פסוק א:לך ואמרת אל עבדי אל דוד כו'. ראוי לשים לב מה זו תמיהא האתה תבנה לי בית. ב' אומרו לשבתי שהוא מיותר. ג' אומרו כי לא ישבתי בבית כו' כי הלא על זאת ראוי לבנות בית על כי עד כה לא ישב כי אם באהל ובמשכן. ד' אומרו באהל ובמשכן כי היינו אהל היינו משכן. ה' אומרו בכל אשר התהלכתי כו' הדבר דברתי כו' כי מי אמר שדבר ואמר למה לא בניתם לי בית ארזים כי הלא עם היות שלא דבר כך רצה דוד לבנותו ולמה לא יבנהו על שלא דבר למה לא בניתם כו'. ו' אומרו ועתה כה תאמר לעבדי מאי ועתה וגם אומ' כה תאמר לעבדי לדוד הוא מיותר כי תארים אלו כבר נאמרו בתחלת המאמר ולא היה צריך להתחיל אלא מכה אמר ה' צבאות. ז' למה מזכיר לו שלקחו מן הנוה מאחר הצאן כו' וכן אומר שהיה עמו בכל אשר הלך כו' מה צורך לכל זה אצל הענין. ק' אומ' ושמתי מקום לעמי ישראל איך תצדק שימה במקום ואיזה הוא המקום שישים ושימשך ממנו ונטעתיו כו'. ט' אומרו ולמן היום שהוא משולל גיזרה ואומרו והנחותי לך כו' בלתי צודק עם ראש הפסוק. ו' אומ' והגיד לך ה' בלחם צודק עם הקודם. ועוד היכן היתה הגדה זו:
פסוק א:אמנם הנה ארז"ל שאמ' לוי הקב"ה לנתן הנביא הנה דוד מהיר הוא ונשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי עד אמצא מקום לה' מחר ישכיר פועלים ויתחיל לבנות לכם מיד לך ואמרת לו כי הוא לא יבנה הבית כי אם בנו והנה למדנו מדבריהם כי כאשר אמר לנתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזי' כו' היה ענין המזמור ההוא אשר נשבע לה' נדר כו' עד אמצא מקום לה' כו'.
פסוק ה:ונבא אל הענין אמר לו האתה תבנה לי בית לומר במה שידענו כי אין הוא ית' עושה מושבו מבית דירה כמאמר שלמה כי האמנם ישב אלהים על הארץ גם שיהיה בכל מרחבי מסוף העולם ועד סופו אף כי הבית הזה בעלת גבול כדרך כל בית אך מושבו המיוחד הוא הצדיק כענין היכל ה' המה והוא ענין האבות שאמרו רז"ל האבות הן הם המרכבה והוא ויהי ה' את יוסף וכן בדוד הוא אומר וה' צבאות עמו וזה מאמרנו על פסוק ושכנתי בתוכם ולא נאמר בתוכו ובפסוק ונתתי משכני בתוככם.
פסוק ה:ובזה יאמר הוא ית' האתה דוד שאתה בית דירתי ומשכני תבנה לי בית שהוא חומרי ובעל גבול לשבתי עם היות נגד מציאותי כי אם בנשמת הצדיק חלק אלוה ממעל ושמא תאמר כי הלא שתי תשובות בדבר א' כי מה שאתה רוצה לעשות הוא בית במקום לה' הוא בהר המוריה מכוון לבית המקדש של מעלה הוא שער השמים כי בזה לא יפלא כי איננו רק השתלשלות השכינ' משל מעלה לשל מטה כי הלא אמרנו כי המזמור ההוא ביום הזה נאמר באומרו אשר נשבע לה' כו' ושם נאמר נבואה למשכנותיו וכו' שהוא כמאמרנו שם כי ב"ה של מעלה מכוון כנגד ב"ה של מטה נמצינו באים לשתי משכנות כאחת מש"כ עתה שבכל מקום שיהיה משכן בין מה שהיה במדבר בין בגלגל או בשילה או בנוב או גבעון אינו מכוון כנגד של מעלה ואיזה הדרך ישתלשל מבית המקדש של מעלה לשום א' מהמקומות ההם ואין זה כבוד שכינה ועוד טעם שני והוא כי הלא אחד משלש מצות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ היא לבנות בית הבחירה ומה עוד להאריך הדבר יותר מכמה מאות שנה שנכנסו לארץ.
פסוק ו:על כן להשיב על שתי הטענו' אמר על הא' כי לא ישבתי בבית כו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל במדבר רבה והוא כי כשהוקם המשכן למטה הוקם משכן למעלה הוא משכן הנער המשמש בימי הגלות כו' וכתבנו בביאור התורה בס"ד כי בזה יובן מאמר הכתוב ועשו לי מקדש כו' ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן וכו' כי הנה ראוי לשים לב למה אחר שקראו מקדש קורא אותו משכן. ועוד שהל"ל תבנית משכן ותבנית כלים אך באומרו תבנית המשכן ותבנית כל כליו יראה שיש משכן ידוע וזה שרוצים לעשות עתה הוא דמות אותו המשכן ודמות כל כליו אך הוא כי יש למעל' משכן ידוע הוא משכן הנער הוא שרו של עולם מטטרון וכאש' בהיות ב"ה בהר המוריה הוא מכוון לשבתו יתברך במקדש של מעלה כך בהיות משכן למטה באיזה מקום שיהיה הוא מכוון למשכן של מעלה כי אין משכן הנער קבוע בב"ה של מעלה שהוא קבוע כנגד הר המוריה כי אם שבכל מקום שיש משכן למשכן שם יהא של ממעלה מכוון אליו וזה יאמר פה אל תקצר נפשך על היותי מאז יצאו ישראל ממצרים במשכן בלתי מכוון כנגד ב"ה של מעלה ואינו דרך ישרה להמשיך ולשלשל השפע מעליון לתחתון כי הלא אם אין אהל התחתון מכוון כנגד ב"ה של מעל' הנה הוא מכוון כנגד משכן הנער שגם בו משכני והוא הנז' במקרא שכתוב ככל אשר אני מרא' אותך את תבני' המשכן וז"א פה כי לא ישבתי כו' לומר כי מה שלא ישבתי בבית הוא בית עולמי' שכנגד ב"ה של מעל' למיו' העליתי כו' אינו קשה על שאינו כנגד ב"ה להמשיך ולשלשל שכינתי כי הלא אם אין ב"ה מכוון לעומת של מטה הלא ישראל משכן מכוון נגדו שגם בו מושב שכינה ומשם השכינה משתלשלת ונמשכת וזהו ואהיה מתהלך באהל ובמשכן כי בכל מקום שהייתי מתהלך הייתי באהל ובמשכן כאחת כי היה משכן הנער למעלה מכוון כנגד האהל של מטה והיה משתלשל ונמשך מן העליון אל התחתון.
פסוק ז:ועל הטענ' השני' כי זאת היתה א' משלש מצות שנצטוינו בכניסתנו לארץ לבנות בית לה' בהר המוריה לז"א ככל אשר התהלכתי כביכול מטלטל משכני ממקום למקום בכל שבטי ישראל האם דבר דברתי את אשר צויתי לרעות את עמי וכו' למה לא בניתם לי כו' כי היא היתה מהמצות ראשונות שצויתי בכניסה לארץ אך הוא כי לא חפצתי עד עתה שבחרתי בך.
פסוק ח:וז"א ועתה כו' והוא כי הלא לא תצויר ישיבת אלהים בארץ אם לא בהיות איש צדיק חביב לפניו יתברך ישרה שכינתו בנפשו כי חלקו ית' אמרה נפשו ואז קדושתו ית' לא בלבד תתפשט אל גויתו כי אם גם אל המקום אשר הוכן לקבל קדושה אשר לעומת שער השמים גם הוא יקבל באמצעו' היכל ה' הוא הצדיק הגדול ההוא למען יזכו לקבל שפע קדושה כל עם ה' הבאים בשערי הבית הקדוש ההוא וזה מאמר הכתו' לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד כי הלא יקשה מה שהקשו רז"ל כי נכנס בעיר ויצא באיש אך הוא לא בחרתי בעיר כי האמנם ישב אלהים על הארץ אך כאש' ואבחר בדוד כי אז באמצעותו בחרתי בעיר היא ירושלם שהוא כמדובר שהשרה שכינתו ברוחו ועם רוחו גויתו ואדמתו הוא ירושלם ובפרט בית ה' וזהו אומרו פה בכל אשר התהלכתי וצויתי רועים לרעות את עמי האם דברתי למה לא בניתם לי בית שהו' על כי עדיין לא בחרתי באיש להשרות שכינ' אגבו אך ועתה שכה תאמר כו' שבחרתי בך כי הנה לקחתיך מן הנוה מאחרי הצאן להיות נגיד כו' כי זה הוא כי ואבחר בך על כן עתה הוא זמן בית עולמים מה שאין כן עד כה עם היות כי זו מהמצות ראשונות שנצטוו בכניסתן לארץ.
פסוק ט:ופירש ואמר איך ע"י שבחר בו נמשך היות זמן לבנות בית לה' הלא הוא כי על ידי שבחרתי בך נמשך כי ואהי' עמך שעשיתי משכני בקרבך והשריתי שכינתי בך וראי' להיותך היכל ה' מרכב' אלי כי הנה ואכרית' את כל אויביך מפניך ואין זה כי אם שלהיות ה' עמך היו נסים ונכנעים אויביך מפניך כאשר לפני ה' כד"א קומה ה' כו' וינוסו משנאיך מפניך באופן שמצד עצמך לא היית צריך ב"ה כי היית כאבות שהן הם המרכבה והבית המקדש וזהו ועשיתי לך שם גדול כשם הגדולים אשר בארץ הם האבות כמ"ש ז"ל ויהיה לפי דרכנו כי ותעש לך שם כאבות שהן הם היו המרכבה כך אתה לעצמך אינך צריך כי בית אלהים והיכל ה' אתה ושמא תאמר א"כ מה צורך בית עולמים להתפשט בו שכינה שאני בא לומר עד אמצא מקום לה' היה די לי כי היכל ה' אני ובי שורה השכינה ברוחי ומה צורך מקום לז"א הנה על עצמך אמת הוא שאינך צריך מקום.
פסוק י:אך מה שושמתי מקום הוא בשביל עמי ישראל כי אינם משיגים על ידך מה שמשיגים על ידי המקדש כי בו מתכפרים ומטהרים מטומאותם וקונים שפע בהראות שם לפני ה' באופן שעל ידי כן ונטעתיו ובאומרו לשון שימה ובאומר מקום ולא אמר ואבנה בית וכיוצא בו הוא אל שיתו שומו ית' שם שכינתו הנקראת מקום כמ"ש ז"ל על פסוק וירא את המקום מרחיק ויפגע במקום וכן ארז"ל מפני מה מכנים שמו של הק"בה וקוראים אותו מקום מפני שהוא מקומו של עולם כו' ואל יעלה על רוחך כי מבלתי חפצי בך כי מצאתי בך דבר בלתי הגון לא רציתי תבנה את ביתי כי הלא ראה כי למן היום אשר צויתי שופטים על עמי ישראל והנחותי לך מכל אויביך מש"כ לשאר שופטים ואין זה כי אם בך חפצתי מבכולם ואין לומר כי אולי עתה אחר שהניחותי לך עשית דבר בלתי נאות כי הנה והגיד לך ה' כו' והוא כי הנה כתבנו מרז"ל על אומרו ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ה' אל נתן לאמר לך ואמרת אל עבדי כו' כי ארז"ל שאמר הב"ה לנתן הנה דוד מהיר הוא נשבע לה' אם אבא באהל ביתי כו' עד אמצא מקום לה' מחר מיד ישכור פועלים ויתחיל לבנות הבית על כן לך ואמרת כו' הנה ירא' מזה כי מזמור ההוא אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב בלילה ההוא או בקודם היה והנה במזמור ההוא על כי ראה ית' חפצו לבנות בית לה' אז בישרו כי בית נאמן יעשה לו ה' כי כה אמר נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך כו' וזה יורה כי את דוד אהב וזה יאמר לו נתן הנביא הנה אהבך ה' כי הנה כאשר נשבעת לבקש מקום לה' הנה לך ברוח הקדש שבמזמור כי בית יעשה לך ה'.
פסוק יב:אך הוא כי נתייחדה מצוה זו לבנך כי ימלאו ימיך כו' והקימותי את זרעך כו' הוא יבנה בית לשמי:
פסוק יב:והנה אמרו רז"ל במדרש כי מה שלא רצה הק"בה יבנה דוד הב"ה היה על כי אם היה נעשה על ידו לא היה נחרב לעולם והב"ה רצה להטיל כעס שעל בניו על הבית זה פעמים שאם לא כן ח"ו כלה היה עושה על כן לא רצה יבנה כי אם ע"י בנו ובזה יתכן דרך אחרת בכתובים עם שבמקצתם יהיה מעין הקוד' והוא בשים לב שאלו היה דוד אומר שהיה רוצה לבנות בית לשבתו ית' היה צודק יאמר לו האתה תבנה לי בית לשבתי אך הוא לא אמר כי אם וארון האלהים בתוך היריעה.
פסוק יב:אמנם הנה ידוע כי לא נקרא בית לשבתו ית' כי אם המתמים ומתקיים לעד כבית השלישי המקווה ב"ב וכמאמרנו על מקרא שכתו' תביאמו ותטעמו וכו' שהוא יהי רצון שהבית אשר יבנה לעתיד הוא אשר נבנה עתה בבואני אל הארץ כי לא יטלטלו ישראל בין העמים כי אם שתביאמו ותטעמו בהר נחלתך שיהיה מכון לשבתך שהוא לשבתך בקבע ולזה לא יהיה בנין אבנים כי אם אשר פעלת ה' למעלה והוא כי מסירת ביד רבותינו ז"ל כי הבית הג' ירד רוחני מן השמים והוא כמבואר אצלנו על מה שראה יעקב שהבית השלישי מתייחס אליו והנה סולם מוצב ארצה וכו' שהוא בית השלישי שירד מן השמים וז"א ארצה שה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה שהוא כאומרו לארץ כי הסולם מוצב המחב' העליון עם התחתון כסולם המוצב שהוא בה יהי לארץ שהוא למעלה שיבא מלמעלה לארץ וזהו שלא אמר בארץ.
פסוק יב:ונבא אל הענין אמר הוא ית' הלא אמרת לבנות לו בית לא יתכן כי האם אתה תבנה לי בית הלא והיה לשבתי כי לא יתבטל לעולם וכעת אין לי חפץ בישיבת קבע כי הלא ראית כי לא ישבתי בבית שתקרא ישיבה למיום העלותי וכו' עד היום הזה ואהיה מתהלך באהל ובמשכן עם שאינו לפי כבודי חלילה ושמא תאמר לא תהיה ישיבה שהיא קבע אך תהיה בנין בית כי לא יבצר מהיות ב"ה בהר המוריה גם שלא יהיה בנין עולם עד השלישי לז"א זה עד עתה לא היה אפשר כי הנה עם היות שהיא מהמצות שצויתי בכניסתם לארץ עכ"ז בכל אשר התהלכתי לא דברתי למה לא בניתם לי בית ארזים שהוא ב"ה במקומו לכל הרועים אשר צויתי לרעות את עמי כי רק אותך בחרתי שעל ידך אעשה קבע יתר מהמשכנות שעד כה כאשר כתבנו שאמר הוא ית' כי לא בחרתי בעיר וכו' ואבחר בדוד כי לא בחרתי בדירת עיר עד בחרתי בדוד כי אז בחרתי בעיר לבנות בה לי בית וזהו הדבר דברתי את אשר צויתי לרעות כו' שהוא כי לא בחרתי בעיר עד עתה כי בחרתי בך שלקחתיך מן הנוה מאחר הצאן כ"כ בחרתי בך ואת עצמך עשיתי משכן לי כי ואהיה עמך והראיה כי ואכריתה וכו' כבקודם ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ הם האבות כמ"ש ז"ל שאומרים מגן דוד כמו מגן אבות.
פסוק יב:ולפי דרכנו היא שהם הם המשכן המרכבה אך לא שתבנה אתה הבית כי הנה הבנין הראוי להיותו יושב בו לעולם אינו זה שיבנה עתה כי אם אותו שיהיה רוחני שאורידהו מן השמים ואלבישהו פה וזהו ושמתי מקום לעמי ישראל לומר כי מה שאינו אתה מקום כי אינו גשמי כי אם רוחני למעלה אשים אותו מקום למטה לעמי ישראל שאלביש אותו שיהיה נאות להם כי גשמיים המה ולמה לא יהיה עתה הלא הוא כי גם שאשים מקום עתה מקדש הרוחני לעמי ישראל ונטעתיו להיות נטוע לעולם הלא צריך שיהיה באופן שישכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו וכו' מש"כ בזמן הזה שהם מעותדים לעקר משם בעונותם כי על כן מאז בנה שלמה ב"ה בנה בית מתחת למקדש לגנוז בו הארון כשיחרב הבית באופן שאין תקנה כעת ליבנות באופן יתמיד ובכן לא יתכן יהיה על ידך כי לא יחרב וצריך להעמיס עול אשמות' על עצמם ולא על הבית ותהיה כלה ח"ו ושמא תאמר שא"כ גם מלכות ביתי לא יתמיד בהחרב הבית ומי יודע אם אזכה לכשתשים מקום לעמך ישראל לעתיד לבא לז"א הנה מאשר ראית עתה תבטח על העתיד כי הנה ולמן היום אשר צויתי שופטים על עמי ישראל לא היה להם נחת מכל אויביהם כאשר היה לך כי והנחותי לך בלבד מכל אויביך ובדבר הזה הרי הו' כאלו והגיד לך ה' כי בית יעשה לך ה' כאשר ישים מקום לעמו ישראל וזה מק"ו אם עתה שלא הניח ה' את זולתך מאויביהם הנוח לך אז שינוח הכל לא כ"ש שבית יעש' לך ה' ואם נפרשהו כפשוטו שהגיד לו ה' ברוח קדשו ובמזמור אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב שהוא ענין אומרו פה אני יושב בבית ארזים וארון כו' אז בישרו ית' כי בית יעשה לו ה' אז באומרו שם אצמיח קרן ועליו יציץ נזרו כמו שכתבנו מרז"ל כי נבואת נתן זאת היתה אחר המזמור ההוא או באותה הלילה ונתן הגיד בנבואה אשר הגיד לו ה' ברוח הקדש ובכן לפי זה הם שתי טענות אחד כי הנה הניח לו ה' יותר מכל השפטי' ומזה יבטח על העתיד ועוד כי הלא כבר הגיד לו ה' כי בית כו' כמדובר וגם עתה איני מוציאך ריקם כי אם כאשר ימלאו ימיך כו' הוא יבנה בית לשמי כו' וזה החסד אשר אעשה לו כי לא יהיה עונש מה שיחטא הסיר מלכותו ממנו כאשר עשיתי לשאול.
פסוק יד:כי אם והוכחתיו וכו' הם ייסורין ע"י בני אדם או נגעים אך חסדי לא יסור ממנו כאשר הסירותי מעם שאול שהיתה פקודת אשמתו הסר מלכותו אך כל זה הוא את בנך אך את זרעו צריך זכות שתמשך מלכותם לעול' וכמאמרנו על אשר דבר ה' לדוד שאמר מה שיהיה אמת שהוא קיים עכ"פ הוא כי מפרי בטנך אשית לכסא לך הוא שלמה כי גם שיחטא לי איסרנו ומלכותה ליה קיימא אך לזרעו לא כן כי אם שאם ישמרו בניך בריתי כו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך וזהו אומרו פה הנה לבנך שהו' המולך תחתך חסדי לא יסור ממנו להסיר מלכותו בהעוותו כי אם והוכחתיו בייסורין ומלכותו קיים אך לבניו עדי עד לא כן כי אם שונאמן ביתך שישמרו בריתי וממלכתך עד עול' וזה הוא את זרעך אך לך גדולה מזו היא כי כל זה יהיה לפניך כי דוד מלך ישראל חי וקיים ועוד אבטיחך כי גם שמזרע זרעך יפסק מלכות כסאך לעתיד יהיה נכון עד עולם כי דוד הוא מלך המשיח:
פסוק יח:ויבא המלך כו'. ראוי לשים לב מה זו ישיבה לפני ה' ויש מרבותינו למדו מכאן שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד וראוי לדעת למה ילמד זה פה ויש מרז"ל אומרים שלמד שקודם תפלה צריך אדם להתיישב לכונן דעתו עליו להתפלל ב' אומרו ה' אלהים בין אומרו מי אנכי לאומרו ומי ביתי. ג' אומרו עד הלום כי מלת עד מיותרת. ד' אומרו ותקטן עוד זאת כי היה די יאמר ותקטן זאת, ה' למה חוזר להזכיר אדני אלהים ולא סמך על האמור. ו' אומרו וזאת תורת האדם שהוא משולל גיזרה והבנה וגם אמרו האדם בה"א הידיעה. ז' כי אומרו ואתה ידעת את עבדך כו' אין נראה גיזרה צודקת אל מאמר ראש הפסיק. ח' אומרו בעבור דברך כי איך יעשה בעבור הדבר ואם הוא שלא היה עושה אם לא בעבור שכבר דברו הוא הפך המכוון כי בא להחזיק לו יתברך טובה ואומר הפכו. ט' אומרו וכלבך אחר הדיבור ומציאותו בהפך. י' אומרו עשית להודיע והוא בהפך ההודעה היא לעשות ולא העשיה להודיע. י"א אומרו על כן ידעת כי היאמר מעשה לעושהו שעל שהיטיב לו גדל. י"ב אומרו כי אין כמוך ואין אלהים זולתך שהם שני הפכים כי באומרו כי אין כמוך אינו שולל שאין זולתו כי אם שא נו כמוהו ובאומרו כי אין זולתך שולל אחר לגמרי גם בלתי כמוהו. י"ג אומרו כאשר שמענו באזנינו היתכן שכל הודאת דוד כי אין זולתו יתברך לשמע אזן בלבד. י"ד אומרו ומי כעמך כישראל כו' איך נקשר אל הקודם. ט"ו אומרו בארץ שהיא מלה מיותרת. י"ו אומרו אשר הלכו אלהים כי אין דרך המקרא לדבר לשון רבי' באלהותו ית' והראיה כי אמר לפדות לו ולא אמ' להם שאם חוזר אל ישראל הל"ל אותי. י"ז אומרו ולעשות לכם שם כי עד כה דבר שלא לנוכח ועתה לנוכח ועד כה דבר לשון יחיד בין אל ה' בין אל ישראל ועתה לשון רבים. י"ח איך חזר בו שאח' אומרו לכם אומר לארצך ולא אמר לארצכם. י"ט מה הן הגדולות ונוראות. כ' אומרו לעמך אשר פדית ואח"כ אומ' גוים ואלהיו ואיך קרא את הכל עמך. כ"א אומרו גוים ואלהיו כי הוא אמר גוי אחד בארץ ועתה קורא אותם גוים גם אומרו ואלהיו בלתי מובן:
פסוק יח:אמנם הנה ארון האלהים היה באהל יריעה כמפורש בד"ה ויביאו את ארון האלהים ויציגו אותו בתוך האהל אשר נטה לו דוד אך הוא היה יושב בבית ארזים כי על כן חס על כבוד אלהי ישראל ואמר ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה ולא עוד אלא אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי עד אמצא מקום לה' וקיים כי לא שכב שינת קבע ולא בא אל אהל ביתו עד מצא המקום על פי נביא להתחיל היסודות והניח הבית לשלמה בנו שיבנהו כדבר ה' והנה טרם ימצא המקום אמר כי ויבא המלך דוד מבית ארזים וישב לפני ארון ה' כיושב הוא בתוך אהל גם הוא עד ימצא המקום כי לא מצאו עדיין ולא ידע היכן היה ויחל להחזיק טובה ולהודות לה' על דברי הבשורות ויאמר מי אנכי אלהים כלומר כי כאין כאפס הייתי מעותד להיות נפל באופן שהיות לאיש חי שאוכל לומר על עצמי אנכי יש לי להחזיק טובה או בדרך אחרת מי אנכי כי אדם הראשון אני אשר חטא לך שכאשר הוא גרם מות לכל העולם היה ראוי לא תביאהו יעמד חי כמוני היום כי אם שהיית רחום בדין וזהו אומרו אדני אלהים ולא זו בלבד כי אם שנתת לי מלכות כי ומי ביתי שבאתי מרות המואביה שלא בלבד הביאותי בקהל כי אם גם עד הלום כי אשר אמר בעז לה גושי הלום שהו' למלכות קיימת בי והנה סוף מאמרם ז"ל במדרש חזית הוא גשי הלום קרבי למלכות וטבלת פתך בחומץ אלו ייסורין שאמר דוד אל באפך תוכיחני כו' ותשב מצד הקוצרים אלו ששה חדשים שהיה מלכותו צודה בורח מאבשלום כו' והנה הייסורין עדיין לא היו עד אחר ענין בת שבע ובזה יאמר אודך ה' כי הביאותני עד הלום הוא המלכות כי גם שמאז נתבשרתי בייסורין אודך על ההוה כי עדיין לא באתי אלא עד המלכות.
פסוק יט:ותקטן עוד זאת וכו' והוא כי ג' חלוקות הם במלכות א' לדוד ב' בשלמה שלישית לימות המשיח והנה באומרו כי הביאותני עד הלום דבר על עצמו ואמר עוד זאת שהיא מה שהוא עוד בזאת שהוא מלכות בנו בעיניך ודברת גם אל בית עבדך למרחיק שהיא החלוקה השלישית ולא בלבד דברת מעתה על מה שיהיה לימות המשיח כי אם שגם מה שיהיה לי לימות המשיח דברת אותו מבריאת אדם הראשון שהוא מסוף העולם ועד סופו וזהו וזאת תורת האדם ה' אלהים שדברת לו בשתי בחינות שמותיו ית' אלה והוא אומרו האדם שהוא הידוע שהוא אדם הראשון והוא כי התורה שנאמרה בו הוא מלכותו זאת לימות המשיח והוא כי שם נאמר נעשה אדם כו' וירדו בדגת הים ובעוף השמים בכל הרמש וכו' והנה אדם הראשון לא רדה בדגת הים ובעוף השמים ובכל האמור שם אך דברי התורה ההיא האמורה על אדם תדבר על מלך המשיח שנאמר בו וירד מים עד ים וכו':
פסוק יט:או יאמר וזאת תורת האדם על אברהם אבינו הנקרא האדם הגדול בענקים כי זאת היתה תורה שנאמרה לו והוא כי כאשר נאמר לו קחה לו עגלה משולשת וכו' ונאמר וירד העיט על הפגרים ארז"ל זה דוד שבקש לכלות את כל האומות העולם וישב אותה אברם שלא הניחו והוא כי למען הסגיר את ישראל ביד האומות ביד המלכיו' הוצרך להניחם ואז הוצרך הוא ית' להראות לאברהם כי לא יירא פן יספו בניו ביד המלכיות כי הראה לו כי מה שלא יעשה דוד עתה יעשה לעתיד כשיהיה מלך המשיח והוא אשר נאמר לאברהם אז ברוח הקדש במזמור איתן האזרחי כי שם נאמר אז דברת בחזון לחסידיך כו' מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו אשר ידי תכון עמו כו' לא ישיא אויב בו וכו' וכתותי מפניו וכו' ואמונתו כו' ושמתי בים ידו וכו' הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי אף אני בכור אתנהו וכו' לעולם אשמור לו חסדי כו' ועל זה יאמר וזאת שאמרת עתה היא תורת האדם הוא אברהם שאמרת לו מאז.
פסוק כ:ועתה מה יוסיף עוד דוד לדבר אליך דברים שהורה בהם חיבתו עמך לשתטיב לי והלא אתה מאז ידעת את עבדך אדני אלהים שהוא ממה שנאמר לאברהם באומרו התוארים האלה כי, אז נאמר לו עלי הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי כלומר וא"כ אחר שאתה ידעתני מאז את אשר אומר אליך לשתיטיב לי מה אוסיף לדבר עתה יותר ואינו מן התימא שאמרת מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו ועדיין לא נמשחתי ולא נבראתי כי הנה בעבור דברך כו' והוא כי הנה רבותינו ז"ל בבראשית רבה על פסוק לזרעך נתתי את הארץ הזאת הביאו כמה, פסוקים מעין זה איך מאמרו של הקב"ה עושה מעשה כאלו כבר נעשה ושעל זה אמר נתתי גם שעדיין לא נתן והוא כמבואר אצלנו במקום אחר כי מחשבתו ית' לדקותה אין עושה מעשה בעולם השפל עד יבא עליה מאמרו יתברך ובזה יאמר אינו תימא שאמרת עלי מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו טרם בואו לעולם כי בעבור דברך שדברת בחזון לחסידיך או שדברת בבריאת אדם באמר וירדו בדגת הים כו' נוסף הדבור על המחשבה שהוא וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת שנחשבה כמעשה ולא שנעשה בפועל עדיין כי אם להודיע את עבדך אברהם לאמר לו בשמן קדשי משחתיו כאלו כבר נעשה על דרך אמור לו לזרעך נתתי עם שעדיין לא נתן שהיה להודיע לו כאלו כבר עשה לחזק האמונה שכך יעשה הוא יתברך בודאי ואין לומר שאין לו להחזיק טובה בעצם על מה שהקדמת מאז ענין מלכותי באמור כי אולי לא למעני עשית כי אם להראות כי אין כמוך כי על כן תבטיח להיטיב לעתיד להורות כי אין כמוך יוכל לעכב בידך אם תגלה מעתה ושעל כן אינך חושש להסתיר כי לא כן הוא כי הלא הן אמת כי על כן על שאתה מגלה מעתה מה שתיטיב לעתיד.
פסוק כב:גדלת ה' אלהים שהורת כי אין כמוך שעל כן לא תירא מאלהים זולתך ינגד מלקיימו כי אין כמוך יהיה כדאי לעכב זה הוא הנמשך כי גדלת בזה על כל זולתך אך הנה זה אין צורך לעשות בשביל כך כי הלא גדולה מזו ידענו מבלעדי זה והוא כי ואין אלהים זולתך כלל אפילו שלא יהא כמוך כי איננו כלל וא"כ איך יהיה שלהורות כי אין כמוך הבטחת מלכותי מאז אם יותר מזה שהוא כי אין זולתך ידוע בלי זה ולבל יאמר איש התחת יתרו אתה שאמר גדול ה' מכל האלהים על כי לא הניח ע"ג שלא עבדה אך אתה דוד מהיכן ידעת כל זה לז"א ככל אשר שמענו באזנינו לומר שכל מיני ע"ג לא ידענו מחמת עצמנו אבל הנה שמענו באזנינו כל מיני אלהות וענייניהם באופן שנתאמת כי אין זולתך והנה על אמרו כי אין זולתך כלל הלא יש מקום פתחון פה לומר א"כ איפה שאין אלהים זולתו ית' למה נתייחד לו עם אחר בלבד ולא יקרא אלהי כל ע"ג אומות לז"א הנה זו אינה קושיא.
פסוק כג:כי ומי כעמך כישראל שיערוך אליהם לזכות שיקרא שמך עליהם והוא כי הנה הוא גוי אחד בארץ כי הנה ידוע כי החצונים בעלי פירוד המה אך הקדושה המתייחסת אל ה' אלהים אמת אלהינו אלהי ישראל הוא אחדות עצום מאד ונשמות ישראל עם היות בהן בחינות זו מצד החסד וזו מצד דין הצד השוה שבהן הוא כי כלן מאחדות הקדושה מאתו ית' הנה מש"כ האומות מ"ה ולא בלבד תמצא אחדותם בהיות נפשות ישראל למעלה בלי גופים יהיו לאחדים כי אם גם למטה בארץ עם שנחלקו לגופים נפרדים לא תבצר אחדותם מהם כי על כן ערבים זה לזה וזהו אומרו גוי אחד בארץ כלומר ולכן גם כי אלהינו יתברך יוצר ואדון הכל הוא ואין זולתו אין האומות מ"ה כדאים לכנות אלהותו יתברך עליהם כי אם על ישראל ואם יאמר איש כי מה אומר באשר הלכו אלהים שהיא שכינה וכל פמליא של מעלה שגם תואר אלהים נקרא במלאכים במקומות רבים ומה גם בדבר הכתוב על שכינה ומרכבתה אשר הלכו מצרימה כביכול בגלות עם ישראל לפדות אותם ואם אין זולת אלהי ישראל אלוה כלל למה הלכו שכינה ומלאכי מרכבתה לפדות את ישראל עד תוך מצרים ולא יפן מעל השמים כבודו ולא ישאיר פרסה מכל המצריים ויוצא את ישראל ממצרים ולא ללכת עד שה כגולי' עם ישראל כביכול לז"א אשר תראה כי הלכו אלהים לפדות את ישראל הנז' אל תתמה על החפץ כי הלא הענין היה לו לעם כלומר כי עדיין לא היו ראויים ליקרא עם ה' והכניסם שמה לצרפם בכור הברזל במצרים להכינם להיות ראויים לו יתברך לעם כמפורש אצלנו בביאור התורה על טעם גלות מצרים שהיה לצרף שם חלאת זוהמת נחש עד היותם ראוים להיות לעם לה' לתת להם התורה וזהו לו לעם.
פסוק כג:עוד שנית והוא ולשום לו שם כי על ידי מה שפדה יתברך את ישראל ממצרים הודע שמו יתברך בעולם כי אף פרעה שאמר מי ה' וכו' לא ידעתי את ה' חזר והודה ואמר מי כמוך באלהים ה' וכמאמר הכתוב ואכבדה בפרעה ובכל חילו וזהו ולשום לי שם ועדיין היה מקום יאמר איש מה זה היה כי במצרים הראה ית' גדולת שם ההויה הגדול ושם אלהים שהוא השכינ' היה בגלו' כביכול ואחרי צאת ישראל ממצרים היו יחד בהוראת גדולה מפורסמת לכל שהוא ענין וה' הולך לפניהם יומם כו' שהוא הוא ובית דינו כמפורש בספר הזוהר ועוד שנית כי במצרים גם שהכם עשר מכות נשארו חיים אך ארץ ישראל הפיל הוא יתברך לפניהם ל"א מלכים לז"א מה שהוסיף יתברך לעשות לכם ה' אלהים שהם הוא ובית דינו הנזכרים באמור גדלת ה' אלהים הגדולה אחר היציאה להיות וה' הולך לפניהם בהוראת גדולה לעין כל מה שאין כן במצרים וגם והדבר השני והוא נוראות לארצך להמית ל"א מלכים מה שלא עשה כן במצרים הלא הוא כי שתי אלה היו מפני עמך אשר פדית כבר ממצרים גוים הם השבטים הנקראים גוים כד"א גוי וקהל עמים שאת שבט בנימין קרא גוי וגם פדה אלהיו של כללות ישראל היא שכינה שהיתה בגלות כלומר ועל כי אז היו פדויים ישראל והשכינה על כן הגדולה היתה נראית לשני השמות שהם הוא ובית דינו מש"כ עודם במצרים כי אז היתה שכינה בגלות על כן לא נראת שם גדולת שכינתך אז וכן לא זכו להכרית שונאיהם של ישראל טרם פדותם כי עדיין לא היו ראויים מש"כ אחרי כן שהיו כלם צדיקים על כן הראם ית' נוראות להכרית ל"א מלכים ומה גם לרז"ל האומרים כי המה היו מלכי העולם אלא שלכל אחד היה לו מקום ממשלה בארץ צבי:
פסוק כד:ותכונן כו'. ומחסידותך עם היותם בלתי מוכנים הכינות אותם ע"י דם פסח ומילה ומת"ת ותת להם את הארץ שהיו מוכנים להיות לך לעם עד עולם עם היות שגם מקודם יוכנו היית להם לאלהים הכינותם שיהיו ראויים הנה שאת הבלתי מוכנים השתדלת להכינם ומכ"ש שאת אשר כבר הוא מוכן אפילו למלכות שיאות לך להמשיך מלכותו.
פסוק כה:וזהו ועתה ה' אלהים כו' והוא כי הנה ג' חלוקות היו במלכותו אחד בדוד ושלמה שנית משלמה והלאה עד מלך המשיח שלישית מלך המשיח עצמו שהוא דוד והנה נשבע ה' לדוד אמת לא יסור ממנה שמפרי בטנו ימליך לכסא לו בין אם יהיה צדיק או לא יהיה לא יוסר מלכותו ממנו וזהו שפירש לו פה באומרו אשר בהעותו והוכחתיו כו' וחסדי לא יסור ממנו כאשר מעם שאול לומר שלא יהיה עונו מסיר מלכותו כאשר בשאול כי אם שימרק בייסורין אך ממנו והלאה לא יהיה לזרעו מלכות אם לא להיותו ראוי וזהו אם ישמרו בניך בריתי כו' גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך מה שאין כן אם לא ישמרו חלוקה שלישית היא לעתיד שהוא דוד הוא משיח קיים לעולם באופן יש הפסק בין זמן ראשון לשלישי במלכות עוד ידענו מאמרם ז"ל כי שלמה לא נמנה בכלל עשרה שמלכו בכיפה מפני שמלך אף על העליונים באופן שבימיו נודע בעולם כי עם היות הוא יתברך אלהי כל הצבאות עליונים ותחתונים עכ"ז היה בייחוד אלהי ישראל כי בם בחר ליקרא שם אלהותו עליהם. ונבא אל הענין אמר ועתה שאינך צריך להכונני שאהיה נכון למלוך אני וזרעי כי כבר הבטחתני עלי ועל בני וגם לעתיד לבא נקל הוא בחסד עליון להמשיך מעין מלכות בני היושב על כסאו מן הוא והלאה עד העתיד במלך המשיח ושאם יהיה בידם עון יעשה כאשר בבן הראשון להוכיחם בשבט אנשים ובנגעי בני אדם ולא להסיר המלכות מהם וז"א הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו במלכותי ובמלכות בני הקם עד עולם גם דור דור משלישי והלאה עד מלך המשיח ושמא תאמר מה אעשה אם לא ישמרו תורתי ויחטאו עשה כאשר דברת במלוך תחתי שבהעותו שתוכיחהו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם ולא תמנעם מהמלכות כי אם להמשיך המלכות משלמה והלאה כאשר היה בשלמה ולא תעשה בגיני כי אם על כבוד שמך כי ע"י כן ימצא כי ויגדל שמך עד עולם לאמר כו' כי כאשר בימי שלמה נודע כי עם היות שהוא ית' אלהי הצבאות כלם עכ"ז מניח הכל ומכנה אלהותו על יראיו כאשר כתבנו כי שלמה שלט בעליונים ותחתונים והיו טפלים בערך ישראל כך אם יהיה ענין זה לעולם וז"א ויגדל שמך עד עולם ולא בימי שלמה בלבד ומה שיגדל הוא לאמר ה' צבאות ועם היותו אלהי כל הצבאות הוא אלהים על ישראל כי לכבוד ולתפארת הוא זה לו מכל הצבאות ובנין זה תעשה ולא בגיני אלא שעל פי דרכך ע"י כן ימצא כי ובית עבדך דוד יהיה נכון ואל תתנני למקשה לשאל בדבר הזה לחבר שתי הקצוות מלכות שלמה עם מלכות העתיד לי במשיח.
פסוק כז:כי הלא ראה כי את ה' צבאות כו'. גלית את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך שהוא לי לעתיד כי אני מלך המשיח ולמה הודעתני מעתה על כן מצא עבדך אל לבו להתפלל אליך את התפלה הזאת להמשיך מלכות היושב על כסאו עד הזמן ההוא באמרי כי לא על חנם גליתה אזני אם לא לעוררני על הדבר לבקש רחמים לחבר מלכות ההוא עם העתיד:
פסוק כז:או שיעור הכתוב הנה אתה גליתה את אזני במלכות העתיד לכן מצאתי פתחון פה לתפלה זו כי למה נחלה להרפא באחרית הימים כי אחר שהפסק המלכות עתיד להרפא הלא טוב טוב הוא לבלתי החליא מתחלה כי אם להמשיך המלכות עד מלך המשיח:
פסוק כח:ועתה כו'. הנה כאשר הטובה היא ע"י מדת רחמים לפעמים מתבטל כי תקטרג מדת הדין כענין והתוית תי"ו על מצחות כו' אך כאשר הטובה היא ע"י מדת הדין אין פחד שתתבטל לז"א ועתה אדני אלהים שהבטחתני כי אדני הוא מדת הדין הרפה וגם השם השני עם היותו באותיות ההויה היא בנקודות אלהים נמצא כי מה שנתבשרתי היה ע"י מדת הדין וזהו אתה הוא האלהים אשר נדרת לי ובכן נמצא כי ודברך אשר דברת אל נתן הנביא יהיו אמת שיתקיימו ולא יהיו כמו אכזב על ידי איזה קטרוג כאשר הנאמר ע"י מדת רחמים שלפעמים מתבטל על ידי מדת הדין והנה זה היה שיהיו אמת וקיימים גם אם לא היה רק דברך שדברת אל נתן בלבד כ"ש כי גם ותדבר אל עבדך גם כן את הטובה הזאת שדברת אל הנביא והוא במזמור של ענין זה זכור ה' לדוד את כל עונותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא כו' עד אמצא מקום כו' כי שם נאמר נשבע ה' לדוד אמת כו' מפרי בטנך אשית לכסא לך כו' והוא אשר דבר לו נתן בנבואה וכן מה שאמר נתן פה על העתיד לכך נאמר גם כן לדוד עצמו שם ברוח הקדש שם אצמיח קרן לדוד כו' וזהו אומרו פה ודבריך יהיו אמת הם של נתן מהטעם האמור כל שכן כי גם שנית בדבר לאומרו אלי כי הנה ותדבר אלי את הטובה הזאת שדברת אליו כי אין זה רק לחזק קיום הטובה לכן אחר שזה הוא ודאי ממלכותי ומלכות בני הואל וברך את בית עבדך להיות לעולם מבני והלאה כי לענין אני ובני אין צריך לחזור ולברך כי הנה אתה אדני אלהים דברת ואין צריך יותר אך צורך הברכה עתה הלא תהיה כדי שמברכתך יבורך בית עבדך לעולם גם מבני והלאה מש"כ עלי ועל בני שבלעדי ברכה זו כבר הוא:
