פסוק א:וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת. לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן ״בָּא בַּיָּמִים״, לְפִי שֶׁלְּשׁוֹן ״בָּא בַּיָּמִים״ מַשְׁמָע שֶׁאוֹר שִׂכְלוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר, כְּדֶרֶךְ זִקְנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁאוֹר שִׂכְלָם מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ בְּיוֹתֵר לְעֵת זִקְנָתָם, וּכְאִלּוּ הֵם בָּאִים מִן הַלֵּילוֹת אֶל תּוֹךְ הַיָּמִים, כַּמְבֹאָר לְמַעְלָה פָּרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה בַּפָּסוּק ״וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים״ (בראשית כד, א). עַל כֵּן אָמַר כָּאן אֵצֶל יִצְחָק, שֶׁאֲפִלּוּ לְעֵת זִקְנָתוֹ תִּכְהֶיןָ עֵין שִׂכְלוֹ מֵרְאוֹת בְּתַחְבּוּלוֹת עֵשָׂו, שֶׁהֲרֵי טָעָה בּוֹ וְהָיָה סָבוּר שֶׁהוּא צַדִּיק, כִּי לֹא הִרְגִּישׁ בְּרַמָּאוּתוֹ. עַל כֵּן לֹא נֶאֱמַר ״בָּא בַּיָּמִים״, כִּי אַדְּרַבָּה הָלַךְ חֲשֵׁכִים וְאֵין נֹגַהּ לִרְאוֹת בְּמַרְאוֹת הָאֱמֶת בְּעִנְיְנֵי הַנְהָגַת עֵשָׂו בְּנוֹ.
פסוק א:וְאוּלַי שֶׁעַל זֶה פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, ״וַתִּכְהֶיןָ בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ״, וְכִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ שֶׁיִּצְחָק רָאָה אוֹתָן מַקְטִירִים לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא מִחָה בָּם? כִּי אַבְרָהָם הָיָה מְדַקְדֵּק שֶׁלֹּא לְהַכְנִיס עֲבוֹדָה זָרָה, וּבְוַדַּאי הָיָה יִצְחָק נִזְהָר בַּעֲבוֹדָה זָרָה כָּמוֹהוּ. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁהָיָה יִצְחָק סָבוּר שֶׁהֵם מַקְטִירִים לַשָּׁמַיִם. עַל כֵּן אָמַר מִיָּד אַחַר ״וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה״ (בראשית כו:לה), ״וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו״ (בראשית כז:א), שֶׁלֹּא הָיָה רוּחָם נוֹחָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ שֶׁהֵם מַקְטִירוֹת לַשָּׁמַיִם, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיָה רוּחָם נוֹחָה מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כִּי חֲשָׁדוּם שֶׁמָּא הֵם מְפַגְּלִים הַקָּרְבָּן עַל יְדֵי אֵיזוֹ מַחֲשָׁבָה זָרָה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״מֹרַת רוּחַ״, קָאֵי עַל רוּחַ שֶׁל יִצְחָק וְרִבְקָה, אוֹ קָאֵי עַל הַמַּקְטִירוֹת, כִּי אוּלַי בְּרוּחָם בְּקִרְבָּם הֵם מַמְרִים, וּמִי יוֹדֵעַ מַה שֶּׁבְּלִבָּם. עַל כֵּן אָמַר ״וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת״, כִּי עֵינֵי שִׂכְלוֹ לֹא רָאוּ בְּתַחְבּוּלָתָם וּבְתַחְבּוּלוֹת עֵשָׂו בְּנוֹ. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ״, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה טוֹעֶה בְּשִׂכְלוֹ בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ.
פסוק א:וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ יֵשׁ לְתָרֵץ, מַה שֶּׁאָמַר ״מֵרְאֹת״, שֶׁנִּרְאֶה מְיֻתָּר, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּכָךְ גָּרַם לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּהוּת עֵינַיִם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה כַּלּוֹתָיו מְקַטְּרוֹת לַעֲבוֹדָה זָרָה וְלֹא יִצְטַעֵר עַל זֶה. זֶהוּ שֶׁאָמְרוּ ״בַּעֲשָׁנָן שֶׁל אֵלּוּ״, בַּעֲבוּר עֲשָׁנָן שֶׁלֹּא יִרְאֶה בָּזֶה וְיִצְטַעֵר. וּמַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י דָּבָר אַחֵר, כְּדֵי שֶׁיִּטֹּל יַעֲקֹב הַבְּרָכוֹת, לְפִי זֶה קָאֵי ״מֵרְאֹת״ אַשֶׁלְּמַטָּה, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ כָּהוּ עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה מִי עֵשָׂו וּמִי יַעֲקֹב, וּבְסִבָּה זוֹ יִטֹּל יַעֲקֹב הַבְּרָכוֹת. לְכָךְ נֶאֱמַר ״מֵרְאֹת״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְיַכִּיר אֶת בָּנָיו בִּטְבִיעַת עַיִן.
פסוק ג:וְצוּדָה לִּי צָיִדה. מַה רָאָה יִצְחָק עַל כָּכָה לְבַקֵּשׁ דָּבָר הַנִּצּוֹד, וְכִי לֹא הָיָה לוֹ בְּעֶדְרוֹ גְּדִי עִזִּים שֶׁטַּעְמוֹ כְּטַעַם הַצְּבִי, עַד שֶׁהֻצְרַךְ לִשְׁלֹחַ אֶת בְּנוֹ בִּמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיּוֹת? וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה שֶׁהוּא עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חולין פד.) ״אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף״ (ויקרא יז:יג) – לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר כִּי אִם בְּהַזְמָנָה זֹאת. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאָדָם מֻרְגָּל בַּאֲכִילַת בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים יב:כ-כב) ״בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר, אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ״, וְרָצָה בָּזֶה שֶׁתֹּאכַל סְתָם בָּשָׂר בְּאַקְרַאי, לֹא אֲכִילַת קֶבַע, כְּמוֹ הַצְּבִי וְהָאַיָּל שֶׁאֵין נִמְצָאִים בַּבַּיִת, כִּי חַיּוֹת הֵנָּה, וְעִקַּר מְדוֹרָם אֵינָם עִם הָאָדָם כִּי אִם בְּמִדְבָּרוֹת וִיעָרוֹת. עַל כֵּן אֵין אוֹכְלִים מֵהֶם כִּי אִם מְעַט, כִּי לָאו בְּכָל יוֹמָא מִתְרְחִישׁ נִסָּא לְהִנָּצֵל מִגְּדוּדֵי חַיּוֹת בִּשְׁעַת הַצֵּידָה. עַל כֵּן מִסְּתָמָא אֵין הָאָדָם אוֹכֵל מֵהֶם כִּי אִם לִפְרָקִים. כָּךְ לֹא תַרְגִּיל אֶת עַצְמְךָ לֶאֱכוֹל סְתָם בָּשָׂר, לְפִי שֶׁהוּא מוֹלִיד אַכְזָרִיּוּת וּתְכוּנוֹת רָעוֹת בְּגוּף הָאָדָם, כִּי כָל הָעוֹפוֹת הַדּוֹרְסִים אוֹכְלִים בָּשָׂר, וְכֵן הָאַרְיֵה דּוֹרֵס וְאוֹכֵל. לְכָךְ נֶאֱמַר לֶעָתִיד (ישעיה יא:ז) ״וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן״, כִּי יִהְיֶה שָׁלוֹם בָּעוֹלָם בֵּין כָּל הַבַּעֲלֵי חַיִּים. עַל כֵּן אָמַר יִצְחָק ״וְצוּדָה לִי צָיִדה״, כִּי לֹא רָצָה לֶאֱכוֹל בָּשָׂר כִּי אִם בְּהַזְמָנָה זוֹ.
פסוק ג:וְרַשִׁ״י פֵּרֵשׁ מִן הַהֶפְקֵר וְלֹא מִן הַגָּזֵל. וְנִרְאֶה לִתֵּן טַעַם לָמָּה הִזְהִירוֹ עַל הַגָּזֵל בְּפַעַם זֶה יוֹתֵר מִבְּכָל הַזְּמַנִּים, כִּי צַיִד בְּפִיו שֶׁל יִצְחָק זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, וְאִם הִזְהִירוֹ כְּבָר עַל זֶה הֲרֵי הוּא מֻזְהָר וְעוֹמֵד, וּמָה הֻצְרַךְ לְהַזְהִירוֹ שֵׁנִית? וְנִרְאֶה לְפִי שֶׁעַל יְדֵי מַטְעַמִּים אֵלּוּ חָשַׁב יִצְחָק שֶׁיָּחוּל עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, וְחָשַׁב שֶׁאִם יָבִיא מִן הַגָּזֵל לֹא תִּשְׁרֶה הַשְּׁכִינָה בִּמְקוֹם שֶׁהוּא מָצוּי. כִּי מִטַּעַם זֶה הִזְהִיר עַל הַגָּזֵל בְּיוֹתֵר בִּתְחִילַת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א ב) ״אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם״ – מָה אָדָם לֹא הִקְרִיב מִן הַגָּזֵל כוּ׳, יַעַן כִּי הַקָּרְבָּן מְקָרֵב הַשְּׁכִינָה וְהַגָּזֵל מַרְחִיקָהּ. וְכֵן לְדַעַת הַמִּדְרָשׁ (בפרקי דר״א לב) הָאוֹמֵר שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים אֵלּוּ אֶחָד עֲשָׂאוֹ פֶּסַח כוּ׳, וּבְקָרְבַּן פֶּסַח כְּתִיב ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם״ – מִשֶּׁלָּכֶם לְהוֹצִיא הַגָּזוּל, כֵּן מַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשַׁת בֹּא, וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים. וּלְפִי שֶׁעֵשָׂו הִסְכִּים בְּלִבּוֹ לָצוּד צַיִד לְהָבִיא אֲפִילּוּ מִן הַגָּזֵל, עַל כֵּן סִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁשָּׁמְעָה רִבְקָה וְשָׁלְחָה בִּמְקוֹמוֹ אֶת יַעֲקֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל יִצְחָק בְּקָרְבָּן שֶׁיָּבֹא מִדָּבָר גָּזוּל. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעֵשָׂו הֵבִיא דָּבָר גָּזוּל, כִּי עַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְעֵשָׂו אָחִיו בָּא מִצֵּידוֹ״, ״וַיַּעַשׂ גַּם הוּא מַטְעַמִּים״ – הִזְכִּיר שֶׁהוּא בָּא מִצֵּידוֹ, אֲבָל לֹא הִזְכִּיר שֶׁהֵבִיא דָּבָר מִצֵּידוֹ, וַדַּאי לְפִי שֶׁלֹּא מָצָא, עַל כֵּן הֵבִיא מִן הַגָּזֵל. וְעֵשָׂו אָמַר ״וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ״, אֲבָל הָאֱמֶת לֹא הָיָה כֵן. לְפִיכָךְ ״וַיֶּחֱרַד יִצְחָק״ – פֵּרוּשׁ לְפִי שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ גֵּיהִנֹּם. וְלָמָּה נִכְנַס הַגֵּיהִנֹּם עִמּוֹ דַּוְקָא בְּפַעַם זֶה? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁהֵבִיא מִן הַגָּזֵל, וּמָאן דְּעָבֵיד הָא נָפֵיל בְּהָא. וְעַל כֵּן לֹא מָצִינוּ שֶׁאָכַל יִצְחָק מִמָּה שֶׁהֵבִיא עֵשָׂו, כִּי הִרְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים בְּגוֹ אַחַר שֶׁנִּכְנַס הַגֵּיהִנֹּם עִמּוֹ.
פסוק ג:וְנוֹסַח הַבְּרָכוֹת יוֹכִיחַ, כִּי בֵּרְכוֹ ״וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה״ (בראשית כז:מ), כִּי הַיּוֹרֵשׁ אֶרֶץ בְּחַרְבּוֹ, אֵין לְךָ לִסְטִים מְזֻיָּן יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְעוֹד, שֶׁבְּבִרְכַת יַעֲקֹב נֶאֱמַר ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים״ (בראשית כז:כח), וּבְבִרְכַת עֵשָׂו לֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן נְתִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ״ (בראשית כז:לט), לְפִי שֶׁהֵבִיא דָּבָר גָּזוּל שֶׁאֵינוֹ מַתַּת אֱלֹהִים. עַל כֵּן בֵּרְכוֹ בְּעִנְיְנֵי לִסְטִיּוּת, לוֹמַר שֶׁבְּחַרְבּוֹ יִירַשׁ אֶרֶץ וְלֹא עַל יְדֵי מַתַּת אֱלֹהִים. אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁהֵבִיא מִמַּה שֶּׁנָּתַן לוֹ ה׳, נֶאֱמַר בְּבִרְכָתוֹ ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים״. וְהִרְגִּישׁ יִצְחָק זֶה מִמַּה שֶּׁנִּכְנַס עִמּוֹ הַגַּן עֵדֶן, עַל יְדֵי בִּגְדֵי עֵשָׂו הַחֲמוּדוֹת שֶׁחָמַד מִן נִמְרוֹד, אֲשֶׁר בָּאוּ לְיָדוֹ מִן אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלְּבָשָׁן בְּגַן עֵדֶן. וְהֵרִיחַ יִצְחָק רֵיחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וְהִרְגִּישׁ בָּזֶה שֶׁקָּרְבָּנוֹ שֶׁל זֶה דּוֹמֶה לְקָרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְחִידִי בָּעוֹלָם וְלֹא הִקְרִיב דָּבָר גָּזוּל, כָּךְ קָרְבָּן זֶה אֵינוֹ גָזוּל. וְעַל כֵּן בֵּרְכוֹ בְּבִרְכַת ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים״.
פסוק כב:הַקּוֹל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו. לֹא הָיָה יָכוֹל לוֹמַר ״הַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם שֶׁל עֵשָׂו״, דְּאִם כֵּן הָיָה מַשְׁמַע שֶׁהוּא שָׁפַט מִצַּד הַקּוֹל שֶׁזֶּה וַדַּאי יַעֲקֹב, וּמִצַּד הַיָּדַיִם שֶׁזֶּה וַדַּאי עֵשָׂו, וְזֶה דָּבָר נִמְנָע, שֶׁאִם הוּא יַעֲקֹב אֵינוֹ עֵשָׂו, וְאִם הוּא עֵשָׂו אֵינוֹ יַעֲקֹב. אֲבָל בֵּאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא, שֶׁאָמַר הַקּוֹל דּוֹמֶה לַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב, וְאוּלַי זֶה מִתְנַכֵּר בְּקוֹלוֹ וְהָאֱמֶת שֶׁזֶּה עֵשָׂו, וּמִתְנַכֵּר לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים לוֹמַר שֶׁהוּא הָגוּן לְקַבֵּל הַבְּרָכוֹת. אוֹ הַיָּדַיִם דּוֹמִין לִידֵי עֵשָׂו וְזֶהוּ יַעֲקֹב, וּמִתְנַכֵּר בַּעֲשׂוֹתוֹ יָדָיו שְׂעִירוֹת כְּדֵי שֶׁאֶחְשׁוֹב שֶׁזֶּה עֵשָׂו. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וְהַיָּדַיִם״ בְּוָא״ו, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ״ (שמות כא:טו) שֶׁפֵּרוּשׁוֹ ״אוֹ אִמּוֹ״, כָּךְ אָמַר ״אוֹ הַיָּדַיִם דּוֹמִין לִידֵי עֵשָׂו״.
פסוק כב:וְאִם תִּרְצֶה לוֹמַר, וָי״ו שֶׁל ״וְהַיָּדַיִם״ הוּא וָי״ו הָעִטּוּף, נוּכַל לוֹמַר שֶׁחָשַׁב יִצְחָק אוּלַי אֵיזֶה אִישׁ נָכְרִי מִתְנַכֵּר בִּשְׁנֵיהֶם, בַּקּוֹל וּבַיָּדַיִם. וּלְסוֹף שָׁפַט יִצְחָק בְּשִׂכְלוֹ שֶׁהַיָּדַיִם מַכְרִיעִים יוֹתֵר מִן הַקּוֹל, כִּי מַה שֶּׁעֵשָׂו מִתְנַכֵּר לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים הוּא יוֹתֵר קָרוֹב לִשְׁמֹעַ מִמַּה שֶּׁנֹּאמַר שֶׁיַּעֲקֹב עָשָׂה אֶת יָדָיו שְׂעִירוֹת, אוֹ אִישׁ נָכְרִי עָשָׂה כֵן. כִּי אֵיךְ יוּכַל לְשַׁעֵר יַעֲקֹב, וְכָל שֶׁכֵּן אֵיזוֹ אָדָם אַחֵר, לַעֲשׂוֹת יָדָיו שְׂעִירוֹת עַל זֶה הַשִּׁעוּר, עַד שֶׁיִּהְיוּ כִּידֵי עֵשָׂו מַמָּשׁ, דּוֹמֶה לָהֶם מִכָּל צַד? זֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת״ (בראשית כז:כג), דּוֹמֶה לָהֶם מִכָּל צַד. וּמִי יוּכַל לְשַׁעֵר זֶה שֶׁלֹּא יִסְכַּל בְּאֵיזוֹ דִּמְיוֹן? וְכִי הָיוּ יְדֵי עֵשָׂו בְּיָדוֹ וְלָקַח מֵהֶם הַצִּיּוּר? זֶה דָּבָר נִמְנָע.
פסוק כב:וְרז״ל דָּרְשׁוּ מִפָּסוּק זֶה (בראשית רבה סה, כ) שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיַּעֲקֹב מְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ, אֵין יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת בּוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁפְּשׁוּטוֹ מַשְׁמַע שֶׁיִּצְחָק אָמַר כֵּן וְהָיָה סָבוּר שֶׁזֶּה עֵשָׂו, וְעוֹד מַה עִנְיָן זֶה לִבְרָכָה זוֹ, מִכָּל מָקוֹם כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי דַּעַת יִצְחָק הָיָה לְבָרֵךְ אֶת עֵשָׂו בְּבִרְכַת ״הֱוֵי גְבִיר לְאַחֶיךָ״ (בראשית כז, כט), הַיְינוּ לְיַעֲקֹב, שֶׁיִּהְיוּ יְדֵי עֵשָׂו שׁוֹלְטוֹת בּוֹ. וְהִטִּיל תְּנַאי בַּדָּבָר לוֹמַר, דַּוְקָא אִם יַעֲקֹב לֹא יְצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, אֲבָל לֹא בִּזְמַן שֶׁיְּצַפְצֵף בְּקוֹלוֹ, כִּי הַקּוֹל דּוֹחֶה הַיָּדַיִם. וְרָמַז זֶה בְּמַה שֶּׁהִקְדִּים הַקּוֹל אֶל הַיָּדַיִם, כִּי יֵשׁ לְהַקְשׁוֹת: הֲלֹא יִצְחָק הָלַךְ יוֹתֵר אַחַר הַיָּדַיִם מִמַּה שֶּׁהָלַךְ אַחַר הַקּוֹל, אִם כֵּן הָיָה לְהַקְדִּים הַיָּדַיִם? כִּי מָצִינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַמֻּקְדָּם דּוֹחֶה אֶת הַמְאֻחָר, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת ה׳ (שמות לה, ב) פָּרָשַׁת וַיַּקְהֵל, עַל מַה שֶּׁפֵּרַשׁ רַשִׁ״י ״הִקְדִּים שַׁבָּת לַמִּשְׁכָּן לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת״, עַיֵּן שָׁם (שמות לה, ב). אֶלָּא וַדַּאי שֶׁלְּכָךְ הִקְדִּים הַקּוֹל שֶׁל יַעֲקֹב לִידֵי עֵשָׂו, לוֹמַר לְךָ שֶׁהַקּוֹל דּוֹחֶה אֶת הַיָּדַיִם. וְאֵיזֶהוּ? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה קוֹלוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. וּבְזֶה מְתוֹרָץ מַה שֶּׁרֹב הָעוֹלָם מַקְשִׁים עַל אַגָּדָה זוֹ, שֶׁמַּשְׁמָעוּת הַכָּתוּב הוּא שֶׁשְּׁנֵיהֶם שׁוֹלְטוֹת כְּאֶחָד, וְזֶה הֵפֶךְ מִדִּבְרֵי הַמִּדְרָשׁ. וּבָאוּ עַל קוּשְׁיָא זוֹ שִׁנּוּיִים דְּחוּקִים, וּמַה שֶּׁכָּתַבְתִּי הוּא נָכוֹן וְיָקָר.
פסוק כב:וְעַל צַד הָרֶמֶז אָמַר הַקּוֹל בְּהֵ״א, רֶמֶז לְקוֹלָם בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁלּוֹמְדִין הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בַּחֲמִשָּׁה קוֹלוֹת (ברכות ו:). וְהַיָּדַיִם – ה׳ יָדַיִם יְדֵי עֵשָׂו, כִּי חָמֵשׁ פְּעָמִים יָד עוֹלֶה שִׁבְעִים, רֶמֶז לִידֵי כָּל שִׁבְעִים אוּמּוֹת שֶׁשּׁוֹלְטוֹת בְּיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁאֵינָן מְצַפְצְפִים בְּקוֹלָם. וְכֵן אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (עיין בראשית רבה סג:ח): עֵשָׂו אוֹתִיּוֹת ע׳ שָׁוְא, לַשָּׁוְא בָּרָאתִי שִׁבְעִים אוּמּוֹת. וְכֵן פֵּרֵשׁ בַּעַל הַטּוּרִים.
פסוק כח:וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים. וָי״ו שֶׁל ״וְיִתֶּן״ מְיֻתֶּרֶת, וְדָרְשׁוּ רז״ל (בראשית רבה סו, ג) יִתֵּן וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן. וּבֵאוּר הָעִנְיָן כָּךְ הוּא, לְפִי שֶׁיָּדוּעַ שֶׁבְּכָל הַמִּצְווֹת שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֵין בָּהֶם דֵּי לְהָשִׁיב ״כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם״ (ישעיהו נט, יח) אוֹתָן הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר עִמּוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם עוֹשֶׂה מִן הַמִּצְווֹת הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָן דֶּרֶךְ תַּשְׁלוּמִין. וּבְכָל הַטּוֹבוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ מְקַבְּלִין מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַקְדִּים אֶת טוֹבוֹתָיו בְּכָל נְתִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נט, יא) ״אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי״, וּכְתִיב (שם כא, ד) ״כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב״, וּכְתִיב (איוב מא, ג) ״מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם״. וּלְפִי הַנָּחָה זוֹ, אִם יִהְיֶה עִם הָאָדָם דְּבַר בְּלִיַּעַל לֵאמֹר הֲרֵי הֶעָבָר אַיִן, וּמַה בֶּצַע כִּי נַעֲבֹד אֶת ה׳ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יִהְיֶה לִי חוֹב עָלָיו, אַף אַתָּה תָּשִׁיב אֲמָרֶיךָ וְצֵא תֹּאמַר לוֹ ״פּוֹק חֲזֵי מַאי עַמָּא דָּבַר״, כִּי מִנְהַג הַסּוֹחֲרִים הַנּוֹתְנִים בְּהַקָּפָה, כְּשֶׁהַלּוֹקֵחַ מְשַׁלֵּם לוֹ חוֹב הַיָּשָׁן אָז הַסּוֹחֵר הַמּוֹכֵר חוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ שֵׁנִית בְּהַקָּפָה, וְכֵן לְעוֹלָם. אֲבָל אִם אֵינוֹ מְשַׁלֵּם לוֹ הַחוֹב הַיָּשָׁן, שׁוּב אֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ סְחוֹרָה. כָּךְ הַחֶנְוָנִי הַמַּקִּיף הַגָּדוֹל בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ, כְּשֶׁאָדָם מְשַׁלֵּם בְּמִצְווֹתָיו הַקָּפָה רִאשׁוֹנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חוֹזֵר וְנוֹתֵן לוֹ בְּהַקָּפָה, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר יִתֵּן וְיַחֲזוֹר וְיִתֵּן.
פסוק כח:דָּבָר אַחֵר, לְפִי שֶׁנִּכְנַס עִמּוֹ הַגַּן עֵדֶן, וּמִזֶּה שָׁפַט יִצְחָק שֶׁזֶּה הַנִּכְנָס שְׂכָרוֹ הַרְבֵּה מְאֹד בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי בְּגַן עֵדֶן, כִּי שָׁם צִוָּה ה׳ אֶת הַבְּרָכָה חַיִּים עַד הָעוֹלָם (תהלים קלג:ג). עַל כֵּן אָמַר ״וְיִתֶּן״ בְּוָי״ו הָעִטּוּף, לוֹמַר שֶׁנּוֹסָף עַל הַהַצְלָחָה הָרוּחָנִית הַצְּפוּנָה לְךָ לָעוֹלָם הַבָּא, ״וְיִתֶּן לְךָ״ גַּם בָּעוֹלָם הַזֶּה ״מִטַּל הַשָּׁמַיִם״ וְגוֹ׳ (בראשית כז:כח), כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה לִשְׁתֵּי שֻׁלְחָנוֹת.
פסוק כח:וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁוָּי״ו שֶׁל וְיִתֵּן הוֹרָאָה שֶׁלֹּא יִסְמוֹךְ הָאָדָם עַל הַנֵּס, אֶלָּא יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ כְּכָל אֲשֶׁר יִמְצָא בְּכֹחוֹ לַעֲשׂוֹת, וּמַה שֶּׁיֶּחְסַר הַטֶּבַע יְשַׁלֵּם הַנֵּס, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ספרי ראה טו יח) ״יָכוֹל אֲפִלּוּ יוֹשֵׁב וּבָטֵל, תַּלְמוּד לוֹמַר ׳בְּכֹל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה׳״. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְיִתֵּן״, רוֹצֶה לוֹמַר: אַחַר שֶׁעָשִׂיתָ כְּבָר כָּל אֲשֶׁר הָיָה בְּכֹחֲךָ לַעֲשׂוֹת, אָז גַּם ה׳ יִתֵּן לְךָ מֵאוֹצָרוֹ הַטּוֹב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים פה יב) ״אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף, גַּם ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב״ וְגוֹ׳. כִּי מִתְּחִלָּה צָרִיךְ אַתָּה לַעֲשׂוֹת פְּעֻלָּתְךָ, אָמְנָם בֶּאֱמֶת דַּוְקָא, כִּי לֹא יִשְׁלַח ה׳ עֶזְרוֹ לְמִי שֶׁפּוֹעֵל פְּעֻלּוֹת וְתַחְבּוּלוֹת אֱנוֹשִׁיּוֹת לֹא בְּצֶדֶק וְלֹא בֶּאֱמֶת וּמִשְׁפָּט, אֲבָל לְמִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בֶּאֱמֶת וֶאֱמוּנָה יְשַׁלֵּם ה׳ עֶזְרוֹ מִקֹּדֶשׁ. וּכְשֶׁהַפְּעֻלּוֹת הָאֱנוֹשִׁיּוֹת נִצְמָחִים תְּחִלָּה מֵאֶרֶץ, אָז עַל צַד הַחֶסֶד הִשְׁקִיף ה׳ מִמְּרוֹמוֹ, וּבְמָה הִשְׁקִיף? ״גַּם ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ״. בְּמִלַּת ״גַּם״ חָתַם כָּל הָעִנְיָן, וְהוּא מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ.
פסוק כט:אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ. וּבִלְעָם אָמַר הֵפֶךְ זֶה (במדבר כד:ט), וְכֵן נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם (בראשית יב:ג) ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר״. נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי מִינֵי אוֹרְרִים וּשְׁנֵי מִינֵי מְבָרְכִים. מִין אֶחָד הוּא הַמְקַלֵּל מַמָּשׁ אוֹ מְבָרֵךְ מַמָּשׁ, וּלְעוֹלָם כָּךְ הַמִּדָּה בַּצַּדִּיקִים, שֶׁתְּחִלָּתָן יִסּוּרִין וְסוֹפָן שַׁלְוָה. וְהִנֵּה כָּל מְבָרֵךְ מִסְתָּמָא הוּא מְבָרֵךְ בִּזְמַן שֶׁצְּרִיכִין לִבְרָכָה, דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁהַיִּסּוּרִין מְצוּיִים, לְאַפּוּקֵי בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה אֵינָן צְרִיכִין לִבְרָכָה, כִּי כֵן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבִלְעָם כְּשֶׁאָמַר ״אִם כֵּן אֲבָרְכֵם״, אָמַר לוֹ ״אֵינָם צְרִיכִין לְבִרְכָתְךָ כִּי בָרוּךְ הוּא״. וְכָל מְקַלֵּל מִסְתָּמָא הוּא מְקַלֵּל בִּזְמַן הַשָּׁלוֹם, כִּי בִּזְמַן הַיִּסּוּרִים לָמָּה יוֹסִיף קְלָלָה. וּמִזֶּה הַמִּין נֶאֱמַר לְאַבְרָהָם תְּחִלָּה ״וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ״, כִּי בַּהַתְחָלָה יִהְיוּ הַיִּסּוּרִין וְאָז תִּצְטָרֵךְ לַמְבָרְכִים, וְכָל מְבָרְכֶיךָ אֲבָרֵךְ אָנִי. וְאַחַר כָּךְ בִּזְמַן הַשָּׁלוֹם יִתְקַנְּאוּ בְךָ רַבִּים וְיַחְשְׁבוּ לְקַלֶּלְךָ, וַאֲנִי אָאֹר אוֹתָם. וּמִזֶּה הַמִּין אָמַר בִּלְעָם ״מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר״.
פסוק כט:אֲבָל אֹרְרֶיךָ שֶׁהִזְכִּיר כָּאן, אֵינוֹ מְדַבֵּר כְּלָל בַּמְּקַלְלִים בִּלְשׁוֹן קְלָלָה, אֶלָּא בַּמְּצַעֲרִים, וְכֵן פֵּרַשׁ רַשִׁ״י. וְזֶה מָצוּי בִּזְמַן הַיִּסּוּרִין בְּיוֹתֵר, עַל דֶּרֶךְ (שבת לב.) נָפַל תּוֹרָא חַדֵּד לְסַכִּינָא. כִּי נוֹסָף עַל הַיִּסּוּרִין יָבוֹאוּ לְצַעֶרְךָ בְּמָקוֹם שֶׁהָיָה לָהֶם לְנַחֶמְךָ, כִּי בִּזְמַן הַשָּׁלוֹם בַּמֶּה יְצַעֲרוּ. וְכֵן מְבָרְכֶיךָ הַיְינוּ מְשַׂמְּחֶיךָ, וְזֶה מָצוּי בְּיוֹתֵר בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה שֶׁרַבִּים יִשְׂמְחוּ עִמְּךָ. וּמִכָּאן לָמַד רַשִׁ״י לְפָרֵשׁ אֹרְרֵיהֶם הַיְינוּ מְצַעֲרֵיהֶם, וּבְזֶה הוּתְּרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת וְהַקֻּשְׁיוֹת שֶׁהִקְשׁוּ הָרְאֵ״ם וְהָרַמְבַּ״ן, וְעַיֵּן בְּסִפְרֵיהֶם. אֲבָל לְפִי פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל רַשִׁ״י לֹא יִתְיַשֵּׁב כָּל זֶה, וַאֲנִי לֹא בָאתִי כִּי אִם לְתָרֵץ הַפְּסוּקִים. תֵּדַע שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהֲרֵי בִּלְעָם אָמַר (במדבר כג:י) ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״, וְאֵיךְ אָמַר (במדבר כד:ט) ״אֹרְרֶיךָ אָרוּר״ בַּסּוֹף, וְיִעֵד לָהֶם שֶׁסּוֹפָן יִסּוּרִין? אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאֹרְרֶיךָ מְדַבֵּר בִּזְמַן הַשַּׁלְוָה שֶׁתִּהְיֶה בְּאַחֲרִית יְמֵיהֶם, וְעָלֶיהָ אָמַר ״וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ״. אֲבָל לָרְשָׁעִים יִיעֵד הֵפֶךְ זֶה וְאָמַר (במדבר כד:כ) ״רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד״. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִעֵד גַּם כֵּן לְאַבְרָהָם שֶׁיִּהְיֶה רֵאשִׁיתוֹ מִצְעָר וְיִצְטָרֵךְ לִמְבָרְכִים, וְאַחֲרִיתוֹ יִשְׂגֶּא מְאֹד וְיָבוֹאוּ עָלָיו מְקַלְלִים וְלֹא יוּכְלוּ לוֹ.
פסוק לא:יָקֻם אָבִי וְיֹאכַל מִצֵּיד בְּנוֹ. יַעֲקֹב דִּבֵּר בִּלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים ״קוּם נָא שְׁבָה״, אֵין נָא אֶלָּא בַּקָּשָׁה, וְעוֹד אָמַר לוֹ לֵישֵׁב וְלֶאֱכֹל דִּבֵּר אִתּוֹ בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ, אֲבָל עֵשָׂו לֹא אָמַר לוֹ לָקוּם מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא עוֹמֵד שָׁם וְלֵישֵׁב בַּמָּקוֹם הַמּוּכָן לַאֲכִילָה, וְלֹא הִזְכִּיר לְשׁוֹן נָא, וְדִבֵּר בִּלְשׁוֹן נִסְתָּר מֵרֹב רוּם לְבָבוֹ.
פסוק לג:גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה. מַאי קָמַשְׁמַע לָן, וְכִי הָיָה עֵשָׂו מְסֻפָּק בְּבִרְכָתוֹ? עַל כֵּן יֵשׁ לוֹמַר שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר ״אֹרְרֶיךָ אָרוּר״ (בראשית כז כט), הַיְינוּ אִם אַתָּה תְּקַלֵּל אֶת אֲחֵרִים אַסְכִּים עִמְּךָ בְּאֹפֶן שֶׁיִּהְיֶה אָרוּר מִי שֶׁתְּאָרֵר אַתָּה, וְכֵן ״מְבָרְכֶיךָ״, אֶת מִי אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ אַתָּה אַסְכִּים לְבִרְכָתְךָ שֶׁיִּהְיֶה בָּרוּךְ, כִּי מָסַר בְּיָדוֹ הַבְּרָכוֹת לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁיִּרְצֶה. וְעַל זֶה אָמַר יִצְחָק ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״, שֶׁלֹּא זוֹ שֶׁאֲבָרְכֵהוּ כְּבָר, אֲפִלּוּ אָמַרְתִּי לוֹ ״וֶהְיֵה בְרָכָה״ (בראשית יב ב) וְנָתַתִּי בְּיָדוֹ לְבָרֵךְ אֶת מִי שֶׁיִּרְצֶה, וְאַחַר שֶׁמָּסַרְתִּי הַבְּרָכוֹת בְּיָדוֹ אֵיךְ אֶקַּח מִיָּדוֹ מַה שֶּׁכְּבָר נָתַתִּי לוֹ? וּמַה מּוֹעִיל שֶׁאֲבָרֶכְךָ אִם הוּא לֹא יַסְכִּים עִמִּי? וּלְפִי זֶה ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״ מִלְּשׁוֹן ״וֶהְיֵה בְרָכָה״. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי מִן וָי״ו שֶׁל ״בָּרוּךְ״ שֶׁמַּשְׁמָעוּתָהּ שֶׁהוּא יִהְיֶה מְבֹרָךְ, מָצִינוּ דֻּגְמָא לָזֶה שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה לח:) אֵין נוֹתְנִין כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה כִּי אִם לְטוֹב עַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כב ט) ״טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ״, אַל תִּקְרֵי ״יְבֹרָךְ״ אֶלָּא ״יְבָרֵךְ״.
פסוק לג:דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ אָמַר ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״, שֶׁלֹּא יֹאמַר עֵשָׂו הֲלֹא אֵין בִּרְכַת יַעֲקֹב נִצְחִית, וְתוּכַל לְפָרֵשׁ דְּבָרֶיךָ שֶׁבִּרְכַת יַעֲקֹב תָּחוּל עַל זְמַן קָבוּעַ וְכִכְלוֹת זְמַנּוֹ יַתְחִילוּ בִּרְכוֹתָיו שֶׁל עֵשָׂו. עַל זֶה אָמַר ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״, לֹא זוֹ שֶׁאֲבָרְכֵהוּ בַּהֹוֶה אֶלָּא ״גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר יִהְיֶה כֵן לְעוֹלָם, וְאִם כֵּן אֵין מָקוֹם לְבִרְכוֹתֶיךָ לָחוּל לֹא בַּהֹוֶה וְלֹא בֶּעָתִיד. וְעֵשָׂו אָמַר ״הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְרָכָה״ אַחֶרֶת בְּכַיּוֹצֵא בָהּ, וְכִי לֹא אֶפְשָׁר שֶׁיָּחוּלוּ שְׁנֵי הַבְּרָכוֹת כְּאֶחָד, וְהֵשִׁיב לוֹ ״הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ״, וּמַה שֶּׁקָּנָה עֶבֶד קָנָה רַבּוֹ, וְאִם כֵּן מַה יִתֵּן לוֹ. וּבַעֲבוּר הַפְצָרָתוֹ נָתַן מָקוֹם לָחוּל בִּרְכָתוֹ בְּאָמְרוֹ ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״ וְגוֹ׳.
פסוק לו:אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְגוֹ׳. לָמָּה אָמַר שֶׁלָּקַח הַבְּכוֹרָה בְּעָקְבָה וּרְמִיָּה, וַהֲלֹא מְכָרָהּ לוֹ מֵרָצוֹן טוֹב, וְאִם עֵשָׂו בִּשְׁאַט נֶפֶשׁ בִּזָּה הַבְּכוֹרָה, מַה פִּשְׁעוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בָּזֶה? וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה, שֶׁאָמַר עֵשָׂו הָא בְּהָא תַּלְיָא, כִּי כְּשֶׁשָּׁאֲלוֹ יִצְחָק ״מִי אַתָּה״ (בראשית כז:יח) וְהֵשִׁיב לוֹ ״אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״ (בראשית כז:יט), וְאֵיךְ הוֹצִיא דְּבַר שֶׁקֶר מִפִּיו, הֲלֹא ״שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יְדַבְּרוּ כָזָב״ (צפניה ג:יג), אֶלָּא וַדַּאי שֶׁאָמַר לוֹ ״אָנֹכִי בִּמְקוֹם עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״, שֶׁהֲרֵי קָנִיתִי מִמֶּנּוּ הַבְּכוֹרָה, וְאִם כֵּן אָנֹכִי בִּמְקוֹמוֹ. וְאִלּוּ לֹא קָנָה הַבְּכוֹרָה לֹא הָיָה יָכוֹל לְהָשִׁיב ״אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״, וְלֹא הָיָה יָכוֹל לָבֹא לִכְלַל הַבְּרָכוֹת, וּבְוַדַּאי שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקָּנָה הַבְּכוֹרָה הָיָה דַּעְתּוֹ לְרַמּוֹת אוֹתִי בָּזֶה, כִּי תִּקְרֶאנָה אוֹתִי כָּאֵלֶּה. וּמַה שֶּׁמַּאֲשִׁים אוֹתוֹ עַל לְקִיחַת הַבְּכוֹרָה, לְפִי שֶׁאָמַר עַכְשָׁיו נוֹדַע הַדָּבָר כִּי מִקָּח טָעוּת הוּא, כִּי מִתְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי שֶׁאֵין מַעֲלָה לַבְּכוֹרָה כִּי אִם מַה שֶּׁנּוֹטֵל פִּי שְׁנַיִם אַחֲרֵי מוֹת אָבִיו, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁמָּא לֹא יַשְׁאִיר אָבִי אַחֲרָיו מְאוּמָה, עַל כֵּן מְכַרְתִּיהָ בְּדָבָר מוּעָט. אֲבָל עַכְשָׁיו אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהַבְּכוֹרָה שָׁוָה הַרְבֵּה, לְפִי שֶׁהַבְּרָכוֹת תְּלוּיוֹת בָּהּ, כִּי לָמָּה אָמַר יַעֲקֹב ״אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ״? לָמָּה לוֹ לְהַזְכִּיר הַבְּכוֹרָה? אֶלָּא וַדַּאי לְפִי שֶׁמִּצַּד הַבְּכוֹרָה הוּא רָאוּי לְ״יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז״ (בראשית מט:ג), וּבָזֶה ״יַעְקְבֵנִי״ (בראשית כז:לו), כִּי לֹא יָדַעְתִּי שֶׁקַּבָּלַת הַבְּרָכוֹת תָּלוּי בַּבְּכוֹרָה. רֶמֶז לַדָּבָר, בְּכֹר אוֹתִיּוֹת בֵּרֵךְ, לְכָךְ אָמַר ״וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם״ (בראשית כז:לו), אֲבָל הַהֶזֵּק אֵינוֹ כִּי אִם אֶחָד.
פסוק לט:הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ. לְפִי שֶׁעֵינֵי יַעֲקֹב נְשׂוּאוֹת לַשָּׁמַיִם, יוֹתֵר מִמָּה שֶׁיִּתְלֶה עֵינָיו בְּאֶרֶץ שְׁמֵנָה בְּטִבְעָהּ, עַל כֵּן הִקְדִּים בְּיַעֲקֹב טַל הַשָּׁמַיִם לְמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, לְפִי שֶׁעִקַּר בִּטְחוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲשֶׁר בְּיָדוֹ מַפְתְּחוֹת שֶׁל מָטָר. אֲבָל מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּיַד הָאָדָם לְזַבְּלָהּ וּלְהַשְׁמִינָהּ, בִּטָּחוֹן זֶה הוּא אֶצְלוֹ תָּפֵל וּמְאֻחָר. וּבְעֵשָׂו בְּהֶפֶךְ זֶה, שֶׁיּוֹתֵר הוּא שָׂם מִבְטַחוֹ בְּכֹחוֹ וְעֹצֶם יָדוֹ אֲשֶׁר בּוֹ יוּכַל לְהַשְׁמִין הָאָרֶץ, מִמָּה שֶׁתּוֹלֶה עֵינָיו לַשָּׁמַיִם שֶׁיּוֹרִיד לוֹ טַל לִבְרָכָה. וּלְפִי שֶׁהוּא מִקְּטַנֵּי אֱמוּנָה, עַל כֵּן יִבְחַר לְמוֹשָׁב לוֹ אֶרֶץ שְׁמֵנָה בְּטִבְעָהּ, לְכָךְ אָמַר לְשׁוֹן ״הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ״, לֹא הִזְכִּיר בּוֹ נְתִינַת אֱלֹהִים. וְהִזְכִּיר ״מוֹשָׁבֶךָ״ לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר כִּי הוּא יִבְחַר לוֹ מָקוֹם שָׁמֵן וְדָשֵׁן לְהִתְיַשֵּׁב שָׁם. אֲבָל יַעֲקֹב שָׂם ה׳ מִבְטַחוֹ, עַל כֵּן אֵינוֹ מְדַקְדֵּק בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ יִתְיַשֵּׁב, כִּי אַף תִּהְיֶה כְּחוּשָׁה בַּטֶּבַע, סָמוּךְ לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּה׳ שֶׁיַּשְׁמִין אוֹתָהּ, לְכָךְ נֶאֱמַר אֶצְלוֹ ״וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים״.
פסוק לט:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהִקְדִּים בְּיַעֲקֹב הַטַּל, כִּי עַל צַד הַנֵּס תִּהְיֶה אַרְצוֹ שְׁמֵנָה מִן הַטַּל, אַף אִם יֵרֵד עַל אֶרֶץ כְּחוּשָׁה יְשַׁמֵּן אוֹתָהּ הַטַּל בְּדֶרֶךְ נֵס. אֲבָל עֵשָׂו צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ תְּחִלָּה קַרְקַע שְׁמֵנָה, וְאָז יוֹעִיל הַטָּל, אֲבָל בְּאֶרֶץ כְּחוּשָׁה לֹא יוֹעִיל. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְחַזֵּר לָרֶשֶׁת אֶרֶץ בְּחַרְבּוֹ, לְכָךְ סָמַךְ לָזֶה בִּרְכַּת ״וְעַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה״.
פסוק מ:וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ וְגוֹ׳. תָּרִיד מִלָּה זָרָה בַּמִּקְרָא וְאֵינָהּ מִתְיַשֶּׁבֶת לְפֵירוּשׁ רַשִׁ״י, כִּי לֹא פֵרֵשׁ בַּמִּקְרָא מַהוּ הַצַּעַר. וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים לְשׁוֹן רְדִיָּה וּמֶמְשָׁלָה וּפֵרְשׁוּ בוֹ מַה שֶּׁפֵּרְשׁוּ, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: כִּי יָדַע יִצְחָק בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁבּוֹ שֶׁבִּרְכַת ״וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר״ (בראשית כה:כג) לֹא תִּהְיֶה כִּי אִם בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל זוֹכִין, וְאוּלַי הֵבִין זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר לוֹ ״מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ״ (בראשית כה:כג) — זֶה לְרִשְׁעוֹ וְזֶה לְתֻמּוֹ, וְאָז ״רַב יַעֲבֹד צָעִיר״, כִּי זֶה הַצַּדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת ה׳ בָּרָשָׁע. אָמְנָם אִם אֵינוֹ זוֹכֶה, לָמָּה יִמְשׁוֹל בּוֹ? וְסָלְקָא דַעְתָּךְ שֶׁבִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל זוֹכִין, לֹא זוֹ שֶׁהָרַב לֹא יַעֲבוֹד לַצָּעִיר, אֶלָּא אֲפִלּוּ שֶׁהָרַב יִמְשׁוֹל בַּצָּעִיר. עַל כֵּן אָמַר שֶׁאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַצָּעִיר זוֹכֶה וּפוֹרֵשׁ לְתֻמּוֹ, אַתָּה תִּהְיֶה לוֹ לְעֶבֶד כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ״וְאֶת אָחִיךָ תַעֲבֹד״ (בראשית כז:מ). ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״, רוֹצֶה לוֹמַר כִּי יִהְיֶה הַזְּמַן שֶׁאַתָּה תִּהְיֶה רוֹדֶה וּמוֹשֵׁל בְּכָל הָעוֹלָם, וְזֶהוּ בִּזְמַן שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל זוֹכִין, כִּי כְּשֶׁזֶּה נוֹפֵל זֶה קָם, אָז דַּי לְךָ שֶׁתִּפְרֹק עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם גַּם אַתָּה לֹא תּוּכַל לִרְדּוֹת בּוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר בְּעוֹבַדְיָה (עובדיה א:י) ״מֵחֲמַס אָחִיךָ יַעֲקֹב תְּכַסְּךָ בוּשָׁה״, וּכְתִיב (עובדיה א:כא) ״וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו״. מִכָּל זֶה מַשְׁמָע שֶׁעֵשָׂו עָתִיד לִתֵּן אֶת הַדִּין עַל מַה שֶּׁהָיָה רוֹדֶה בְּיִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא נִתַּן לוֹ רְשׁוּת לִרְדּוֹת בּוֹ, כִּי אִם לִפְרֹק עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארוֹ.
פסוק מא:יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי. תָּלָה הַדָּבָר בִּימֵי אֵבֶל, לְפִי שֶׁאָבֵל אָסוּר לַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה בְּ״פִקּוּדֵי ה׳ יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב״ (תהלים יט:ט), וְיִצְחָק אָמַר ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד״ (בראשית כז:מ), דְּהַיְנוּ בִּזְמַן שֶׁלֹּא יַעַסְקוּ בַּתּוֹרָה ״וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ״ (שם), וְאִם כֵּן בְּאֶבְלוֹ וַדַּאי לֹא יַעֲסוֹק בַּתּוֹרָה וְלֹא יִהְיֶה לוֹ דָּבָר הַמֵּגֵן עָלָיו, וְאָז ״אַהַרְגָה אֶת אָחִי״ (בראשית כז:מא). וּמִטַּעַם זֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות מד:) שֶׁהָאָבֵל צָרִיךְ שְׁמִירָה, לְפִי שֶׁאֵין בּוֹ הַתּוֹרָה הַמְּגִנָּה עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו כב) ״בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ, בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ״.
