיַּד הַשְּׁלֵמִים אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, דְּהַיְנוּ סוֹף מֶמְשַׁלְתּוֹ שֶׁל עֵשָׂו.
פסוק כו:וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו. זֶה הָיָה סִימָן שֶׁלֶּעָתִיד יְבַזֶּה עֵשָׂו אֶת הַבְּכוֹרָה כְּדָבָר שֶׁאָדָם דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו וּמְבַזֶּה אוֹתוֹ, וּבְאוֹתוֹ עָקֵב יֶאֱחֹז יַעֲקֹב, ר״ל מַה שֶּׁעֵשָׂו דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו יֶאֱחֹז בּוֹ יַעֲקֹב. וְכֵן כָּל הַמִּצְוֹת קַלּוֹת שֶׁבְּנֵי אָדָם דָּשִׁים בְּעִקְּבֵיהֶם וְהַשָּׂטָן מוֹנֶה עֲלֵיהֶם, יֶאֱחֹז בָּהֶם יַעֲקֹב וִיקַיְּמֵם. וּלְשׁוֹן ״עָקֵב״ מְשַׁמֵּשׁ גַּם לְשׁוֹן עָקְבָה וּמִרְמָה, לוֹמַר לְךָ שֶׁיַּעֲקֹב תָּפַס עָלָיו מִצַּד הֱיוֹת עֵשָׂו רַמַּאי וְצַיָּד וְכָל מַעֲשָׂיו בְּעָקְבָה וּמִרְמָה, עַל כֵּן אֵינוֹ רָאוּי לִהְיוֹת בְּכוֹר, כִּי עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיְתָה בַּבְּכוֹרוֹת. עַל כֵּן אֲחָזוֹ יַעֲקֹב בַּעֲקֵבָיו לְעַכֵּב עַל יָדוֹ שֶׁלֹּא יֵצֵא רִאשׁוֹנָה, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁיַּעֲקֹב בָּא לְעַכְּבוֹ שֶׁיְּהֵא רִאשׁוֹן לַלֵּדָה כוּ׳. וּמִטַּעַם זֶה אֲחָזוֹ דַּוְקָא בַּעֲקֵבָיו, כִּי ״אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת ה׳ רְמִיָּה״ (ירמיהו מח:י) בִּרְמִיָּה וְעָקְבָה, וְזֶה רֶמֶז נָכוֹן.
פסוק כו:וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב. וּבְעֵשָׂו נֶאֱמַר ״וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו״ (בראשית כה:כה), כִּי רַבִּים קָרְאוּ לוֹ עֵשָׂו, לְפִי שֶׁהַדְּרָכִים הָרָעִים הֵם רַבִּים וְהַדֶּרֶךְ הַטּוֹב אֵינוֹ כִּי אִם אֶחָד, עַל כֵּן הָיוּ רַבִּים אֲשֶׁר הִסְכִּימוּ עַל שְׁמוֹ שֶׁל עֵשָׂו. אָמְנָם עַל יַעֲקֹב לֹא יַסְכִּימוּ כִּי אִם יְחִידֵי הַדּוֹר וְאַנְשֵׁי סְגֻלָּה, וּבְנֵי עֲלִיָּה מוּעָטִים הֵם. וּכְבָר יָדַעְתָּ כִּי שֵׁם עֵשָׂו מוֹרֶה עַל קִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנַּעֲשׂוּ וְנִגְמְרוּ מִיָּד בְּלֵידָתוֹ, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה (בראשית כה:כה:ב). וְשֵׁם יַעֲקֹב מוֹרֶה עַל הַשְּׁלֵמוּת הָרוּחָנִי הַנִּקְנֶה בַּסּוֹף, עַל כֵּן נֶאֱמַר בְּעֵשָׂו ״וַיִּקְרְאוּ״ וּבְיַעֲקֹב ״וַיִּקְרָא״, וְקַל לְהָבִין.
פסוק כז:וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה. שֶׁהָיָה צָד נָשִׁים תַּחַת בַּעֲלֵיהֶם כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה, וּלְדַעַת רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא בתרא טז:) בָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה. עַל כֵּן קְרָאוֹ ״יוֹדֵעַ צַיִד״, הַיְינוּ לָצוּד נָשִׁים תַּחַת בַּעֲלֵיהֶן, רוֹצֶה לוֹמַר הַיּוֹשְׁבוֹת תַּחַת בַּעֲלֵיהֶן. אֲבָל לְעוֹלָם הָלַךְ לְצוּדָם בַּשָּׂדוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר אֵצֶל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה ״כִּי בַשָּׂדֶה מְצָאָהּ״ (דברים כב, כז). עַל כֵּן קָרָא לְעֵשָׂו ״אִישׁ שָׂדֶה״, כִּי הָלַךְ לְבַקְשָׁם שָׁם כְּדֵי שֶׁקּוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמַע כְּשֶׁתִּצְעַק. וְיִהְיֶה ״צַיִד״ לְשׁוֹן צֵידָה מַמָּשׁ, אוֹ לְשׁוֹן צַיִד בְּפִיו עַל יְדֵי פִּתּוּי, כְּדֶרֶךְ כָּל מְפַתֶּה.
פסוק כז:וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם. שֶׁנּוֹלַד מָהוּל לְדַעַת רז״ל (אבות דרבי נתן ב ה), עַל כֵּן הָיָה גָּדוּר מֵעֲרָיוֹת וְהָיָה יוֹשֵׁב אֹהָלִים וְדָבֵק בְּאִשְׁתּוֹ וְלֹא בְּאַחֶרֶת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ה כז) ״שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם״, שֶׁדָּרְשׁוּ רז״ל (שבת פז.) עַל הֶתֵּר תַּשְׁמִיש.
פסוק כח:וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו. לְפִי כְּשֶׁהָיָה שׁוֹאֲלוֹ אָבִיו מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בַּשָּׂדֶה כָּל הַיּוֹם, הָיָה מִתְנַצֵּל וְאוֹמֵר כְּדֵי לָצוּד צַיִד לְהָבִיא טֶרֶף לְפִיו שֶׁל אָבִיו. וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיָה מָצוּי אֵצֶל אִמּוֹ, עַל כֵּן לֹא אָהֲבָה אוֹתוֹ רִבְקָה, וְהָיְתָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב שֶׁהָיָה מָצוּי אֵצֶל אִמּוֹ וְכָל גַּעֲגּוּעֶיהָ עָלָיו. וְיִתָּכֵן לְפָרֵשׁ כִּי מוֹרֶה עַל הַזְּמַן, לוֹמַר לְךָ כִּי בְּאוֹתוֹ זְמַן שֶׁהָיָה נוֹתֵן צַיִד בְּפִיו, בְּאוֹתוֹ זְמַן לְבַד אֲהֵבוֹ, אֲבָל אַחַר שֶׁכְּבָר אָכַל מִצֵּידוֹ בָּטַל דָּבָר בָּטַל אַהֲבָה. אֲבָל רִבְקָה אוֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב עַל לֹא דָבָר, וְאַהֲבָה כָּזוֹ אֵינֶנָּה בְּטֵלָה.
פסוק ל:עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. מַה שֶּׁלֹּא קְרָאוּהוּ אֱדוֹם מִיָּד כְּשֶׁנּוֹלַד עַל שֵׁם ״וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי״, לְפִי שֶׁאֵין זֶה חָדָשׁ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, כִּי כַּמָּה יְלָדִים נוֹלָדִים אֲדֻמִּים לְפִי שֶׁעֲדַיִן לֹא נִבְלַע דָּמָם, כְּהַהוּא דְּרַבִּי נָתָן (שבת קלד), וּלְסוֹף יִשְׁתַּנֶּה וְיַחֲזוֹר לְמַרְאֵהוּ. עַל כֵּן חָשְׁבוּ מוֹלִידָיו שֶׁמָּא מַרְאֶה אֲדֻמָּה זֶה בְּמִקְרֶה וְלֹא בְּטֶבַע. אַךְ כְּשֶׁאָמַר ״הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה״, קָשֶׁה לָמָּה לֹא קְרָאָם עֲדָשִׁים בִּשְׁמָם, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁגִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁלֹּא הָיָה מִתְאַוֶּה אֲלֵיהֶם מִצַּד עַצְמָם כִּי אִם מִצַּד מַרְאֵיהֶם הָאֲדֻמָּה, וְהוֹרָה בָּזֶה כִּי מֶזֶג טִבְעוֹ נוֹטֶה אֶל הָאַדְמוּמִיּוּת בְּיוֹתֵר מִצַּד תִּגְבֹּרֶת מָרָה הָאֲדֻמָּה שֶׁבּוֹ. עַל כֵּן הָיָה אוֹהֵב כָּל דָּבָר הַמִּתְיַחֵס לְמִזְגוֹ, וְהוּא כָּל דָּבָר אָדֹם. עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם, כִּי אָז נוֹדַע בֶּאֱמֶת שֶׁטִּבְעוֹ אֲדֻמָּה וְהוּא יוֹשֵׁב תַּחַת מַזַּל מַאֲדִים, וְעַל שֵׁם הֱיוֹתוֹ גַּבְרָא אָשֵׁד דְּמָא. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״כִּי עָיֵף אָנֹכִי״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י עָיֵף בִּרְצִיחָה, כְּמוֹ ״כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לְהוֹרְגִים״ (ירמיהו ד לא). וּמַה הִגִּיד לָהֶם עֵשָׂו בָּזֶה שֶׁהוּא עָיֵף בִּרְצִיחָה? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁנָּתַן לִדְבָרָיו טַעַם לָמָּה קָרָא הָעֲדָשִׁים אָדֹם, לְפִי שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק בְּאוֹתוֹ זְמַן בִּכְלֵי אֻמָּנוּתוֹ בִּרְצִיחָה כְּפִי טִבְעוֹ, עַל כֵּן בִּקֵּשׁ שֶׁיַּלְעִיטוּהוּ מִן הַמַּאֲכָל הַנָּאוֹת לְמִזְגוֹ. וּבַעֲקֵדָה נָתַן שְׁנֵי טְעָמִים עַל אָמְרוֹ ״עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם״, אֲבָל מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי מִתְיַשֵּׁב יוֹתֵר עַל פְּשַׁט הַמִּקְרָא.
פסוק לא:מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין פֶּרֶק חֵלֶק (קי:) ר׳ עֲקִיבָא אוֹמֵר עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט כז) ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה״, מַה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, כָּךְ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים. כָּךְ אָמַר יַעֲקֹב ״מִכְרָה כַיּוֹם״ שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר בְּךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, כָּךְ אַתָּה לֹא תַּחֲזֹר בְּךָ, וְכֵן ״הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָמַר ״מִכְרָה כַיּוֹם״ כְּפִי מַעֲלַת הַבְּכוֹרָה בְּאוֹתוֹ יוֹם, כִּי בַּזְּמַן הַהוּא עִקַּר מַעֲלַת הַבְּכוֹרָה מַה שֶּׁהָעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת, וְהָעֲבוֹדָה הָיְתָה קַלָּה בְּעֵינֵי עֵשָׂו לְהוֹצִיאָהּ מִתַּחַת יָדוֹ. עַל כֵּן אָמַר ״כַיּוֹם״, כְּקוֹנֶה דָּבָר הַשַּׁיָּךְ גַּם בַּיּוֹם הַהוּא, וְזֶהוּ הָעֲבוֹדָה, לְאַפּוּקֵי הַיְרֻשָּׁה עֲדַיִן לֹא בָּאָה לָעוֹלָם, כִּי מַה שֶּׁיִּהְיֶה מִי יַגִּיד לוֹ.
פסוק לא:וּבְתוֹלְדוֹת יִצְחָק וְכֵן בְּסֵפֶר עוֹלַת שַׁבָּת מָצָאתִי שֶׁאָמַר ״מִכְרָה כַּיּוֹם״ – כְּמוֹ שֶׁהַבְּכוֹרָה שָׁוָה הַיּוֹם, כִּי אֵין זְמַן לְקִיחַת פִּי שְׁנַיִם בְּנִכְסֵי אָבִיו כִּי אִם אַחַר מוֹת אָבִיו, וְאוּלַי לֹא יִהְיֶה לְיִצְחָק שׁוּם נְכָסִים בַּזְּמַן הַהוּא, וְאִם כֵּן אֵין הַבְּכוֹרָה שָׁוָה כְּלוּם, עַל כֵּן דִּין לִמְכֹּר הַבְּכוֹרָה בְּדָבָר מוּעָט, כְּקוֹנֶה דָּבָר שֶׁהוּא בְּסָפֵק, כִּי שֶׁמָּא יִהְיוּ לְיִצְחָק נְכָסִים אוֹ לֹא יִהְיֶה. לָכֵן לֹא תִּהְיֶה הַמְּכִירָה כְּקוֹנֶה לְמָחָר, כִּי אִם כְּקוֹנֶה הַיּוֹם. וּלְכָל פֵּרוּשִׁים אֵלּוּ קָשֶׁה, מַהוּ ״כַּיּוֹם״? הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כְּהַיּוֹם״! וּמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי הוּא הָעִקָּר. דָּבָר אַחֵר: לְפִי שֶׁאֵין אָדָם מַקְנֶה דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, עַל כֵּן אָמַר ״מִכְרָה כַיּוֹם״ – רוֹצֶה לוֹמַר מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה, וְ״הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם״ – שֶׁלֹּא תַּחֲזֹר בְּךָ מִצַּד שֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר בָּעוֹלָם, כִּי אִם כְּמוֹכֵר מֵהַיּוֹם וּכְאִלּוּ יֶשְׁנוֹ בְּעַיִן בְּיוֹם זֶה. וְלְדִבְרֵי הַמְפָרְשִׁים שֶׁהִזְכַּרְנוּ לֹא יִתְיַשֵּׁב כְּלָל אֲמִירָתוֹ ״הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם״.
פסוק לב:הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת. הִסְכִּים לְדִבְרֵי יַעֲקֹב, כִּי נִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁבְּכַוָּנָה וְלֹא בְּמִקְרֶה יָזַד יַעֲקֹב נָזִיד, כִּי יָדַע שֶׁיָּבוֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהָיָה רְצוֹנוֹ לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ הַבְּכוֹרָה, וְלִטְעוֹן עָלָיו ״הֲרֵי אַתָּה הוֹלֵךְ בְּכָל יוֹם בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיּוֹת וְחַיֶּיךָ תְּלוּיִן לְךָ מִנֶּגֶד, וְלָמָּה זֶּה לְךָ בְּכוֹרָה? כִּי בְּעֵינַי אַתָּה חָשׁוּב כְּמֵת בְּכָל יוֹם״. וְעַל כֵּן עָשָׂה תַּבְשִׁיל שֶׁל עֲדָשִׁים שֶׁעוֹשִׂין לְהַבְרוֹת אֶת הָאָבֵל, עַל דֶּרֶךְ שֶׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י בַּפָּסוּק (בראשית כז:מב) ״מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ״ – כְּבָר שָׁתָה עָלֶיךָ כּוֹס שֶׁל תַּנְחוּמִין. כָּךְ עָשָׂה יַעֲקֹב סְעוּדַת הַבְרָאָה עַל עֵשָׂו, לוֹמַר לוֹ ״הֲרֵי אַתָּה דּוֹמֶה בְּעֵינַי כְּאִלּוּ אַתָּה כְּבָר מֵת, וְלָמָּה זֶּה לְךָ בְּכוֹרָה?״ וְהוֹדָה עֵשָׂו לִדְבָרָיו וְאָמַר ״הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת״, וַאֲנִי קָרוֹב יוֹתֵר אֶל הַמִּיתָה מִן הַחַיִּים, אִם כֵּן לָמָּה זֶּה לִי בְּכוֹרָה. בְּמִלַּת ״זֶּה לִי״, הוּא כְּמַרְאֶה בְּאֶצְבַּע עַל דָּבָר שֶׁשַּׁיֶּכֶת בּוֹ הַבְּכוֹרָה גַּם בַּיּוֹם הַהוּא, וְזֶהוּ הָעֲבוֹדָה שֶׁהָיְתָה בַּבְּכוֹרוֹת.
פסוק לד:וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז. בַּחֲמִשָּׁה תֵּיבוֹת אֵלּוּ יֵשׁ רֶמֶז לְדִבְרֵי רז״ל (בבא בתרא טז:) שֶׁאָמְרוּ חֲמִשָּׁה עֲבֵרוֹת עָבַר אוֹתוֹ רָשָׁע בְּאוֹתוֹ יוֹם כוּ׳. ״וַיֹּאכַל״ הַיְינוּ גִּלּוּי עֲרָיוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות ב כ) ״קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם״, ״כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל״ (בראשית לט ו). ״וַיֵּשְׁתְּ״ זֶהוּ שֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ דָּמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר כג כד) ״וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה״. ״וַיָּקָם״ שֶׁכָּפַר בָּעִקָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לא טז) ״וְקָם הָעָם וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ״, וְשַׁיָּךְ בָּזֶה לְשׁוֹן ״וַיָּקָם״, כִּי הַהוֹלֵךְ בְּקוֹמָה זְקוּפָה כְּאִלּוּ דּוֹחֵק רַגְלֵי הַשְּׁכִינָה (ברכות מג:). ״וַיֵּלַךְ״ שֶׁכָּפַר בַּתְּחִיָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַר ״הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת״ וְגוֹ׳ (בראשית כה לב), וְכֵן אָמַר אִיּוֹב (ז ט) ״כָּלָה עָנָן וַיֵּלַךְ, כֵּן יוֹרֵד שְׁאוֹל לֹא יַעֲלֶה״. ״וַיִּבֶז״ הַיְינוּ שֶׁהָיָה שָׁט אֶת הַבְּכוֹרָה וּבִזָּה עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל מָקוֹם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים ״וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ״ שֶׁהָלַךְ לְכָאן וּלְכָאן, לְהוֹרוֹת שֶׁהוּא בָּרִיא, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מְכִירָתוֹ כִּמְכִירַת שְׁכִיב מְרַע.
