והשכים אבשלום כו' ראוי לשים לב אם היה שואל מאי זה עיר היה מה תשובתו לומר מאחת שבטי ישראל כי טענו עיר והודה לו בשבט ומי יתן והיה משיב לו משבט פלוני אלא מאחד שבטי ישראל ועוד השיבו אליו ראה דברך טובים ונכוחים כו' כי הלא אם היה מספר לו טענות ריבו היה צודק לומר ראה דבריך טובים כו'. ועוד מאין ידע שלא ישמעו דבריו כי עדיין לא עמד בדין לפני המלך ועוד או' מי ישימני שופט כו' כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו כי היתכן יהיו כלם זכאים והלא אי אפשר להיות כלם זכאים כי אם זה נופל וזה קם דאי אפשר למזכי שטרא לבי תרי. אמנם הנה הדבר אשר בו יתפאר הדיין הלא הוא אשר ישא פנים לבני קהלו ועמו המיוחד לו כמאמרנו על שמשון שנאמר בו דן ידין עמו כו' כי היה דן את עמו המיוחד לו הם בני שבטו כאחד משאר שבטי ישראל כי לא היה מכיר פני קהלו במשפט. ונבא אל הענין והוא בבא איש לדין לפני המלך היה מקדים ואומר לו אי מזה עיר אתה כלומר אם אתה מאחת שבטי יהודה עמו של המלך ישא פניך אז היה משיב האיש ואומר האם משוא פנים יש בדבר הלא מאחד שבטי ישראל עבדיך כי כולנו שבטי ישראל אנחנו מה לי שבט זה מזה אז היה אומר ראה דבריך טובים ונכוחים כי ככה ראוי להיות כל שבטי ישראל שוים לפני המלך אך ושומע אין לך בסברא זו ולא בלבד לפני העומדים לפני המלך כי אם גם מאת המלך עצמו ואל תאמרו כי אולי אם הייתי מלך הייתי עושה כן גם אני כי ראו עתה כי איני אומר לנסותני במלוכה כי אם מי יתנני שופט בלבד בעלמא בארץ כי הנה אין צריך לומר בהיות דין לראובן על שמעון שלא הייתי נושא פנים לאחד מבעלי דינים כי אם אפילו אם עלי שהוא על עצמי היה בא כל איש שיהיה גדול או קטין שיהי' לו ריב עלי שתובעני בדבר והיה לו משפט שיהיה זוכה בריבו עלי כי הנה הייתי רואה חובה לעצמי והצדקתיו נגדי וז"א ועלי יבא שהוא התביעתו עלי והיה לו ריב ומשפט שהוא שיהיה לו ריב ויהיה לו המשפט שזוכה בדין והצדקתיו שלא אשא פני עצתי כי אם אראה חובה לעצמי:
פסוק יד:
ויאמר דוד לכל עבדיו אשר אתו כו'. ראוי לשים לב איך בהשיגו מהר' יכה העיר לפי חרב ולא תלה בהתאחר ההשגה וגם מה ענין הדיחו הרעה עליהם אך הנה אם ימהר הוא ועבדיו לברוח באופן שבבא אבשלום לירושלים יהיו רחוקים דוד ואנשיו מן העיר ולא יסתכנו בני העיר הנשארים בה אך אם ישיגם סמוכים לעיר הלא יירא אבשלום פן יתחזקו בני העיר עם דוד ואנשיו הסמוכים להם ותהי לאבשלום המלחמה מבית ומחוץ על כן יניחו את דוד עד הכות את כל בני העי' ולא ילחמו עם דוד עד הרחיקו נדוד בברחו מש"כ בהיו' דוד רחוק מהעי' שלא יסמכו בו בני העיר ולא יחוגו וינועו נגד אבשלום שעל כן גם הוא לא ישלח בהם יד וזה מאמר דוד קומו ונברחה פן ימהר והשיגנו בבואו העירה סמוכים לעיר שהו' כמו שכתבנו שע"י כן יכה את בני העיר בחרב ולתת סברא אל הענין בל יאמרו אחר שכל התקוממתו הוא על אביו איך יניחהו וישים פניו להכות את בני העיר לז"א והדיח עלינו את הרעה שהוא כי בטוח הוא שיוכל לנו כי הלא ידע מאמר ה' הנני מקים רעה מביתיך כמשז"ל כי על כן בא אל פילגשי אביו שאמר לו אחיתופל כי מצות ה' היתה ושכב את נשיך כו' ובכן יניח אותנו עד הרחיקנו ויכה את העיר כי בטוח הוא שאותה רעה תקום על ידו על אביו וזהו והדיח עלינו את הרעה כי הרעה ההוא שייעד הוא יתברך על ידו ידיחה מעט כי בטוח הוא עליה וביני וביני יכה את העיר לפי חרב לכן טוב להרחיק נדוד:
פסוק יט:
ויאמר המלך אל אתי כו'. הנה יראה מרז"ל כי גוי היה הוא וכל הגתי' ולפי זה אומרו כי נכרי אתה הוא כמשמעו לפי פשוטו יהיה נכרי אתה שהוא נכרי אצלם אך הוא יהודי אלא שנתגורר בגת כי כבש אותה דוד כמפורש למעלה ולאיזה פירש שיהיה הכונה היא שלהיותו נכרי לא יאשימהו אבשלום אם ישב אתו בירושלים על שבא ממקומו להיות עם דוד שמנגדו וגם טענה שנית כי אינך לא ממני ולא ממנו כי גולה אתה למקומך ומיד תשוב למקומך ועוד טענ' לבל תלך אתי כי הלא תמול בואך נלאה מהדרך והיום אניעך ללכת ומה גם כי אני הולך באשר אני הולך בורח מהחרב ואיך אשימך בסכנה לכן שוב והשב את אחיך עמך כי חסד ואמת נחשב לכם ביאתכם גם כי תשובו לכם:
פסוק כז:
ויאמר המלך אל צדוק כו'. הנה אומרו הרואה אתה הוא משולל הבנה והנה על פסוק שלמעלה בסמוך ויעל אביתר ארז"ל פרק בא לו ופרק עגלה ערופה ששאל צדוק באורים ותומים ועלתה לו שאל אביתר ולא עלתה לו ואמרו כל כהן שאינו מדבר ברוח הקדש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו ועל כן סילקו את אביתר שלא ראה באורים ותומי' ונתקיימה בו נבואת בית עלי שתתבטל כהונה גדולה מזרע איתמר וניתנה לצדוק שהוא מפנחס בן אלעזר וזה אחשיב כיון דוד באומרו אל צדוק הכהן הרואה אתה והוא כי הנה ראה כי שאל צדוק וראה באורים ותומים ושאל אביתר ולא עלתה לו כמשז"ל על האמור בסמוך ויעל אביתר על כן סילקו והעמיד את צדוק וז"א ויאמר המלך אל צדוק הכהן כו' והוא בשים לב כי בפסוקים הקודמים נזכיר צדוק זה פעמים ולא נאמר הכהן כי אם בפסוק זה אך הוא כי פה הודיע העמדת צדוק הוא שאומר ויאמר המלך אל צדוק ומה לו לומר הכהן בה"א הידיעה כלומר אתה הוא הכהן הגדול כלומר ולא אביתר והטעם הוא כי הלא הרואה כלומר הרואה באורים ותומים אתה הוא ולא אביתר כי שכינה עמך ובכן לך בכחך זה בשלום ולא תירא מאבשלום וישב אביתר וצדוק את ארון האלקים ולא נאמר וישיבו כי צדוק לבדו הוא העיקר והוא המשיך אך אביתר תפל אליו:
פסוק לא:
ודוד הגיד כו'. הנה אומרו לאמר הוא בלתי מובן אך הנה מצינו לאמר שאומר האומר כדי לאמר ולהשיב השומע וכמאמרם ז"ל על ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר שהוא כדי לאמר הוא ית' תשובה שאמר איני זז מכאן עד שתשיב לי תשובה וע"ד זה יאמר ודוד מיראתו מעצת אחיתופל הגיד לעמו כי אחיתופל בקושרים עם אבשלום לראות היש משכיל בין העם יוכל לסכל עצתו וזהו לאמר שהוא לאמר לדוד תיקון על הדבר וירא כי אין איש בקש מהב"ה ואמר סכל נא את עצת אחיתופל ה' כי אין זולתך ואחרי כן הזמין לו הוא ית' את חושי הארכי דהוה ארכא לשלותו:
פסוק לד:
ואם העיר תשוב כו'. הלא יראו דברים בלתי מובנים אך אמר ואמרת לאבשלום בל יכיר כי לי אתה לומר לא ימנע או אביך עדין אוהב אותך או תהפך לך לשונא ומבקש רעתך אם עדיין אוהב אותך כאשר היה לפי האמת הנה בהיותי עבדך אני עבד אביך כי עודנו חפץ בך כי כאשר הוא אוהבך אז בזמן השלום ועתה בך ואני ג"כ מאז ועתה בשוה ואם לאו אלא שנהפך לשונא לך עכ"ז ואני עבדך כי בך חפצתי להיות עבד כי בך יראה שבחר ה' והעם הרב הזה: